טורונטו, אבל לפניך: סיכום סדרת חצי גמר המזרח בין טורונטו למיאמי

מותר לנו רק לנחש מה קייל לאורי וגוראן דרגיץ' אמרו זה לזה, עת שהתחבקו ממושכות בתום המשחק. השניים, שנלחמו על עמדת הרכז הראשון ביוסטון לפני שהפכו לכוכבים בקבוצות שונות, היו המנועים של סדרה עמוסת רגשות, והפעם היה זה לאורי שצחק אחרון עם ערב ענק. במשחק השביעי שנערך אתמול (ראשון) בטורונטו הקבוצה הביתית השתחררה מכבליה, בדרך לניצחון מוחץ ודייט עם לברון ג'יימס וקליבלנד קאבלירס בגמר המזרח.

בכל מה שקשור לאיכות, ראוי לומר שבזמן שבמזרח מוכרים לנו דרמה ותשוקה, במערב מוכרים לנו כדורסל. יש משהו צורם בלראות את מיאמי וטורונטו מתגוששות ורבות על מקום בגמר אזורי בעולם שבו סן-אנטוניו כבר יצאה לחופשה. המאצ'אפ בין הקבוצות היה שדה קרב מהרגע הראשון. שתי הקבוצות הגיעו אחרי סדרת סיבוב ראשון שהלכה לשבעה משחקים, והשאירו כל מה שהיה להם לתת בעוד סיבוב שהגיע למשחק מכריע. הסדרה הזו, שראתה שלוש הארכות, סיפקה לנו לא מעט דם יזע ודמעות. כדורסל לעומת זאת, איך לומר, פחות.

טורונטו הביסה 89:116 את מיאמי במשחק 7 ועלתה לגמר המזרח

לאורי עוקץ את לברון? "הוא כנראה בין הטובים בליגה, חוץ מסטף"

בניו יורק מתחילים לאבד סבלנות: "מה פיל ג'קסון עושה בדיוק?"

דיווח: אינדיאנה קרובה לקדם את נייט מקמילן לעמדת המאמן הראשי

מיאמי יוצאת ללקק את הפצעים בפגרה אחרי פוסט-סיזן הרואי, וסימני השאלה מרחפים סביבה כמו זבובים. אם נשיא הקבוצה, פט ריילי, יבחר לא להיות זה שנותן לחסן ווייטסייד חוזה מקסימום, את מי הוא יביא במקומו? הבעיות עם החוזה של דוויין וייד מהעונה שעברה לא נפתרו, אלא פשוט נדחו לקיץ הקרוב. אם וייד – השחקן הכי טוב של הקבוצה בכל הזמנים – יקבל פיצוי על ההנחות שהוא נתן בעבר, סך המשכורות של ההיט לא יאפשר חיזוק רציני. אין לדעת אם כריס בוש, הצלע שכל-כך חסרה להיט בפלייאוף, יחזור לשחק כדורסל מקצועני. מאידך, להיט יש גרעין מצוין של שחקני NBA פרודוקטיביים, מאמן טוב ומנוסה, והיסטוריה של הצלחה. וייד אולי פספס הזדמנות פז להיפגש עם חבר ותיק בקרב על ראשות המזרח, אבל יש לו מספיק סיבות להאמין שזה לא היה הצ'אנס האחרון שלו.

הרבה ממה שהפך את הסדרה לקרב היאבקות היו הפציעות, שנחתו בזו אחר זו על שתי הקבוצות. פרט לבוש שלא שיחק כלל בפלייאוף, ההיט נאלצו להסתדר בלי ווייטסייד מהמשחק הרביעי, ושני שחקני חמישייה נוספים, דראגיץ' ולואל דנג, התמודדו בגבורה עם פציעות שהגבילו אותם. בצד של המנצחים ראו את הסנטר הפותח שלהם, יונאס ולנצ'יונאס, יוצא מהתכניות אחרי שנקע את הקרסול, וגם דמארי קרול, דמאר דרוזן ולאורי לא היו בריאים וכשירים לגמרי במהלך הסדרה. זה קצת הרגיש כמו משחק ג'נגה אכזרי במיוחד – בשתי הקבוצות נאלצו להסיר עוד ועוד לבנים שהרכיבו את המבנה שלהם, וההיט פשוט קרסו ראשונים. במשחק השביעי הרוטציה של מאמן הראפטורס, דוויין קייסי, הצטמצמה כבר לשבעה שחקנים בלבד, בעוד וזו של אריק ספולסטרה הורכבה משמונה, כולל סנטר פותח שהוא רוקי בגובה 1.98 מ' בלי נעליים (ג'סטיס ווינסלו). כל השינויים בהרכבים הותירו אחריהם כאוס אחד מתמשך. המשחק אתמול, למשל, נפתח כשההיט מציגים חמישייה שמורכבת רק מגארדים וסמול-פורוורדים מול חמישייה גבוהה של הראפטורס, מה שיצר קרוס-מאצ'ים לרוב, ככל שהעין משגת. למעשה, לא היה צמד יריבים ששמרו זה את זה בפתיחת המשחק. תחשבו על זה רגע. עשרה שחקנים, אף אחד לא שומר את מי ששומר אותו.

