ברק אברמוב, כל הטוב הזה יכול להיות בקרוב שלך: סיכום המחזור בליגת העל

בווידאו: משדר באולפן וואלה! NEWS בעקבות המשחק בנתניה

בן שהר הוא אולי ההבדל בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע. נכון, אנחנו עדיין בשלבים האלה של העונה שבהם הדברים עדיין לא נראים בבירור, אבל במקרה של בן שהר כן ניתן להבחין בדפוס חשוב.

ולא, אין הכוונה לבן שהר השחקן, אלא לבן שהר התופעה. שהר מייצג את ההבדל החשוב בין מכבי תל אביב לבאר שבע. מצד אחד קבוצה שבה שניים-שלושה תותחים יורים ומושכים את העגלה, מצד שני קבוצה שבה כל שחקן ספסל יכול לקום מהקבר ולשנות את המשחק.

מה הסיבה לכך, קשה להגדיר. אולי זה השוני בין מועדון שמשלב את מיכאל אוחנה הצעיר לבין מועדון שלא מוצא מקום למקבילה שלו בתל אביב, שגיב יחזקאל. גם בבאר שבע יש בעיה של דקות, יש שם הרבה יותר רעש בנושא מאימהות ואבות, אבל האווירה הכללית היא שמחה יותר. הרבה יותר שחקנים מקבלים ביטוי ושמות הרבה פחות קובעים.

כך גם בן שהר יכול לא לקבל דקה ואז לחזור לרוטציה ולהשפיע עם שערים. זה יפה, אגב, לראות את שהר מגשים את עצמו דווקא בבאר שבע. רק שם הוא למד מי הוא באמת: השחקן הלא חשוב הכי חשוב בליגה. ברגע שלא מצפים ממנו ולא בונים עליו, ומשתמשים בו כערך מוסף, הוא נותן בדיוק מה שצריכים ממנו.

שהר הוא אחד משבעה שחקנים בבאר שבע שכבשו השנה בליגה. שזה לא הרבה יותר ממכבי תל אביב עם שישה. אבל תראו מי בתחתית הרשימה של מכבי תל אביב (ריקן, בן בסט), ומי בבאר שבע (אוחנה, בוזגלו). מי מתאים יותר מבן בסט כדי לייצג את העתודות של מכבי תל אביב. סביר להניח שאם הוא היה בבאר שבע, הוא היה מפיק מעצמו מעט יותר.

עוד בנושא

מכבי חיפה חוגגת ועוקצת: "מולנסטיין עשה בית ספר לארבלדזה"
מכבי תל אביב מודאגת לפני באר שבע: "יש תנודות ביכולת"
באר שבע אופטימית לפני מכבי תל אביב: בוזגלו חזר לככב
אורן יוסיפוביץ על הסבלנות שהשתלמה למכבי חיפה בנתניה

האחרון שרמז על סגנון התנהלותו של ברק אברמוב שילם פיצויים של 150 אלף שקל, ועדיין: בני יהודה חייבת להיות מוטרדת מאוד מצורת העבודה הנהוגה במועדון מאז נרכש על ידי איש העסקים. כי אריק בנאדו בא והולך. אולי גם באמת היה מקום להיפרד ממנו. זו לא הנקודה. הנקודה היא מי נשאר במועדון אחריו, וכיצד אותו אדם מוביל את הדברים ביום יום.

כי ראינו כבר בעלים חדשים שממהרים לטעות ואחר כך ממהרים בהיסטריה לתקן, רק כדי לטעות שוב, אבל במעט מאוד מקרים ראינו כזה חוסר כבוד לכללים. במעט מאוד מקרים ראינו כל כך הרבה גאווה מיותרת וחוסר כבוד לזמן הדרוש. אם זה באסיפות בהן נאמרו אמירות קשות לשחקנים אחרי משחק אחד בלבד, ואם זה בהודעת בני יהודה במוצ"ש לפיה המועדון "לא שקל ולא שוקל את החלפת המאמן", רק כדי לדחוף אותו החוצה יומיים אחר כך.

והרי כולם ידעו את זה. בתקשורת נאמר כבר במוצ"ש שאסייג תמורת בנאדו זה המהלך שנרקם, אבל לבני יהודה לא היתה בעיה להוציא הודעה שנראית כמו הטעיה מכוונת. גם אם השיקול הוא משפטי-כלכלי, יש דרך. יש סגנון. יש כללים. בבני יהודה נראה ששמים קצוץ על כל אלו. אין במנהליה החדשים את הענווה המינימלית לאנשים שהם בתחילת הדרך בענף. הם מאמינים שבכוחם לכפות מציאות ולא להבין אותה וללמוד ממנה.

