בקיץ האחרון, לפני בקושי חצי שנה, היו גל מקל ומכבי תל אביב במקום אחר לגמרי. הרכז היה פליט NBA טרי, וסיים חצי עונה סבירה בקבוצת טופ 16 ביורוליג. הוא האמין שהיבשת פרושה לרגליו. הקבוצה, לעומת זאת, התאוששה מעונה קשה אבל בנתה סגל נוצץ, כולל שני רכזים מתאזרחים שנראו עדיפים על מקל, בטח לאור דרישותיו הגבוהות. יחד עם נוכחותו של יוגב אוחיון, צירופו של השחקן הישראלי השני בטיבו נראה כמעט מיותר.
עכשיו, כשמקל ומכבי נופלים זה בזרועות זו, הן השחקן והן הקבוצה מובסים וחבולים. גם אם הכוכב האדום לא הגיעה לרומן עם החיזוק הישראלי בידיים נקיות, ההופעה של מקל העונה ביורוליג הייתה מביכה. מעל מעמדו כשחקן יורוליג מוביל מרחפת עננה. גם חלום ה-NBA נגוז, קרוב לוודאי. רכזי ה-NBA בעידן הנוכחי הם ברובם סופרמנים של אתלטיות, מסירה או קליעה, ולעתים שלוש התכונות גם יחד, ומקל אינו מצטיין בצורה יוצאת דופן באף אחד מהתחומים. הוא שחקן כדורסל טוב, שלם, אבל מקומו באירופה ולא בהכרח ברמה הגבוהה ביותר ביבשת. מכבי, לעומת זאת, היא קבוצת יול"ב קאפ, שמבקשת, לפני הכל, להבטיח דאבל ישראלי, הישג שבתחילת העונה נראה כמעט מובן מאליו. היא ויתרה זה עתה על ג'ורדן פארמר, שהיה אמור להיות כוכב העל שלה. מקל, זה שהיא הרשתה לעצמה לפוצץ את המשא ומתן איתו בקיץ ואפילו לטנף עליו קצת בתקשורת, הופך לאיש שאמור להפוך עונה איומה לסבירה.
במכבי תל אביב משוכנעים: "החתמת מקל היא נוקאאוט להפועל ירושלים"
בורקו ראדוביץ' בראיון: "גל מקל יכול להיות אחד הטובים באירופה"
גל מקל חתם במכבי תל אביב, יוכל להשתחרר ל-NBA רק החל מ-2017
אלו המילים שצריך לגייס כדי לתאר את המהלך הנוכחי: מקל אמור להפוך קבוצה בינונית ללא רעה. הבעיות בסגל של מכבי עמוקות מדי מכדי ששחקן אחד יוכל לפתור אותן כליל. אחרי שנתיים וחצי של כדורסל מקוטע וספוראדי, ואחרי תצוגות האימים בסרביה, אי אפשר לצפות ממקל לסחוב על כתפיו את הקבוצה. מי שנחשב אחרי האליפות שלקח לצהובים במדי מכבי חיפה לכוכב על התקפי, מביא למכבי כרגע בעיקר את תכונותיו האפורות יותר. ז'אן טבק, שדוגל בהגנת לחץ על כל המגרש ובאגרסיביות בכל מחיר, בלי קשר למגבלות הפיזיות של שחקניו, ליריבה ולמצב במשחק, מקבל סוף סוף שחקן שמתאים לשיטה שלו. סילבן לנדסברג לא ייאלץ עוד ללחוץ רכזים יריבים על כל הפרקט, וטיילור רוצ'סטי יוכל לזכות לגיבוי במידה שייכשל בעצירת חודרים אימתניים כחנן קולמן.
פארמר עוזב את מכבי בעיקר עקב היכולות ההגנתיות הלא קיימות שלו. כשהאמריקאי נפרד מהקבוצה הוא התלונן שטבק מגביל את שחקניו בהתקפה, אך כשבוחנים את הדרך שמכבי משחקת קשה להבין על מה יצא קצפו. ההתקפה של טבק פשוטה ובסיסית מאוד, ומתבססת על פיק אנד רול והשלכת שלשות. גם כאן, היכולות של מקל לא של הגרסה החיוורת והלא מדויקת שהופיעה בכוכב האדום, כמובן משתלבות היטב, ואפשר לדמיין אותו חודר אחרי פיק אנד רול ומשחרר כדורים לרוצ'סטי, ללנדסברג או לסמית, שימתינו בפינות. בדיוק את המסירות האלה מיאן פארמר לשגר.
עם זאת, מקל לא יהפוך את מכבי לקבוצה טובה באמת ולא יהפוך אותה למועמדת לזכייה ביורוקאפ. הוא יספק לה מימד של קשיחות וישפר את סיכוייה בקרב על האליפות מול הפועל ירושלים (אי זכייה בגביע מול שלוש היריבות שנותרו, כולל מכבי ראשון לציון, תהיה כישלון מהדהד), אבל הצהובים עדיין פגיעים. הפציעות והמחלות התכופות של יוגב אוחיון פוגעות בעומק של הקו האחורי, אין שחקן ציר אמיתי וגם סטרץ' פור שירווח את המגרש חסר מאוד. התלות בדווין סמית המתבגר והמועד לפציעות, בקליעה הלא יציבה של סילבן לנדסברג וברוצ'סטי האנוכי תימשך גם כשמקל יהיה בסביבה. הוא יסייע לייצב את הספינה, ואולי יפיח מעט רוח חיים בהיכל המדוכדך כשיצטרף בסיבוב השני של הבית המוקדם היורוקאפ, אבל הוא לא משיח ולא כוכב על. אחרי מסע הנדודים המתסכל בין דאלאס, ניו אורלינס, ניז'ני נובוגרוד ובלגרד, נדמה שגם הוא סוף סוף מבין זאת.