בווידאו: התגובות לאחר ניצחונה של מכבי תל אביב
נתחיל, כמובן, בטוב:
1. גולסה, על שריפת השטחים, ויצחקי, על הברק, היוו אתמול שתי נקודות אור בעוד משחק בינוני מינוס של מכבי תל אביב.
2. תומר קשטן. התחלה יפה מאוד לבן של. גם כשאתה מקבל את ההזדמנות שלך בצורה ההזויה ביותר, יפה שאתה לוקח אותה בשתי ידיים.
עוד בנושא:
אלי טביב זעם על הקריאות הגזעניות: "זה מכוון כדי לפגוע בבעלים ובמועדון"
מעמדו של רן בן שמעון התערער, רוני לוי וגיא לוי מועמדים להחליפו בבית"ר
ניב זריהן קילל את חברו לקבוצה אור אינברום במהלך המשחק: "אתיופי מסריח"
פרדראג ראיקוביץ' טוען: "מיכאילו ריסטיץ' אמר לי שהוא רוצה לבוא למכבי תל אביב"
שבוז מספר 1: אלי טביב
פליטת הפה של אלי טביב בראיון למצלמות צ'רלטון לימדה הרבה על מצבו. אירוני ומצחיק היה לראות אדם שהסתכסך עם כל כך הרבה אנשים ונלחם בכל כך הרבה גורמים - מתבלבל בין קומץ אוהדי הפועל תל אביב לקומץ אוהדי בית"ר ירושלים. כי באמת, כשכל קריירת הכדורגל שלך היא מאבק אחד גדול, וכך הקריירה של טביב, הגיוני שכבר תשכח במי אתה נלחם ובשביל מי ובשביל מה.
אבל סוף סוף, בין שלל ביקורות מוצדקות לעבר האיש, הנה נושא שמאפשר לחבור אליו. ולא משנה אם זה בגלל הכיס והקנסות ובית הדין והדרישה של האוהדים שישקיע יותר - כשבעלי בית"ר ירושלים, מועדון שמתנהל בצורה גזענית במשך עשרות שנים, נלחם בגזענות, מטיף "לכבד כל דת ולהפסיק עם הגזענות הזו", זה ראוי ולא מובן מאליו.
בראיון אמש, טביב בעיקר נראה עייף. האיש שלפעמים נראה כאילו ניזון ממלחמות, נתן הרגשה שהוא תשוש. גם מהראש-בראש מול האוהדים, שלפי תקדימי העבר חסר סיכוי, אבל גם מהיכולת של הקבוצה שלו.
גם לאור כל הנסיבות הלכאורה מקלות, אין שום ספק שרן בן שמעון לא מצליח להוביל את בית"ר למקום אליו הוא אמור להוביל אותה. שוב, לא נכון יהיה להשוות את הקבוצה לזו של העונה שעברה, אבל רב"ש היה צריך להיות קרוב יותר לצמרת, ובכלל - לחבר את השחקנים לכדי מוצר אטרקטיבי יותר, כובש יותר, ששומר על יציבות ואוגר נקודות. זה שהפסד לקרית שמונה לא הפתיע אף אחד שעוקב אחרי הליגה הזו, מהווה סימן מספיק מדאיג למצבה המקצועי של בית"ר.
בראיון אתמול, ובכלל עד כה העונה, טביב הראה סבלנות בכל הקשור לגזרת המאמן - אבל ראיונות אחרי משחק זה לא פוליגרף ולכו תדעו מה קרה בלילה ומה יקרה היום. השאלה היא איך ישפיע על טביב שילוב כל הגורמים האלה ביחד, וההרגשה לא חיובית כרגע. אחרי הכול - זה טביב: גם ראש בראש מול האוהדים הקשוחים וגם סבלני ביותר כלפי מאמן שלא מצליח? מרגיש מוזר מדי מכדי להיות אמיתי, לא?
שבוז מספר 2: ניב זריהן
נחסוך לכם את התמלול (טוב, נו, למי שממש ממש חייב), אבל חלוץ מ.ס. אשדוד ניב זריהן דיבר אתמול ממש לא לעניין לעבר אור אינברום. תוספת זמן, וזריהן הצעיר פשוט טינף את הפה ואת המסך.
זה היה נוראי בשני אספקטים.
ראשית, האספקט הגזעני. אם אוהד כדורגל היה אומר את מה שזריהן אמר, הקבוצה שלו היתה חוטפת שני רדיוסים וכולנו היינו קוראים שלל כותרות וטורים אודות "אובדן הדור והדרך" וכל השטויות האלו. אבל זריהן שחקן ולא אוהד, ולמ.ס. אשדוד שלום. אז זהו - שלא צריך להיות שלום. בטח שלא לזריהן. החלוץ, גם אם התנצל, צריך לחטוף עונש מנופח. כן, זה היה "בלהט הרגע" וזה היה לעבר חבר לקבוצה, אבל כאן זה מתחיל. כל כדורגלן צעיר וכל ילד שנחשף לווידאו הזה צריך להבין שיש מעידות בחיים, אבל גם שלמעידות יש השלכות. על כן, זריהן צריך לחטוף על זה, וחזק. מבית הדין, אבל גם מהקבוצה שלו (ועל הדרך גם מאבא שלו, חלוץ שכן זוכרים בגלל גולים).
