נבחרת לא מנצחת: השחקנים המאכזבים ביותר של הפועל באר שבע ושל מכבי תל אביב

מכבי תל אביב חווה את פתיחת העונה הכי גרועה שלה בעידן ג'ורדי קרויף, וזה קורה דווקא כשההולנדי עומד בעצמו על הקווים. אחרי שבעה מחזורים, לצהובים יש 14 נקודות בלבד - מאזן נמוך יותר מכל אחת מחמש העונות הקודמות.

ההבדלים מתבטאים גם בכמות שערי הזכות ושערי החובה, כשבשני המקרים מדובר בנתונים הגרועים ביותר של מכבי תל אביב בשש שנות קרויף. לשם המחשה, מכבי תל אביב ספגה העונה את השער השמיני כבר במחזור השישי. בשלוש העונות הקודמות, זה קרה לה רק במחזור השמיני ובעונת 2013/14, בה פתחה בצורה הטובה ביותר, זה קרה רק במחזור ה-11.
וזו לא רק ההגנה. מבחינה התקפית, מכבי תל אביב כבשה 11 שערי ליגה בשבעה מחזורים, אך הם מתחלקים בין שלושה שחקנים בלבד: וידאר קיארטנסון (4), עומר אצילי (4) וניק בלקמן (3). בעונה שעברה היו לצהובים שישה כובשים שונים בנקודת הזמן הזו, וגם בימי ערן זהבי השערים התחלקו בין יותר שחקנים, כפי שניתן לראות בטבלה המצורפת.

עוד בנושא

הערב: הפועל באר שבע - מכבי תל אביב (21:00, ספורט 5)
ברק בכר: "אנחנו לא במצב אידיאלי, אבל אנחנו כבר רגילים לזה"
ג'ורדי קרויף: "מצבנו דומה לבאר שבע, העומס באירופה משפיע"
מדור 'מלחמות ימי חמישי' על המשמעות של פציעת ג'ון אוגו

* בנוסף, מכבי תל אביב סגרה לראשונה בתולדותיה סיבוב בשלב הבתים של הליגה האירופית ללא ניצחון וללא שער זכות (קרה לה בליגת האלופות ב-2015/16). היא נותרה גם הקבוצה היחידה העונה שעדיין לא כבשה בשלב הבתים של הליגה האירופית, מבין 48 משתתפות.

* בניגוד אליה, הפועל באר שבע עם פתיחת עונה לא טובה, אך אצלה השינוי פחות משמעותי. למעשה, הנתונים די דומים לשתי עונות האליפות. כרגע לאלופה יש 11 נקודות משישה משחקים והפסד בודד (הפרש שערים 6:8). באותו שלב בעונת 2015/16, המצב היה עוד פחות טוב, עם 10 נקודות בלבד ושני הפסדים (הפרש שערים 5:6). בעונה שעברה היו לה 13 נקודות אחרי שישה משחקים, עם הפסד אחד (הפרש שערים 3:14). בעידן ברק בכר, באר שבע מקרטעת בפתיחה ואז מעבירה הילוך.

איך לכך, לאור היכולת המאכזבת של שתי הקבוצות, בחרנו הרכב מהשחקנים שעדיין לא הגיעו לליגה.

מאמן: ג'ורדי קרויף

האיש שחתום על הפתיחה הכי גרועה בעידן החדש של מכבי תל אביב הכי ראוי לאמן את הקבוצה המאכזבת הזו. העונה הוא לא רק בחר את השחקנים, אלא הוא גם זה שמעצב מהם את הקבוצה שדמיין. התוצאה: לא מספיק בשתי הגזרות.

שוער: דודו גורש

העמדה היחידה שלא היתה תחרות בין שחקני באר שבע ומכבי תל אביב. השוער היה חייב לבוא מבאר שבע. הבעיה: קשה באמת למצוא הבדל בין פתיחת העונה של גורש וחיימוב. הרשת ששניהם שומרים עליה היא כרגיל הכי נקייה בליגה יחד עם הפועל חיפה, ועדיין משהו השנה הזדעזע בקונספט השוער הישראלי של באר שבע. משהו נסדק. איבד ביטחון. גם החילוף של גורש השאיר את המצב כמו שהיה.

מגן ימני: דור אלו

המספרים של שפונגין רעים יותר (אלו מגביה מדויק יותר, ובועט יותר לשער), אבל מאלו ציפינו להרבה יותר. את שפונגין אנחנו כבר מכירים. אלו, כך מספרים לנו, אמור להיות המגן הבא של הנבחרת. בינתיים, הוא משלם יותר מדי שכר לימוד ביחס להבטחה שהוא אמור היה לממש. שחקן עם כישרון שלו היה צריך להתניע מהר יותר, ובטח לא לגרום לאוהדי באר שבע לחשוש מהיום שבו בן ביטון יעזוב.

בלם: איתן טיבי

ההגנה של מכבי תל אביב היא לא הבעיה שלה השנה, אבל היא עדיין לא יתרון. טיבי שיחק הכי הרבה דקות בליגה מבין הבלמים, אבל עדיין לא הראה סימן שקו ההתקדמות שלו שנעצר בשנים האחרונות הולך לנסוק מחדש.

בלם: שיר צדק

גם שיר צדק אמר את זה בעצם: אם החומר האסור שלקח אמור היה לשפר ביצועים, אז במקרה שלו זה לא עבד. למרות שהוא כבר לא משחק, צדק עדיין במקום הרביעי בטבלת דקות המשחק בבאר שבע. גם איתו, ההגנה של באר שבע, למרות המספרים הלא לגמרי גרועים, פחות מאיימת, פחות מסודרת ופחות מושלמת.

