כמו הפער שבין ירמולנקו לריקן: ההבדלים בין דינמו קייב ומכבי תל אביב

בווידאו: התגובות לאחר ההפסד של מכבי תל אביב לדינמו קייב

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

"זה בגלל היבלות ברגליים".

גל אלברמן הרגיש לא נעים על שיצא לעמדת הראיונות עם חליפה טופ וכפכפים חוף. "מצטער ומתנצל", הוסיף, והוסיף גם תנועת ראש נבוכה.

אצל אלברמן אלה היו פצעים בכף הרגל. גם גילי ורמוט נראה מדדה. אפילו לדניאל ליפשיץ היתה שריטה. ערן זהבי התשוש, עוד על הדשא, שם ידיים על הברכיים אחרי כל פעם שנתפס בנבדל. מכבי כולה היתה נלאית. הצהובים דמו אמש, מול דינמו קייב, למתאגרף שנלחם בזירה מול מישהו ששייך לקטגוריית משקל גבוהה משלו. מכבי ממש לא חטפה נוקאאוט, אבל הפערים היו ברורים וההשלכות כואבות.

ליגת האלופות: מכבי תל אביב הפסידה 2:0 לדינמו קייב

זהבי מתעקש: "הוכחנו שאנחנו ראויים לרמות האלה", יוקאנוביץ': "זה קשה"

ניצחון מוחץ גם על הקווים: הנוק-אאוט שרברוב הנחית על יוקאנוביץ'

ריקן וזהבי 4, דור פרץ 5, גילי ורמוט 6: הציונים של מכבי תל אביב

אלבום תמונות ממכבי תל אביב - דינמו קייב

פרופסור אקס: בלוג המעקב אחרי הבית של מכבי תל אביב בצ'מפיונס

אנדריי ירמולנקו (1.89 מ') נראה ליד אבי ריקן (1.71 מ') כמו ארנולד שוורצנגר ליד דני דה ויטו, וגם חצי איפון של אלי דסה לא הספיק כדי לעצור את דרליס גונסאלס. נציג באזל, כי אי אפשר בלי באזל, העביר לג'וניור מוראס. טיבי נדבק אליו. אבל הידבקות של טיבי לא מאיימת על אחד כמו ג'וניור מוראס. בין טיפות הזיעה של הבלם הישראלי הוא שיגר את זה לרשת.

נראה היה שאחרי כל תאקל, כל גליץ', כל מאבק אווירי, שחקני קייב הוסיפו מכה קטנה, הצהרה להמשך הדרך. ואז עמדו בקו האמצע, מוכנים לחילוף, וידה ומיכה. ולזה 10 סנטימטר מעל ראשו של זה. אמש, זה אכן היה הסיפור. דינמו קייב היתה גדולה מדי, חזקה מדי, מהירה מדי עבור מכבי תל אביב.

הגובה הממוצע של שחקני מכבי: 1.77.
הגובה הממוצע של שחקני קייב: 1.82.

ככה זה. כסף קונה את התכונות שהכי טובות בכדורגל, וכשלאוקראיני חצי ראש פור על יריבו, העסק פשוט יותר. נכון, גם לבאזל יש יותר כסף ולכן יותר גובה, כוח ומהירות. אבל לאופי וקלאץ' יש גבול. לפעמים ערן זהבי יכבוש בנגיחה משומקום בדקה ה-96, ולפעמים עדן בן בסט יגרד את הכדור ליד העמוד. לפעמים שלושה איומים למסגרת שווים שלושה גולים, ולפעמים הכדור ברשת בגלל אופסייד. לפעמים מה שקרה עם יאנקו, ולפעמים מה שקרה עם ירמולנקו.

אתמול, מכבי לא הצליחה לסגור את הפערים הברורים באמצעות ביתיות, טקטיקה מבריקה ושאר תכונות הירואיות. בסיום שאלתי את יוקאנוביץ' מה הכי הציק לו, מה הכי צריך לשפר.

