מגרש ללא פיתוח: המסקנות אחרי ההפסד של מכבי תל אביב במילאנו

לא מעט דברים ניתן לומר ולכתוב על משחק הבכורה של מכבי תל אביב ביורוליג מודל 2016/17. אפשר לנתח, וכך אמנם נעשה בהמשך, מספר אלמנטים שחייבים לטעת תקווה בקרב אנשי מכבי. אפשר גם להתייחס למספר היבטים שנראים בלתי פתירים. אבל אם צריכים לסכם במשפט אחד את הכדורסל שהציגו אמש הצהובים, סביר שהוא יכלול את המילה מעליב.

הקבוצה של ארז אדלשטיין, וזאת חשוב להזכיר, סבלה מפגרה שרחוקה מלהיות אידיאלית. שכללה לא מעט פציעות, לרבות של שחקנים מרכזיים. עוד כדאי להזכיר שעד עכשיו, מעולם לא שיחקה בהרכב מלא – ולו פעם אחת. להפסיד במשחק בכורה במילאנו, אחרי סיום צמוד ומותח ובלי סוני ווימס, זו תוצאה שלחלוטין מצויה עמוק בתוך מתחם הסבירות.

ואחרי שאמרנו את כל זה, אפשר וצריך לצפות מקבוצה שמתיימרת להיצמד לטופ של היבשת שלא להבליט מתוכה מספר שחקני די-ליג בפרט, וקבוצה, ככלל, שמשחקת כדורסל של די-ליג (קרי – ליגת הפיתוח של ה-NBA).

עוד בנושא:
מכבי תל אביב הפסידה 99:97 במילאנו, לנדסברג החטיא על הבאזר
אדלשטיין: "אנחנו לא יכולים לשמור ככה, לא הייתי מודע ללו"ז הצפוף"
ריקי היקמן הכניע את המיסטיקה, האם אנדרו גאודלוק הפך פתאום לרכז?

סביר להניח שבימים ובשבועות הקרובים נתחיל לשמוע, ברחש קל שיתגבר, טרוניות מאלו שמבינים על אנדרו גאודלוק. אתם כבר מכירים את הפזמון: סקורר שלא שומר, שלא מחובר למשחק קבוצתי, ובכלל – כמה כדורים צריכים בשבילו, בשביל ווימס וראד וכן הלאה? אז למען הסר כל ספק, כשאנחנו מדברים על די-ליג, מתוך רצון להקטין או לזלזל, הכוונה איננה לגאודלוק. אנדרו גאודלוק איננו בהווה ואיננו צפוי להיות בעתיד הבעיה של מכבי תל אביב. בדיוק ההיפך הוא הנכון. כשאנחנו מדברים על די-ליג, אנחנו מדברים על אלו שמסביב.

עמדת הפאוור פורוורד למשל. מכבי תל אביב קיבלה אמש כ-18 וחצי דקות מהצמד ויקטור ראד את ג'ו אלכסנדר. שביחד הצליחו לייצר מדד יעילות שלילי של מינוס 6. כלומר, אם מסכמים את סך הפעולות של שני השובבים הללו על הפרקט, נקבל תוצאה שמשקפת הרס וחורבן. זאת, מבלי להתייחס לאופן וצורת המשחק מחד, ולמחדלים הגנתיים שלא באים לידי ביטוי בסטטיסטיקה מאידך.

