פותחים קמפיין: ישראל - איטליה, שני, 21:45

הגנה בייבוא אישי: נבחרת ישראל תבסס את ההגנה על זו של הפועל באר שבע?

יוון הדהימה את אירופה בזכות המודל הכפול ("לא יצרנו תיאום הגנתי, ייבאנו אותו"), גרמניה התבססה על השלישייה מבאיירן מינכן והיריבה איטליה נשענת כבר שנים על החומה של יובנטוס. בקמפיין בו אין מה להפסיד, אלישע לוי חייב לפחות לנסות את הגנת האלופה יחד בנבחרת

03/09/2016
צילום: אדריאן הרבשטיין

בווידאו: ביברס נאתכו מדבר לפני אימון הנבחרת ביום שישי

ביוני 2003, כארבעה חודשים לפני שחגג את יום הולדתו ה-30, מיכאליס קאפסיס קיבל הזדמנות ראשונה בקריירה ללבוש את מדי נבחרת יוון. ניקוס דביזאס הועבר לקישור האחורי וקאפסיס נזרק למים הקרים בסראגוסה, במשחק מוקדמות היורו מול ספרד של ראול ופרננדו מוריינטס. אוטו רהאגל הימר דווקא על קאפסיס בזכות היכרותו עם הבלם הנוסף טריאנוס דלאס מימיהם המשותפים בא.א.ק אתונה. הבחירה הזו התבררה כבינגו. במונחים היסטוריים.

יוון לא רק ניצחה 0:1 בספרד, אלא המשיכה עם עוד שלושה ניצחונות זהים ועלתה ליורו בסך הכול בפעם השנייה בתולדותיה. קאפסיס הגיע לטורניר הגדול הראשון שלו עם רזומה דל של שמונה הופעות בינלאומיות, ויצא ממנו כגיבור לאומי, כמו יתר חבריו לנבחרת שזכתה באליפות אירופה וחתומה על אחת הסנסציות הגדולות שידע הכדורגל הלאומי. רהאגל הוכתר כגאון טקטי ולימים הסביר את אחד מסודות הקסם של ההגנה היוונית: "לא יצרנו תיאום הגנתי אלא ייבאנו אותו ועשינו ליטושים קטנים. קל יותר לשלב בין שחקנים שיש להם היכרות מוקדמת וכבר מודעים למעלות ולמגרעות אחד של האחר".

עוד בנושא:

התלבטות בנוגע לעמדת המגן הימני בין בן ביטון לאלי דסה
אופיר דוידזאדה בראיון: "אנחנו לא פראיירים, הגיע הזמן שנראה את זה"
ערן זהבי בראיון: "לא נבוא להתבטל מול איטליה, אפשר לעשות דברים יפים"
עומר אצילי, ערן זהבי וטל בן חיים תורגלו בחלק הקדמי של נבחרת ישראל

במקום שישה שחקני הגנה מקבוצות שונות, שתי שלישיות מיובאות. נבחרת יוון מודל 2004(צילום: GettyImages)

"נבחרת זו לא קבוצה, אין זמן לעבוד על התיאום". כן, המשפט מוכר. כמעט כל מאמן נבחרת - ולא רק בישראל - השתמש בתירוץ הזה כאשר ההגנה שלו נחשפה במערומיה במשחק בינלאומי. הכול נכון. למאמני נבחרות קשה ליצור כימיה אמיתית תוך כמה (או אפילו שבועות) בין שחקני הגנה שמגיעים מקבוצות, ליגות וסגנונות משחק אחרים לגמרי. אז רהאגל הלך על ייבוא כפול: שוער ושני מגנים עם שלוש שנים משותפות בפנאתינייקוס, צמד בלמים וקשר אחורי ששיחקו יחד שנתיים בא.א.ק אתונה. שתי שלישיות מתואמות שיחד הפכו לשישייה הרמונית שבקמפיין אחד העלתה את ההגנה שלה לדרגת אומנות. ורהאגל ממש לא היחיד.

אולי גם אלישע לוי?

