בווידאו: מסיבת העיתונאים של מאמן הנבחרת אלישע לוי
כששואלים שחקנים ששיחקו עם אופיר דוידזאדה מה מאפיין את הבחור, שומעים בדרך כלל את התשובה לפיה הוא "כל הזמן ממהר, כאילו מאחר לאנשהו. כל הזמן ובכל סיטואציה הוא ממהר. הוא אפילו מדבר מהר, כאילו יש לו סטופר".
דוידזאדה בן ה-25 מודה באשמה ולא מפסיק לצחוק: "גדול! האמת שזה נכון, אני כזה. ממהר לאוטובוס, ביום של משחק או אימון אני הראשון שמתלבש ומתארגן כשכולם לוקחים את הזמן. אני ככה, תמיד אוהב להיות מוכן ראשון, לעשות דברים מהר, להתארגן מהר, לצאת מהר. לפעמים זה מלחיץ קצת אחרים (צוחק)".
ואם ניקח את זה למקום רציני, אולי מיהרת בקבלת ההחלטה לעזוב אימפריה בהתהוות כמו הפועל באר שבע בשביל ליגה שהיא לא מהבכירות ביבשת?
"לא, אני לא חושב שמיהרתי. אני מגשים חלום. אולי זה לא פרמיירליג או לה ליגה, אבל דרך הליגה הבלגית יש הרבה יותר חשיפה ואפשר להתקדם. לא הייתי הולך לכל קבוצה בבלגיה, אני יודע מה זה גנט וכמה אפשר להתקדם דרך מועדון כזה. וכמובן, תמיד היה לי את החלום לצאת לאירופה. זה משהו שהייתי חייב להגשים אותו וצריך להכות בברזל כשהוא חם. בכדורגל הכול נזיל ועוד שנה או שנתיים דברים יכולים להשתנות וגם רמת ההזדמנויות".
עוד בנושא:
אופיר דוידזאדה תורגל בעמדת המגן השמאלי, אלישע לוי מתלבט לגבי ההתקפה
אלי דסה יודע: "ברגע שנזייף, אפילו קצת, נקבל בראש מאיטליה"
רועי קהת קבע 0:1 לנבחרת הבוגרת במשחק הכנה מול הנבחרת הצעירה
היה גם שיקול כלכלי בהחלטה לעזוב לראשונה את באר שבע?
"לא, אין קשר לעניין הכלכלי. אם הייתי רוצה להישאר בבאר שבע, היינו יושבים על חוזה ומגיעים להבנות. רציתי לחוות אירופה, להיפתח לדברים אחרים ולראות עוד דברים. זה חלק מהרצונות של בן אדם בחיים, זה לא קשור לכסף, זה לא היה השיקול בכלל, אלא של התפתחות ומקומות חדשים בחיים".
אתה עוזב לגנט כשחקן הרכב בבאר שבע ובנבחרת. אין את החשש הזה לאבד את המומנטום במקום חדש?
"זה יכול לקרות ואני לוקח את זה בחשבון. במיוחד באירופה שאתה לא בא על תקן מגן פותח בוודאות, לא משנה איפה היית ומה עשית. אני עכשיו צריך להתחיל מהתחלה, להוכיח למאמן שאני ראוי ולהילחם על המקום שלי. אני לא מפחד מזה, זה מאתגר אותי. אני לא מפחד להיות בספסל, יש לי סבלנות לתהליך ואני לוקח את זה למקום הכי טוב שיש".
גנט משחקת בעיקר במערך של 3-5-2. אתה יודע איך קוראים לזה שמתורגל בעמדה שלך בשמאל?
"כן, המאמן מתרגל את קני סייף. זה מדהים ששני ישראלים על אותה משבצת. בינתיים שהייתי שם היינו ביחד וזה לא משפיע עלינו, גם באפשרויות מסוימות אפשר לשחק ביחד, זה לא משפיע על היחסים שלנו. אנחנו לא מדברים על זה, ביחד מחוץ למגרש לא מתעסקים בכדורגל. לפחות רמי בלם שמאלי וכבר לא מתמודד על העמדה הזאת. שלושה ישראלים זה כבר היה יותר מדי".
מהתקופה הקצרה שהיית שם, איך התרשמת?
"אין דברים כאלה, מדהים. יש אולי 8-9 מגרשים, תנאים של חו"ל, להיות מקצוען ברמה הכי גבוהה שיש, חלק מאירופה שרציתי לחוות. גם בבאר שבע הייתה התפתחות גדולה בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה עם כל התרחבות הצוות. כיף להיות במקום שמתפתח ומתקדם, מקום ששואף להיות כמה שיותר גבוה. זה גורם לשחקנים להיות מחויבים ברמה אחרת".
כמה קשה היה להיפרד מטרנר והקהל אחרי סלטיק?
