בווידאו: דן שמיר ושרון דרוקר בקרבות הישרדות
אין קלישאה גדולה יותר מאשר לרדת על הכדורסל בשלולית. על רמתו, על הקצב הנמוך שלו, על הגדלים שמסתובבים בו ועל הגילאים (שלא) משחקים בו. משם הדרך סלולה וקצרה להטחת האשמות המסורתית. במנהלת הליגה, באיגוד הכדורסל, בגנים היהודים ובבצלם. ובלהב"ה. וכאן בדיוק השלב שבו אנחנו נותנים כאן הנחה מובנית לאשמים המרכזים בכל הסיפור המאמנים שלנו. לאחרונה מופנית במחוזותינו ביקורת כלפי אלה שמבקרים את ז'אן טבק. ניחוח של שנאת זרים, כך נטען כלפי חלק מאותם פרשנים. בואו נניח את זה בצד לרגע, כדי שלא יפריע לנו בדיון. כי עד שהיה לנו מאמן גוי בשלולית, אימנו כאן 12 מאמנים צברים. משלנו. כאלה שהם אפילו לא מתאזרחים. והכדורסל? גם הוא משלנו. כלומר לא טוב.
כשמדברים על כדורסל ישראלי, מתכוונים לכדורסל קפריזי, לא יסודי, לא שיטתי ולא קצבי. מעטות הקבוצות שמשחקות כדורסל "שלהן", שבו ניתן להבחין למרחוק. שאיננו מתאים עצמו בהכרח ליריבה ומשנה פניו כזיקית בהתאם לצורך. אם חושבים על כך לעומק, יש כיום 4 קבוצות בשלולית שמשחקות כדורסל שאופייני להן. שרון דרוקר הצליח עד כה להביא את חבורת האתלטים שלו למצב שבו הם מריצים ומשחקים דברים שמתאימים להם. על כך מגיע לו קרדיט גדול. צביקה שרף הצליח לייצר מסגרת התקפית שמביאה לידי ביטוי את שני הסטארים שלו, סוואן וגארט. ואחרי שכתבתי את המשפט האחרון לעניין מאמנה של אשדוד, אני מרגיש גונב דעת לא פחות מהציטוטים של המאמן הוותיק לאחר הניצחון ההרואי במשחק הגביע מול קרית גת, שהחליט אולי שאם יגמד את תקציב הקבוצה, זה יעצים את הישגיו.
משיח לא בא: אודי הירש על הציפיות המוגזמות מגל מקל
אבל אם תחשבו על זה, שתי הקבוצות שמשחקות כדורסל בעל אפיון, שזוכה להתייחסות ואף לכבוד מצד מרבית אנשי המקצוע, מגיע מכיוונן של מכבי חיפה ומכבי תל אביב. הכדורסל של ז'אן טבק ורמי הדר, שני מאמנים שמגלים דפוסים דומים (כולל הקרחת והמראה המאיים). מכבי של הקרואטי הענק וחיפה של הדר מנסות לשחק כדורסל פשוט, או "כדורסל של צווארון כחול", כפי שהוא מותג לאחרונה. בבסיס, מדובר על הרעיון המהפכני וחסר התקדים של התמקדות בהגנה קשוחה ונטולת התחכמויות, שלה פתרונות קשוחים ואגרסיביים שמהווים ברירת מחדל, בהתעלם מזהות היריבה. לא מדובר כאן על כדורסל מרשים או מעורר השראה, אבל כשמרבית קבוצות ארצנו הקטנטונת נתקלות באסרטיביות ההגנתית של טבק או הדר, הן נרתעות והופכות משותקות. בעיקר בגלל שהדבר הזה מהווה שינוי מוחלט לעומת המשחקים הרגילים שמשוחקים כאן מדי מחזור ליגה.
מצד שני, עם יד על הלב, יש מבין הגולשים שלנו כאן כאלו שחושבים שטבק, או הדר, הם מאמני עילית? יכול להיות שעוד נתבדה, בטח ובטח בכל הקשור לקואץ' של מכבי תל אביב, אבל טרם חזינו, בשלב זה, בסימנים של גדולה. הפרוטוטייפ של מאמן גדול משלב בדרך כלל, ברמה המקצועית, יכולות הכנה מראש + אינסטינקטים ויכולות לשנות בתנועה (מתוך או שלא מתוך המבנה) תחת לחץ של משחק. זאת, מן הסתם, לצד קשת נוספת של תכונות נדרשות. עד שלא יוכח אחרת, גם זה וגם השני לא הציגו סימנים של גדולה, בטח בכל הנוגע ליכולת לקרוא ולנתח מצבי משחק בזמן אמת, להסתגל ולייצר פתרונות מידיים. ושוב מדובר רק במסקנות ביניים לא מחייבות, שעשויות עוד להשתנות. אבל לא זו הפואנטה. הנקודה היא שכדי לבלוט בליגה שלנו, מעל למאמן הישראלי הממוצע והבינוני, מספיק להיות שיטתי ויסודי. וזהו.
אבל למה זה קורה? מדובר בשילוב של מספר גורמים. נמנה כאן אחת אליה מתייחסים בדרך כלל קצת פחות. בעבר, זכה המאמן לקרדיט מעט גדול יותר, מאחר שאחז במידע שלא בהכרח היה מוכר לסובבים. טרם עידן הלינק לכל דורש, אצר המאמן הממוצע בלבו מידע על טקטיקה ועל שחקנים שייחד אותו במעט מהעסקנים או האוהדים, למשל. היום זה כבר לא רלוונטי. כל אוהד שמעוניין יכול בקלות לשלוף כל נתון רלוונטי. לכל יו"ר קבוצה יש בן, או בן של חבר, שמכיר בעל פה את כל הסגל של אוניברסיטת לונג ביץ' סטייט. או שיודע להגיע במחי הקלדה אחת להרצאה של קליפארי שמסביר עקרונות הגנתיים או התקפיים. ואם כך, אז למה צריך להשקיע כסף במאמנים? עדיף להחתים מישהו שמגיע במצב הנכון אל הקבוצה: במעט כסף, כשהוא אסיר תודה על ההזדמנות וכשהוא ער בדיוק למיקומו (הנמוך) בסולם הדרגות.