מגן שמאלי: מיחאי קורהוט

הפער בין הנתונים של ההונגרי לאלו של אופיר דוידזאדה לא כזה גדול. לשניהם בישול אחד, לשניהם שמונה תיקולים מוצלחים, אבל קורהוט נכנס להרכב משתי סיבות: הזמן שהוא כאן. דוידזאדה חוזר משנת ספסל, קורהוט היה אמור להראות לנו בשנה השנייה שלו בישראל שהוא שחקן שהוא עושה הבדל. בינתיים ההונגרי נראה אותו דבר: לא שחקן רע, אפילו די טוב, אבל לא איזה מגן בלתי נשכח. לא משהו שאי אפשר למצוא את ישראלי. הנקודה הזו עוברת בנתונים שבהם למגן מכבי תל אביב יש יתרון עליו, שזו גם הסיבה השנייה מדוע קורהוט בהרכב: דריבלים ואיומים למסגרת. קורהוט ממש לא מושלם בחלק ההתקפי.

קשר אחורי: דור פרץ

תכלס, את העמדה הזו אפשר היה לדחוף לשרן ייני – אולי הסמל של הקישור הלא מספיק מרשים שבנה ג'ורדי קרויף הקיץ. אתה לא בא לקרב חדש מול ג'ון אוגו ומוותר בכזו קלות על גל אלברמן, אם התשובה שלך היא ייני. אין מתאים ממנו סמלית כדי לשקף את החור הזה במכבי תל אביב, אבל המספרים של ייני לא מאפשרים זאת. לייני יש למשל הכי הרבה מסירות מדויקת בליגה. אז אולי ייני לא מייצב סביבו קישור אחורי מרשים כמו שהיה למכבי תל אביב בימים טובים יותר של עידן קרויף, אבל מבחינה אישית הוא עולה על פרץ ורבים אחרים. פרץ הוא האכזבה. ריבוי השחקנים החלשים של מכבי תל אביב באזור הזה היה אמור להבליט אותו. שחקן הבית מקבל הפעם הזדמנות הוגנת להוכיח שהוא ראוי להיות שחקן משפיע בצהוב, אבל בינתיים הוא לא לוקח את זה.

קשר שמאל: כריסטיאן באטוקיו

אולי אחד השחקנים שמעידים הכי טוב על הבעיות בשיטות הרכש של מכבי תל אביב. כי ממועדון כמו מכבי תל אביב, עם הכסף, האמצעים והיומרה המדעית, אתה מצפה שיעקוב במשך חצי עונה אחרי השחקנים הזרים שהוא שואף להביא. באטוקיו הובא באינסטינקט של קיץ, כמו כל קבוצה ישראלית טיפוסית, אחרי שסוכנים הציעו אותו לקרויף. מאמן מכבי תל אביב משום מה קפץ על המציאה. אולי כי לא באמת היתה לו תכנית סדורה לרכש בעמדה הזו. התוצאה בינתיים: שחקן שלא משפר את החברים שלו ולא תורם מספיק מבחינה אישית – בישול אחד בליגה.

קשר ימין – מיכאל אוחנה

זו היתה אמורה להיות השנה של מיכאל אוחנה. השנה שבה הישראלי הכי מלהיב בליגה הופך לעוגן אמיתי בהרכב. שחקן שמשפר עוד קצת את שלישית הקישור של באר שבע. במוקדמות האלופות היו הרבה רגעים שאפילו רמזו על כך. אבל השיפור הזה לא הושג. גם כי דן אינבידר זה מעט מדי בתור חיזוק, וגם כי מיכאל אוחנה לקח את ההזדמנות שנוצרה לו לאנרגיה שלילית שהרגיזה את המאמן. אפס שערים, אפס בישולים, אפס מסירות מפתח. זה ילד זה? כן, עדיין.

חלוץ ימין – ברק יצחקי

את העונה שעברה הוא סיים עם תקווה לקאמבק. ג'ורדי קרויף ידע למצוא את הטיפות האחרונות בלימון שלו, וגם בקיץ הימר עליו בתור השחקן הוותיק שכן צריך להשאיר. התוצאה, כרגיל אצל קרויף ויצחקי: בזבוז משאבים מרגיז. יצחקי איבד גובה מקצועית, ואז גם חלה ונפצע. 150 דקות בליגה בהן לא תרם למכבי תל אביב כלום. אפילו לא מספרת.

חלוץ שמאל – אלירן עטר

לאלירן עטר יש עד כה יותר דקות משחק בליגת מניק בלקמן, אבל אפס שערים לעומת שלושה מלמדים על ההבדל. עטר הגיע ממכבי חיפה כדי להוסיף את המספרים, כדי לספק את השחקן הדומיננטי הנוסף שיעשה את ההבדל, את הסטאר קוואליטי. בינתיים הוא נראה כמו עוד אחד משחקני הניסוי שקרויף הביא בהשאלה, רק בלי מספרים ובלי השפעה.

חלוץ מרכזי – ארון שוינפלד

אפשר היה לתת לשוינפלד הנחת פציעות, אבל לא בטוח שזה נכון. אחרי הכל, זו כבר העונה השניה שלו במכבי תל אביב, ושום הצדקה לרכש הזה לא ניתנה. עוד הימור חסר מחשבה של קרויף. לשוינפלד יש שלוש הופעות ליגה, 62 דקות בסך הכל. אבל העיקר שקרויף קנה. כמו רוב השחקנים שהביא, ההבטחה נראית רק על הנייר. קרויף משתמש בו לרוב בעמדה שלא נוחה לו, כי יש לו יותר מדי וכעת הוא צריך לאלתר. התוצאה לא אמורה להשתפר כך בעתיד.