נפלתם על הראש: על ההתעלמות המסוכנת מהפציעה של מישאלוב

במקום להחמיא לבלם עכו על הגבורה שהפגין כשחזר למגרש אחרי שנפצע בראשו, כולנו היינו צריכים לקחת אחריות ולמנוע אסון. נמרוד עופרן לא נרגע מאחד הערבים ההזויים והמעוותים ביותר של הכדורגל הישראלי

  • משה מישאלוב
one

בסיום הניצחון הגדול על הפועל תל אביב אמש (שני) נשאל ירון הוכנבוים גם על משה מישאלוב, והתמוגג. "מהרגע שהוא כביכול נפצע הוא היה מצוין, במחצית השנייה הוא לא עשה אף טעות. הוא היה השחקן הכי טוב במגרש", אמר. מילת המפתח כאן היא "כביכול" - דומה שגם מאמן הפועל עכו עצמו קצת מאס בכל הדיבורים האלה על הבלם שלו, שכביכול ספג זעזוע מוח, שכביכול היה צריך להיות מוחלף, שכביכול היה צריך לשכב במקום לעלות לעוד כדורי גובה ולהחליף מרפקים עם כדורגלנים אחרים, שכביכול יכול היה לעשות לעצמו (ולעכו, ולכדורגל הישראלי) נזק לטווח הארוך. במילה אחת, הוכנבוים ניסה להקטין את הסיפור הגדול הזה, אלא שאז שדרנית הקווים דניאל סעדון החזירה את כולנו בחזרה פנימה, אל תוך אחד הערבים ההזויים והמעוותים ביותר של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. כביכול.

"אולי עדיף שהוא יקבל מכה כל משחק", אמרה סעדון.

"לא, הוא טוב גם כשהוא בריא", השיב הוכנבוים. "הוא יציב, מעבר לאיכות שלו כבלם הוא גם בנאדם מדהים, מלכד את כל חדר ההלבשה ואני מקווה מאוד שהוא ישחק הרבה שנים אצלי".

שדרנית הקווים של צ'רלטון כמובן התלוצצה, כשם שהתלוצצו רבים ברשתות החברתיות, אבל האמת היא שאין שום דבר מצחיק במה שכביכול קרה למשה מישאלוב, או בצורה בה כולנו – תקשורת, שחקנים, מאמנים, אוהדים, רופאים – התייחסנו למה שכביכול קרה לו. הנה מה שאנחנו יודעים: במחצית הראשונה ספג בלם הפועל עכו מכה בראשו, ובכל זאת השלים 90 דקות. האם נבדק? סביר להניח שהיתה בדיקה כלשהי; האם נשאל האם הוא יכול להמשיך? סביר להניח שנשאל האם הוא יכול להמשיך; האם ביקש להתחלף וקיבל תשובה שלילית? סביר להניח שלא.

הטכנולוגיה - בנעל

הטיפול בכאב הברכיים שמחזיר לתפקוד מלא - ללא כאב

לכתבה המלאה
רק כביכול נפצע? מישאלוב אתמול (צילום: ברני ארדוב)

בעכו טוענים שבעקבות בדיקה של רופא הפועל תל אביב, רצו לפנות את השחקן לבית החולים, אך לא עשו זאת משום שמישאלוב לא רצה להתחלף - פעם אחר פעם. וגם זה הגיוני לגמרי: התחרותיות של ספורטאים מקצוענים היא זו שהופכת אותם – ובכן, לספורטאים מקצוענים. תוסיפו קצת מצ'ואיזם גברי טוב וישן, וקיבלתם אחלה מתכון לצרות. לקראת סוף נובמבר 2015 סבל הקוורטרבק של סט. לואיס קייס קינום מזעזוע מוח, ובכל זאת - למרות שכולם הבינו שמשהו מאוד לא בסדר מתרחש - נותר על כר הדשא עד הסיום. "זה מה ששחקנים עם זעזוע מוח עושים", נכתב באתר "101 ספורטס". "האינסטינקט ההישרדותי שלהם נכנס לפעולה, והם משכנעים בהצלחה רופאים וחובשים ומאמנים שלא לדאוג. בין אם צלולים או לא, רוב השחקנים רוצים להישאר במשחק ולסיים אותו". שזה טוב ויפה, אבל לקבוצות חייבת להיות אחריות על השחקנים, ושחקנים - בפרט פגועי ראש - לא יכולים להחליט בעצמם בנושאים שכאלה. מישהו צריך להיות המבוגר האחראי, וזה לא יכול להיות השחקן שספג בומבה לראש.

