הפעם האחרונה בה טניסאי/ת שלא היה או הייתה מדורג/ת והגיע/ה עד לגמר ברולאן גארוס הייתה ב-8 ביוני 1997. אז זה היה גוסטבו קוארטן הברזילאי, שדורג 66 בעולם, זכה בטורניר הגברים עם 3:6, 4:6, 2:6 מול סרג'י בורגרה. הפעם האחרונה שזה קרה בצד של הנשים הייתה ב-1983, אז הגיעה מימה יאשובץ הסלובנית עד למשחק על התואר והובסה 6:1, 6:2 על ידי כריס אוורט. זה קרה אחרי שיאשובץ כבר הייתה שחקנית מוכחת שירדה מגדולתה אחרי שזכתה בטורניר שש שנים לפני כן.
עוד בנושא:
רפאל נדאל וסטן ואוורינקה ייפגשו בגמר
אנדי מארי: "אני גאה במה שעשיתי בטורניר"
סימונה האלפ: "מרגישה טוב לקראת הגמר"
ילנה אוסטפנקו, שחגגה בחמישי את יום הולדתה ה-20 עם עלייה לגמר רולאן גארוס, הפכה לא רק לסינדרלה הגדולה של עולם הטניס, אלא גם לראשונה שמגיעה לגמר כלא מדורגת בטורניר זה 20 שנה. למעשה, בדיוק ביום בו גוגה זכה בטורניר ב-1997, אוסטפנקו יצאה לאוויר העולם בריגה, לטביה. כמו משפחות רבות שמגיעות ממדינות ברית המועצות לשעבר, גם משפחתה של הטניסאית הלטבית היא משפחת ספורט. אביה היה כדורגלן לא מוצלח במיוחד בשם יבגניס אוסטפנקו ואמה ילנה יאקובלבה הייתה ועודנה מאמנת טניס, שהכירה לה את המשחק כבר כשהייתה בת חמש ואימנה במרכז הטניס המקומי.
יאקובלבה נותרה המאמנת של הילדה לאורך כל השנים והצליח לה לא רע. "כשהייתי ילדה, הייתי הולכת תמיד עם אמא שלי למרכז הטניס. היא לא אמרה שאני צריכה לשחק, פשוט אהבתי מאוד את המשחק", אמרה אוסטפנקו בראיון לאתר TENNIS.COM ב-2015, "הלכתי לבד לשחק על הקיר וכך התחלתי. תמיד נשארתי לגור בלטביה, אני מתאמנת שם ואוהבת מאוד את החיים שם. אני לא רוצה לעבור לשום מקום".
אוסטפנקו עשתה את כל המסלול הנכון והארוך עד שהגיעה אל הקצפת עליה תשחק היום. בשנת 2014 היא זכתה בטורניר בווימבלדון לנערות כשכבר שנתיים לפני כן היא התחילה לשחק בסבב הבוגרות ואפילו זכתה בטורניר כבר בגיל 15 בשטוקהולם. בסך הכול היא זכתה בשבעה תארי ITF עד גיל 18 כשבמקביל היא מצליחה להשלים את לימודיה בלטביה, למרות שקיבלה הרבה הצעות להצטרף למכללות בארצות הברית. "היו לי כל כך הרבה הצעות, אבל אני לא רוצה את זה", אמרה באותו ראיון בשנת 2015, "אני רוצה לשחק ברמה מקצוענית. כשאסיים, אולי אלך ללמוד, אבל אני חושבת שעכשיו הזמן שלי לשחק טניס ברמה מקצוענית. אם אלך למכללה, אחמיץ ארבע שנים ואז יהיה קשה לחזור מזה".
בחודשים האחרונים הצטרפה לצוות שלה, יחד עם אמה, גם הטניסאית הספרדייה אנאבל מדינה גאריגס. למרבה ההפתעה, מדינה גאריגס עדיין שחקנית פעילה, אבל לא שיחקה כבר מאז אוגוסט בשל פציעה ממושכת בכתף. מדינה גאריגס בת ה-34 דורגה בשיאה במקום ה-16 בעולם ותמיד הייתה שחקנית חימר מוצלחת. "ילנה ואני חולקות את אותו מנהל, והוא אמר לי שהיא שחקנית טובה", אמרה מדינה גאריגס בראיון לפונטו דה ברייק, "הוא גם אמר שהיא ילדה שרגילה לעבוד עם נשים ושאוכל לעזור לה לשפר את הטניס שלה כי יש לי הרבה ניסיון". מדינה גאריגס הגדירה את אוסטפנקו כ"ילדה עם אופי חזק מאוד ומנטאליות מזרח אירופית", וטענה שאחת המטרות שלה היא לעזור לה ללמוד את "הסבלנות של טניסאים ספרדים".
