בשבוע שעבר התחלנו לדבר קצת על היורוליג החדשה ועל האופן שבו פיצו קבוצות העילית של היבשת על נדידת הכישרונות ל-NBA. הסברנו שבניגוד לשנים קודמות, מקרים בהם קבוצות עתירות תקציבים שאינן שייכות לליגה של ג'ורדי ברתומאו מצליחות להניח ידיהן על טאלנטים מהשפיץ של היבשת, הופכים להיות נדירים עד בלתי קיימים. הכל, או כמעט הכל, מתקבץ לו בליגה אחת. ליתר דיוק, בחלק העליון של הליגה הטובה באירופה.
אחת מקבוצות העל הראשונות שחטפה הקיץ הזה כתוצאה ממעללי האמריקאים הייתה ריאל מדריד. סרחיו רודריגס, אחד משלוש עמודי התווך של הבלאנקוס, החליט לקחת את כשרונו וזקנו לפילדלפיה, מקום שבו אמנם לא מנצחים אבל משלמים יפה. אבל לא רק הוא. ווילי הרננגומס, שחקן של 4.3 נקודות ו-3.4 ריבאונדים למשחק, הלך לקבוצה של דרק רוז. מוריס נ'דור, שהבקיע 1.7 פעמים למשחק בעונת היורוליג האחרונה, מצא עצמו משתדרג מנבחרת סנגל לנבחרת של פיל ג'קסון. נו, שוין.
כעת, כשנדמה שפבלו לאסו קרוב להשלמת הסגל לעונת המשחקים 2016/17, זמן לא רע לבחון האם הגדלת תקרת השכר ב-NBA הצליחה לפגוע בתקרה של ריאל מדריד. נתחיל בקו הקדמי, כי שם התשובה ברורה לחלוטין. נכון לעכשיו, ולאחר שהתקבלה החלטה להשאיל את אוגוסטו לימה הברזילאי, נראות עמדות 4-5 של לאסו ככה: גוסטבו איון, אנתוני רנדולף, פליפה רייס, טריי תומפקינס, אות'לו האנטר (שעדיין לא מוגדר כהחתמה רשמית) ואנדרס נוצ'יוני. במקרה הצורך גם יונאס מאצ'יוליס יכול ואוהב להיכנס לעמדה 4 כשהולכים לסמול בול. שישה שחקנים על שתי עמדות; שמירה על מוקדי הכוח בצבע; צירוף הפוורורד-סנטר הטוב ביורוליג (רנדולף) והאנטר (סופי?). אז עם כל הכבוד להרננגומס ונ'דור, ברור שיש כאן שדרוג.
עוד בנושא:
ג'ורג'ביץ' יחליף את פשיץ' בבאיירן מינכן, קציקאריס בקובאן
טיילר האניקאט חתם באנדולו אפס, דייויד לוגן בריטאס וילנה
אם נתייחס לקו האחורי כאל עמדות 1-3, הרי שלצד לכתו של הסרחיו המזוקן, נגרע מהסגל של ריאל העונה גם קיי.סי ריברס שהלך לפאו. במקומם הגיע לסיבוב נוסף רק דונטיי דרייפר ודרכונו הקרואטי. בנוסף לכך, רצוי לשים לב לכך שהשנים חולפות והחבורה מתבגרת: דרייפר כבר בן 33. וגם ג'יי.סי קרול; רודי פרננדס ומאצ'יוליס 31. והחלומות המוקדמים להנחית שם את טייריס רייס לא יצאו אל הפועל. אז נחלשו, לא? אהה, לא בטוח. ממש לא בטוח.
אלה שמות: סרחיו יול, דונטיי דרייפר, רודי פרננדס, ג'ייסי קארול, יונאס מאצ'יוליס, ג'ף טיילור ולוקה דונצ'יץ'. אין ספק שלא ניתן לשחזר, לייבא או לייצר תואם סרחיו רודריגס. מדובר באחד מהפליימייקרים הטובים בהיסטוריה של היורוליג והכדורסל האירופאי. גם אם היה בסך הכל שחקן ספסל בקרקס של לאסו. דרייפר, שלכאורה נכנס בנעליו עכשיו, היה בקדנציה הקודמת ההוא שמשחק רק ברבע השלישי. בכל הרבע. ואז מתאדה שוב על הספסל. על פניו, נוכח הגבלת הזרים (האמריקאים) החמורה בספרד, נאלצה הקבוצה של המלך להתפשר ולהתקשר עם פתרון זמין, מוכר ובעל אזרחות מתאימה.
