פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ספורטאים עם כוכבית (*אין קשר בין רמת הסיקור לרמה המקצועית)

        אולי התקשורת אשמה. אולי השחקנים האלה מרוויחים יותר מדי. אולי הם מאמינים לפרומואים. אולי צריך להזכיר שוב ושוב: הם גדולים רק במדינת הגמדים. פז חסדאי על השבוע שהבהיר: אנחנו פשוט מעריצים ספורטאים חלשים

        ספורטאים עם כוכבית (*אין קשר בין רמת הסיקור לרמה המקצועית)
        צילום ועריכה: יוסי ציפקיס

        בווידאו: ארז אדלשטיין מדבר אחרי ההדחה של נבחרת הכדורסל

        אולי צריך שמדורי הספורט ברשת יקטינו את הפונטים. שכולנו נתאגד ונתאחד, ובהחלטה משותפת נחליט להוריד קצת פרופיל. לעדן את הכותרות. למתן את ההתנסחויות. להמעיט בצבעים צועקים. להוריד את הטונים בתוכניות הרדיו. שנצא בהצהרה - הספורט פה גרוע, ולכן הסיקור מופרז. חסר פרופורציה. אולי בכל כתבה על ליגת העל בכדורגל, בכל דיווח על ליגת העל בכדורסל, תוצמד כוכבית עם הנוסח הבא: "תזכורת לקוראינו, מדובר ברמה נמוכה. אין כל קשר בין רמת הדרמטיות של הדיווחים לרמה המקצועית של האירועים והמעורבים".

        כן, אולי הבעיה היא של התקשורת. אולי הטעות היא שהסיקור נרחב מדי ומוגש לא רק ברצינות, אלא גם בחשיבות גדולה. כמו כשרז זהבי מדבר על ליגה א' בטון מתלהם ופרצוף מאדים, ואדם צופה בו ומתקשה להבין על מה כל המהומה? כך למעשה יש לנהוג בליגת העל בכדורגל, ככה בדיוק יש להסתכל על האירועים: בעין בוחנת, בפרצוף עקום, עם חיוך משונה. להקשיב לדברים, ולתהות על מה ולמה ההתלהבות, הלא מדובר בליגה א', באירוע זניח, בחובבנות חסרת חשיבות. קאלט ותו לא.

        עוד בנושא:

        השבוע בו הכדורסל הישראלי נחשף במערומיו: הכישלון של הנבחרת
        ארז אדלשטיין: "לא היה מאמן בכדורסל הישראלי שחטף כמוני"
        זה הזמן לברוח: מקווים לשיפור בנבחרת ישראל? תשכחו מזה
        אלישע לוי: "חלק מהביקורות פוגעות ובאות ממקום של אינטרסים"
        יום יבוא ונהיה לוקסמבורג: כך נבחרת ישראל רק הולכת לאחור

        איתי שכטר שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        *לא לשכוח צופינו היקרים, מדובר בשחקן שהפסיד בבית למקדוניה וקיבל שלישייה מאלבניה. שכטר חוגג (צילום: ברני ארדוב)

        אולי כשהשדר צועק על דן איינבינדר או איתי שכטר "איזה שער נפלא", והפרשן שלצדו מוסיף בקול מתלהב "הם בכושר נהדר", חשוב שתופיע על המסך הכוכבית עם ההבהרה: "לא לשכוח צופינו היקרים, מדובר בשחקנים שהפסידו בבית למקדוניה וקיבלו שלישייה מאלבניה". אולי לכל ידיעה על גל מקל צריך להיות מוצמד סרטון עם הביצועים שלו ממשחקי הנבחרת האחרונים, שנבין במה מדובר, שכל הזמן תופיע לנו מול העיניים התמונה שלו זורק לשלוש בגוף מתעוות, ונדע לתת לדיווח עליו יחס ראוי. אולי ליד צעקות השדרים אחרי הצלה של עומרי גלזר, אולי על רקע הפרשנים שמדברים על "שוער העתיד", נקרין קצת מהיציאות שלו במשחק מול מקדוניה, כדי שגם הוא וגם אנחנו נקבל קצת פרופורציה, שלא ניסחף, שנזכור כל הזמן איפה אנחנו חיים. לזכור ולא לשכוח.

