בווידאו: אוהד הת'אנדר שורף את הגופייה של דוראנט
אז מה עכשיו? התחושה הראשונה בעקבות ההחלטה של קווין דוראנט לחתום בגולדן סטייט היא של חוסר משמעות. כל דבר אחר שקרה ויקרה נראה מיותר אל מול הסופר גרופ מאוקלנד, שאולי תהפוך את ה-NBA בשנים הקרובות לתופעה שדומה יותר להארלם גלובטרוטרס מאשר לליגה תחרותית. מאוד יכול להיות שנוצרה אתמול קבוצת הכדורסל הגדולה ביותר אי פעם, והתחושה למשמע הבשורה הייתה של אכזבה ותהייה מה הטעם בהמשך.
אי אפשר לדבר על ההחלטה של דוראנט מבלי להתייחס ל-החלטה מ-2010, ההחלטה המפורסמת של לברון ג'יימס. כאשר לברון החליט לקחת את הכישורים שלו ואת כריס בוש לסאות' ביץ' כדי לחבור לדווין וויד במיאמי, גם אז הייתה תחושה שמדובר במפץ גדול שישנה סדרי עולם ב-NBA. בדיעבד ניתן לומר שהציפייה שמיאמי תדרוס את הליגה למשך שנים ארוכות הייתה מוגזמת. מדובר היה בשלושה שחקנים שלא שיחקו ביחד לפני כן והחבירה שלהם הותירה מעט מאוד אפשרויות לחיזוק סביבם. לקח להם שנתיים להתחבר ועד שזה קרה דווין וויד כבר החל לדעוך. בסופו של דבר מיאמי לקחה שתי אליפויות, אך אף אחת מהן לא הייתה טיול קליל לתואר.
הפעם יש סיבות טובות יותר להניח שהשתנו סדרי עולם. הפעם לא מדובר בכוכבים שיוצרים קבוצה חדשה, אלא בכוכב שמצטרף לקבוצה קיימת, קבוצה שלמשך רוב העונה לקחה חלק בדיונים על תואר הקבוצה הגדולה בהיסטוריה עד שקרסה בשבוע האחרון של הפלייאוף, הרבה בגלל רצף התרחשויות לא צפויות. המהלך של דוראנט הוא חסר תקדים לחלוטין ב-NBA, מעולם לא קרה ששחקן בסדר גודל כזה מצטרף לקבוצה בסדר גודל כזה בשלב כזה בהתפתחות של השחקן ושל הקבוצה. סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין ודוראנט בני 26-28, כולם בשלב ראשוני של שנות השיא בקריירה, השנים בהן הכל מתגבש לכדי שחקנים שלמים שיודעים לנצח.
עוד בנושא:
ה-SMS של קרי, השכנוע של גרין: מאחורי ההחלטה של דוראנט
קווין דוראנט הודיע: אחתום בגולדן סטייט
ב-NBA הגיבו בהלם בהחלטה: הפרטים מאחורי הקלעים
דיווח: טים דאנקן יודיע על פרישה, גאסול יחליפו בסן אנטוניו
חוזר ל-NBA: סרחיו רודריגס עבר לפילדלפיה
האם יכולות להיות בעיות בדרך? בוודאי. פציעות תמיד יכולות להשפיע, קשיי התאקלמות של כוכב חדש במערכת מתפקדת זו אופציה הגיונית, גולדן סטייט תצטרך לבנות סגל כמעט חדש סביב שחקני המפתח (עוד על כך בהמשך). אבל האפשרות הסבירה ביותר היא שתיבנה בגולדן סטייט קבוצת ההתקפה המפחידה ביותר אי פעם עם הגנה מצוינת. עם הנפשות הפועלות קשה לדמיין בעיות אגו וקושי לוותר על זריקות. דוראנט מבין שהוא מגיע לקבוצה של מישהו אחר, קבוצה שנבנתה בצלמו של סטף קרי, אם הוא יצר חלוקת תפקידים מוצלחת עם ראסל ווסטברוק הוא לא יתקשה למצוא את מקומו במערכת המשומנת של סטיב קר. הרכב המוות החדש, שיכלול את קרי, קליי, איגודלה, דוראנט ודריימונד, הוא המוכשר והמגוון ביותר שניתן להעלות על הדעת. ניתן לספור על כף יד אחת את השחקנים בליגה שאם ייכנסו במקום אחד מהחמישה האלה ישפרו את החמישייה הזאת.
