תראו מי לא מדבר: הבעיה האמיתית של הפועל תל אביב

צפו בנאום ההגנה של גיא לוי אחרי התיקו מול הפועל חיפה

בן רייכרט היה מהפחות גרועים במשחק המזעזע של הפועל תל אביב מול הפועל חיפה, אבל עדיין חטף את רוב האש. זה כבר הרגל. אפילו טבעי. אנושי. אבל זה גם משהו, למשל, שגיא אסולין צריך לקחת בחשבון כאשר בחר לחתום בהפועל תל אביב ולהפוך אותה לקבוצה הראשונה שלו במדינה בה אף פעם לא רצה לשחק – רק שעכשיו אין לו ברירה. הפועל תל אביב מחפשת פרוספקטים. דמויות של שחקן כדורגל. שמות. תדמיות. סיפורים. כל מיני כוכבים שקיימים בעיקר בתקשורת, שבסופו של דבר ישמשו מגן אנושי עבור האנשים שבחרו אותם ויסיטו את האש מהבעיה המרכזית של הפועל תל אביב: החובבנים שמנהלים אותה.

אסולין הוא עוד אחד בשיירה. היה שם אלטמן – זה שפעם אמרו שהוא ילד הפלא של מכבי תל אביב. ואותו בן רייכרט כמובן – זה שסיפרו שהוא זהבי הבא ואדום בלב ובנשמה. ושמואל שיימן – המגן שבא מהולנד והוא אחד היהודים הטובים בעולם. ואדי גוטליב – שחקן נבחרת צעירה שהסתתר בטעות בעכו. ואריאל הרוש – שוער הנבחרת שרק במקרה לא הצליח בשנים האחרונות. ועוד, ועוד.

ונמשכת שיירה. מהקיץ שעבר. עכשיו זה לוטם זינו – הכישרון שיצא מבאר שבע לליגה השוויצרית. וכנראה גם אביחי ידין ובטוח גיא אסולין. כולם שמות. איש לא בדק את התוכן. את מספר הדקות ששיחקו, השערים שכבשו או את ההישגים שהביאו. התוכן של בחירת השחקנים בהפועל תל אביב נשאר אותו דבר: שחקנים שבקושי שיחקו, שבקושי התנסו, שמגיעים חלודים, שבעים, או כמו שאלי כהן השריף ניסח זאת בצורה מבריקה בעבר – מרק שהתקרר. למי שלא הבין, מרק שהתקרר לא כדאי לחמם. אפשר כמובן, אבל הטעם הולך לאיבוד. המרקם נפגע. ומה שנראה מבחוץ צבעוני ויפה, מבפנים הוא סר טעם ולא פעם פג תוקף.

עכשיו זה זינו, שלא שיחק כמעט שנה וחצי. וגיא אסולין, שגם מיעט להרגיש כדור בתקופה הזו, וידין, שרק על הדרך שבה עזב את הפועל תל אביב (וגם את מכבי חיפה) אסור היה להחזיר אותו. אבל שוב: את הפועל תל אביב מנהלים אנשים שחושבים שבעזרת מחשב, או מאזור היציע, אפשר לעשות דברים כמו ג'ורדי קרויף. כיאה לבני דורם, אין להם את הענווה להבין שרק בשטח לומדים את הדברים, לא דרך תוכנות סקאוטינג או קורסים באופ"א. הם משנים דברים בהפועל תל אביב כאילו אנחנו במשחק מנג'ר, רק בלי לבדוק את הנתונים המלאים. הם קונים ארומה של שחקן. מצמידים לו עוד ארומה של שחקן. וחושבים שמזה תצא קבוצה.

מיותר כבר להרחיב על קבלת ההחלטות של גיא אסולין. העובדה שבחר להגיע דווקא להפועל תל אביב הזו מלמדת עליו המון, אבל בשלב כזה של הקריירה גם על האנשים שהביאו אותו. ועוד על הדרך שבה הם בוחרים שחקנים. אוהדי הפועל תל אביב נהנים כעת לשנוא את גיא לוי, ובצדק. גם ממה שיש לו, הוא חייב להרכיב קבוצה סבירה, אבל למרות הדרך הדוחה והלא לויאלית שבה הוא מעביר את המסרים שלו, הוא צודק: את הפועל תל אביב בנו אנשים שאין להם קשר לכדורגל. את הפועל תל אביב מנהלים אנשים שבחרו את גיא לוי, ולא הוא אותם. אנשים שהגיעו לגיא לוי אחרי שחודשים לא מצאו מאמן והתבזו פעם אחר פעם. העובדה שהם נזהרים מחשיפה ומשאירים אותה לשכיר החרב הזמני, גיא לוי במקרה הזה, לא אומרת שלא רואים את מה שהם עשו.

יום עמוס במתחם חודורוב: גיא אסולין ולוטם זינו חתמו בהפועל תל אביב

פטר בוס מאמן מכבי תל אביב: סיקור מיוחד עם כל הדיווחים והפרשנויות

זעזוע במכבי חיפה: איתמר צ'יזיק יעזוב את המועדון בתום העונה

קשר ממדגסקר מועמד לבאר שבע, שחקני: "הוכתרנו מוקדם מדי"

מכבי נתניה תצרף עוד חלוץ ובלם, משה לוגסי מתעקש להישאר

רוני לוי טעה לא מעט העונה. הוא טעה בבחירת שחקני הרכש. הוא טעה בהתעקשות שלו על שחקני חיזוק מסוימים. בסבלנות המוגזמת שבה בחר אותם. בצורה שבה התעלם מדברים טובים שכן קרו במכבי חיפה בסוף העונה שעברה, העיקר לעשות הכל בדרך שלו. בהימור שלו על הרכבים לא טובים. במלחמות הלא נכונות שבחר לנהל בתחילת העונה. אבל רוצים לשמוע משהו – זה בסדר. למאמן מותר לטעות. מאמן צריך לטעות כדי לדעת איך לטעות פחות. בטח כשהוא עובד במערכת שרק טועה בשנים האחרונות, וכל מי שמגיע אליה נגרר לעשות את אותן טעויות.