"וואו, קשה מאוד. לא פשוט להיפרד במשחק כזה. הייתה במשחק הזה אווירה מיוחדת, אווירה הכי טובה שחוויתי בטרנר. הקהל דחף כל המשחק והרגשת שהיית חלק ממשהו מיוחד, גם אם לא עלינו. אחרי זה בחדר ההלבשה עיכלנו והאכזבה נחתה על שחקנים. לא ידעתי מה אני מרגיש בסוף, זה הכול ביחד. התרגשות, חולפות לך מול העיניים כל השנים שעברת עם כולם. באיזשהו מקום ידעתי שאני נפרד, אבל זה הבית שלי ומתישהו אני עוד אחזור. אני לא מאלה שכסף יסובב אותו ללכת למקום אחר ותמיד העדיפות תהיה לבאר שבע, אבל כרגע אני מתרכז רק בלהצליח כמה שיותר באירופה. לא חושב על זה.
הקהל של באר שבע מקבל הרבה מחמאות על התהליך שעבר בשנים האחרונות. עדיין, המבחן האמיתי יהיה שכשתבוא ירידה כלשהי. הצבתם רף גבוה של הצלחות ויכולת.
"קודם כל, איך שאני רואה את הפועל באר שבע וההתנהלות שלה, היא תהיה הרבה שנים עם הצלחות ולא תבוא ירידה כל כך מהר. אני מאמין שגם כשיבואו רגעים קשים, הקהל יידע לקחת את כל השינוי שנעשה בשנים האחרונות ולעמוד מאחורי הקבוצה. ככה זה צריך להיות. ברור שעם ההצלחות יש ציפיות וזה לגיטימי, אבל אני מאמין שאם וכאשר המועדון יחווה ירידה, הקהל יעמוד במבחן הזה".
אגב, השנים הקשות בבאר שבע גם השפיעו על ההחלטה שלך? הידיעה שהכול נזיל?
"אין ספק בכלל שהשנים הקשות השפיעו. עברתי גם שנים לא פשוטות כאן ואני יודע שהכול נזיל, גם ברמה המקצועית וגם ברמה הפיזית. לא תמיד אתה יכול לשמור על אותה רמה גבוהה או להיות בפיק או שהקבוצה לא תמיד בפיק. צריך לנצל מומנטום. בנוסף יש דברים שלא תלויים בך כמו פציעות או סיטואציות שאתה נקלע אליהן. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר ובגלל זה קיבלתי החלטה".
לא סתם אמרת פציעות, יש לך טראומה מהעבר עם פציעות משקרות.
"בשנה עם אלישע קרעתי את השריר בפתיחת העונה ואז בתחילת הסיבוב השני נגד בית"ר ירושלים קרעתי את האחורי, חזרתי ושוב פעם קרעתי, ואז אחרי שני משחקים קרעתי את הרצועה הצדית בברך. זה היה חוסר מזל שאני לא יכול להסביר, הייתי ממש מתוסכל. הייתה לי עונה ממש קשה כשאני חצי שנה בחוץ. בעונה שלאחר מכן פשוט חששתי שהפציעה תחזור, הייתי בחרדות שזה יקרה וזה הפך את העונה הזאת להכי גרועה בקריירה שלי בכל המובנים. השנה הזאת חרוטה בראש גם כשקיבלתי את ההחלטה ללכת לאירופה. אחד השיקולים שלי היה שאי אפשר לדעת מה יהיה ולכן צריך להכות בברזל כשהוא חם, אחרת אתה עלול להצטער על זה".
בוא נחזור שלוש שנים אחורה, לפני משחק ההישרדות בנתניה במחזור האחרון. מה עבר לך בראש באותו השבוע?
"וואו, עבר הרבה בראש. זה גם מה שעבר לי במשחק נגד בית"ר, זה היה שנתיים ברציפות. הידיעה שאם מפסידים - יורדים. אלה הרגעים הכי קשים, יש את החשש שאתה יכול להיתקע בליגה השנייה והקריירה שלך תדעך והקבוצה תדעך, וגם הכתם הזה שירדת ליגה ממש לא נעים. אני שמח שאני לא חלק מזה ולא ירדנו ליגה, זה יכול היה לשנות הכול".
אם הייתי אומר לך בימים שלפני אותו משחק בנתניה, שבעוד שלוש שנים הפועל באר שבע תהיה אלופה, ואתה תהיה בהרכב בנבחרת ותצא לאירופה, מה היית אומר לי?
"קודם הייתי מחייך. הייתי אומר לך שאתה מגזים ואם זה יקרה זה ייקח עוד הרבה יותר זמן. לא ראיתי את זה קורה כל כך מהר, אבל כמו שאמרנו קודם, בכדורגל יש הפתעות ושינויים וזה מה שקרה בבאר שבע בעונה הזאת. למדתי מטעויות של שנים קודמות, צוות חדש וכמובן טרנר. עוד לפני שהתחלנו לשחק בו שאלו אותי ואמרתי שהדבר הראשון שאני יודע בוודאות זה שהוא יביא לנו הרבה נקודות. יש לי הרבה כבוד לווסרמיל, עבר עליו הרבה ושחקנים גדולים היו בו, אבל מבחינת המודרניות זה פגע בנו. לבוא למשחקים שם אחרי המושבה ובלומפילד, אתה מרגיש אווירה שונה".
