דווקא במשחק מול איטליה יצאנו בתחושת פספוס. שיחקנו מול אחת הנבחרות הטובות בעולם, אבל דווקא במבחן הקשה מכולם הרגשנו משהו אחר בנבחרת. משהו שלא היה הרבה זמן. משהו שחיפשנו הרבה מאוד זמן. אחרי הרבה שנים בנבחרת, יש תחושה שזה הולך לכיוון חיובי. לכיוון הנכון. נבחרת ישראל מבינה בדיוק מי היא ומה היא צריכה לעשות. בלי הצהרות חסרות כיסוי, אלא עם מעשים, צניעות וחוצפה חיובית על המגרש ולא רק לפני המשחק.
כבר כשהגעתי להתכנסות הרגשתי את זה. הרגשתי משהו שונה. מד הלחץ ירד באמת ואפשר היה להתרכז במציאות ולא באשליות. כיוון שאין ציפיות לעלות, החיים שלנו הרבה יותר הגיוניים. ומה שיפה היה בנבחרת הזו, שהדברים האלה תורגמו למעשים. גם לפני המשחק וגם במהלכו פעלנו בדיוק לפי מה שהאמנו, וההוכחה לכך היתה שלא נשברנו או קרסנו בפיגור של 0:2. ידענו שזה מה שיקרה. אז למה להתרסק?
גם במשחק עצמו נצמדנו לקו החדש. וזה שאפשר לנסות להעז יותר. לקחת יותר סיכונים. ובאמת לנסות להשתפר דרך התקפה, דרך מהלכים שלנו, ולא דרך הגנה ופחד ממה יקרה. זה יהיה תהליך ארוך, אבל שווה את הניסיון.
כולם ראו שמהדקה הראשונה לא הראינו פחד. להיפך. יצאנו להתקפות, ניסינו ללחוץ קדימה, והגענו לכמה חצאי מצבים שיכלו להסתיים בשער. בפיגור 2:0 הראינו אופי וחזרנו למשחק אחרי שער ענק של טל בן חיים.
לתת צ'יפ כזה מעל בופון, זה על גבול החוצפה. אני מת על זה, רק שימשיך כך. בן חיים הוא תוספת כוח אירופית לכל דבר ועניין ובכושר שלו הוא נכס לנבחרת. אני בטוח שהשער הזה יעזור לו גם אישית בעתיד אם ירצה לצאת לאירופה. המחיר שלו רק עלה. השער הזה נתן לנו כל כך הרבה ביטחון, הוריד לנו לא מעט מחסומים ואלו בדיוק הדברים שאנחנו צריכים.
במחצית דיברנו השחקנים שאפשר לעשות את זה ובאמת אחרי הכרטיס האדום השתלטנו על המשחק והשוויון היה באוויר. אם לא בופון שהציל אותם בדקות האלה התוצאה הייתה שונה. בסוף ספגנו את השלישי והבנו כמה הם באמת נבחרת גדולה גם ב10 שחקנים. הם פשוט לא ויתרו לשנייה. כי זו איטליה.
אבל יותר חשוב מהתוצאה הייתה ההרגשה שיצאנו מהמשחק הזה. ההרגשה הטובה שהקהל במגרש יצא איתה מהאיצטדיון, וגם הקהל בבית. אני בטוח שכולם גאים באיך שהנבחרת נראתה אתמול. ראו נבחרת אמיצה שנתנה הכל על המגרש וזה לא הספיק, אבל נבחרת שבאמת ניסתה להשיג את כל מה שיכלה באותו רגע.
אם זה יהיה כך כל משחק, מול נבחרות פחות טובות מאיטליה, זה יספיק. וממשחק למשחק נקבל יותר ביטחון ונקווה שגם התוצאות יהיו בהתאם. אחרי משחק כזה, אני כבר מחכה למשחק הנבחרת הבא בעוד שלושה שבועות ובטוח שגם אתם!
עכשיו אני חוזר לסין. ממריא לקבוצה שלי בגוואנגז'ו ומצפה לאתגרים הרבים שיש לי שם.
