הקבוצה עם הכי מעט אופי בתחתית: חמי אוזן סוגר מחזור

1. כאשר פטר בוס הוריד את גל אלברמן לספסל, קצפם של לא מעט פרשנים יצא בגדול. היו אפילו שטענו ששחקנים בקבוצה לא מבינים את הגישה של פטר בוס, למרות שהגישה הזו היא אחת הסיבות הכי טובות לכך שמכבי תל אביב אולי תזכה שוב באליפות.

כי אפשר להגיד הרבה דברים על בוס, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא מנסה לשנות. שהוא לא מנסה לנער את ההרגלים של מכבי תל אביב. שהוא לא מנסה לתת לקבוצה כלים חדשים. הבאתו של מדוניאנין היא רק אחד המהלכים. בוס לא חושש לחשוב מחדש על העמדה של זהבי. הוא רוצה לנסות לשחק עם חלוץ, גם כשאורלנדו סה היה פצוע. הוא בוחן, הוא בודק, הוא רוצה לעשות דברים קצת אחרת.

האם המשחק מול כפר סבא מלמד שהתכנית החדשה שלו קיבלה אישור ראשון להטמעתה, ומכבי תל אביב רק תמשיך ותתפוצץ על קבוצות נוספות? צריך להמתין עוד קצת. אבל בכל מקרה, לא הגישה של בוס תפריע למכבי תל אביב לקחת אליפות נוספת, אלא רק תעזור במקרה הזה.

מה אתם רוצים מאדלר? צפו בכל הצהובים של טב"ח ותשפטו בעצמכם

לוח משחקי הפלייאוף המלא: באר שבע תפתח בבית מול רעננה

בית"ר ירושלים תקבל 200 אלף יורו אם מכבי תל אביב תזכה באליפות

אוגו ודוידזאדה שוחחו אחרי העימות. ברק בכר: "חיכוכים קורים"

2. אף אחד לא יופתע אם טל בן חיים החלוץ יכבוש במשחק הקרוב צמד, יבשל עוד שער, ובכלל יראה לכולם כמה הם טועים לגביו, אחרי שספג ביקורת על הצהוב במשחק האחרון. כי זה טל בן חיים. גם בעונה הכי טובה שלו, עדיין יש תחושה שהוא מונע בעיקר מרגשות. מרצון להוכיח. שצריך באמת להרגיז אותו כדי לקבל אותו במיטבו. לרדת עליו, לייבש אותו, הוא כבר יוכיח אחרת.

מדובר כמובן ברגשות טבעיים, אבל במקרה של בן חיים אלו גם הרגשות שמנהלים אותו יותר מדי. במקום שיהיה שחקן יציב, שבו הכישרון שולט, שבו הכישרון מגיע לעבודה שבוע אחרי שבוע, בן חיים עדיין משחק כמו ילד נלהב מדי. שלא תטעו - מכבי תל אביב תוכל להסתדר בלעדיו במשחק העונה, אבל האם טל בן חיים יחשוב למה זה באמת קרה כאשר הוא יישב ביציע?

האמירות של אלי גוטמן מתחת לשפה כלפי אריאל הרוש גנבו את הכותרות על המשחק של הפועל תל אביב מול מכבי פתח תקוה. אחרי הכול, לגוטמן והרוש יש היסטוריה ביחד, טבעי שהתקשורת תנתח כל תגובה של המאמן כלפי השוער, אבל הסיפור הוא לא רק בין הקורות. גם אלון תורג'מן זוכה ליחס שלא אמור לבנות לו ביטחון. גיא אסולין אפילו לא נכנס כמחליף במושבה, למרות שמי שקיבל את החולצה לפניו היה עומרי אלטמן המאכזב. למעט שוינפלד ואולי עוד שחקן, גוטמן מחליף הרכבים כאילו אנחנו במשחקי טרום עונה, והחניכים שלו, ברובם המכריע, לא יהיו שם כשיתחיל המאני טיים, אלא קבוצה אחרת לגמרי. קבוצה גוטמנית, כמו שמאמן הפועל תל אביב אוהב לומר.

הבעיה, כולכם בוודאי יודעים, שאנחנו ערב הפלייאוף התחתון. וגוטמן חייב להבין שזה מה שיש לו, ועם זה הוא (אולי) ינצח. הוא חייב לתת ביטחון לשחקנים האלה, אפילו שהוא לא מאמין בהם. להוציא מהם 100 אחוז, ולא להתנהג אליהם כאילו הם קטנים עליו. כאילו הם לא ברמה שלו. כי בסופו של דבר, מה שיעשה את ההבדל בין פלייאוף מפחיד לפלייאוף רגוע זה שער של תורג'מן, דריבל מבריק של אסולין, תרגיל חכם של יחזקאל. גוטמן מתנהל כאילו יש לו שחקנים אחרים שתכף יחליפו אותם ומערער להם את הביטחון לקראת רגעי ההכרעה.

