חכם על גדולים: סיכום המחזור בליגת העל עם הנאום של ברק בכר

זה כבר לא רק ברדה נגד זהבי. או ברקת נגד גולדהאר, דרום נגד מרכז. מעתה זה גם בוס נגד בכר. עד לניצחון המרשים של באר שבע בטדי אתמול (שני) אפשר היה לתייג את היריבות הזו לצד כל מיני מצ'אפים קטנים שצצו בין באר שבע למכבי תל אביב. אוגו לעומת אלברמן. שהר/וואקמה נגד בן חיים. גורש נגד ראיקוביץ'. בן ביטון מול דסה. אבל מעתה היריבות המרתקת הזו נכנסת למרכז התמונה. מצד אחד מאמן מכבי תל אביב אמיץ, אמיתי, שונה, שקוצר לאט לאט פירות על המהפך שלו בגישה של הקבוצה והסגל. ומצד שני – המאמן הישראלי הטוב ביותר כיום.

ברק בכר החזיר בנאום שלו באנגלית את הכבוד למאמן הישראלי. המאמן הישראלי הובס פעם אחר פעם על ידי צבא המאמנים הזרים המצוינים שמכבי תל אביב הביא לכאן. בכר באמת מסתכל להם בלבן של העיניים. הוא לא משפיל מבט. הוא מנהל מצוין, טקטיקן טוב והוא משתמש בלא מעט כלים מודרניים שיש רק אצל המאמנים הזרים. לא סתם בכר מחזיק בנתונים הכי טובים מול מכבי תל אביב בשנים האחרונות. הרבה יותר מכל מאמן ישראלי אחר. הוא עשה זאת גם עם סגלים נחותים יותר ממה שיש לו כיום בבאר שבע.

בכר הגיע אתמול בטדי לפלייאוף, והביא את הערך המוסף שדרשו ממנו בקיץ, הערך המוסף שעושה את באר שבע טובה בליגה לבין באר שבע טובה גם בפלייאוף. איך אתה יודע שמאמן כל כך משפיע ומשנה הרגל שהיה בעייתי? כשאתה מזהה את האופי של איש המקצוע בקבוצה. ואת האומץ הבכרי אתה מוצא כמעט בכל שחקן של באר שבע, שמתחצף העונה למכבי תל אביב. שלא סופר אותה. שמעליב אותה. זה קודם כל בכר.

יש המון דברים שעושים את בכר למאמן שהוא מעל הממוצע, אחד מהם, כפי שניתן היה להבין מהנאום באנגלית, זה שהוא אדם מעל הממוצע בכדורגל. האיי קיו שלו הוא לא של כדורגלן ישראלי ממוצע. תוך שנייה הוא הכין נאום באנגלית סבירה, בשידור חי, ולא בפעם הראשונה. מצד אחד הוא לא מדבר גבוהה גבוהה כמו כל מיני מנופחים צבועים, ומצד שני הוא חריף, הוא שנון, הוא בוחן את המציאות בצורה קרה ושכלתנית, ומנת המשכל שלו היא יותר גבוהה ממה שאנחנו רגילים בדרך כלל.

או בקיצור – בוס, יש לך אחלה מצ' אפ.

בכר עקץ את פטר בוס באנגלית אחרי הניצחון בטדי

בית"ר מודאגת מאצילי: "מה שקרה איתו היה מביך"

מכבי ת"א תסייע לעיריית נתניה למכור את שם האצטדיון?

פרשת עומר אצילי מתחילה לגבות מחיר כבד מסלובודאן דראפיץ'. ההתנהלות הפוליטית שלו סביב ועדת המשמעת שנערכה לשחקן היתה מביכה. כן אמר לאצילי להתאמן, לא אמר לאצילי להתאמן, דראפיץ' נראה כמו מאמן בלי סמכות ובלי מילה. הוא התערב ולא התערב. נכח ולא נכח. ניסה לצאת בסדר עם כולם, אבל בעיקר עם הבוס הגדול. את קו הגבול החדש שנמתח בשנים האחרונות בין מאמן לבעלים הוא חצה מזמן.

העובדה שדראפיץ' נותן לטביב לתדרך אותו במחצית, או מה שזה לא יהיה, היא הרבה יותר חמורה מציות למדיניות של מועדון בהחתמה של שחקן על חוזה חדש. שלא תטעו – לשים את אצילי על ספסל ולא להשתמש בו במכוון, בזמן ששחקן אחר כבר יכול היה לאייש את סגל המחליפים, זו פארסה בפני עצמה. אבל זו פארסה במסגרת פארסה יותר גדולה. לתת לבעלים טביב לתת לך טיפים במחצית זה כבר לוותר על הסמכות של כמאמן במודע.

אז נכון, בימינו הבעלים הם המאמנים. הם קובעים את רוב הסגל, הוא בונים את ההרכב, הם מנהלים מקצועיים לכל דבר. אבל הם נשארים מנהלים מקצועיים. לא יורדים במחצית לחדר ההלבשה ומדברים עם המאמן באופן די קבוע. גם במציאות החדשה הזו ההסכמה של דראפיץ' לתנאי העבודה של טביב היא חציית קו אדום. היא הגזמה. והיא תמיד תהיה כוכבית שתלווה את ההצלחה שלו כמאמן העונה, הצלחה לה הוא ראוי, לא נשכח.