עמדת הרכז למשל. במחוזותינו נהוג בדרך כלל לייחס אלמנטים שכונתיים לשחקנים זרים בכלל ולאפרו אמריקאים בפרט. נו, אתם יודעים איך זה אצלנו, בשיחות גברים של חדרי הלבשה. נו, אתם יודעים מה החבר'ה אומרים, בקריצה, על השחורים האלה. כשבמקביל מעניקים פטור גורף ומובנה לאלו שמשלנו, חוד החנית של הכדורסל העברי. אז גל מקל למשל, מעבר לכל הבעיות האחרות, מציג לאחרונה (ולא רק אמש) קבלת החלטות ואינטליגנציית משחק של די-ליג. על פניו, אין שום רע מיוחד במשחק עם שלוש זריקות שדה בלבד, שני אסיסטים ואפס איבודים. אבל המספרים לא מספרים הפעם את הסיפור האמיתי. הם לא משקפים את המהלכים שנוגדים את השטף, הקצב וההיגיון של המשחק. את חוסר ההבנה, או אולי חוסר המודעות (או האכפתיות, חלילה), את ושל מעמדו הנוכחי בתוך הקבוצה.

ואחרי שדיברנו על עניינים שברומה של התקפה, הגיעה העת להתייחס לאלמנטים ההגנתיים. שיותר מכל משקפים את כדורסל הדי-ליג של מכבי במילאנו.

לפני כן, הקדמה קלה.

לצד החלפת פורמט היורוליג, נראה שהשינוי המשמעותי ביותר שעבר על הכדורסל האירופי השנה נוגע לעדכוני החוקה בכל הנוגע לעבירות במגרש הפתוח. למי שטרם התעדכן, תיקון החוקה מוביל לשריקה כמעט אוטומטית לעבירה בלתי ספורטיבית בגין מרבית העבירות שעוצרות התקפה מתפרצת. על המשמעויות ההתקפיות הנובעות מכך עוד נדבר הרבה במהלך העונה.

בינתיים, נדבר על ההשלכות הגנתיות. אתם יודעים – תחום המומחיות של מכבי תל אביב העונה. כדי להתמודד מול קבוצות שרצות כשיטה, לא ניתן יותר לבצע עבירות עצלות ולנוח. לחילופין, לא מספיק סתם לרוץ אחורה מהר. שחקנים וקבוצות יצטרכו ללמוד להגיב מיידית לכל מהלך אשר עלול להוביל להתקפת נגד מהירה. וההבדל בין שחקנים שיצטיינו בכך לבין, נניח, ויקטור ראד, יכול לבוא לידי ביטוי בחלקיקי שניה.

גם במשחק ההגנה הרגיל, ההבדל בין שחקן שעוזר בזמן לבין כזה שמאחר ומייצר בור, לעיתים קרובות, הוא מהירות התגובה. היכולת לזהות את המצב, את שחקני ההתקפה הרלוונטיים – ולהגיב מיידית. גם את נושא הירידה להגנה וגם את עניין ההגנה הקבוצתית ניתן לאמן, לתרגל, ללטש ולשפר, אך לא להפוך רע לטוב או שחקן עם מהירות תגובה נמוכה במיוחד לגבוהה למדי.

כשארז אדלשטיין בחר לפתוח את הרבע השלישי מול מילאנו עם יוגב אוחיון, אנדרו גאודלוק, דווין סמית', ויקטור ראד וג'ו אלכסנדר, לא רק שהוא שלח אל הקרב את אחת מחמישיות ההגנה הגרועות ביותר שלבשו צהוב, אלא גם לפחות שלושה שחקנים שתמיד, אבל תמיד, יגיבו באיחור (בהגנה ובירידה להגנה). ונכון, קיימות נסיבות מקלות, ענייני עבירות ושאר ירקות, אבל הרכב כזה – בהגדרה – יכול להציג רק את הכדורסל בו אכן חזינו בדקות הראשונות של המחצית השנייה. כדורסל של די-ליג. כדורסל שבו המאמץ ההגנתי מתמצה במהלך הראשון של ההתקפה. אם מצליחים לבלום את היריב עם הכדור, אחלה. אם לא, פשוט מוותרים - מוציאים את הכדור מתחת לסל ומנסים להחזיר בצד השני.