ההחלטה של יעקב שחר להתמיד עם רוני לוי, למרות הטעויות המוקדמות, היא אולי התחלה של משהו חיובי. מרגע שנושא המאמן ירד מסדר היום, לוי יכול היה להתחיל לייצב הרכב קבוע, מה שיש היום למכבי חיפה. הוא יכול היה לגלות את הילד הנכון שייתן את הדרייב הנכון, כמו נטע לביא. הוא יכול היה לייצב הגנה ולבסס מערך שיתקן את מה שכל הקבוצות הקודמות של מכבי חיפה עשו לא טוב בעבר – לספוג המון שערים.

אבל ההישג הכי גדול של רוני לוי, בינתיים לפחות, הוא שהוא מתחיל להפוך את יוסי בניון לעוד שחקן במכבי חיפה. לשחקן מן המניין. בניון היה טוב מול באר שבע, והצדיק את מקומו בהרכב. כולם רואים שיש לו מה לתת, בתנאי שהוא משחק בקבוצה מעט יותר רצינית מזו שהיתה בתחילת העונה. אבל זה גם הישג של רוני לוי, שהגיע בזכות ההחלטה להוריד מסדר היום את הדיון במעמדו. רוני לוי משתמש ביוסי בניון בהתאם למה שהוא צריך, בהתאם למה שהקבוצה זקוקה. כמו כל קבוצה מקצוענית.

את הסיפור עם בניון אסור להכתיר לפני הסוף, תמיד צריך להתכונן להתקפות אגו, אבל דווקא עכשיו שווה לשים לב לכמה זה חשוב שכולם מתיישרים לפי המאמן, גם כשהוא יטעה. יעקב שחר, בניגוד ללא מעט מקרים בעונות קודמות, צריך להתמיד בקו הזה. אם עד לפני חצי שנה אמרת בכל הזדמנות שרוני לוי הקדים את ג'ורדי קרויף במה שעשה במכבי חיפה באמצע העשור הקודם, אז תיישם זאת הלכה למעשה. מעמד המאמן במכבי חיפה היה אחד היסודות המרכזיים בכישלון של המועדון הזה בשנים האחרונות. הצורך לשנות את ההרגל הרע הזה חשוב לא פחות משיפור הסגל, וכפי שאפשר לראות במחזורים האחרונים, אפילו קודם לו.

המהפך של הפועל כפר סבא, בדרך לעליית שתי ליגות, התחיל ביציע. ובאוהדים המקסימים של הקבוצה. הם אלו שהעבירו הלאה את הרוח, את התקווה, את הניסיון להיות אחר, את הרצון להצליח בצורה שונה. הפיטורים של פליקס נעים הם אולי התחלת הסוף של סיפור הקסם. הפיטורים של פליקס נעים אולי מלמדים שהפועל כפר סבא חזרה להיות עוד קבוצה. שבמקום לשאוב מהיציע את השונות, את האחרות, היא לוקחת משם את כל מה שרע בכדורגל שלנו.

כקבוצה ישראלית חולה לכל דבר ועניין, להפועל כפר סבא אין שום סיכוי לשרוד לאורך זמן, בטח כשבעונה הבאה כנראה יתחילו לצמצם את הליגה. ככה בדיוק היא נפלה בעבר. המועדון הזה לא מספיק חזק כדי לשרוד עם הרגלי עבודה כאלה. המועדון הזה קם לתחייה רק בגלל שהבין שבדרך הרגילה כפר סבא תמשיך ליפול. יכול להיות שזה נגמר.

הגיבור הכי גדול של החתמת המאמן המזהירה של מכבי תל אביב הוא מיטש גולדהאר. שוב הוכח שברגעים הקשים הוא שם כדי לעזור, כדי להתעלות, כדי להראות מנהיגות ולהבהיר למי שעדיין לא מבין – אני כאן לעוד הרבה שנים. אני הולך עם החזון שלי עד הסוף. כל הפסגות שסימנתי בעבר לא נמחקו. אני רק משתפר דרך בעיות שמתגלות, רק מתחסן.

וזו נקודה שליגת העל חייבת לקחת בחשבון: גם אם הפועל באר שבע תגנוב אליפות למכבי תל אביב בסוף העונה, הליגה תצטרך משהו מעט יותר חזק כדי שהשינוי יהיה לאורך זמן והתחרות בגולדהאר תימשך. העונה אלונה ברקת פגעה בשחקני הרכש, אבל כדי להתחרות בגולדהאר לאורך זמן צריך מעט יותר מזה. צריך מערכת אירופית לכל דבר.

הדרך של באר שבע לסכן את גולדהאר לאורך זמן היא עוד ארוכה. סיפור ההצלחה הדרומי הוא רק בפרק השלישי. בפרקים הבאים באר שבע ושאר הליגה יצטרכו לקפוץ עוד שתי כיתות לפחות מבחינה ארגונית כדי שהתחרות בגולדהאר תימשך ותחריף.