אגיל אוסטנסטאד: "ברקוביץ' השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו"

סאות'מפטון תנחת היום (רביעי) בישראל לקראת משחקה מול הפועל באר שבע בליגה האירופית מחר, ותחדש את הקשר הישראלי שלה, שהיה שייך עד עתה בלעדית לאייל ברקוביץ'. בעוד פחות מחודש, ב-26 באוקטובר, ימלאו 20 שנה לרגע הכי גדול והכי זכור של ברקוביץ' במדי הסיינטס, אותו 3:6 היסטורי על מנצ'סטר יונייטד. אז כיצד זוכרים אוהדי המועדון את הקשר הישראלי?

"עונת 96/97' היתה אופיינית עבור סאות'המפטון בשנים ההן – מאבק ארוך ומתיש נגד הירידה, והינצלות ברגע האחרון", מספר לוואלה! ספורט העיתונאי מרטין טות' מ-BBC, אוהד שרוף של הקבוצה. "חווינו שבועות ארוכים של תסכול, אבל היה גם שיא ענק כאשר הבסנו את האלופה המכהנת 3:6. ברקוביץ' היה האדריכל במשחק הקסום הזה, ועוד במשחקו השלישי בלבד בקבוצה. עם צמד שערים ושלושה בישולים, הוא נכנס הישר להיסטוריה של המועדון, באחד הניצחונות הגדולים ביותר בתולדותיו".

"לא ידענו הרבה על ברקוביץ' כשהוא הגיע", ממשיך טות'. "אבל מיד התברר שהוא מסוגל להוסיף יצירתיות לסגל שהיה אפרורי מאוד, למעט הכוכב הגדול מתיו לה טיסייה. הוא היה מעצבן לפעמים, ומבנה גופו הצנום פעל לרעתו בפרמיירליג הפיזית, אבל יכולת המסירה שלו הפכה אותו לשחקן מפתח עבורנו. בסופו של דבר נשארנו בליגה בזכות ארבעה ניצחונות בשמונה המחזורים האחרונים, וברקוביץ' הבקיע ב-0:2 על ווסטהאם. זה גרם לאופטימיות, אבל המנג'ר גרהאם סונס עזב, וגם ברקוביץ' עבר לווסטהאם לאכזבת האוהדים. הוא תמיד ייזכר בזכות השישייה מול יונייטד, אבל הוא הרס לא מעט כאשר חתם בשורות היריבה המרה פורטסמות' לקראת סיום הקריירה", מספר טות'.

המעבר לפומפי בהחלט פגע ביחס כלפי ברקוביץ' מצד אוהדי הקדושים, ובאופן כללי עונה אחת בלבד לא הספיקה כדי לייצר מורשת אמיתית. "אני חושב שזוכרים אותו רק בזכות המשחק מול יונייטד. הוא ממש לא נחשב לאגדה אצלנו, ובמהלך השנים היו שחקנים שתרמו הרבה יותר ממנו. איל טייל ברחבי אנגליה וסקוטלנד, ושם הטביע את חותמו. אנחנו לא נסלח לו על שהצטרף לפורטסמות", אומר האוהד הוותיק בן סטנפילד. טום וויליאמס, עורך הבלוג המצליח St Mary's Musings, אומר: "זכרונותיי מברקוביץ' מסתכמים בראיית משחק וההבנה הטלפתית שלו עם אגיל אוסטנסטאד".

עוד בנושא

פואל יבצע רוטציה: יושידה, טארגט ומרטינה צפויים לפתוח
אובידיו הובאן החולה בספק למשחק נגד סאות'המפטון
סאות'המפטון מתכוננת: "המסע יהיה קשה, אפשר לנצח"

וזה לב העניין. שיתוף הפעולה של הקשר הישראלי עם החלוץ הנורבגי היה פנומנלי, והשניים סיפקו את כל הכותרות בשישיה מול השדים האדומים. עבור אוסטנסטאד היה זה משחק בכורה במדי סאות'המפטון, והוא הבקיע שלושער. שניים מהשערים בושלו על ידי ברקוביץ', ואין אדם מתאים יותר כדי להיזכר בימים העליזים ההם. אחרי שני עשורים, מעניין היה לברר מה שלומו.