להפועל תל אביב החדשה יש גישה בעייתית. החייל הפשוט הוא האשם במחדלים של הגנרלים הגדולים. לגוטמן יש גם נטייה כזו, למרות שהוא מאמן מעולה. אסור לו לתת להרגל הזה להשתלט עליו לגמרי. אלו השחקנים שיש לך, תן להם ביטחון, תן להם כוח, תן להם תחושה שיש להם עתיד. מה הטעם להראות לכולם שהם לא קולעים לטעם שלך, חוץ ממפגני אגו מיותרים? שוינפלד לבד לא יציל את הפועל תל אביב.

אם מנתחים מקצועית את הדרבי האחרון של הפועל חיפה, אחת המסקנות שאפשר להגיע אליה היא שחנן ממן חייב לשחק יותר. נכון, הוא לא שחקן מושלם, אבל הוא השחקן היחיד שיש לו ערך מוסף אמיתי. שהוא מנסה. שהוא ממש רוצה. שהוא לוקח אחריות, אפילו שלפעמים הוא לוקח יותר מדי.

אבל הפועל חיפה לא רק הפסידה דרבי. היא שברה את שיאי הלוזריות שהיא עצמה קבעה בדרבי הקודם. לא בטוח שחנן ממן יספיק לה. בדרבי ראינו את הבעיה הכי גדולה של הפועל חיפה לקראת הפלייאוף התחתון: זו הקבוצה עם הכי מעט אופי. את האופי הזה הבעלים הנורא של המועדון יואב כץ רמס שנה אחרי שנה. ריסק את הסגל. ריסק את הגיבורים שכן נוצרו. ריסק את האווירה. ריסק את המסורת. ריסק את כל מה שנותר מהפועל חיפה.

אז נכון, הפועל חיפה מורגלת במאבקי ירידה, אבל ספק רב אם זה עושה רושם על מישהו. רוב השחקנים שנמצאים שם היום לא היו שם אתמול. וגם לא המאמנים. למרות עברה בחלק הזה של הטבלה, שום דבר מכך לא באמת נדבק באופי של הפועל חיפה. כי למועדון כבר אין יותר אופי. יש לו שחקני רכש לא רעים בכלל. יש לו חנן ממן, שמסוגל להתעלות יותר מאחרים. וזהו. הפועל חיפה תלויה בעיקר במוטיבציה הפרטית שלהם לא לרדת ליגה. מעבר לזה, למועדון הזה אין כבר יותר מה להציע כדי להבטיח עוד עונה בליגת העל.

העימות בין אוגו לדוידזאדה לא אמור להפיל מהכיסא את מי שצפה במשחק של באר שבע נגד סכנין. אוגו הוא הרי חבר של וואקמה, והיו יותר מדי מקרים במשחק בהם דוידזאדה התעכב עם הכדור במקום למסור אותו בזמן לחבר באגף. דוידזאדה היה מאוד פעיל במשחק ואף זכה למחמאות מהפרשן בטלוויזיה, אבל את הרוב המכריע של הפעולות שלו סיים עם החלטה לא טובה. החלטה איטית. החלטה נטולת ברק בסיסי לרמה הזו. אוגו, בפרשנות מהצד, פשוט הביע את זה בצורה הלא נכונה.

לאורך כל המשחק ברק בכר חיפש את ההחלטה הנכונה כדי לנצח את סכנין. השערים של באר שבע, בואו לא נשכח, הגיעו ממצבים נייחים ולא מהתקפה מסודרת. בהתקפה מסודרת באר שבע נראתה יותר מדי כמו דוידזאדה. כדי להימנע ממצבים כאלה בפלייאוף, בכר חייב עוד הברקה אחת כמאמן כדי להמריץ את הקבוצה שלו מחדש. הוא צריך אקס פקטור שלא היה שם כל העונה. זה יכול להיות שחקן ספסל שלא שיחק יותר מדי עד עכשיו וזו יכולה להיות הברקה טקטית שתדע לסחוט מהלימון הקיים עוד כמה טיפות.

קבוצות אלופות בדרך כלל מייצבות משהו חדש בחלק הזה של העונה. הן מרעננות את הרעיון איתו הן הגיעו עד עתה. באר שבע כבר מספר משחקים מנצחת על אדי דלק. כדי לחזור לנצח היא צריכה שהדברים יהיו תלויים פחות בדוידזאדה, ויותר בפתרון החדש שבכר ימצא. מאמנים גדולים באמת נמדדים בהחלטות האלה, ההחלטות האחרונות באמת – בכר יכול וצריך לעבור את גם המבחן הזה.