        כן רבותיי, ל"ערב הכדורסל של ישראל" יש חלק בביזיון. גם לדיווחים של שקדי וארהל'ה, גם לאנשי "חמישיות". קחו אחריות. לא ייתכן שענף הכדורסל יסוקר בכזאת מקצוענות, עם כזאת התלהבות, עם השקעה במצלמות ואולפן ומעבר בין ניידות השידור, רק בשביל לשדר לצופים את ליגת הפחונים הזאת. "עוז בלייזר מקפיץ את הקהל ברוממה", קורא השדר, ומישהו עוד עשוי לקבל את הרושם שבלייזר הוא כוכב כדורסל, שהענף מלא חיים. אולי צריך להוריד ווליום. אולי צריך לשדר מעתה את הליגה הזאת בקול שקט ובראש מורכן. "ניצחון יפה של הפועל ירושלים", תסכם את הערב מאיה רונן, "אבל איפה כל השחקנים האלה היו בקיץ, לא נשכח איך הם קיבלו בראש מגיאורגיה ואוקראינה".

        גל מקל שחקן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        *המצולם לא יודע לזרוק לסל (צילום: ברני ארדוב)

        הבעיה היא שלמרות כל קלישאות הגלובליזציה, עדיין מדובר בבועה, ורק אנחנו נמצאים בה. כך שאם יוגב אוחיון עובר ממכבי תל אביב להפועל ירושלים, זו באמת ידיעה מרעישה. זה באמת מעבר מסעיר. זה סיפור. הוא שחקן בכיר. הוא בראש הכותרות. מה לעשות, למדור הספורט יש רק כותרת ראשית אחת, ואוחיון נמצא בה. על פניו, אין חשוב ממנו. ואף אחד לא תוהה - רגע, עד כמה באמת טוב אותו אוחיון? האם העובדה שהוא בכותרת הראשית מרמזת משהו על איכויותיו המקצועיות? ושוב התהייה, אולי כדאי שמדורי הספורט יקטינו את הפונטים?

        הבועה הזאת היא מה שמייצרת את כוכבי הסרק. אם טל בן חיים החלוץ, או מיכאל אוחנה, או גדי קינדה המבוקש, אם קבוצות נאבקות עליהם, אם הם בראש הכותרות, אם על המעבר שלהם משלמים מיליוני יורו, אם הם מקבלים משכורות של מאות אלפי דולרים - הם נחשבים אוטומטית כוכבי ספורט. האם יש הבדל מהותי בינם לבין כוכבני הריאליטי, שהם אנשים רגילים, בלי יכולות יוצאות דופן, שהפכו לסלבריטאים רק בגלל שהם בטלוויזיה?

        מיכאל אוחנה שחקן נבחרת ישראל (יוסי ציפקיס)
        כוכב כדורגל? האמנם? מיכאל אוחנה (צילום: ברני ארדוב)

        מישהו צריך להזכיר להם: אתם מקבלים הרבה כסף לא בגלל שאתם כאלה טובים, לא בגלל שאתם משחקים בליגה איכותית, בטח לא בגלל שמגיע לכם. אתם מקבלים הרבה כסף כי אתם משחקים במדינה עשירה, שגופי השידור בה משלמים מיליונים על זכויות שידור, ובמקרה, ללא שום הצדקה, מתגלגלים פה בליגות סכומי כסף מוגזמים, ורק בגלל זה אתם מקבלים תשלום חסר פרופורציה. אין לזה שום קשר לאיכויות שלכם כספורטאים. כולנו מעריצים של ליגות כדורסל וכדורגל שצריכות ליצור תקדים עולמי: להגביל את הקבוצות עם תקרת שכר, ולא בשביל ליצור תחרותיות - אלא רק אך ורק בגלל שיקולי הגינות בסיסית וצדק חברתי.

        חשוב שהדברים יוזכרו לצופים שוב ושוב: כוכבי הספורט האלה הם כוכבים רק במדינת הגמדים. אל תיתנו לשטיפת המוח להטעות אתכם. צפו בהם משחקים, תיהנו מההצגה, אבל זכרו תמיד שהיא מנותקת משאר העולם. זכרו שזו ליגה משלנו, עם סטנדרטים ייחודיים. זכרו שהפרומואים תמיד הרבה יותר טובים מהדבר האמיתי. זכרו שמהתלים בכם בעזרת עריכה מגמתית, שמנצלים את החולשה שלכם, את הפנאטיות שלכם, את רגעי השמחה הנדירים שלכם, כדי למכור מוצר שמבוסס על בלוף, חרטא. תעשייה שלמה, שמניעיה כלכליים, שכולה אחיזת עיניים, ובמרכזה כוכבי בלאי, שברגע שהם יוצאים מהבועה מתגלים מימדיהם האמיתיים.

        אוהדי נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        הלו, עובדים עליכם. אוהדי הנבחרת (צילום: ברני ארדוב)