המעבר לתפקיד המגן היה הדבר הכי טוב שקרה לך. אמיר אביגדור הפך אותך בנוער למגן שמאלי, וזה מהלך ששינה לך את הקריירה.
"האמת שלא חשבתי על זה אפילו, אבל אני צריך להודות לו. זה מדהים. הוא ראה אותי בשניים-שלושה אימונים ואז הוא פשוט בא לאבא שלי ואמר לו 'תקשיב, הוא הולך להיות מגן שמאלי. אל תדברו איתי בכלל, אני רואה את הנתונים שלו והוא חייב להיות מגן שמאלי'. האמת שבמשחק הליגה הראשון הייתי גרוע ובאתי למאמן ואמרתי לו שאני לא מתאים לתפקיד, אבל הוא אמר לי שזה התפקיד שלי ואני ממשיך בו. במשחק הראשון בבוגרים בתור מגן נגד מכבי חיפה, הבנתי שאני כן יכול להשתלב בתפקיד שלי ברמות הגבוהות".
כל הגדולות מצרפות מגנים שמאליים זרים. התייאשו מהישראלים?
"אני לא יודע אם זה ייאוש או שלא נותנים קרדיט, אלה החלטות של מאמנים באותו רגע. יש כאלה שרוצים שחקנים מנוסים ופחות מהמרים על צעירים, אבל אני לא נכנס לזה. יש כישרונות, אבל לפעמים לוקח כמה שנים עד שהם מבשילים ומתייצבים. כרגע אני לא רואה יותר מדי מגנים שמאליים אבל עם קצת שפשוף, יכול להיות שעוד שנה-שנתיים ידברו על חלק מהצעירים שמשחקים היום".
איך היה לשמוע כל השנים שאין מגנים בארץ?
"אף פעם לא הסכמתי עם הביקורות האלה. לא שהתעסקתי בזה, אבל לא הסכמתי כששמעתי דיבורים כאלה. לפעמים הגישה של המאמנים בנבחרת שונה מהגישה בקבוצה. זה לא שלא מאמינים, לפעמים זה ביכולת של אותו הרגע. מאמנים מחפשים פתרונות ולפעמים בדיוק באותה תקופה שחקנים לא בכושר ואי אפשר להיכנס לזה. כמו עכשיו שלאלישע יש את הדרך שלו ומדברים על ההחלטות. כנראה שתמיד זה יהיה ככה".
אגב, על פי התרגולים אתם תהיה לפחות שלושה (כולל דודו גורש) מהגנת באר שבע בהרכב. כמה זה עוזר לכם?
"זה לא סופי, נראה עד יום שני מי ישחק. ברור שזה עוזר שיש שחקנים מהקבוצה שיש לך יותר תיאום איתם ואתם מכירים אחד את השני, זה תמיד עוזר שיש שלושה מאותה קבוצה בהגנה. אבל בגלל זה יש מחנה אימונים של שבוע, שגם אם לא נשחק כמה חבר'ה מאותה קבוצה נוכל לעבוד על התיאומים והחיבור. בכל סיטואציה לא תהיה בעיה וישחקו שחקנים איכותיים".
מה אתה אומר על הגישה של "אין באמת סיכוי, העיקר ליהנות".
"אני לא מבין ולא אוהב את הגישה הזאת. אנחנו גם לא נעלה בגישה הזאת. זו גישה של אנשים שלא רוצים להצליח. אני חושב שאחת המטרות היא לא לנסות ליהנות, אלא לבוא ולעשות הכול כדי לעלות. אנחנו צריכים להראות לעצמנו שאנחנו יכולים להתמודד על העלייה. הגישה חייבת להיות גישה של ווינרים שיכולים לעשות את זה. אם נבוא בקטע שאין מה להפסיד, אז לא נגיע לכלום. אם נבוא כמו ווינרים כדי לנצח את איטליה ולהאמין שאנחנו יכולים לעלות מהקמפיין, זה ייראה אחרת".
אבל אפשר להבין את הייאוש של האנשים, נמאס לצפות ולהתאכזב.
"תמיד אמרתי שזה תלוי בשחקנים. צריך לשנות גישה. זה ברור שהאמונה יורדת בכל פעם שלא מצליחים, אבל זה תלוי בנו ואיך שנעלה למשחקים בקמפיין. אני חושב שאנחנו הפעם יותר מאמינים בעצמנו. אם נבוא לכל משחק ונראה שאנחנו לא מפחדים מאף יריבה ומנסים לשחק את הכדורגל שלנו, זה כבר משהו שירים אותנו. אנחנו לא פראיירים והגיע הזמן שנראה את זה. אם אני אחזור לחדר ההלבשה בגנט ואגיד שניצחתי את איטליה, זו תהיה ההרגשה הכי מדהימה בעולם. זה יהיה אחד הניצחונות הכי גדולים של הנבחרת. יש להם נבחרת אדירה שהשתפרה מאוד, אפשר היה לראות את זה ביורו ולכן ניצחון עליהם יהיה אחד הגדולים של הנבחרת. לא באים ליהנות, באים בגישה של ווינרים וכאלה שמאמינים שהם יכולים לעשות את זה. גם נגד איטליה וגם בקמפיין".
