בווידאו: יניב טוכמן, שליח וואלה! ספורט, מדווח מאלבניה
"זה קצת מצחיק, אבל עד היום עשרות אוהדי מכבי חיפה שולחים לי הודעות. הם אומרים לי שהם אוהבים אותי, שזה הבית שלי, שאם אחליט לחזור הם יקבלו אותי. אז אני עונה לחלקם ואומר תודה. אם אחזור לפה פעם, מקווה מאוד שזה למכבי חיפה. סיפור המשענת קרה כי הייתי ילד, קצת שטותניק. אם אתה מחזיר אותי אחורה, לא הייתי זורק. היום קשה לעצבן אותי. טאלב טואטחה החדש הוא מאופק, יש לו פאסון. כשאני מביט לאחור אני קצת צוחק על סיפור המשענת".
שנתיים וחצי עברו מאז האירוע המתוקשר ההוא, שאירע בחניה הצפונית, מחוץ לקרית אליעזר. קצת לפני טאלב טואטחה התחתן, קצת אחרי הוא הספיק להביא ילד לעולם, לעבור מג'סר א-זרקא לקיסריה, להתאהב בבנימינה, ולהגשים את החלום המקצועי הגדול ביותר שלו מעבר למועדון מוכר באירופה. היום הוא מנסה למחוק את העבר (אבל מדבר על זה) ומנסה לבנות עתיד משותף עם המשפחה, עם גרמניה ועם נבחרת ישראל. בראיון גלוי לב, טואטחה מדבר על התקופה ההיא, על הנקודה שהובילה אותו להחלטה לעזוב את מכבי חיפה כדי להשתחרר מהמחשבות, מהקריאות וממקום שבו היה קומץ שלא ממש רוצה אותו.
עוד בנושא:
נבחרת ישראל נחתה באלבניה: "אבטחה ברמה של ראש ממשלה"
ניר ביטון לא תורגל ומחה, אלישע לוי שחרר אותו מסגל הנבחרת
בוריס קליימן לא הגיע לנבחרת בטענה שהוא פצוע: "מבין שזה לא נראה טוב"
תומר חמד: "החברות שלי ושל כיאל מראה שהדת לא משנה, כולנו בני אדם"
וטואטחה, כאמור, רוצה לשים מאחור את אותו סיפור בו זרק משענת לעבר האוהדים. "זאת פעם ראשונה שאני מדבר על זה, ועדיין קצת קשה", הוא מסביר היום. "באותו זמן אימא שלי יצאה לחו"ל, זאת הייתה הפעם הראשונה שנפרדתי ממנה בחיים. היא מעולם לא עזבה אותי. היא נסעה לירדן, לשבועיים, כדי להתפלל. זה קרה יום לפני המקרה ההוא. פתאום, יום אחרי, הם הגיעו. והם קומץ, כן? 10-15 ילדים. ויש אותם בכל קבוצה בארץ. הם צעקו משהו על אימא שלי. זה גמר אותי מבפנים. באותו רגע לא השתלטתי על עצמי. שיפגעו בי, שיגידו מה שהם רוצים. אבל משפחה זה משהו אחר".
אחרי הגעת בניון למכבי חיפה, טואטחה מצא מקום של נחמה. "הוא היה האבא שלי בכדורגל", הוא מספר. "היינו מדברים, הייתי שולח לו הודעות, כל הזמן מעדכן אותו על מה שעובר עליי. הייתה לי עונה מאוד קשה גם בעונה שעברה, והוא עזר לי מאוד. בעונה הראשונה אצל סטנוייביץ' הוא בא ואמר לי: 'טאלב, אל תדאג, אני אפתור לך את העניינים עם הקהל'. אז ישבנו עם הקהל, ופתרנו חלק מהבעיות. אני חושב שקצת הגזימו איתו בתקשורת, כי הוא עבר לקבוצה מתחרה. יוסי שחקן גדול, אדם ענק שכל ילד חולם להגיע לאן שהוא הגיע. לפני שהוא עבר למכבי תל אביב, הוא חשב טוב מאוד. אבל אם הוא עזב לשם, זה כנראה היה בלב שלם. בשבילו כנראה שזאת הייתה החלטה טובה".
אז למה הוא לא נשאר, אני שואל בתמימות. "כי אם מכבי חיפה היו באים ומציעים לו חוזה חדש, מראים לו שהם רוצים שיישאר, הוא היה נשאר".