אבל דראפיץ' חייב לזכור מה קרה למאמנים הקודמים שכן הסכימו למכור את סמכותם בצורה כזו. גם את גיא לוי כינו חלק מהפרשנים מאמן העונה, תוך התעלמות ממערכת היחסים הבעייתית שלו עם הבוס. כולם יודעים איפה הוא היום. דראפיץ', שעשה בבית"ר עבודה הרבה יותר טובה מלוי, צריך כבר לשים לב לבור הזה.

היה זה רק סמלי שבשבוע שבו מכבי נתניה ירדה לליגה השנייה, מכבי תל אביב הודיעה על מעבר לאצטדיון החדש בעיר בשלוש העונות הקרובות. גם האצטדיון הוא כבר לא של נתניה. מכבי תל אביב תשחק בו בשבת, ובימי שישי יהיו שם משחקים משניים שלא ממש מעניינים מישהו.

ככה גם עברה לה הירידה של נתניה: ללא עניין מיוחד לציבור. כולם צפו בקלאסיקו בזמן שהאוהדים הצהובים הזילו דמעה. אם מישהו באמת הזיל דמעה. השנה מכבי נתניה איבדה לא רק את אמון האוהדים שלה, אלא גם את אמון הציבור. הציבור לא מתעניין בה. הוא מתעניין במכבי תל אביב. וזה כבר האסון של כולנו. כי מה שקורה במכבי נתניה הוא המראה של הכדורגל הישראלי, הרבה יותר מהנעשה במכבי תל אביב.

מכבי נתניה היא הכדורגל הישראלי. היא הבעיה הכי גדולה שלו: קבוצות דרג ביניים שלא מצליחות באמת להתקיים בכבוד, ונדרשות לכל מיני פתרונות ללא קסם כדי לשרוד עוד עונה. קבוצות דרג הביניים שירשו את נתניה, הפועל פתח תקוה, הפועל חיפה ובני יהודה לא באמת עומדות במשימה. רעננה היא הדוגמה הנגדית הקיימת, כמו גם עכו. המועדונים האלה שנכנסו לחללים שנוצרו לא באמת הביאו קהל, מסורת, רוח חדשה, ואוהדים חדשים לא מתאהבים בהם. אוהד הכדורגל הישראלי לא עובר לקבוצות חדשות, לקבוצות מאוחדות או כל דבר חדש שמציעים לו. הוא נשאר נאמן לנתניה ובני יהודה, אבל הן לא מצליחות להישאר נאמנות לו.

קבוצות דרג הביניים הן הבסיס של הליגה. הן אלה שמייצרות שחקנים לצמרת, הן אלה שמייצרות אופציה לתחרות בליגה, והקבוצות האלה לא שורדות. האדישות של כולנו למצב הזה רק ממשיכה את המציאות הבעייתית הזו. מכבי נתניה נכנסה למשבר הגדול בתולדותיה כשלאיש לא ברור האם יש בכלל פתרון למצב. מכבי נתניה נשארה ללא שום נכס, ללא שום עוגן, וגם האצטדיון ישמש בשנה הבאה כשחקן רכש של אחת הגדולות.

חוזה השידורים החדש של ליגת העל הוא אולי התקווה האחרונה של קבוצות דרג הביניים. הכסף שנכנס צריך ללכת בין היתר לשימור הבטן של הליגה. ליגה ללא בטן, היא ליגה ללא ראש. היא לא ליגה. האצטדיונים החדשים מתחילים להיות גדולים מדי על קבוצות דרג הביניים המסורתיות בליגה. הפועל חיפה לא עומדת בעומס, בני יהודה עלולה בקרוב להישאר היחידה בבלומפילד, כשבשלוש השנים הבאות היא תנדוד משם. מי שחושב שנתניה היא רק בעיה של ראשת העיר נתניה, מוזמן להתעורר.

היכולת המשופרת של שמואל שיימן בשבועות האחרונים מעלה נקודה הרבה יותר חשובה: יכול להיות שאנחנו מפקירים את הרוב המכריע של השחקנים שלנו? לא באמת בונים אליהם. לא לגמרי מאמנים אותם. נותנים להם דקות, אבל האחריות היא רק שלהם. ואם הם לא טובים, נמהר להחליף אותם באחרים.

שיימן מוכיח בשבועות האחרונים שהוא מגן ראוי, אחרי תקופות ארוכות בהם הוא נראה כמו שבר כלי. היום הוא נראה כמו שיימן שהגיע לכאן, לפני שנהרס: מגן בינוני פלוס ששווה הרבה מאוד בליגה ללא מגינים. ואת המגן הזה זרקנו למים בלי גלגל הצלה ובלי מסלול שחיה. הטיפול לו הוא זוכה ממאמן ברמתו של גוטמן מלמד עד כמה ברוב חלקי הליגה הכאוס שולט. רק החזק באמת שורד. לחלש אין עזרה. הוא שוקע מהר מאוד. שיימן הוא כאמור לא היחיד. מדי שנה אנחנו זורקים לפח הזבל עשרות שחקנים שקצת מתקשים ולא תמיד מתחברים. גם להם חלק במצב הזה, אבל לא החלק המרכזי.