פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מכבי תל אביב נגד כריסטיאנו רונאלדו: בלוג המעקב אחרי בית ז'

        האלופה הישראלית סיימה את שלב הבתים עם פחות מחצי מכמות הבעיטות למסגרת שסיפק כוכב ריאל וככה, קשה לכבוש ולהראות כמו שצריך. אז למה לשחק בלי חלוץ? וגם: כך מוריניו הציל את הג'וב

        איש המחזור: ז'וזה מוריניו

        רק לפני שבועיים "המיוחד" הגיע לאצטדיון בחיפה ואחרי הניצחון הקליל של צ'לסי על מכבי תל אביב, סיפק שואו אופייני במסיבת העיתונאים. באותם רגעים, כל מי שישב בחדר היה משוכנע שהבלוז יוצאים לדרך חדשה, אבל מאז חלפו שני מחזורי פרמיירליג בהם האלופה שוב נראתה איום ונורא ולא כבשה, ב-0:0 אצל טוטנהאם בדרבי (מתקבל על הדעת) ובהפסד הביתי המשפיל 1:0 נגד בורנמות' (ממש לא מתקבל על הדעת).

        מוריניו הגיע אתמול למשחק הכי חשוב שלו מאז החזרה לסטמפורד ברידג' לפני שנתיים וחצי. אם במקביל לכל ההתבזויות בליגה ולפתיחת העונה הגרועה אי פעם של אלופת פרמיירליג הייתה מגיעה גם הדחה ביתית דווקא נגד פורטו, האקסית שלו והקבוצה בה עלה לגדולה ושממנה הגיע לצ'לסי בסיבוב הראשון כמאמן עולה, צעיר, גאון ומבטיח, לא בטוח שמוריניו היה שורד את היום הזה בתפקידו. אבל ברגע האמת, צ'לסי שלו חזרה למקורות. כדורגל קשוח, חכם, מנצל הזדמנויות קטנות וגם נהנה מטעויות של היריבות, כמו השער העצמי המהיר.

        כמובן שהכושר הפנטסטי של וויליאן, שסיים את שלב הבתים עם לא פחות מחמישה שערים, עזר. אדן הזאר אומנם לא כבש וחצה את רף 2,000 הדקות ללא כדור ברשת (!), אבל הוא הפגין יכולת טובה, כולל בישול נהדר לשער השני וכדור לקורה. אפילו דייגו קוסטה הצליח להישאר מרוכז לאורך רוב המשחק והשילוב בין השלישייה הזו בחלק הקדמי נראה כמו משהו שיכול לקחת את צ'לסי קדימה.

        ביום שני, אחרי הגרלת שמינית הגמר, מחכה לבלוז מבחן עצום, בחוץ מול לסטר סיטי, מוליכת הפרמיירליג הסנסציונית והדוהרת. הפסד יחזיר את כל השדים, שצ'לסי מקווה שהעלייה לשמינית הגמר יעלימו. ניצחון, אפשרי לחלוטין, לפחות על הנייר כמובן, ייתן תחושה שאולי בכל זאת אפשר להציל את העונה הזו.

        מאמן צ'לסי, ז'וזה מוריניו (GettyImages)
        אולי הפעם צ'לסי תצא לדרך חדשה? מוריניו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        "אף אחד לא האמין שזה ייראה כל כך גרוע": מכבי תל אביב עדיין בהלם

        השיא העגום והרצף האיום: מספרי הקמפיין של מכבי תל אביב

        למה אסטנה כן ומכבי לא? גיבורי הסינדרלה מסבירים את ההבדל

        אז מה יוקאנוביץ' באמת חושב על הקבוצה שלו? מסמך מרתק

        קלינגר בראיון: "מכבי תל אביב שלי לא הייתה מפסידה בכזו קלות"

        מספרי המחזור:

        כריסטיאנו רונאלדו סיים את שלב הבתים עם שיא כל הזמנים של 11 שערים. מכבי תל אביב סיימה את אותו שלב בתים עם שער אחד, בפנדל, שלא היה. אבל זה מילא.

        אותו רונאלדו בעט למסגרת 25 כדורים בשלב הבתים. הוא בעט עוד 13 פעמים לא למסגרת ו-12 בעיטות נוספות שלו נחסמו על ידי שחקן של היריבה בדרך לשער. בסך הכול, 50 ניסיונות. מכבי תל אביב סיימה את שלב הבתים שלה עם 53 ניסיונות. 12 מהם היו למסגרת. פחות מחצי מאשר רונאלדו וכמות זהה לשחקן שבמקום השני בקטגוריה הזו, רוברט לבנדובסקי. לאלופה הישראלית היו גם 28 בעיטות מחוץ למסגרת ו-13 בעיטות שנחסמו.

        זו הייתה הבעיה המרכזית. זה הכישלון המרכזי של הקמפיין. חוסר ההבנה הבסיסי שאם לא בועטים לשער, ובעיקר, אם לא בועטים למסגרת, הרבה יותר קשה לכבוש מאשר אם כן בועטים. במכבי תל אביב לא הצליחו להביא חלוץ, לא השתמשו בחלוצים שיש להם ובחרו, פעם אחר פעם, להתעקש על ערן זהבי בחוד.

