בווידאו: שרון אברהמי מדבר על הדרכים לעצור את הפועל ירושלים
אלופת המדינה בכדורסל, הפועל ירושלים, מגיעה לפיינל פור 2016, אשר מתקיים באולמה הביתי, כשהיא הפייבוריטית הברורה לזכות באליפות שניה ברציפות. קחו שניה, ברשותכם, כדי לעכל את המשפט הקודם, נטרלו לרגע אלמנטים מעדת עמק יעמיק, ואנא הנהנו ראשכם בהסכמה. הפועל ירושלים היא הקבוצה הטובה ביותר בליגת העל מודל 2015/16. ונכון, זו איננה בהכרח מחמאה גדולה, כשמתייחסים לחלופות ומתרשמים מרמתן הנמוכה. ועדיין, זו המציאות. יתרה מכך הפועל ירושלים, יותר מכל מתחרה פוטנציאלית, היא הקבוצה שרוצה את האליפות הזאת יותר מכולן. שביצעה מקסימום פעולות על מנת לשפר את סיכוייה לרי-פיט. שסימנה את הזכייה כמטרה המרכזית שלה. ואם וככל שבסופו של יום תניף קבוצה אחרת את צלחת האליפות בחמישי בלילה, יהיה זה קודם כל באשמתה, בגללה ובאחריותה של הקבוצה שסיימה את שלוש סיבובי הליגה המתישים במקום הראשון.
עוד בנושא
18:10: מכבי תל אביב מול מכבי ראשון לציון בחצי הגמר הראשון
21:05: הפועל ירושלים מול הפועל אילת בחצי הגמר השני
חכם חנוכי: כך חדר ניצן חנוכי ללב הקונצנזוס בכדורסל הישראלי
חייבים יורש: אודי הירש על ההצלחה והפספוס של מאיר טפירו
תתעלמו לרגע ממאזן 7 ניצחונות מול 2 הפסדים (בהארכות) מול שלוש יריבותיה האפשריות. תניחו בצד את הקלות היחסית שבה הבטיחה האלופה המכהנת את יתרון הביתיות והמקום הראשון בשלולית. תתייחסו רק לסגל, כי הקבוצה של דני פרנקו מוכשרת יותר מאלו שינסו ליטול ממנה את התואר. עם עוגנים חזקים מאוד ב(כמעט) כל העמדות. עם קו קדמי ורסטילי, שמסוגל להזיק ליריבות בתצורות שונות ומשונות. עם השחקן הטוב והמוכח בארץ בעמדה 3, כאשר אין שום סיבה נראית לעין להאמין שדונטה סמית' יפגוש באחד משני המשחקים הצפויים לו השבוע מאצ'אפ שיותיר אותו חסר אונים. עם קו אחורי מנוסה ומגוון, שבו ניתן למצוא שלושה מובילי כדור אפשריים, כולל אחד שקולע ב 57% מטורפים לשלוש נקודות (הלפרין) ואחר ב- 44.6% מטורפים לא פחות וכולל ווינר מוכח ואחראי לדקות האחרונות (רולנד). עם עומק בספסל. עם תעודת ביטוח (סוסה) למקרה שמישהו יפצע חו"ח.
וגם עם מצב מנטלי שנראה נכון. לאחר רצף ניצחונות ארוך וקל (מדי), הגיעה הסדרה הקשה, הקשוחה והפיזית מול הפועל תל אביב והעלימה חשש סביר מזחיחות והיעדר מוכנות לשלבי הנוקאאוט. כי אולי אולי יתברר, בסופו של יום, שהקבוצה של אברהמי ייצרה עבור ירושלים, להבדיל המון הבדלות, את האפקט החיובי שמגיע בעקבות סדרה מייגעת אך מחדדת כמו זו של הווריירס מול OKC, אם רק נתעלם מנושאים משמעותיים כמו כדורסל, למשל.
אפשר להיכנס לענייני מיקרו בהתמודדות האפשרית של קבוצת פרנקו מול המשתתפות האחרות בארוע שיחל הערב בארנה, אבל בשלב זה כבר ברור שהמפתח לנישולה מנכסיה עובר דווקא בענייני מאקרו. שתי קבוצות הדיחו העונה את ירושלים בשלבי נוקאווט. האחת הייתה הפועל תל אביב, אי שם בגביע ווינר. השניה הייתה מכבי חיפה בגביע המדינה. ולשתי מדיחות אלו שני מכנים משותפים בולטים. הראשון שתיהן כבר מזמן בים. השני לפני שסיימו את העונה, הפגינו שתי אלו יכולת לייצר תחושה וריח של אבק שריפה באוויר. של יאללה מכות. אם הציגה בפנינו השלולית העונה שתי קבוצות שמסוגלות להוות איום, פיזי ומנטלי, על ההלפרינים של העולם, הרי שאלו אומנו על ידי רמי הדר ושרון אברהמי. כי זו לא רק ההגנה המדויקת (בחיפה) או נוטלת הסיכונים והמציקה (באדום של תל אביב), אלא יותר התחושה והאיום על יריבות שמעדיפות להימנע מכל המגע הזה. שמעדיפות להתרחק מזיעה הניגרת. שלוקחות צעד אחורה ברגע שמתחילים ללכת מכות. שבורחות במקום להילחם. כמו הפועל ירושלים.