אחרי שיענישו את זריהן בעוצמה, צריך לחשוב איך לעזור לו. מספרים על חלוץ מוכשר, אבל בינתיים הוא כבר בן 22 והזיכרון מתחיל לספור יותר תקריות מגולים. שש הרשתות בליגת העל יש לו, בלבד, אבל הדם חם והשתן טיפס הרבה מעבר לראש.
הוא כבר הספיק להתעמת עם משה אוחיון, גם הוא מקבוצתו, וגם אז תירץ זאת בכך שזה היה ב"מהלך משחק כשכולם חמים". אחרי מכבי פתח תקוה, משחק במהלכו הוחלף, אמר המאמן רוני אוואט ש"מי שלא יישמע להוראות שלי, לא ישחק". וכן, הברנש גם הספיק לבלות בכלא צבאי, כי כמאמר אביו "התחצף למפקדים שלו". לאחר שיצא לחופשי, אגב, אמר הבן: "אני בטוח שמעכשיו יקראו עליי רק בהקשרים חיוביים ורק בכל מה שקשור לכדורגל". לא כך טוען הסרטון מאמש, מר זריהן.
בראיון משותף לו ולאביו יגאל בוואלה! ספורט, רק בנובמבר האחרון, אמר האבא: "[ניב] קיבל הכול מהצבא ולמרות זה הרשה לעצמו להתחצף למפקדים שלו, והוא שילם על זה. היום אני רואה אצלו שינוי מנטלי. היום הוא מבין מה הוא צריך לעשות כדי להצליח. היום הוא יותר בוגר".
ממש לא נראה כך. יש לזרוק הערה עוקצנית לעבר חבר לקבוצה, יש אפילו יותר מזה. אבל פרץ הקללות והגידופים לעבר אינברום אמש לא נראה כדבר מקרי ולא צריך להיות מקוטלג כ"בלהט הרגע". זו היתה פרסומת לאיך לא צריך להתנהג, לא ככדורגלן ולא כחבר. זה היה מופע איומים איום ונורא, קומבו נאצות שמראה את כל מה שרעיל בבן-אדם. נאמרו שם דברים ש"להט הרגע" לא מעדן ולא יעדן. ולא שאני מעודד הסתרה עם היד - אלירן עטר הוא ה-MVP של האסכולה - אבל לפחות יש שחקנים שחשוב להם שלא יראו את הביזיון.
אז אחרי שכבר עסקנו בשלב העונש, חשוב שמישהו ייקח את הקייס מכאן הלאה, ויעזור לבחור הצעיר לשלוט בעצמו - גם כשהרגע לוהט - למען הפוטנציאל המפורסם והמדובר יתמשש ביום מן הימים. אם זו עזרה מבית, אם זה המנהל המקצועי הוותיק שייקח לשיחה, ואם זה, רחמנא לצלן, אפילו הבוס שכרגע שוהה בכלא, עליו אמר זריהן בראיון: "אני משוכנע שגם משם הוא ימשיך להיות מעורב במ.ס. אשדוד".
ואולי זו בכלל הבעיה.
שבוז מספר 3: ניקולה מיטרוביץ'
אוהדי בני יהודה יכולים להפסיק את המחאה למען הבאת פדרו גלבאן. אלמוג בוזגלו ממלא יפה מאוד את המשבצת של הטאלנט שיודע לבעוט מרחוק (ראינו אתמול), שיודע למסור נהדר (4 בישולים, הכי הרבה בקבוצה ושלישי בליגה) ושאחראי על רוב שערי הקבוצה. בני יהודה הרשיתה 11 פעמים העונה, שבע מתוכן מתרומה ישירה של בוזגלו הקטן (63.6% מעורבות - רק לאיסו לינגאנה מאשקלון יש מעורבות חזקה יותר בקבוצתו). אה, ואלמוג גם רץ.
אבל מישהו שכן גורם לאוהדים להתגעגע לגלבאן הוא בטח ניקולה מיטרוביץ'. מנהל המשחק הכי טוב של מכבי תל אביב לשעבר יצא לסין וחזר שחקן אחר לחלוטין. בליגה הוא לא כבש, לא בישל, ממעט לתרום וגם אתמול בקושי הורגש עד שהוחלף. עד כה, התרומה המסיבית היחידה שלו, לפי פרסומים, היא הפעם בה זומן לפגישת הנהלה לקראת תום ימי בנאדו.
נו, ניקולה שלנו לפחות נשאר בתחום הניהול.
orenjos@walla.co.il