        זהבי לא נהנה בעמדה הזו, הוא כבר הצהיר זאת לא פעם בעבר והתסכול שלו ניכר כאשר הוא נאלץ לרדת לאזור מרכז המגרש ולאסוף משם כדורים, רק כדי להיתקל בחמישה-שישה שחקנים שניצבים לפניו. גם אם החלוץ של מכבי לא תורם, לזהבי נוח יותר כאשר הוא מגיע מאחור ויכול לפנות לעצמו מקום לבעוט מרחוק או להשתחל לרחבה ובכל מקרה, השלב הבא בהתפתחות של הצהובים חייב להיות חלוץ בעל שיעור קומה, כזה שגם יאיים הרבה יותר על השער וגם יפנה שטחים לזהבי. מישהו יודע למה ויתרו על ראדה פריצה כל כך מהר?

        שחקן מכבי תל אביב ערן זהבי (ברני ארדוב)
        הרבה יותר קשה לכבוש כשלא בועטים לשער. זהבי (צילום: ברני ארדוב)

        מה למדנו ומה הלאה?

        * שדינמו קייב לא שווה יותר מדי כאשר היא צריכה לתקוף את היריבה או משחקת תחת לחץ. האוקראינים פורחים בעיקר כשהם לא צריכים ליזום ואיכשהו הביאו את עצמם למצב בו אם מכבי תל אביב כובשת שער מקרי ברגעי הסיום, הם מאבדים את הכרטיס שהיה להם בכיס כבר. קשה לראות את קייב עוברת איזושהי יריבה בשמינית הגמר.

        * שלמזלה של צ'לסי, מדי פעם היא גם משחקת באירופה ויכולה לחזור שם לעניינים. עכשיו מחכים לה חודשיים קריטיים בליגה, עד שמינית גמר הצ'מפיונס. הכריסמס המתקרב הוא הצ'אנס האחרון לחזור לצמרת, לפחות למאבק על כרטיס לאירופה בעונה הבאה.

        * ואם כבר מדברים על העונה הבאה:

        א) לא בטוח שאיקר קסיאס, שלראשונה בקריירה הודח בשלב הבתים של הצ'מפיונס, יישאר בפורטו לעוד סיבוב. סן איקר דווקא כן יכול לנצל את ההדחה הזו כדי לזכות בתואר היחיד בו טרם זכה עד היום ברמת המועדונים: הליגה האירופית.

        ב) מכבי תל אביב יכולה וצריכה להעפיל גם בשנה הבאה לשלב בתים כלשהו. נכון, הקמפיין הכושל לא הביא יותר מדי נקודות דירוג, אבל אם האלופה הצליחה, למרות עוד חילופי מאמנים, לעבור את פלזן ובאזל החזקות, הרי שהגרלה סבירה עשויה להספיק לעוד חורף אירופי מעניין. למרות התוצאות המאכזבות, היה נחמד לראות פה את מוריניו, קסיאס וכו'.

        שחקני דינמו קייב חוגגים (רויטרס)
        עלייה מרשימה מאוד, אבל אל תבנו על יותר מדי. שחקני קייב חוגגים (צילום: רויטרס)

        מד הכוח:

        1) צ'לסי: בסופו של דבר, הבלוז סיימו את הבית במקום שהיו אמורים לסיים בו מלכתחילה. למרות התקלות בדרך, הסיומת של צ'לסי עשתה את העבודה. ותודה לוויליאן.

        2) דינמו קייב: אחת מהפתעות שלב הבתים. אלופת אוקראינה סומנה כקבוצה החלשה בבית, אבל הניצחון הענק בדרגאו במחזור הקודם הספיק לה וכעת היא תמתין לראות מול מי היא תוגרל. מפגש נגד זניט יהיה מאוד פיקנטי.

        3) פורטו: איזו אכזבה לדרקונים, שנראו עם רגל וחצי בשלב הבא אחרי ארבעה מחזורים ופישלו בענק. אפילו הניצחון בסיבוב הראשון על צ'לסי לא הספיק ופורטו תנסה להצליח לפחות במפעל בו זכתה עם מוריניו ב-2003 ועם וילאש בואש ב-2011.

        4) מכבי תל אביב: אלופת ישראל לא התאימה למפעל מהרגע הראשון, עברה בפוקס את פלזן ובנס את באזל והפכה לבשר התותחים של הבית, כאשר גם העובדה שהבית עצמו היה צמוד וצפוף לא עזרה, שכן כל הקבוצות עלו מול הצהובים בהרכב החזק שלהם. המבקרים יבקרו, אבל את מכבי תל אביב צריכים לעניין מעכשיו והלאה שני דברים: אליפות העונה, ושלב בתים כלשהו גם בעונה הבאה. המשכיות הרבה יותר חשובה מנקודה, שתיים או ארבע בצ'מפיונס.