אבל עזבו. אתם מהתקשורת, רק ליילל אתם יודעים. להגיד מה רע כולם יכולים. אולי תציעו פעם אחת משהו קונסטרוקטיבי? אז לא תאמינו, אבל יש לנו הפעם לשם שינוי הצעות לייעול. בבסיס הרעיונות שתי מחשבות: האחת, שהחלפת מאמן במהלך עונה הוא מהלך שלרוב איננו מוכיח עצמו. השניה, התובנה לפיה שקט נפשי של המאמן יאפשר לו לבצע עבודתו כהלכה. יגרום לו לנסות פתרונות ארוכי טווח ולא רק כאלו שיעזרו לו לשרוד את המחזור הקרוב. וחשוב מכך הצעות אלו אמורות לחייב את מקבלי ההחלטות במועדונים לחשוב טוב טוב טוב טוב טוב לפני שהם מחליטים מי יהיה המאמן שלהם. כי החלטה שגויה תעלה להם הרבה יותר מדי כסף. מנהלת הליגה שלנו הוכיחה, לא אחת, שהיא איננה חוששת לעשות שימוש בתקנות וחוקים שהנם ייחודיים למדי לישראל. אולי זה הזמן לעשות שימוש ברעיונות מקוריים ושונים גם בהיבט של המאמנים שלנו. אני אציע כאן שלושה כאלה.
הראשון שכר מינימום (גבוה) למאמן. אז נכון, אין הסדר של משכורות מינימום למכלול השחקנים בליגה. וחבל שכך. אבל הרבה יותר פשוט לקבוע משכורות בסיס לאלו שאחראים על הכדורסל שהקבוצה אמורה לשחק. אפשר לקבוע רף מינימלי מוחלט, שמשווה את השכר לזה של זר ממוצע בליגה. נטו. אפשר גם לקבוע את השכר כחלק יחסי מהתקציב הכולל, ובלבד שהסכום יישאר כפי שהוצע לפני משפט. אם זר ממוצע מרוויח כאן 75-90 אלף דולר נטו לעונה, כך צריך גם המאמן שלו. ולזה, כמובן, יש מחיר. בניגוד למה שקורה היום, מאמנים לא יורשו לחלטר במקומות עבודה אחרים. הם לא יוכלו לאמן במקביל קבוצות, בתי ספר תיכוניים או בתי ספר לכדורסל. הם יצטרכו להקדיש עצמם למקצוע ולמעסיק שמשלם להם את הכסף הגדול. אגב, המהלך הזה פחות חסר תקדים מכפי שחושבים. בזמנו. אם אני זוכר נכון, חייבה המנהלת כל אגודה לשלם X כסף לטובת איש שיווק, כדי להבטיח שהנישה תאויש כהלכה. מאמן איכותי שעובד בצורה יסודית הוא כלי שיווקי טוב בהרבה. הוא מקנה לקבוצה יציבות, עקביות והוא מאפשר לאוהד הממוצע לכלי לזיהוי הקבוצה שאותה הוא עשוי לאהוד.
השני פיטורין של מאמן יצטרכו לגרור, אוטומטית, פיטורין של עוזר המאמן. המאמן הישראלי הטיפוסי הוא פרנואיד. ולא שאין לו סיבות לכך. הוא חייב להביט מעבר לכתף, בכל רגע נתון, לוודא שאף אחד לא מדליק תחתיו מדורות. אחד המבעירים הגדולים הוא עוזר המאמן. וגם כשלא, מוצא עצמו עוזר המאמן בסיטואציה לא נעימה כאשר המאמן הראשי הולך הביתה. אם יירש אותו, הדבר ייחשב על ידי רבים כמהלך לא קולגיאלי. אם לא יירש מי ישלם את המשכנתא. ההצעה הזאת פותרת את הבעיה. עוזר המאמן יכול להיות רגוע. אם יפוטר המאמן הראשי, גם משכורתו מובטחת עד לסיום העונה. אז כפי שאמרנו, חשוב להקדיש מחשבה יתרה, עוד בקיץ, לזהות המאמן. החלטה שגויה = חבילה של כסף.
השלישי תמריצים חיוביים על המשכיות. כתבנו קודם ונכתוב זאת שוב. אם מחפשים כלים שיווקיים טובים עבור הליגה, צריך ללכת לנושא היציבות. קהל רוצה פנים מוכרות. גם ברמת שחקנים (אגב, לא בהכרח ישראלים) אבל גם ברמת המאמנים. מאמן שנשאר כמה שנים באותה הקבוצה מחזק את המותג. מייצר הזדהות. מסמן דרך ומחשבה.
מנהלת הליגה החליטה לתמרץ קבוצות שרושמות פחות זרים בסגל. זכותה. אותה המנהלת צריכה להעריך נכונה את חשיבותו של המאמן האיכותי לאותו המותג. ולתמרץ, כספית בצורת בונוס על כל שנה נוספת, מועדונים (להבדיל מקבוצות) שיודעים ללכת לאורך שנים עם אותו הצוות המקצועי.
אה, ויש גם את האפשרות הרביעית. הכל פה מצוין, אז למה לשנות?