מצד שני, כדאי לזכור מספר היבטים נוספים לסיפור רודריגס.
הראשון נוגע ליכולת של האחרים להשתלב לצידה של הטרויקה המקומית. שנה עברה, שנה חלפה, והאמריקאים של ריאל מדריד מצאו עצמם כניצבים מפוחדים. שצריכים להתמודד גם עם פסקי זמן שמועברים בספרדית, אבל בעיקר עם ציפיות להפוך לרול פליירס מוקירי תודה. זה היה נכון לגבי ריברס, אבל גם לגבי תומפקינס וטיילור או טרמל דארדן. כל עוד הקבוצה שייכת לאחיות סרחיו ורודי, שם נמצא הכדור ושם מתקבלות ההחלטות. קשה מאוד לפרוח לצידם. כעת, כאשר משקל הכובד משתנה, אולי ניתן יהיה לשחרר מעט את המאופקים והמפוחדים. בעיקר סקורר לא מושלם אך בעל יכולות כמו טיילור השבדי. חשוב מכך אולי ניתן יהיה לנצל כהלכה ולאפשר קבלת החלטות מוגברת של אנתוני רנדולף. בדקות של רודריגס, הפך המשחק של ריאל לתלוי פיק אנד רול סטטי של הסופרסטאר, ובצדק. אחוז קבלת ההחלטות של רודריגס כשהוא קיבל דקות היה עצום. זה אמנם סיפק המון נקודות והיילייטים יפהפיים [אה, ותארים] לקבוצה ולאוהדי הכדורסל, אבל עיקר את המשחק של לא מעט מהחברים לדרך.
האספקט השני נוגע להגנה, המקום שדרש את כל היצירתיות של לאסו. כן כן, כתבתי יצירתיות ונותרתי בחיים. כי כל רגע של רודריגס על הפרקט היה רגע שבו נדרשו האחרים לחפות על חולשותיו. כעת זה נגמר. הקו האחורי הנוכחי של ריאל מורכב משומרים בינוניים עד מצוינים ומאתלטים קפיציים, באופן שייצור ורסטיליות ועוצמה הגנתית. יול, טיילור, פרננדס, דרייפר, מאצ'יוליס וגם קארול יאפשרו, ולו תאורטית, חיים נוחים בהרבה גם לקו הקדמי המעובה של ריאל, שלא יזדקק לאתר את החור שיוצר האיש והזקן (כמעט) כל פוזשן.
ההיבט השלישי, אולי, הוא החשוב או המעניין ביותר. המחליף של סרחיו רודריגס איננו בהכרח דונטיי דרייפר. אולי הוא בכלל לוקה דונצ'יץ', הסלובני הצעיר שהושווה ועדיין מושווה לבודירוגה האגדי. כל עוד הכדור בידיים של בעלי הבית הקודמים, קשה עד בלתי אפשרי לנצל את היכולות של דונצ'יץ' (יליד 1999, כן?) אחד שצריך להיות מקבל החלטות. שצריך את הכדור בידיים שלו. שצריך להריץ פיק אנד רולים. גם הוא הוא בעמדה מספר 1 וגם הוא משחק לצידו של רכז.
ריאל מדריד של פוסט קיץ 2016 נראית כמו קבוצה חזקה כמו או מזו שהייתה שם בעונה שעברה. קו קדמי משודרג, קו אחורי מגוון ובמידה מסוימת מאוזן יותר, עם אופציה להפוך לקבוצה ששומרת טוב יותר. לפחות כרגע, נכון לסוף חודש יולי 2016, נראה שבבירת ספרד שרדו את סופת ה-NBA בשלום.