הרבה שאלות כבדות משקל אמורות להישאל לאחר מופע האימים של מכבי תל אביב אמש (חמישי) במוסקבה. ברמה האישית, החשובה והמסקרנת ביותר היא זו: האם יש למכבי תל אביב סעיף יציאה מהחוזה של ויטור פבראני?
נסביר. מכבי תל אביב החדשה חרתה על דגלה את נושא האחריות הכלכלית. בניגוד לתקופת הפזרנות של ימי שימון העליזים, החליטו בעלי הבית החדשים (יחסית) בצהוב כחול לעשות סדר בברדק. ובצדק. להפסיק לשלם משכורות מופקעות לשחקנים שיכולים להסתפק בהרבה פחות. ובצדק. להפסיק להיכנס במודע לגירעונות ובורות כספיים באופן מובנה. באמאמא של הצדק. בהתאם לכך, הגישה של מכבי החדשה היא שצריכים להיות זהירים עם המזומנים. להיות חכמים ואפילו ממזרים. לייבא שחקני דרג ראשון בכסף של דרג נמוך בהרבה.
ויטור פבראני הוא דוגמא לא רעה לדרך המחשבה של הפדרמנים. שחקן איכותי ומוערך, עם עבר לא רע בכלל ב NBA, שרק בגלל מצבו הבריאותי נחתך בעונה שעברה מהסלטיקס. שרק בגלל מצבו הבריאותי לא קיבל הזדמנות בקיץ האחרון ממספר קבוצות NBA נוספות ששקלו לצרף אותו, על פי פרסומים זרים. האופציה להתחזק בביג מן כמו פבראני הייתה מעניינת מספיק, כדי שגם פנרבחצ'ה של ז'לקו אוברדוביץ' הגדול תתעניין בקיץ האחרון. על פי פרסומים זרים, כן?
ובסוף הייתה זו מכבי שזכתה מההפקר. שבחנה את הברזילאי בצורה מדוקדקת, במהלך טורניר הקופה אמריקה האחרון, וגילתה שהכול אצלו יופי טופי. שלמרות הצליעה הניכרת במהלך האימונים, הוא הולך להיות השיחוק של העונה. ותוך שהיא נפרדת מלא מעט מאות אלפי דולרים לעונת המשחקים הקרובה, החתימה מכבי את פבראני, כך על פי מקורות מקומיים (ולא מאומתים) הפעם, בחוזה ללא אופציית יציאה. ללא סעיף קאט. ללא שחרור.
כי במכבי האמינו כנראה שיש את כל הזמן והסבלנות שבעולם לתת לאיש המכונה בשלולית "פברוטי" להשתקם. כי אתם מכירים הרי את מכבי, ויודעים כמה שהיא סבלנית. וכמה הפסדים היא מוכנה להקריב כדי להמתין לטאלנטים שלה. ה-מ-ו-ן.
זוכרים את פביאן בארטז, שוער העבר הצרפתי הגדול? על פי הערך העברי שלו בויקיפדיה, נודעו כשלונותיו של אגדת הכדורגל בניסיונות פשוטים להגן על שערו בכינוי "בירטוזים". אם נשאיל לרגע את המונח אל הברזילאי החביב של מכבי, אפשר לכנות את ניסיונותיו להגן מול הפיק אנד רול של צסק"א מוסקבה אתמול "פיברונים". או יותר טוב: "פיברוטים".
בהיעדרו של בריאן רנדל החולה (נו טוב, גם לו מותר לפעמים להיעדר), העלה גודס בחמישייה הפותחת את פבראני לצידו של אמבקווה. כך, מתחילת המשחק, סיפקה ההגנה של מכבי את אחת התצוגות השערורייתיות שראינו ממנה. אי פעם.
אלו לא רק הנקודות, כי מכבי חטפה בעבר חבילות כאלה ומעלה. זו הדרך. כל מהלך התקפי של הרוסים שעבר בכיוון של פבראני (ושלא במקרה, היו המון כאלו אתמול) זכה לפיברוט מיידי. כל מכדרר או חודר לסל, שהעלה לאזור החיוג את פבראני, קיבל מסלול בטוח עד לטבעת. פיברוט אחר פיברוט אחר פיברוט.
אחרי שבמהלך תקופתו של ביג סופו חטף היווני הגדול מטחי ביקורת נוכח ההגנה שלו בכלל והגנת הפיק אנד רול שלו בפרט, צריך לומר ביושר שביג סופו, גם בימיו השמנים ביותר, הוא שילוב דפנסיבי נדיר של בריאן רנדל, נדב הנפלד ובן וואלאס לעומת הגרסה המביכה של הסנטר הפותח של מכבי אתמול.
אגב, בהחלט אפשרי שקצב השיקום של פבראני יביא למצב שבתוך שבועות או חודשים הוא אשכרה יוכל לתרום לקבוצה שלו. השאלה היחידה בעניין זה היא לעניין זהותה של אותה הקבוצה כשזה יקרה, היה ומכבי לא תוכל לגלות את הסבלנות המובטחת, וכמה כסף יעלה השחרור שלו למכבי, אם אכן היא לא דאגה לסעיף יציאה מהחוזה.