אז אם אתם תוהים, אוסטנסטאד נהנה מהחיים. "הייתי המנהל הספורטיבי של ויקינג סטבאנגר אחרי שפרשתי ממשחק, אבל עזבתי את התפקיד לפני חמש שנים. נשארתי חבר בוועד הפועל של המועדון, אבל היום אני עובד כמנהל מחלקת בנקאות פרטית בבנק המוביל בנורבגיה, DNB. בתפקיד הזה אני יכול לתת עצה חשובה לכדורגלנים – כדאי להשקיע את הכסף בסיוע מומחים אמינים בתחום הפיננסים. כוכבים מוקפים באנשים מפוקפקים שמציעים להם השקעות משונות, ובדרך כלל זה נגמר לא טוב", הוא אומר בראיון מיוחד.

כאשר שמע על נושא השיחה, נשמע אוסטנסטאד נרגש ושמח לחלוק את דעותיו על ברקוביץ'. הוא התעניין במעשיו של הקוסם כיום, התלהב משאיפותיו לאמן את נבחרת ישראל, והצהיר: "היה כיף גדול לשחק עם איל. היתה לנו הבנה הדדית נהדרת, והוא היה חשוב מאוד עבורי. כחלוץ מרכזי, הייתי זקוק מאוד לשחקנים כמוהו. מצאנו שפה משותפת באופן מיידי, והוא מסר לי המון כדורים. אני מניח שברקוביץ' בישל יותר ממחצית מהשערים שהבקעתי בעונה הראשונה בסאות'המפטון, ואין ספק שהוא שידרג את היכולת שלי וסייע לי להיות שחקן טוב יותר".

איך נוצרה ההבנה ההדדית הנדירה הזו?

"זה מה שיפה בכדורגל – דברים כאלה יכולים לקרות. הבנו אחד את השני כבר באימון הראשון. ראיתי איזה שחקן הוא, והוא ראה מה אני יודע לעשות. לא דיברנו על זה במיוחד, ולא הסברנו זה לזה מה כל אחד מאיתנו רוצה על המגרש. זה פשוט קרה".

ואז במשחק הראשון שלך כבשת שלושער מול מנצ'סטר יונייטד.

"זה היה משחק חשוב מאוד עבור שנינו. היינו שחקנים חדשים בקבוצה, ושחקנים חדשים בליגה האנגלית בכלל. בזכות ההצגה המוחצת הזו, הוכחנו לכולם, ובעיקר לעצמנו, שאנחנו ראויים לשחק בפרמיירליג. זה היה משחק מדהים מבחינתי, והתחושה היתה טובה אפילו יותר כי אני אוהד ליברפול. רבים מחבריי בנורבגיה הם אוהדי יונייטד, וזה היה פשוט נפלא להביס אותם. אבל הנה הדבר המוזר – אמנם הבקעתי שלישייה, אבל איל היה איש המשחק, כי הוא כבש צמד ובישל שניים מהשערים שלי. הוא היה הטוב על המגרש בפער ניכר".

"גרנו אז באותו מלון, ואחרי המשחק בילינו ביחד בפאב – אני עם אישתי, ואיל עם אישתו. הזמנו כמה בירות וחגגנו את היום הגדול. גם מחוץ למגרש היו לנו יחסים מצוינים. איל הוא אדם מעניין מאוד. הוא לימד אותי המון על ישראל, והיה מרתק לשמוע על המדינה שלו".

במהלך הקריירה היו לברקוביץ' לא מעט בעיות חבריות בקבוצותיו השונות. איך אתה מסביר את זה?

"תראה, ברור שיש לברקוביץ' המון בטחון עצמי, אולי אפילו שחצנות. יש גבול דק מאוד בין שני המושגים האלה, וקל לחצות אותו. הוא רצה את הכדור כל הזמן ודרש אותו. היו שחקנים שכעסו עליו בשל כך. תכונות מסוימות באופיו יכולות לגרום לו להיות לא פופולרי בקרב חבריו לקבוצה. אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה. השחצנות הזו היא שהפכה אותו לשחקן כה מיוחד. הביטחון העצמי הזה איפשר לו לנסות לשלוח את המסירות הגאוניות. שחקנים אחרים לא מעזים לעשות דברים כאלה. האופי המתנשא תרם לו, ובזכותו הוא הצליח בפרמיירליג. הרי הוא לא חזק פיזית, ולא מהיר. אלא שהוא מהיר מחשבה, וזה מה עשה את ההבדל".

למרות שיתוף הפעולה ביניכם, נלחמתם בתחתית. עם 50 שערי זכות היתה לסאות'המפטון אחת ההתקפות הטובות בליגה, אבל ההגנה ספגה 56 שערים והיתה אחת הגרועות. היה לברקוביץ' חלק בזה?