ואכן, אם יש משהו שאפשר לומר בוודאות על אוסטפנקו זה שהיא אמוציונלית מאוד וזה גם אחד הדברים החינניים אצלה. הלטבית בת ה-20 מגיבה לכל מה שקורה במגרש, מדברת אל עצמה ומגיבה בשלל מחוות גופניות והבעות פנים במהלך המשחקים. לפעמים זה גם הופך להיות קצת שנוי במחלוקת, כמו למשל בסיבוב השני של טורניר אוקלנד בינואר 2016. אחרי שזכתה במערכה הראשונה 4:6, והפסידה בשנייה 7:6 (4) מול נאומי ברואדי הבריטית ובמצב של 2:2 במערכה השלישית, אוסטפנקו לא הצליחה להגיע אל כדור וזרקה את המחבט שלה בעצבים אל עבר אחד ממביאי הכדורים שעמד מאחור. זה לא היה נראה מכוון, אבל בהחלט נראה כמו משהו שעשוי להוות עילה לפסילה. ברואדי התלוננה לשופט וביקשה שתהיה פסילה, אבל גם כך הצליחה לנצח בסופו של דבר 5:7 במערכה השלישית ובמשחק כולו.
נראה שאוסטפנקו למדה את הלקח מאותה תקרית, וברולאן גארוס 2017 אפשר לראות שהיא מנתבת את כל האנרגיות לכיוונים חיוביים, להתלהבות וטירוף מהמשחק עצמו. כמו שאומרים "היא לא רואה בעיניים". נראה שהלטבית הצעירה לא חוששת ללכת על אף חבטה ומציגה פורהנד אדיר, אותו היא חובטת במהירות ממוצעת של 122.31 קמ"ש, יותר מהיר מזה של המדורג ראשון בדירוג הגברים, אנדי מארי. אוסטפנקו לא נראתה לחוצה מהמעמד בחצי הגמר ולא נבהלה גם אחרי ששמטה את המערכה השנייה. לא פלא שמדינה גאריגס תיארה אותה כ"היפראקטיבית" ואמרה בראיון לניו יורק טיימס: "החיים שלה כאלה: הכול מהר. היא מכה מהר, הולכת מהר, מדברת מהר. האישיות שלה היא כזו. היא פעלתנית מאוד. יש לה המון אנרגיה כל הזמן. והיא מביאה את האנרגיה הזו אל המגרש, שם זה אותו דבר. היא פשוט חושבת על מה שהיא הולכת לעשות ועושה את זה בלי לפחד בכלל".
גם טימאה באשצ'ינסקי, שהפסידה לה בחצי הגמר, דיברה על האופי החזק של הצעירה הלטבית: "היא בת 20 ולא מפחדת מכולם. היא בכלל לא מודדת או חושבת על מה שתעשה. כנראה שפשוט לא אכפת לה. היא רק מכה בכל כדור באותה צורה. הדוגמה הכי טובה לכך הייתה בנקודת המשחק נגדי. הגשתי ממש טוב ואז היא פשוט אמרה לעצמה: 'אני אחבוט בכדור הכי חזק שאני יכולה' וזה הלך לאורך הקו משום מקום. מי עושה דבר כזה, בחיי? זה סיכוי של 1 ל-10, אבל היא עושה את זה".
עכשיו, ובלי קשר לגמר מול סימונה האלפ היום, נותר לראות אם אוסטפנקו תצליח לייצר המשכיות ועקביות ולא תיעלם כמו רבות לפניה. ללטבית - שהפכה לראשונה מהמדינה שלה שמגיעה לגמר גרנד סלאם (לפני ארנסט גולביס), לצעירה ביותר בגמר בפריס מאז אנה איבנוביץ' ב-2007 ולמדורגת נמוך ביותר שמגיעה לגמר שם מאז הדירוג המשוכלל החל ב-1975 - יש עוד הרבה אלמנטים לשפר במשחק שלה. הדבר הראשון ואולי הכי חשוב הוא ההגשה, ובעיקר ההגשה השנייה שלה. היא לא מספיק חזקה ואפשר לתקוף אותה די בקלות. גם האחוזים שלה לא מספיק גבוהים ואמנם עמדו על 69 בחצי הגמר, אבל לפני כן ההגשות הראשונות שלה נכנסו באחוזים נמוכים, כולל 17% בלבד בסיבוב השלישי. על משטחים מהירים יותר, ובעיקר על הדשא אליו ממשיכים מכאן, זה לא יספיק בשביל הרמות הגבוהות ביותר. גם מול מריה שראפובה שחוזרת מהשעיה, ויקטוריה אזרנקה שחוזרת אחרי לידה וסרינה וויליאמס (שתלד ותחזור) זה לא יהיה מספיק טוב.
אז למרות שזה נשמע קצת מוזר, המבחן האמיתי של הטניסאית הנפלאה הזו יתחיל רק מהטורניר הבא ומהיכולת שלה להשיג עקביות והמשכיות במשחק שלה ולהיכנס לצמרת המשחק באופן קבוע. צמרת טניס הנשים משוועת לכוכבות כששראפובה מתאוששת, אזרנקה רק חוזרת וסרינה בחוץ, וטניסאית צעירה ומוכשרת כמו אוסטפנקו, שהיא גם בעלת אופי מפולפל וקצת מצחיק וסגנון משחק אטרקטיבי, יכולה להיכנס היטב למשבצת הזו. בטוח שיש לה את היכולת לעשות את זה, השאלה אם היא תצליח ולא תישאר סינדרלה של טורניר אחד.