מכבי ראשון לציון נראית כמי שהרימה הילוך הגנתי בשלבים הסופיים של העונה בכלל ובסדרה שלה מול חיפה בפרט. מכבי תל אביב הפגינה בקדנציית טבק שיפור הגנתי, במיוחד מרגע שמצא המאמן מקרואטיה הרכבים איתם הוא מרגיש בנוח, ובמיוחד כאשר איתי שגב משוטט ומקפץ לו על הפרקט. הפועל אילת של קטש סיפקה במהלך הפלייאוף מחציות, או אולי רבעים, בהן הידקה את השורות והצליחה לשבש באופן שיטתי את משחק ההתקפה של היריבה. למרות שזו הייתה בסך הכל נהריה, עם כל הכבוד. ועדיין, כל עוד לא הוכח אחרת, אין לנו שום סיבה להאמין, בשלב זה, שאחת משלוש היריבות מסוגלת לייצר את אפקט אבק השריפה שייקח את ירושלים אחורה ויפרק אותה מקצועית ומנטלית.
נו, אז הנפה אדומה בחמישי בלילה, כן? אז זהו, שממש לא בטוח. אמנם החמאנו כאן, פעם אחר פעם, למערכת קבלת השיקולים אצל הקבוצה מעיר הבירה, שהביאו להחלטות שכל מטרתן אליפות ועכשיו. כלומר איליי הולמן ואדגר סוסה. מצד שני, נטישתו במהלך העונה של דיאור פישר פערה בור בסגל, שלא נסגר או נסתם. ולא שירושלים בהכרח זקוקה לביג גאי שהלך הביתה בשל נסיבות אישיות. היא כן זקוקה לעוד ישראלי ברוטציה, במיוחד בקו הקדמי. ובמיוחד אחד שיוכל לעזור להחזיק ולתחזק הרכבים הגנתיים. במשדר הספורט היומי של וואלה! ספורט התראיין שרון אברהמי והסביר כיצד סימנה קבוצתו שלוש מטרות הגנתיות קלות שאותן התקיפה בכל הזדמנות: הלפרין, אליהו והולמן. שניים מהם ישראלים, כן?
במצבה הנוכחי של קבוצתו, אין לדני פרנקו מספיק כלים ישראלים, במסגרת מגבלות החוק הרוסי, עמם הוא יכול לצאת למלחמה מול ההתקפה של היריבות. דיאור פישר, ביחד עם בר טימור (ואולי מנקו), היו יכולים לסייע במציאת פתרונות טובים יותר. אבל הבעיה ההגנתית איננה נובעת רק מעוולות החוק הרוסי והטיפשי. כאשר מביטים בקו הקדמי, נכון לעכשיו, מגלים טוני גפני אחד שתרומתו בצד שבו אמורים לשמור קבועה, פחות או יותר, ושם זה נגמר. איליי הולמן כבר אמרנו? אמרנו. ליאור אליהו כבר אמרנו? לא, אבל אתם יודעים כבר לבד. וג'וש דאנקן עומד לסיים השבוע את אחת העונות המבוזבזות והבלתי יעילות שידע בקריירה שלו, בטח כאשר הוא נמנע מפציעות משמעותיות.
ולא רק ענייני קו קדמי על ראש שמחתנו. על גדולתו של דונטה סמית' כבר לא צריך להכביר במילים, אבל את האליפות בעונה שעברה צריכים לזקוף, אולי לפני כולם, לברייסי רייט. כאשר מרבית שחקני האלופה שבדרך קפאו על מקומם ודעכו מול אילת של שיבק, הגיח לו הסקורר שעולה מהספסל וייצר התקפה יש מאין, פעם אחר פעם, ממצבי כדרור. גם כאן, לא הצליחה (ואולי לא ניסתה) ירושלים לאתר תחליף, והיום מעטר את הסגל שלה שחקן אחד ויחיד שיכול להציל את המולדת בעצמו כשהכל נתקע. במילים אחרות, חזרנו לדונטה סמית', שהעונה, עוד יותר מתמיד, אין עוד מלבדו.