"ברור. אפשר לומר הרבה דברים טובים על איל, אבל הגנה הוא לא עשה. לא רק הוא – גם לה טיסייה לא עבד בהגנה. בכל הקשור לחילוץ כדורים, רק שמונה שחקני שדה עסקו במלאכה. נאלצתי לעשות המון עבודה שחורה ורצתי לאורך המגרש, קדימה ואחורה. אבל זה היה בסדר מבחינתי. אמרתי לאיל – אני מוכן לעבוד בשבילך, כל עוד אתה ממשיך לתת לי את המסירות האלה. והוא המשיך".

הצטערת שהוא בחר לעזוב בסיום העונה? ניסית לשכנע אותו להישאר?

"חבל מאוד ששיתוף הפעולה בינינו לא נמשך, ואני חושב שגם איל הצטער על זה בדיעבד. אבל אלה החיים. היו לו הצעות טובות יותר מבחינה כספית, והוא העדיף לחתום בווסטהאם. הייתי בחופשה, והתקשרתי אליו כדי לנסות להשאירו. לא היה לי סיכוי. הוא קיבל החלטה, ואי אפשר היה לגרום לו לחזור בו. בעונה שלאחר מכן, פגשתי אותו במלון כאשר הוא הגיע להתארח אצל סאות'המפטון עם ווסטהאם. הרגשתי שהוא לא מרוצה, שהוא מתגעגע לקבוצה שלנו, אבל ידעתי שהוא לא יודה בזה. הוא לא אחד שמודה בטעויות. אני עדיין חושב שהעונה שלו בסאות'המפטון היתה הכי טובה בקריירה שלו".

עד כמה הוא היה חסר לך?

"אף פעם לא מצאתי מישהו כמוהו על המגרש. מעולם לא היה לי פרטנר כמו איל. כאשר אנשים שואלים אותי מי השחקן הטוב ביותר ששיתף איתי פעולה, הם תמיד מצפים שאנקוב בשמו של לה טיסייה. הם מופתעים כאשר אני אומר שזה ברקוביץ'. אבל זו האמת – מבחינתי הוא היה הרבה יותר טוב. השחקן הטוב ביותר ששיחקתי לצידו היה ברקוביץ', והשחקן הטוב ביותר ששיחקתי נגדו היה דניס ברגקאמפ. זו האמת".

ואף פעם לא היתה הזדמנות לשחק שוב ביחד?

"היינו קרובים. איל הגיע לבלקבורן בתחילת 2001, בהשאלה מסלטיק, בדיוק כשהייתי בדרך החוצה בהשאלה למנצ'סטר סיטי. אמרנו אחד לשני שלום, ושם זה נגמר".

לא חשבת להישאר כי הוא הגיע?

"היתה לי בעיה עם המאמן. זה מוזר, כי זה היה גרהאם סונס, שהביא את שנינו לסאות'המפטון. אבל ככה זה – בסאות'המפטון הכל הלך לי איתו, ובבלקבורן שום דבר לא הלך, והוא לא ספר אותי. לא היתה סיבה להישאר".

מה עוד אתה זוכר מהתקופה המשותפת שלכם?

"משהו שאני לא יכול לשכוח – מעולם לא פגשתי שחקן עם טעם כל כך רע במוזיקה. זה היה נורא. איל היה נוהג באוטו ושומע שירים של בחורות. בקסטריט בויס ודברים כאלה. הוא ממש אהב את זה".

נשארתם בקשר?

"לא. בכל זאת, שיחקנו רק עונה אחת ביחד. אבל עקבתי אחרי הקריירה שלו. הייתי סקרן לדעת לאן הוא יכול להגיע".

אתה ממשיך לעקוב גם אחרי סאות'המפטון?

"ברור, יש לי פינה חמה בלב למועדון הזה. הוא לא נוהל טוב וירד לליגה השלישית, אבל עכשיו המצב שונה לגמרי. ניהול נכון הוא דבר קריטי מאוד בכדורגל. עכשיו הם חזקים מקצועית וכלכלית, וזו תקופה פנטסטית מבחינתם. אני מקווה שיצליחו בליגה האירופית".

אז למרות המשרה התובענית בבנק אתה עדיין חי ונושם כדורגל.

"כמובן, ואני ממשיך להיות מעורב בכל הנעשה בויקינג כחבר בוועד הפועל. עוד מעט גם תוכל לדבר איתי על כדורגל נשים. הבת שלי, מרטינה, ערכה החודש הופעת בכורה בנבחרת נורבגיה עד גיל 15. היה משחק נגד שבדיה".

היא חלוצה כמוך?

"לא, היא קשרית, בערך בתפקיד של ברקוביץ'. אוהבת למסור כמוהו. אבל עושה הרבה יותר הגנה ממנו!"