עזבו לרגע את ההגנה האינדיבידואלית של מכבי אמש, בדיוק כפי ששחקניה עזבו את השחקנים היריבים אותם היו צריכים לשמור. כמעט כל מהלך התקפי שגרר התייחסות מצידו של שחקן הגנה במצב עזרה גרם לבלבול, איחור וקרש סל. השחקנים של רפשה קלעו אמש סך מצטבר של 37 סלי שדה, מהם 29 כתוצאה מאסיסטים. גם אם נוסיף למשוואה את נקודות העונשין (כי אסיסטים נרשמים כיום גם לאחר מסירה שהובילה לעבירה ונקודות מהקו), נגלה שהאיטלקים כמעט לא נזקקו למהלכים אישיים, של אחד על אחד וזהו, כדי לגרד את רף 100 הנקודות מול הצהובים. כשזה קורה, מיותר לדבר על טיפול הגנתי טקטי כזה או אחר. עדיף להסתכל דווקא על התמונה המלאה, והמבאסת למדי.

מילאנו, נטולת ראקים סנדרס, שעד כה שימש כ-4 המחליף בליגה של פאסקולו, המשיכה מול מכבי את מגמת הסמול בול שלה העונה. כולל דקות של ג'נטילה ב-4 (!). מאוחר יותר, במחצית השנייה, הלכה יותר לאופציות קונבנציונליות יותר, כולל שילובים של שני גבוהים (מתוך השלושה: ראדוליצה, מקלין ומצ'באן) ביחד. למכבי, אפילו אם היא רוצה, אין את הלוקסוס הזה. אם אין 4, אז יש דווין סמית' וגיא פניני. ואם אין גבוה הגנתי לצידם (ואין), אז העזרה ההגנתית יכולה להגיע רק בחסדי שמיים.

מירוסלב ראדוליצה הוא מפלצת שכמעט ולא ניתן לעצור. אם המחשבה של אדלשטיין אתמול הייתה להתאים את דקות המשחק המוגבלות שלו אל קולטון אייברסון, אז קשה להגדיר את המהלך כמוצלח. בכ-13 דקות קלע התפלץ הסרבי 15 נקודות קלות. כולל ג'אמפ חופשי מאזור העונשין מול היעדר תגובה של אייברסון. כולל סל ועבירה על הגבוה המחליף של מכבי כבר במהלך הראשון. ועם כל הכבוד, הנתונים של מאיק צירבס של מכבי מרשימים יותר. כ-16 דקות וחצי של משחק, עם 13 נקודות ו-5 ריבאונדים. מצד שני, ההבדל בין של הענקים הוא שהדקות של ראדוליצה במילאנו קצובות בהגדרה. צירבס במכבי מיועד להיות גבוה דומיננטי למשך 25 דקות. נכון לעכשיו, הוא לא שם. והוא בטח שלא משחק כדורסל של טופ יורוליג.

רגע, אבל הבטחנו חיובי, לא? אם מכבי נעדרת עמדה 4, חלשה בעמדה 1 ולא מי יודע כמה בעמדה 5, ללא סוני ווימס ועם אנדרו גאודלוק שרק הרגע פתח את העונה, מצליחה לייצר כוח אש שכזה במשחק בכורה במילאנו, יש בה משהו. ואם מכבי תל אביב מוצאת את הדרך, בפעם השנייה בשבוע, להישאר בחיים במשחק שבו הייתה צריכה להפסיד באופן חד משמעי, יש בה משהו. מעניין לראות מה יקרה כשמכבי תוכל להציג, לראשונה העונה, סגל מלא. מעניין לבחון מה ומתי יוכל אדלשטיין לעשות על מנת לצמצם במעט את הפריכות ההגנתית המעליבה. מסקרן שבעתיים לתהות האם כל זה יוכל לקרות בתוך שבוע ימים, עד לביקורה של ריאל מדריד ביד אליהו בחמישי הקרוב, רגע לפני שמישהו ילחץ על כפתור הפאניקה.