המשחק הוכרע בקשיים של ההיט בריבאונד ההגנה, ששחקניה פשוט לא הצליחו לעמוד מול המסה והאנרגיה של ביסמאק ביומבו ופטריק פטרסון. מיאמי לקחה רק 23 מתוך 43 הכדורים החוזרים תחת הסל שלה, ואין הרבה דרכים להישאר בחיים במשחק שבע בחוץ עם נתון כזה.

35 הנקודות של לאורי, נקודה פחות מהמאזן שלו במשחק השישי, לוו בתשעה אסיסטים, אך הגיבור של משחק ההכרעה היה ביומבו, שבא משום-מקום לקדמת הבמה עם 17 נקודות ו-16 ריבאונדים אדירים ב-41 דקות. ביומבו בן ה-23 שואב 14.1 קרשים על כל 36 דקות משחק בפלייאוף, ומיצב את עצמו בתור שחקן רוטציה לגיטימי בניגוד לכל הציפיות אחרי הפציעה של ולנצ'יונאס. הסנטר הקונגולזי חגג ברחבות, עם חסימות מרשימות לצד הטבעות מהדהדות ושישה ריבאונדים בהתקפה שהענישו את הרכבי הסופר-סמול-בול של מיאמי. כשההיט החליטו להתחיל לשלוח אותו לקו לקראת סוף הרבע הרביעי, ניתן היה לראות בכך סימן של כבוד דווקא, שכן הבחירה הנואשת בהאק-א-שאק הוכיחה את הקושי של ההיט להתמודד עם נוכחותו על המגרש. ביומבו, שהיה כבר עם חצי רגל מחוץ לליגה, הרוויח לעצמו הרבה מאוד כסף בחוזה הבא שלו, וההורנטס שבחרו בו בדראפט ונתנו לו ללכת יכולים רק להתגעגע.

ההתפוצצות של לאורי בשני המשחקים האחרונים קשורה מן הסתם לחסרונו של ווייטסייד, שלא היה שם לאטום את הרחבות מפני החדירות שלו, אך הרכז הדחוס יכול וצריך להתעודד מהדרך שבה שיחק. בצורת הקליעה של לאורי, שכה רבות נאמר עליה כבר, נמצאת מאחוריו באופן רשמי. חברו לקו האחורי, דרוזן, ייאלץ למצוא דרכים יותר יעילות להשיג נקודות בסיבוב הבא – בינתיים הוא עומד על 280 נקודות ו-290 זריקות מהשדה בפלייאוף. לא נעים.

הדינוזאורים מטורונטו, שספגו הפסדים מעיקים בסיבוב הראשון בשתי העונות הקודמות, וכמעט מעדו גם השנה מול הפייסרס, גירשו סוף-סוף את השדים שלהם, בהופעה שעמדה בקנה אחד עם הקהל הנפלא שלהם ב"פארק היורה" הגועש והרועש. "פארק היורה", אגב, זה הכינוי לאזור של האייר-קנדה סנטר. למה "האזור" אתם שואלים, ולא האולם עצמו? בגלל שמחוץ לאולם, שמן הסתם מלא עד אפס מקום, ישנם עוד כמה עשרות אלפי אוהדים פנאטים שמעודדים את הקבוצה היחידה של קנדה. מחזה סוריאליסטי. הקנדים המתינו בסבלנות 21 שנים לפני שזכו לקבל קבוצה בגמר האזורי, אשר עשתה זאת עם ניצחון משכנע על קבוצה עקשנית ששרטה ונשכה עד לרגע האחרון. הראפטורס עזבו בשמחה רשימה מפוקפקת של קבוצות שטרם עברו את הסיבוב השני, השלוש הנותרות – הקליפרס, איך לא, הפליקנס וההורנטס.

טורונטו מגיעה אחרי 14 משחקים של מלחמת גרילה בפלייאוף כדי לפגוש את הקאבס, ששיחקו רק שמונה משחקים ברמת עצימות משתנה באותה מסגרת זמן. כשמדברים על מנוחה, הצד השני של המטבע הוא כמובן חלודה. האם הלברונים יבינו שהם נכנסים לזירת קרב מהרגע הראשון? האם הם יצטרכו בכלל לצאת מהקרוז-קונטרול בשביל להתגבר על עוד יריבה נחותה? קייסי מקווה שקבוצתו תצליח לגנוב את אחד משני משחקי החוץ הראשונים בחסות אותה חלודה, כדי שלראפטורס יהיה סיכוי אמיתי לתת פייט לקאבס.

במובן מסוים, טורונטו כבר מיצתה את הפוטנציאל שלה בעצם ההגעה לגמר המזרח, וקשה להאמין שהגמר נמצא בקלפים שלה. ועם זאת אפשר שהגרסה הזו של הקבוצה היא הטובה ביותר. תסמכו על ה-GM מסאי יוג'ירי ועל קייסי שידעו כמה חד פעמית ההזדמנות הזו עלולה להיות, ויעשו כל מה שאפשר כדי לסחוט מה שנשאר מהלימון.