טואטחה יודע בדיוק מדוע לא רק הוא סבל במכבי חיפה של השנים האחרונות, אלא גם המועדון עצמו, שנע בין כשלונות לאכזבות. "בשלוש או ארבע שנים, יענקל'ה ומכבי חיפה החליפו 20 או 25 שחקנים. מה שהם לא הבינו, זה שלוקח לשחקנים זמן להתאקלם. שים לב מתי מכבי חיפה טובה. רק בסוף העונה, בגארבג' טיים. תראה את אוברניאק, במקרה הוא פגע רק בסוף העונה? ומה קרה עם רובן ראיוס? פתאום בסוף העונה הוא השתפר. אבל כשהם משתפרים מחליפים אותם. לזרים לוקח זמן להתאקלם במועדון הזה. אני לא חושב שהייתה בעיה בחדר ההלבשה. בעונת האליפות האחרונה, ובעונת הקיזוז עם האליפות האבודה, בשנתיים האלה הסגל היה דומה. כמעט אותם זרים, השלד נשאר, אז הייתה הישגיות. אבל אז התחילו להחליף. פה הבעיה. תראה מה קרה אחרי שנה. בא עטר, הביא שחקנים. בא בנאדו, רצה שחקנים שלו. בא סטנוייביץ', החליף אותם. כל מאמן רצה להוכיח שהוא יודע איך לפתור את הבעיה. זה פגע בקבוצה, לא נתנו לאף אחד זמן. אני עוקב אחריהם גם היום. השחקנים שמחים יותר".
בסופו של תהליך, אחרי שלוש שנים של ציפייה, הצלחת לעזוב. יצאת מהמשרד בוכה פעם אחר פעם, כי לא עמדו בהבטחות.
"הייתה הצעה רצינית מאוד מקסימפאשה (1.1 מיליון יורו, א"י) הטורקית, אבל במכבי חיפה אמרו שלא הציעו מספיק כסף, אז החליטו לא למכור. ההצעה השניה הייתה מפיורנטינה, אבל זה היה שבוע לפני סיום חלון ההעברות ומהרגע הראשון יענקל'ה הבהיר שלא ימצאו לי מחליף והיה ברור שלא אעבור. הבנתי והמשכתי הלאה. עד שהגיע ינואר האחרון".
חיפה ניסתה לתפור טרייד עם ריקן. כבר היית עם רגל וחצי במכבי תל אביב.
"בחיפה התקשרו אליי ביום האחרון, הם אמרו לי: "טאלב, אתה רשאי לנהל משא ומתן עם מכבי תל אביב'. רגע אחרי נסעתי לאבא שלי, סיפרתי לו על ההצעה והוא אמר לי שרק אני אחליט. ישבתי עם הסוכנת שלי (ויקי וקנין, א"י), אמרתי לה שהחלום שלי הוא בכלל לשחק בחו"ל, אז חיכינו. בסוף אבי ריקן לא יכול היה להגיע בגלל עניינים טכניים, אבל זה לא היה קשור לעסקה ההיא. אם הייתי רוצה, הייתי עובר למכבי תל אביב גם בלעדיו. ג'ורדי קרויף דיבר איתי באותו יום. הוא אמר לי 'אנחנו רוצים אותך ומקווים שתבוא'. לא לחץ יותר מדי. חיכיתי, עד שהגשמתי את החלום".
אבא שלך אמר בראיון ההוא: "טאלב לא יעזוב לחו"ל. הוא רגיל לאוכל של אמא".
"נו, אז התחתנתי, התרגלתי כבר לאוכל של אשתי. מאז החתונה, את האוכל של אמא אני אוכל רק בסופי שבוע".
אחרי שהגשים חלום, טואטחה שוב נתקל בקשיים. ההתחלה באיינטרכט פרנקפורט, אחד המועדונים המוכרים בגרמניה, לא הלכה חלק. היה לי מאוד קשה בהתחלה", הוא מסביר היום. "תראה, הבונדסליגה היא אחת הליגות החזקות בעולם, בין השלוש הטובות ביותר, עובדה שאין שם הרבה ישראלים, מלבד אלמוג. אחרי כמה אימונים הרגשתי קצת כאבים בבטן ואת אזור המפשעה. בארץ כתבו שלא שרדתי בגלל בעיות בשרירים, אבל זה לא נכון. הרגשתי כאבים ואחרי שלושה או ארבעה אימונים אמרתי לפיזיותרפיסט שכואבת לי הבטן. הוא ביקש שאנוח שבוע ונראה אם זה יעבור. אחרי שבוע ניסיתי לחזור להתאמן, וזה לא עבר. ואז טענו שאני לא שורד את האימונים. זאת הייתה בדיחה, אבל שתקתי. גילינו שיש לי בקע ועשיתי ניתוח. מאז שחזרתי אני לא מפסיד אף אימון. 70 דקות בגביע מול אלמוג כהן, 18 בלבד בליגה. זה לא הרבה, אבל המגן השמאלי שם (בסטיאן אוציפקה) בעונה מצוינת. שם, גם אם אתה בסגל ואם המאמן רואה שאתה בורג מרכזי בקבוצה, אתה יכול להיות על הספסל ורק אחרי שבוע בהרכב. אז אחרי משחק אחד לא טוב, מצאתי את עצמי על הספסל. אוציפקה בשיאו. אני מקווה לקבל הזדמנות בהמשך".