בארצות הברית וב-NFL מדובר כמובן בסוגיה מכוננת, מכרעת, אולי הסוגיה הכי חשובה בענף הספורט הכי חשוב במדינה. אבל הלך החשיבה של ספורטאים מקצוענים זהה בכל מקום - גם בישראל. יוסי שבחון ספג זעזוע מוח ב-2008, ושרד כדי לספר על כך לוואלה! ספורט בקיץ 2014: "יש הרבה פציעות חמורות בכדורגל ואצלנו, כששחקן נפצע, שואלים אותו אם הוא יכול להמשיך. אם הוא אומר שכן, הוא ממשיך. זה צריך להיות מסונכרן עם מה שהרופא חושב, לא רק השחקן. אני לא כועס על מה שהיה, אבל ברור לי שצריך לעבוד אחרת. אין שום נהלים בכדורגל הישראלי, אז שלדבר כזה יהיו?"

כן, מישאלוב יכול היה להמשיך – עובדה, הוא המשיך – אבל זו לא הנקודה: נזקי פגיעות ראש מופיעים רק בדיעבד, והם עלולים להיות הרסניים. אגב, זה לא כאילו הוא אפילו עשה עבודה כזאת טובה בהסתרת מצבו. מסביב לו, כולם יודעים מה קורה. חברו לקבוצה גיא דיין אמר הבוקר לאתר ערוץ הספורט דברים שצריכים להעביר צמרמורת בכל שחקן או חובב כדורגל, דברים שבמדינה עם מוח לא מזועזע, חייבים לגרום לשאלות קשות להישאל, לצעדים דרסטיים להינקט: "מישאלוב לא ידע מה התוצאה לאורך כל המשחק. במחצית הראשונה הוא פנה מספר פעמים לדני עמוס, אמר שהוא לא מרגיש טוב וביקש לצאת. עמוס סימן לחילוף ואז מישאלוב שאל 'מי יוצא?'. כשדני הסביר לו שזה הוא, מישאלוב אמר שהוא בסדר ולא היה מוכן לצאת. במחצית הוא שאל מי הבקיע, בקרנות ובמצבים נייחים שאל את מי צריך לשמור. הוא פשוט לא זכר". לא, הוא פשוט לא זכר, כפי שגם הודה בעצמו: "אני לא זוכר הרבה מהמשחק, לא ידעתי שהובלנו בכלל ומי כבש. הבנתי שכל הזמן שאלתי שאלות מוזרות, אבל אני שמח על הניצחון".

תקראו את הפסקה הקודמת שוב, אבל הפעם, נסו לדמיין שבמקום משה מישאלוב, מדובר בבן שלכם, באבא שלכם, באח שלכם.

המון מחמאות על המחויבות, אף לקיחת אחריות שתמנע אסון. מישאלוב ממשיך לשחק (צילום: ברני ארדוב)

בכלל, דומה כאילו הקו המנחה של עכו והתקשורת היה להחמיא למישאלוב על הגבורה שלו, על המחויבות הנדירה. אף אחד לא עצר לרגע כדי לקחת אחריות ולמנוע אסון. בספורט האמריקאי נשפכו מאות מיליוני דולרים על מחקרים שהוכיחו מבעד לכל ספק כי פגיעות תכופות בראש עלולות לגרום ל-CTE - מחלת מוח ניוונית בה עסקנו באתר זה פעמים רבות בעבר, ושעלולה לגרום לדיכאון, שיטיון והתאבדויות, ובעוד שמישאלוב הוא לא שחקן פוטבול, ואין דין זעזוע מוח כשלושה או 12, זה לא כלל משנה: עם פגיעות ראש אסור לשחק, מילולית ומטפורית. ובעוד הפרוטוקולים באמריקה החמירו ודורשים בדיקות מקיפות ובדרך כלל גם מנוחה מאולצת לשחקנים שעברו זעזועי מוח, בכדורגל העולמי כלל אין מודעות למצב, ובזה הישראלי שחקנים שנפצעים בראשם מקוטלגים כגיבורים, כאילו יצאו להציל את אחיהם בלבנון, ולא להציל כדור רוחב של חמזה בארי.

מישאלוב, כמובן, לא אשם – לו לפחות יש תירוץ. אשמים כל הסובבים לו; במקרה הזה, כנראה שטוב מוח מזועזע ממוחות מעוותים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully