אקרובטיקה בלי פרקטיקה: על המופע של בן חיים ומכבי תל אביב בפורטו

בווידאו: מאמן ושחקני מכבי תל אביב מסכמים את ההפסד לפורטו

לספרה אפס, לרוב, יש יותר ממשמעות אחת. איקר קסיאס הפך אמש לשוער ששמר על הכי רשתות נקיות בצ'מפיונס - 51 'קלין שיטס' לספרדי המעוטר. אתמול נדרש להגיע למשרד פעם אחת, כמה דקות לפני הבאזר. זינק, כדי שלא יגידו שסתם דפק כרטיס, והדף כדור חופשי של ערן זהבי. זהו. זה הקטע על האפס של איקר.

האפס של מכבי תל אביב, אחרי שלושה משחקים בשלב הבתים, הוא אפס שונה לגמרי. אמש בדרגאו, מול פורטו, זה היה אפס הרבה יותר טוב מאשר האפס בלונדון או האפס בחיפה, אבל בסופו של דבר - אפס זה אפס. והאפס הזה של מכבי הגדיר מחדש את המטרות שלה בשלב הבתים הנוכחי. כנראה שלהגרלת שמינית הגמר מיטש גולדהאר לא יטוס, וכנראה שגם לא לאירופית. אז מה נותר? הלמידה, החוויה, גרף ההתקדמות - נכון. אבל גם הפאסון וספר השיאים. ובצומת התקדימים בו נמצאת כעת מכבי, זה יילך או לפנייה של הפועל תל אביב או לזו של מכבי חיפה.

הנתון שאמור להרגיע מאוד את מכבי תל אביב

ליגת האלופות: פורטו ניצחה 0:2 את מכבי תל אביב

הירוקים הם היחידים בתולדות המפעל שסיימו שלב בתים בלי נקודה ובלי שער. לה קורוניה לא כבשה, אבל צברה שתי נקודות; דינמו זאגרב התבזתה עם אפס נקודות ו-22 ספיגות, אבל החזירה שלושה שערים. לזכות מכבי חיפה ייאמר שלהוציא משחק אחד, הם היו צמודים ביתר החמישה. את שלב הבתים הם סיימו עם מאזן שערים של 8:0. הצהובים כבר שם, ועברנו רק את חצי הדרך. מצד אחד, לאלופה יש סיכוי לא רע לכבוש, כי נראה שגם שלושת המשחקים הבאים ילכו לכיוון הנוקאאוט. מצד שני, נראה שגם שלושת המשחקים הבאים ילכו לכיוון הנוקאאוט.

אבל עצם הדיון של "לכבוש" או "לא לכבוש" הוא שמעליב את מכבי תל אביב. גם מול אוסטריה, באוקטובר 1992, כבשנו. מגול של גיברלטר מתלהבים - לא מגול של מכבי. אם "לכבוש" זה הביג דיל של שלב הבתים, רחמים על הצהובים. דוח מצב: 270 דקות חלפו להן, ואת כמות המצבים המזהירים של מכבי אפשר לספור על קמיצה אחת בלי ציפורן.

האדומים, בקמפיין 2010, צריכים להיות המודל לחיקוי. הפועל נכנסה למפעל עם הלם קרב, הפסידה את שלושת המשחקים הראשונים בהפרש מצטבר של 8:2, ואז, בחצי השני של הבית: 0:0 מול שאלקה, 0:3 על בנפיקה ו-2:2 בליון עם הגולאסו של זהבי - עדיין השער האחרון של קבוצה ישראלית באלופות. 1,780 ימים חלפו מהמספרת בסטאד דג'רלאן, ועדיין רשת לא זזה.

מכבי חיפה זה התקדים הנוראי, הפועל תל אביב זה התקדים האידיאלי. המציאות, כנראה, תיפול לא שם ולא שם - אבל כרגע מסתמן שתהיה הרבה יותר ירוקה מאדומה..

שאלה לקרויף: האם את הכסף בראיקוביץ' לא היה נכון יותר להשקיע בחלוץ?

זהבי: "אם נשחק טוב כקבוצה, אהיה יותר אפקטיבי"

מכבי תל אביב, הציונים: ההבדלים בין שני הטל בן חיים

זה הריח כמו הבליץ הכי גדול בשלב הבתים, אבל הצהובים של יוקאנוביץ' נתנו הכי הרבה שאפשר על מנת שזה לא יקרה. גם פיזית - גליצ'ים, דאבל-אפים, חיפויים, וגם טקטית. בישראל הסגל של הצהובים נראה חלומי, אבל ברמות האלה של אירופה החוסרים והנחיתות צועקים לשמיים - הבדלי התקציב תהומיים, גם הפער בכישרון. תוסיפו את הביתיות ואת רצף הניצחונות המשוגע של הפורטוגלים, ואם המטרה של יוקאנוביץ' אכן היתה לא להתבזות - הוא הגשים אותה בצורה נהדרת.

אף אחד לא מושלם, ואם טב"ח2 היה ניחן ביכולת קבלת החלטות של גילי ורמוט או דור מיכה, עמוס לוזון כבר היה רוכש אחוזים באיי הבהאמאס. פיזית - הוא היה נהדר אמש. מהירות, כוחניות, נחישות. בדקות הראשונות היה נראה שבפורטו לא הבינו מאין הוא צץ. ואז הגיעה השנייה האחרונה בכל מהלך, והראתה עד כמה עדיין גדול הפער בין השנינות שבראיונות לקבלת ההחלטות. כשהיה צריך לבעוט, ניסה ליפול ברחבה; כשהיה צריך לאיים מהר, חיכה עוד רגע, ואז הגיע הגליץ'; כמעט כל מהלך כדורגל נהדר לווה בהחלטה שגויה. במהלך היחיד שבו החליט נכון, כדור הרוחב המסוכן שלו לא מצא רגל צהובה שתרשית. טוב מאוד באקרובטיקה, בלתי מספיק בפרקטיקה.

רובן נבס חוגג היום 18 שנים ו-222 ימים. אמש, בגיל 18 שנים ו-221 ימים, הוא הפך לקפטן הצעיר ביותר בתולדות ליגת האלופות. ככה זה בספורט - זה הגיל שאפשר להתחיל. בישראל, בשנים האחרונות, הצעירים לא מוצאים מקום, ובגלל זה תענוג לראות את מה שעושה דור פרץ. בגיל 20 ו-157 ימים, הקשר הצהוב מקבל עוד ועוד צ'אנסים מיוקאנוביץ', ולרוב עונה ועולה על הציפיות. ההבדלים הפיזיים, שמורגשים כמעט בכל מאבק בין שחקן ישראלי לשחקן צ'מפיונס, כמעט ולא מורגשים במקרה שלו. כל גליץ' - גליץ'. שילוב נהדר בין אגרסיביות לאלגנטיות. אם לא חתמתם על קוד אתי ואתם בקזינו בו יש הימור אודות השחקן הבא במכבי שיעזוב את גבולות ישראל - תרגישו בנוח לשים את הז'יטונים עליו.

ההופעות מול פלזן ובאזל העלו את מפלס הציפיות - כן, עוד יותר. וערן זהבי הרוויח ביושר את העובדה שכל משחק פחות טוב שלו יצעק דרך זכוכית מגדלת. את כמויות הכדורים שהוא רואה בישראל הוא לא יקבל במפעל הזה, ולכן הדיוק קריטי. זה בדיוק היה העניין בצמד המשחקים מול באזל. דיוק קריטי, קליני, חולני. שלושה איומים לשער ב-180 דקות, שלושה כדורים ברשת. בדרגאו זה נגמר ב-1 מ-7 למסגרת - כשה-1 זו הבעיטה החופשית בדקה ה-87; האיומים של זהבי היו מטווח רחוק, חלקם היו כפויים מדי, רובם נגמרו בטריבונה. לא תמיד ניסה למסור, וגם כשהחליט לעשות כן, זה היה ב-57% בלבד. כדי שמכבי תל אביב תוציא משהו מהשלב הזה, זהבי יצטרך להיות הכי חד שהוא יכול, ואפילו חד יותר. עם הפועל הוא נכנס לעניינים במשחק הביתי מול הקבוצה מפורטוגל. היי, זה גם המשחק הבא של מכבי.

כשאומרים שקבוצה ישראלית צריכה להתרגל לרמות הגבוהות של אירופה, זה גם מבחינת השיפוט. סביר להניח שטב"ח2 היה מקבל פנדל מרוב השופטים הישראלים; אתמול לא. גם במאבקים במרכז המגרש, לא כל נפילה היא פאול, והזמן והכדור רצים מהר. כל כך כיף היה לראות משחק זורם - 16 עבירות ב-90 דקות. ותודה למיסטר טורפין.

ג'ורדי קרויף לא מפסיק להתלונן - בעקיפין או במישרין - על כמות הזרים המצומצמת בקבוצות הישראליות. אבל כיום, גם מכסה של חמישה זרים הוא לא מצליח למלא לפי התקן הנדרש. פרדראג ראיקוביץ' המוכשר יקר כרגע בעיקר בגלל הפוטנציאל, קרלוס גרסיה לא טוב יותר מטל בן חיים ו/או איתן טיבי, ובאירופה ניקולה מיטרוביץ' לא מצליח למצוא את הנישה. נוסא איגייבור פצוע, וגם אם ניזכר איך נראה ראדוניץ', זה לא יעזור - כרגע, הזרים של מכבי תל אביב, בהכללה, לא נותנים את הערך המוסף באירופה. אבי ריקן דווקא כן.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

להערות והצעות:
orenjos@walla.co.il