והנה, ביום הפיטורים של בנאדו בכל כלי התקשורת נכתב שהיום הפור יפול, מה שאכן קרה, אבל זה עוד קצה קצהו של הביזיון. באימון פרצו אוהדים ואיימו על המאמן בצורה ששברה את רוחו. איך נכנסו? מדוע לא מנעו זאת? רב הנסתר על הגלוי. המנהלים בקבוצה של אברמוב הם אלו שעצרו את האוהדים בסופו של דבר, אבל אין בכך מספיק: אם בני יהודה החדשה באמת היתה מתנגדת לשיטות האלה, היא היתה מגנה את האוהדים בצורה המחמירה מכולן, מוסרת את שמם למשטרה והכי חשוב: לא מעניקה לאותם אנשים את ראשו של המאמן באותו רגע.

ראינו כבר פריצות אוהדים לאימון בענף השכונתי שלנו, אבל זו היתה חמורה ומסוכנת במיוחד. והיא הכתימה את הליגה כולה ששתקה, ובטח את בני יהודה. כעת מוטב לאברמוב לזכור שאם לא ירסן את דרכיו, כל הטוב הזה יהיה שלו. אם לא ישנה את התרבות הארגונית שהביא לבני יהודה, הוא יהיה אחד הבאים בתור. ככה הוא לא יצליח. לא שאנחנו מאחלים לו את זה, אבל אחרי הדרך המכוערת שבה גירש את המאמן הראשון שלו - זו תהיה אירוניה סמלית במיוחד.

כמעט כל מה שנכתב בגנותו של רן בן שמעון בשבוע האחרון היה נכון. מאמן שפיו ולבו אינם שווים מעלה הרכב פוליטי, לא מתחבר לרוח המועדון ומנסה לכפות את השיטות שלו על קבוצה שכבר מצאה את השיטה להצליח. אפשר להמשיך. הרבה שחקנים לא אוהבים אותו, הרבה אוהדים לא מתחברים אליו, אבל בסופו של דבר זו תהיה הטעיה. מה שחשוב לזכור בבית"ר ירושלים זה מי הביא אותו.

או אם מדייקים: מי החליף מאמן שהוביל את בית"ר למקום השלישי אחרי הרבה מאוד שנים. כולם יודעים את התשובה: אלי טביב. אותו אחד שאיבד בשלומיאליות את עומר אצילי והביא לקבוצה שחקנים בינוניים מינוס כמו דן מורי ועוז ראלי. טביב פוגע מדי פעם במציאות, אבל הרוב המכריע של הסחורה שהוא מחפש אינו ראוי.

וכאשר השיטה הופכת להיות מוקדשת, טביב ממשיך להאמין שבכוחו להחליף כל אחד. רק שבספורט יש צדק מסוים שתמיד מתגלה, להבדיל מגזרות אחרות בחיים. טביב הגיע לנקודה שהשיטה שלו נושקת לתקרה, ולכן בכל פעם שהוא ינסה לשלוף את הטריקים שלו, הראש יתנגש במשהו.

כל עוד יש בליגה שתי קבוצות ברמה של מכבי תל אביב ובאר שבע, לא נראה שיש לשיטות העבודה של טביב מה למכור. הן מוצו. הן להן יותר אופק. בטח לא אליפות. ואפילו לא קבוצת צמרת שבאמת מסכנת את העלית. רן בן שמעון הוא לא הפתרון לכך, אבל הוא גם לא תמצית הבעיה.

הפוסט שבו סתיו שחם תקף את מאמנו בהפועל כפר סבא, שרון מימר, היווה דוגמה נוספת לפער בין התדמית של המועדון המתחדש למה שקורה בפועל. משחקים אותה הייטק, אבל תמיד גומרים כמו בכדורגל הישראלי: על הגדרות.

דווקא מאדם חכם כמו שחם אפשר לצפות ליותר. על מה אוהדי כפר סבא כועסים בדיוק? אין להם קבוצה טובה יותר מאחרות, אין לה סגל איכותי יותר, אין להם תקציב גבוה יותר. נכון, כפר סבא של תחילת העונה תקועה, אפורה, לעתים סתמית. אבל זה להוציא את המינימום ממינימום.

יכול להיות שארגון באמת מיוחד ושונה היה מפיק מהמעט הזה קצת יותר מהקבוצות האחרות ברמה של כפר סבא. אבל כפי שראינו לא פעם, כפר סבא היא ככל הקבוצות הישראליות.