הולכים על שוער מסוים? תקיפו אותו עם שחקנים שהוא מכיר מהקבוצה. דודו גורש עם שיר צדק(צילום: ברני ארדוב)

במהלך חלק מאימוני הנבחרת בשבוע האחרון, כולל במשחק ההכנה נגד הנבחרת הצעירה, המאמן הלאומי החדש תרגל חוליה אחורית שכללה את דודו גורש בשער, את שיר צדק במרכז ההגנה ואת בן ביטון ואופיר דוידזאדה כמגנים. כל הארבעה שיתפו פעולה בשנה האחרונה בהפועל באר שבע - מאז הצטרפותם של גורש וצדק בקיץ הקודם ועד עזיבתו של דוידזאדה לגנט - ולתיאום ביניהם היה חלק מרכזי בכך שלקבוצה הייתה את ההגנה הכי טובה בליגה, בדרך לזכייה באליפות ראשונה אחרי 40 שנה.

בראיון שהעניק ביום חמישי לוואלה! ספורט, התייחס דוידזאדה לסוגיה הזו ואמר: "ברור שזה עוזר שיש שחקנים מהקבוצה שיש לך יותר תיאום איתם ואתם מכירים אחד את השני, זה תמיד עוזר שיש שלושה מאותה קבוצה בהגנה". במצב כזה, המגנים יודעים מראש איך להחזיר את הכדור לשוער שלהם ולאן בדיוק, הבלם מזהה רגע לפני שהמגן שלו הולך לחפף בסגירה - ניואנסים קטנים שיכולים לעשות את ההבדל ולפעמים גם להסתיר ליקויים אחרים. התיאום ביניהם כבר קיים ודורש מינימום עבודה, עכשיו רק צריך לבחור את האיש שיכול להשלים אותם.

וכשהפערים בין השחקנים הנאבקים על העמדות בהגנה ובשער גם כך לא כאלה משמעותיים, אולי עדיף לנסות ולרוץ במשך כמה משחקים עם הגנה המבוססת על קבוצה אחת. בעבר היו ניסיונות כאלה בנבחרת ישראל, אך במקרים ספורדיים בלבד. שלמה שרף, בימים בהם ההרכב שלו מנה שבעה שחקני מכבי חיפה, ניסה לעתים הגנה שכללה את רפי כהן, אלון חרזי, מרקו בלבול ומשה גלאם. כמעט עשור לאחר מכן, הצ'ילבה אברהם גרנט הלך על חוליה אחורית שכללה את ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, אדורם קייסי ואותו חרזי. אבל שוב, זה היה פתרון מקרי ורגעי שלא החזיק ליותר משניים-שלושה משחקים רצופים.

הקמפיין הנוכחי - בו הסיכוי להעפיל למונדיאל מבית הכולל את ספרד ואיטליה (כשרק אחת עולה והשנייה צריכה לעבור פלייאוף) ממילא כמעט אפסי - הוא בדיוק הזמן לבצע ניסויים. אז אם הוחלט ללכת על גורש כשוער הראשון למרות גילו, מן הראוי לתת לו מעטפת ביטחון באמצעות הגנה הכוללת שלושה מארבעת שחקני ההגנה הקבועים שלו בבאר שבע בשנה האחרונה. במיוחד כששלושת שחקני השדה המדוברים נמצאים בכושר אישי משביע רצון והתנסו יחד ברמה האירופית במהלך הקיץ, ולמאמן יש היכרות קודמת עם שני המגנים.

המודל. אנדראה ברצאלי, ג'ורג'ו קייליני, לאונרדו בונוצ'י וג'יג'י בופון במדי יובנטוס(צילום: GettyImages)

המדיניות הזו של ייבוא הגנה לנבחרת מקבוצה מובילה, הייתה נהוגה בשנים עברו. ככל שהכדורגל הפך גלובלי יותר וכל גבולות השוק נפרצו, התופעה נמוגה לה, אך לא נעלמה כליל ועוד מופיעה מעת לעת בנבחרות שעדיין מורכבות ברובן מתוצרת של הליגה המקומית. הולנד של אמצע שנות ה-90' נשענה על חלק אחורי שכלל את אדווין ואן דר סאר, מיכאל רייזיחר, פרנק דה בור, ווינסטון בוחרדה ודני בלינד, שהכירו היטב אחד את השני מאייאקס. עוד קודם לכן, נבחרת איטליה התבססה על הרביעייה האחורית של מילאן (מאורו טאסוטי, פרנקו בארזי, אלסנדרו קוסטקורטה ופאולו מאלדיני).

