רמי קוב: המאמן הישראלי שריחם על ז'ליקו אוברדוביץ'

"נצטרך למצוא דרך לעצור את יוגב אוחיון", אמר ז'ליקו אוברדוביץ' כשהפסיד למכבי תל אביב בהארכה ברבע גמר היורוליג באתונה ב-2012. ארבע שנים וחצי חלפו, והוא עדיין לא מצא את הדרך. כי בעצם, מה בסך הכל בן אדם צריך בתקופות קשות בחיים, אם לא לחזור לפעולות הבסיסיות ולהיצמד להרגלים הישנים והטובים?

במשך 102 דקות שוטט אוחיון על המגרשים בששת המשחקים הראשונים של העונה, ונראה כמו שליח ציבור בלי שולחים. קלע ארבע נקודות וחטף כדור אחד לערב. פגע ב-9 מ-29 מהשדה, שהם 31 אחוזים, והמדד המשוקלל שלו נתקע על שלוש במשחק.

אלא שאז הגיע אוברדוביץ', ואוחיון נזכר להיות אוחיון. ב-29 דקות הוא קלע כמעט פי חמישה מהממוצע שלו, והשווה את שיא הקריירה שלו ביורוליג (19 נקודות). הוא חטף ארבעה כדורים (פי ארבעה מהממוצע), מסר שישה אסיסטים (פי שלושה וחצי), התייצב על מדד 24 (פי שמונה ממה שהתרגל העונה) ופגע ב-7 מ-9 מהשדה, שהם 77 אחוזים.

ואוחיון בכלל לא היה אמור להיות כזה. שתי קבוצות אסיאתיות עלו לפרקט ביד אליהו, ובין עשרת השחקנים שפתחו במשחק היו אפס ישראלים ואפס טורקים - ויסלח לנו עלי מוחמד, הידוע בכינויו בובי דיקסון, שלא נולד באנקרה, איזמיר, אנטליה או בודרום, אלא בכלל בשיקגו.

עוד בנושא:
מכבי תל אביב ניצחה 79:89 את פנרבחצ'ה
גיא פניני: "אנחנו ממש כמו נבחרת הכדורגל"
אנאדולו אפס ניצחה 99:104 את קאזאן
ניצחון ראשון לעירוני נהריה בליגת האלופות של פיב"א

די.ג'יי סילי דאג לעשות סדר, ובזכות שתי עבירות מהירות סלל למספר 12 את הדרך בחזרה לתודעה. עד כדי כך התאמץ רמי הדר לשמור עליו בצמר גפן, ש-33 שניות לסיום הרבע השלישי הוא הוריד אותו לספסל כדי שלא יספוג חלילה עבירה רביעית מיותרת. זו הייתה ההזדמנות להיזכר בגל מקל, שעלה לשניות ספורות ונעלם כלעומת שבא. דווקא ביום שבו אין סילבן לנדסברג ואין אנדרו גאודלוק הוא קיבל מסר חד מהמאמן: אתה, כרגע, לא בתוכניות.

רגע, אין לנדסברג ואין גאודלוק? כנראה שנוכחותו של אוברדוביץ' מוציאה את המיטב גם מגורמים נוספים במועדון מתל אביב, שידעו להסתיר היטב את מצבם האמיתי של השניים. הרי הם היו אמורים, על פי פרסומים זרים (ומקומיים), לשחק הערב. את ההודעה הרשמית על היעדרותו של לנדסברג הפיצו הצהובים 57 דקות לפני שריקת הפתיחה. על השבתתו של גאודלוק הם בישרו בהפסקת המחצית.

אבל רגע, עוד רגע, אין גאודלוק? אז יש מקום לסוני ווימס. את הרבע הראשון סיים הפורוורד המושמץ ללא נקודות, ובלי לרדת לספסל. ברבע השני היו לו שמונה נקודות, וברבע השלישי הוסיף עוד 14. 22 נקודות מתוך 51 של הקבוצה כולה. הדר התהלך על החבל הדק שבין צל"ש לטר"ש ובין אומץ לטיפשות, ועלה בלעדיו לרבע הרביעי, אבל הטורקים כבר איבדו קשר עם ספינת האם, וספגו 10:0 מהדהד כשהם מבזבזים חמש דקות תמימות על 0 מ-8 מהשדה ושני איבודים.

בשני המפגשים מול נציגות איסטנבול, גלאטסראיי ופנרבחצ'ה, העמיד ווימס מדד 48. מדד 48 הוא חיבר בארבעת המשחקים האחרים גם יחד, מול יריבות שאינן טורקיות. "Weems is on fire", הוסיפו האוהדים שיר בריטי לרפרטואר, וצדקו.

החיים של ווימס ואוחיון היו קלים יותר הודות למבוגר האחראי במכבי, דווין סמית', שדווקא עכשיו נהנה מפתיחת העונה הטובה ביותר שלו במועדון; הממוצע שלו (14.4 נקודות) הוא השני בטיבו שהעמיד בשבע שנותיו ביורוליג, האחוזים מהשדה (50) ומהעונשין (93) הם הגבוהים ביותר שידע אי פעם, ואם בדרך אפשר לנפץ כמה סטיגמות ולסתום כמה פיות, מה טוב. מי אמר שזר לא יכול להירשם רק לאירופה?

הדר השתמש בתבנית ברורה במשחק הזה, ולא ניסה הרכבים הרפתקניים. ויקטור ראד השתלט על עמדת הפאוור פורוורד ל-36 דקות גם בלי שיפגין יכולת מזהירה, ווימס כיכב דווקא כסקנד גארד וסמית' חזר לעמדת הסמול פורוורד.

אוברדוביץ', מצידו, סופר כבר שלושה הפסדים רצופים, וזו כבר הפעם השלישית שזה קורה לו מאז נחת בפנרבחצ'ה. בשנה שעברה הוא חטף תבוסה של 30 הפרש ממאמן רוקי ביורוליג בשם וליקו מרשיץ', והפעם קיבל הנחה ממאמן רוקי מבנימינה בשם רמי הדר. אותו הדר הוא הישראלי היחיד שפגש את השועל הסרבי ומעולם לא הפסיד לו. 0:1 גדול.

בערב כזה, שבו הכל הולך, גיא פניני טס למתפרצת והדביק לייאפ, במה שלקורא הסביר אולי נשמע כמו פעולה בסיסית, שגרתית ומובנת מאליה, אבל לא ולא: זה היה הסל הראשון שלו לשתי נקודות במשחק יורוליג ביתי זה שנתיים - מאז הפציעה שספג בשלהי 2014.

ורק איש אחד נותר נבול, מדוכא, מיובש ומבויש. ג'ו אלכסנדר שמו. הפורוורד עומד על 15 הפסדים רצופים ביורוליג. שלוש פעמים הוא שותף העונה, ומכבי הפסידה. הקבוצה ניצחה בשלושה משחקים שבהם לא שותף כלל. מי אמר שאין ברומטר בצהוב?

לקראת השעה 23:30, בדרך למכונית, נכנסתי לווטסאפ ועמדתי לשלוח הודעת ברכה לחברה טובה שבוודאי הייתה נהנית מרגעי הנחת הנדירים הללו לצהובים באשר הם. אבל לא היה למי לשלוח את ההודעה. אני מקווה שלימור שפיגל צפתה מלמעלה ב-11 אלף איש מוחאים כפיים לזכרה, וחייכה. כמו פעם. יהי זכרה ברוך.