היו רגעים קשים.
"הלכתי לגרמניה בתקווה להיות המגן הראשון, אבל לא הייתי איתם במחנה ואוציפקה שיחק, אז היה לי יותר קשה. אחרי שלושה או ארבעה משחקים, הרגשתי רע. התקשרתי לאלמוג כהן. אמרתי לו: 'אלמוג, אני לא רגיל להיות מגן שני'. הוא אמר לי 'תקשיב טוב טאלב, משחק אחר בבונדסליגה זה כמו שלוש שנים בהרכב של מכבי חיפה, הבנת?'. השינוי שהמשפט הזה עורר בי, היה גדול. היום אני מבין למה הוא מתכוון ומסכים איתו".
אתה רואה את עצמך עושה קריירה ארוכה באירופה או חוזר, כמו אחרים, לישראל?
"אני עוד בהתחלה. קשה מאוד לעזוב את הארץ, בגלל המשפחה, אבל זה המקצוע שלנו. רק החזקים שורדים. רמת האימון בגרמניה היא אחרת. שם אתה הולך לעבודה. הרפית לרגע, אתה מחוץ לעניינים. אפשר להקיא שם ממאמץ, שלושה אימונים (כולל עבודה בחדר הכושר) ביום. בישראל כולם אומרים שטאלב הוא בעל כושר גופני מצוין, אז הגעתי לשם בשיא הביטחון. הרבה אנשים מוצאים את עצמם מגיעים לגרמניה וקשה להם. אבל הם לא מוותרים. גם אני לא מוותר. גרמנים זה גרמנים, מכונות. הם לא יוותרו לעולם. גם המאמן לא מוותר לך. אם אתה טיפה פצוע, אתה צריך להתאמן כמו שצריך. בגרמניה אף אחד לא מעגל פינות".
מכבי חיפה, הפועל באר שבע, מכבי תל אביב. איפה הן מסיימות בבונדסליגה?
"ספק אם ישרדו בליגה הזאת. לאחרונה שיחקנו שני משחקי אימון מול קבוצות מהליגה השניה. היה קשה מאוד. באחד מהם הפסדנו 4:2. בליגה השנייה מקומם במרכז הטבלה. בבונדסליגה, לאורך זמן, יהיה להם קשה מאוד".
טואטחה שהמריא אתמול (חמישי) לאלבניה החל את הקריירה בנבחרת הבוגרת בגיל 18 וחצי. בקמפיין האחרון, אלי גוטמן שהוביל את הנבחרת למקום הרביעי, מרחק נגיעה מקפריסין החמישית, לא ממש ספר אותו. "לכל מאמן יש את השיטה שלו, את השחקנים שמתאימים. כנראה שלא הייתי מתאים לגוטמן. אבל היום אני אחרי זה. טאלב של היום מבין שמה שקרה בקמפיין האחרון כבר מאחוריו".
לאן הנבחרת יכולה להגיע?
"בגרמניה למדתי להסתכל על המשחק הקרוב, ולא לדבר על מטרות. גם בנבחרת צריכים להבין את זה, לתת הכל כדי שאחרי המשחק לא נוכל לומר שלא השקענו".
החזקת לאלישע אצבעות כשהגיע לוועדת האיתור?
"לא סתם הוא המאמן של הנבחרת הלאומית. הוא נתן לי את הבמה כשהייתי צעיר, העלה אותי מנערים א' לבוגרים. שמחתי כששמעתי שהוא המאמן כי ידעתי שזה יקדם אותי".
ועכשיו הוא מחפש מגנים, כי אין מספיק כאלה בישראל.
"אני, עומרי בן הרוש, אופיר דוידזאדה, אורן ביטון מקריית שמונה, סאן מנחם בחיפה. כולם טובים. זה מצחיק. תראה מה קורה בגרמניה. יונאס הקטור מקלן, יאניק גרהארדט מוולפסבורג, חוץ מאלה המגן שלנו הטוב ביותר. אז לגרמניה הגדולה יש שלושה מגנים טבעיים, כל השאר זרים. בלי קשר לרמה, לנו יש מבחר גדול לא פחות. מה הפלא שיש זרים גם בליגה שלנו?".