אחרי שכתבנו את כל זה, צריך להודות שאולי אנחנו מחמירים מדי עם שחקן אחד, כי הוא ממש לא היחידי שליווה את שיירות האויב אל תוך השער הצהוב. לא פחות חברים טובים אחרים לקו הקדמי שברו שמירה. במיוחד ארינזה אונואקו ודראגן בנדר. גם במהלכים פשוטים של אחד על אחד מול זה שמתקיף מולם. גם בניסיונות מביכים לתיאומים קבוצתיים. קחו לדוגמא את המהלך ההגנתי ברבע הראשון, במצב של 16:17 לטובת המקומיים. הקבוצה של איטודיס הריצה תרגיל של פיק אנד רול עם חסימה גבית של תאודוסיץ'. בכך, עירבה שלושה שחקני הגנה (לא באמת) של מכבי: רוצ'סטי, אונואקו ובנדר. הראשון הלך למקום הלא נכון, השני הלך לשום מקום והשלישי סתם הלך לאיבוד, כשהנעת כדור פשוטה הובילה לשלשה קלה של ניקולס מהפינה.
אם הזכרנו את רוצ'סטי, אז בואו נעבור ברשותכם לנושא הבא. חסרונותיו של הקו הקדמי של מכבי אמורים להיות די מוכרים, בלי וגם עם בריאן רנדל. הקו האחורי, מצד שני, נראה כמו סנופי דיסקו, לא? אז כמעט ואין שום ספק שאוהדי מכבי תל אביב ייהנו לא מעט העונה מהשילוב המבטיח ג'ורדן טיילור (הקרדיט כולו של אהרל'ה ויסברג הגדול). לא רק ברמת השלולית, אלא גם בלא מעט משחקי יורוליג. ועדיין, סימני השאלה מהקיץ חוזרים ומתעוררים שוב. לא בטוח ששני אלו מתאימים לשחק האחד לצידו של השני. לא בטוח ששני שחקנים שחייבים את הכדור בידיים שלהם, כל הזמן, מרגישים מספיק בנוח בתצורה הזאת ועם סגנון המשחק הזה. ועם קצב המשחק הזה.
נחמד ורצוי לדבר על ריצה כשיטה, כפי שטוענים במכבי. דיבורים זה אחלה, אבל כדי לייצר קבוצה שרצה באופן שיטתי, צריכים להגיע לרמת אימון גבוהה ולנתוני ריבאונד טובים מספיק. לא בטוח שמכבי יש מי שיכול לייצר את הפרמטר הראשון ומי שיקטוף את השני. מה שכן בטוח, בשלב זה, הם שני דברים. קודם כל, ששני האסים של מכבי בקו האחורי מרכיבים ביחד את צמד השומרים החלש ביותר שראינו בצהוב מזה שנים רבות. שנית, שהדרך שבה הם מנהלים את עצמם ואת ההתקפות מוציאות מהמשוואה חברים אחרים לקבוצה.
במיוחד את החבר דווין סמית', שדומה כי הוא מביט מהצד ושואל עצמו מה לעזאזל קורה כאן ומה רוצים מחייו שני הכדררנים הבלתי נלאים הללו.
מכבי תל אביב חטפה בראש לא מעט פעמים בהיסטוריה המפוארת שלה. היא חטפה גם בעונה שעברה, במשחק הבית הראשון של צסק"א. אז היא ספגה 99 נקודות והפעם 100. לא הבדל משמעותי בתוצאה, אבל הבדל עצום בצורה. הקבוצה של מילוש תאודוסיץ' הפעם לא נזקקה להתפוצצות ברבע השלישי (כמו בעונה שעברה), או בכל רבע אחר. היא טאטאה את היריבה שלה. בלי להתאמץ. בלי להזיע. בלי להצטיין. בלי להרשים. בפשטות מעליבה.
ואחרי שאמרנו את כל זה, יכול להיות שיש הגיון בשיגעון הצהוב. אולי אפילו שיטתיות. בעונה שעברה, בתבוסה במוסקבה, קלעו הרוסים 39 סלי שדה. הפעם רק 38. בעונה שעברה מכבי ספגה, כאמור, 99 נקודות. הפעם 100. רגע, זה לא נגמר כאן. מכבי ביקרה במוסקבה כבר לפני שנתיים, עם חבורת הקסם שכללה את דיוויד בלאט וטייריס רייס. תאמינו או לא, אבל הרוסים קלעו אז בדיוק 39 סלי שדה. וסה"כ 100 נקודות, בדיוק כמו אמש, מול 65 של אלופי היורוליג שבדרך.
אז כולכם יכולים להתלונן ולבקר, גולשים יקרים. מסתבר שהכל מלאכת מחשבת אצל מכבי, חברים. מסתבר שהכל מתוכנן, ויש למכבי לפחות 100 סיבות לאופטימיות.