אף אחד מאיתנו לא נמצא בנעליים של דוראנט ולא יכול לשפוט את השיקולים שהובילו להחלטה שלו, אך מנקודת מבט של אוהד ההחלטה הזאת מתסכלת. מאוד. דוראנט, כאמור, מגיע לקבוצה של מישהו אחר, לקבוצה שהייתה הטובה בליגה בשנתיים האחרונות גם בלעדיו, והוא מגיע מהקבוצה שהייתה אמורה להיות היריבה המרכזית שלה במערב בשנים הקרובות. המהלך של KD היה מובן הרבה יותר אם OKC הייתה מובסת בסיבוב השני מול סן אנטוניו, אבל לאחר הפלייאוף הנפלא של הת'אנדר, עם התחושה שהקבוצה הזאת התגבשה ונמצאת במרחק צעד מוצלח מאליפות, ולאחר שלפני שבוע סם פרסטי ביצע את מה שעשוי היה להיות הצעד הזה, קשה הרבה יותר להצדיק את העזיבה. ללברון היה קייס לטענה שקליבלנד לא בנתה סביבו עד 2010 סגל לאליפות, לדוראנט אין קייס כזה. הוא עזב למרות שהקבוצה שלו הייתה יכולה להתחרות בגולדן סטייט, לא בגלל שהיא לא יכולה.
זו, לטעמי, הנקודה המתסכלת ביותר. בהחלטה שלו דוראנט פירק יריבות איכותית שהייתה יכולה להימשך עד סוף העשור. חבל שמכל מה ש-KD היה יכול לקחת מלברון, הוא בחר לקחת את הזלזול בקונספט של יריבות בין כוכבים ובין מועדונים. כאשר לברון החליט מה שהחליט התגובה המיידית הייתה שמעמדו ההיסטורי נפגע מעצם ההחלטה. זה נכון גם לדוראנט, בסטנדרטים ההיסטוריים השונים שהוא נמצא בהם בהשוואה ללברון. אם הוא היה מוביל את OKC לאליפות יחד עם ווסטברוק החשיבות של התואר הזה למעמד שלו הייתה גדולה יותר ממספר אליפויות עם גולדן סטייט.
אל גולדן סטייט עצמה אי אפשר לבוא בתלונות, אין סיבה לצפות מקבוצה שתסרב לשחקן שרוצה להגיע אליה בגלל שהיא מעדיפה להסתדר בלעדיו. יכול להיות שהיה נכון יותר מבחינת הווריירס להמשיך עונה נוספת עם הסגל הקיים, להוכיח שהוא יכול לזכות באליפות ושסיום העונה הנוכחית היה תקלה, אך ברגע שצצה ההזדמנות להביא את דוראנט כל שאר השיקולים הפכו ללא רלוונטיים. מה שכן, גולדן סטייט הופכת לקבוצה שיש לה רק מה להפסיד, כל אליפות שהיא לא תיקח בשנים הקרובות אם הסגל יהיה בריא תיחשב לכישלון גדול. סטף קרי, בדומה לדוראנט, יישפט בסטנדרטים אחרים עכשיו גם אם הוא יזכה בתארים רבים. השאלה מי יהיה דומיננטי יותר מבין שני הכוכבים תהיה משמעותית. אך השאלה החשובה יותר היא אם זה בכלל מעניין אותם, או שהם פשוט רוצים לזכות באליפויות ולחלק את הקרדיט בין כולם.
לסיום, כמה מילים על איך ייראה הסגל של גולדן סטייט. האפשרות להחתים את דוראנט צצה בזכות הזינוק בתקרת השכר, אך גם כך גולדן סטייט תצטרך לוותר על האפשרות להחתים את רוב השחקנים שהיו בסגל. פרט לשחרור של אנדרו בוגוט, גולדן סטייט תוותר על זכויות לארי בירד של כל או רוב השחקנים שסיימו חוזים אצלה (כולל האריסון בארנס, פסטוס אזלי, מו ספייטס ולאנדרו ברבוסה). זה אומר שפרט לחמישיית המוות, שון ליבינגסטון ומספר רוקיז לא יהיו לווריירס שחקנים חתומים והם יוכלו להחתים שחקנים רק בחוזי מינימום (או שיצליחו להשיג כ-3 מיליון דולר מתחת לתקרה אם יוותרו על הזכויות של כל השחקנים). באקלים השכר הנוכחי לא יהיה קל למצוא שחקנים בחוזי מינימום, וגולדן סטייט תתבסס על שחקנים שיסכימו להתפשר באופן משמעותי בשביל לשחק בקבוצת הכוכבים.
הצורך המיידי של גולדן סטייט הוא בעמדת הסנטר. מסתובבים כמה וותיקים שעשויים להסכים להתפשר, והראשון שעשה זאת, כפי הנראה, הוא זאזא פאצ'וליה שאמור להצטרף בחוזה מינימום. סטיב קר יצטרך עוד 3-4 שחקנים שמישים, ניתן להניח שיהיו מספיק שיחכו בתור להזדמנות לקחת חלק בפרוייקט הזה.