בהשראת השלד ההוא של תחילת שנות ה-90', אנטוניו קונטה החליט כאר מונה למאמן נבחרת איטליה להטיל את כל יהבו על ההגנה אותה אימן ביובנטוס. כל עוד הם כשירים, מקומם בהרכב, ולא משנה אם יש שחקנים בכושר טוב יותר. ג'אנלואיג'י בופון הגדול כמובן בשער, ולפניו שלישיית ה-BBC האיטלקית: אנדראה ברצאלי, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'ו קייליני. גם כאשר הפרשנים ביקרו את יכולתו של ברצאלי ביובנטוס וגם כאשר קייליני החסיר משחקים בגלל פציעות חוזרות, קונטה הבהיר שזו ההגנה שלו.

"זה יתרון שאפשר לסמוך על שלושה שחקנים ששיחקו יחד בקבוצה כל כך הרבה זמן", התייחס לפני היורו לתיאום בין הבלמים ששיתפו אצלו פעולה ביובנטוס מאז ינואר 2011. "הם מכירים אחד את השני בצורה מושלמת, הם מיומנים כחוליה ומהווים בסיס נפלא סביבו נעבוד על התוספות". קונטה לא היה צריך את התקשורת כדי לגלות שהנבחרת איתה הגיע ליורו היא אולי המוגבלת ביותר מבחינה התקפית שהייתה לאזורי ביובל האחרון. הוא ידע מה יש לו ביד ולכן דאג לגיבוי הכי טוב שיש מאחור, בטורניר שהותיר תחושת החמצה אך בעיקר מילא את האוהדים האיטלקים בתחושת גאווה.

הפרישה שלו הפרה את האיזון בהגנה הגרמנית. פיליפ לאהם(צילום: GettyImages)

נכון, גישה כזו לא מבטיחה הצלחה ודאית. נבחרת רוסיה, שספגה שישה שערים בשלב הבתים והודחה בבושת פנים מיורו 2016 עם נקודה אחת בלבד, הוצגה בקיץ כדוגמה ההפוכה לגרסה האיטלקית המהודרת. הרי השוער איגור אקינפייב והבלמים סרגיי איגנשביץ' והאחים ואסילי ואלכסיי ברזוצקי משחקים יחד בצסק"א מאז 2004, ובכל זאת קרסו כך. האחים ברזוצקי הם תאומים והסבירו בעבר כי "כמו כל תאומים יש בינינו הבנה עיוורת, ואיגנשביץ' הוא התאום השלישי". קילומטראז' משותף כמו שיש לרביעייה הזו קשה למצוא לאורך ההיסטוריה כולה. אז הטורניר האחרון הוגדר אמנם ככישלון, אבל אם מרחיבים את טווח הראייה אז הרביעייה הסולידית הזו הייתה שותפה לשלוש העפלות רצופות ליורו ולהופעה בחצי הגמר ב-2008. לא רע.

אם כבר ביורו האחרון עסקינן, התקשורת הגרמנית ובשלב מסוים גם המאמן יואכים לב, שמו דגש על האיזון שהופר בהגנת נבחרת גרמניה מאז הפרישה של פיליפ לאהם אחרי הזכייה במונדיאל. מבחינת רבים מהעיתונאים, השינוי הזה בהגנה הציב מראש את שלב חצי הגמר כתקרת הגג של הנבחרת שלהם. כשהקפטן היה בחלק האחורי - אם כמגן ימני ואם כקשר - לבאיירן מינכן הייתה שלישייה שלטת בדמות לאהם, מנואל נוייר וג'רום בואטנג שנתנה את הטון. כשנשארו רק שניים, הסיפור היה שונה. "הכימיה ביניהם מיוחדת, לא הייתי צריך לעשות הרבה כדי להשתלב", הודה מאטס הומלס כאשר הפך לשחקן הרכב בנבחרת. אין פלא ששמח להתאחד איתם בשורות האלופה.


בסיס הגנתי המיובא מקבוצה אחת מצליחה - לאו דווקא כל החוליה האחורית, גם שלושה שחקנים יוצרים רוב - עשוי להיות הבשורה של הקמפיין. ולמה לא להתחיל בניסוי מול נושאת הדגל של המדיניות הזו?

זה הזמן לנסות לבסס את ההגנה על קבוצה אחת מצליחה. אלישע לוי(צילום: אדריאן הרבשטיין)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully