הכי רחוק מנוקאאוט: על משחק העונה בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב

לפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: גל אלברמן

פחות טוב: אורלנדו סה

בדקה ה-81 ערך פטר בוס את החילוף היחיד שלו במשחק. עדן בן בסט יצא, ברק יצחקי נכנס. יצחקי עלה על הדשא, עם הוראות חדשות למערך חדש, וניסה להעבירן לגל אלברמן בעזרת צעקות. אבל אלברמן סימן בחזרה: אני לא שומע.

איזו אווירה.

האבוקות, דגל הפריסה, והאבוקות. הבלונים, השירים. הרעש. אנחנו בתקופת מארצ' מדנס, ולפחות מבחינת אווירה, טרנר עומד בהגדרה. אבל מארצ' מדנס זה טורניר נוקאאוט, והמשחק בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב היה הכול פרט לנוקאאוט. כמו קרב אגרוף במשקל כבד בו שני הלוחמים מבינים שמהלומה גדולה לא תהיה כאן, ומתחילים להתגושש, להתחבק, למשוך זמן עד להחלטת השופטים שתגיע בעוד שמונה סיבובים.

כמעט שעתיים ו-1:1 לאחר שריקת הפתיחה, ואלברמן נשאל למי התיקו הזה טוב יותר.

"קשה לדעת". כמו ששיחק אתמול, כך ענה. קצר ולעניין.

כל פעם שתנסה לשכנע את עצמך שקבוצה מסוימת יכולה לשאוב יותר עידוד מהתוצאה הזו, אתה מיד מוצא את הנתון שיסתור את התזה. כי באמת שכולן יכולות להפסיד לכולן בפלייאוף הזה, ואסור להתלהב מהתיקו הצהוב בטרנר יותר מדי - הרי באר שבע ניצחה בבלומפילד העונה. אבל במבחן אחד לפחות, השוויון אמש משרת יותר את מכבי תל אביב - מבחן המומנטום. עבור באר שבע זהו תיקו שלישי ברציפות בבית, וכרונולוגית, תחשבו שהצהובים כבר התכוננו לכך שהם יגיעו לטרנר במינוס חמש שעלול להפוך למינוס שמונה. בסופו של דבר, אתגר טרנר מאחוריהם, והם מסיימים אותו במינוס נקודה.

תוצאה מבאסת, 1:1. נעדרת השלכות הרות גורל. אין ווינר, אין לוזר. אין שמח, אין עצוב. אבל אתמול, לפחות, גם אם התוצאה היתה קצת ריקה מתוכן, ההר ממש לא הוליד עכבר. זה היה ערב טוב מאוד של כדורגל, ולהלן כמה סיבות לכך.

הטוב עוד לפנינו: 1:1 מהנה בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב

זהבי קיבל אינפוזיה אחרי המשחק. פטר בוס: "אני מרוצה מהתיקו"

בכר: "יש קפיצת מדרגה משמעותית, מקווים שזו השנה שלנו"

6 לערן זהבי, 4.5 לאליניב ברדה: ציוני משחק העונה

איפה זהבי? הטוב, הרע והמכוער ממשחק העונה

האוהדים, המתח, החגיגות הזמניות: אלבום חגיגי ממשחק העונה

כי טרנר. קל להגיע. קל לצאת. כיף לראות. תענוג לשמוע. קרנבל להרגיש. איצטדיון שהוא באנקר. כפיים למהנדס.

כי קרלוס. על הנגיחות-רוורס האלה גרסיה עוד יוציא פטנט (אם כי חייבים לציין שטופוזאקוב התמחה בבישולים בסגנון הזה). אחרי השער החשוב בדרבי, אתמול זה הגיע שוב, באותו סטייל וכמעט מאותה הבלטה.

כי אובידיו. בצדק, המוניטין של הובאן בירידה. הוא היה פחות מפוקס בשבועות האחרונים, אבל אתמול - ההפך. כנראה שזה מה שקורה כשהרומני רואה מכבי. אחרי שקבע שוויון 1:1 במאי של העונה שעברה וצימק זמנית ל-2:1 בגמר הגביע, הובאן כבש מול הצהובים בפעם השלישית. הגול בא עם הרבה נחישות (ואיזה בישול-בוזגלו), אבל המשחק של הובאן היה אפילו מרשים יותר מהגול שלו.

כי הקרנות של מכבי. דווקא באר שבע הפכה לשם נרדף למצבים נייחים, אבל אמש, הקרנות של מכבי תל אביב היו מסוכנות אחת-אחת. בין אם זהבי ובין מדוניאנין, כל קרן גרמה לדפיקות לב מואצות בקרב יושבי הספסל המארח. שחקן במכבי סיפר שהיתה הכנה ספציפית לכיסוי השטח של הבאר-שבעים במצבים הנייחים, ונראה שזה עבד.

כי בכר. לא צריך להיות עכבר אסטרטגיה כדי להתלהב מאיך שברק בכר משחק בשחקניו. הפעם גולת הכותרת היתה הצבת מאור בוזגלו מאחורי שני החלוצים - גדיר וברדה. "איך אתה מסכם את שינוי התפקוד של מאור?", שאלתי, ובכר חייך: "הוא בישל מהאמצע, לא?". בכלל, כיף לראות את בכר לא נרתע לרגע מגודל המעמד וחוזק היריבה, ומנסה להכריע בכל מחיר (שהר במקום ראדי, למשל). שינוי ה-DNA בקבוצה מתרחש הרבה בזכותו.

כי בוס. המערך ההתקפי - זניחת קשר דפנסיבי שלישי - מספק את הסחורה, ולא רק מבחינת הצהובים אלא מבחינת הצופים. בליגת העל, ואתמול הוכח שמול כל יריבה, מכבי תל אביב יכולה להסתדר גם בלי העיבוי האגרסיבי. ואם ערן זהבי פחות חולה ו/או יותר מדויק, פטר ההולנדי היה דופק את כל הקופה. "הם עדיין עם נקודה יתרון, אבל לנו יש יותר ביטחון עכשיו", אמר בוס בסיום. ולא שנראה שביטחון זה משהו שחסר לו.

כי האגרסיביות. דווקא דוידזאדה היה הראשון. גליץ' משובח שלו, כזה שפוגע בכדור אבל גם מכאיב ברגל, פתח את הערב. בהמשך זה היה ברדה, והובאן, ואוגו, וגם המכביסטים הצטרפו. היו אתמול הזדמנויות והיו גולים והיו מהלכי כדורגל יפים, אבל הכי כיף היה לראות את העוצמות. משחק בו אפילו הצופים הזדקקו למגני שיניים.

כי יפת. עבור איגוד השופטים החבוט, זו היתה פרסומת - כך נותנים לשחק כדורגל. המשחק עבר חלק בגרון, ובקצב מסחרר.

כי אלברמן. מיום ליום הוא נהיה דומה יותר לפפ גווארדיולה (ועקב כך לארטי בוקו), ובגלל שאת קריירת האימון העתידית של אלברמן - אם בכלל תהיה כזו - מוקדם לשפוט, נתייחס לכישוריו כשחקן. ואתמול הוא היה נהדר, שוב. יותר מנהדר. ככל ששחקן באר שבעי דהר לעברו, כך אלברמן עצר אותו. לעתים נראה שבהחלטה של רגע הוא יכול גם לבלום ברגליו מפל. והכול באלגנט. כל גליץ' מחושב, עם תיאום מס לשנת 2019. למכבי תל אביב יש מספר 1 מובהק, וכמו שברור שזהבי הוא מספר 1, כך ברור שאלברמן הוא מספר 2. איזה נכס.

כי האוזניים עדיין מצלצלות.

כי יש עוד משחק בין שתיהן. לפחות עוד אחד.

orenjos@walla.co.il