"הכול", אמר. "אנחנו צריכים להשתפר בהכול. הם חזקים יותר, מהירים יותר. ב-20 הדקות האחרונות כבר לא היה לנו כוח, לא היתה אנרגיה. אנחנו משחקים עכשיו ברמה הכי גבוהה בכדורגל האירופי, וזו רמה שונה ממה שיש בישראל. זו לא רמה קלה בשבילנו. דינמו קייב הראתה שהיא קבוצה טובה יותר. נשתפר, ונהיה טובים יותר וגדולים יותר בעתיד".

טובים? יכול להיות. גדולים? לא נראה שהגן היהודי הולך לחטוף מוטציה בקרוב.

"אנחנו, הישראלים, בגנים שלנו אנחנו קטנים", פרופסור ורמוט אישר את התזה. "תמיד מול יריבות אירופיות שמים לב שהם מהירים יותר, חזקים יותר. היה קשה נגדם". "הם הרבה יותר פיזיים", הוסיף אלברמן. "ניסינו לצמצם את הפער באמצעות משחק צירופים, אבל בסופו של דבר האיכויות השפיעו".

עכשיו כואב לך יותר מאשר אחרי משחק ליגה? שאלתי.

"אין ספק", השיב מספר 6. "המשחקים האלה יותר עצימים, יותר פיזיים. לוקח יותר זמן להתאושש. זה רף גבוה שעומד בפנינו, ואנחנו מנסים להשתדל ולהתמודד".

ורק מיטרוביץ' הגאה סירב להודות שהערב היה, פיזית, קשה וכואב. "באמצע המשחק אפילו שמעתי את אחד השחקנים של קייב אומר 'איזה חום פה, קשה לשחק'", סיפר.

רק תארו לכם מה יהיה בדצמבר.

אפילו יוקאנוביץ' סיפר לא מזמן שפרץ, בעיניו, הוא ה'לא ישראלי'. אורך הרגליים, זווית הגב, היציבה, הפאסון שבתנועה. דור פרץ היה היחיד שממש הסתדר מול האוקראינים מבחינה פיזית. והוא רק בן 20. כפרפראזה לראיקוביץ' - מדובר בקשר האחורי הכי טוב בארץ לגילו.

'יוקאנוביץ' טעה כשהציב את דסה בהרכב'.

לא, הוא לא.

'בן הרוש היה מסתדר טוב יותר עם ירמולנקו'.

לא, הוא לא.

בחירת ההרכב של יוקאנוביץ' היתה דווקא אמיצה, ראויה. הוא רצה לנצח ולא טו סמולר דה השפלה כמו בסטמפורד ברידג'. ובאמת - אין אופציות טובות יותר. אין מגן שמאלי צהוב טוב יותר מריקן כרגע (זיו נמחק, בן הרוש בדעיכה), ואין בישראל מגן ימני טוב יותר מדסה.

הבעיה: ריקן ודסה לא הצליחו לעצור את ירמולנקו וגונסאלס, והופ, 0:2. הבעיה2: אין ליוקאנוביץ' פתרונות אמיתיים למצב, וזה לא מאתמול - תשאלו את אמבולו, למשל. גם טיבי, שלעתים רחוקות מאוד חוטף גולים על הפרצוף, נכנס לרשימת החיסול. וטל בן חיים הכשיל ברחבה גם אמש; למזלו, המשרוקית דממה.

לצהובים נשארו ארבעה משחקים בקמפיין הלימודי הזה, והסיבה העיקרית בגינה קשה להמר על נקודות באף אחד ממשחקיה - החוליה האחורית. על קמפיין של אפס שערים עדיין מוקדם להמר, אבל אתמול, לאור התוצאות בישראל ובפורטוגל, הצהובים התקרבו משמעותית לקמפיין של אפס נקודות.

ברגע הכניסה למתחם, כשהצהוב נגלה לעיניים, זה היה נראה כאילו האצטדיון הזה נבנה עבור מכבי תל אביב. היופי שלו משכר - הוא גורם לכל קבוצה להרגיש כאילו הוא רק שלה. העוצמות לפני השריקה, המנון הצ'מפיונס המשגע. איזה סמי.

כשעשר דקות לסיום ראשוני הטרמפיסטים החלו להילחם בפקקים, איש המגהפון ביציע של הכבדים היה נחרץ: "מי שהולך הביתה עכשיו, שיילך ושלא יחזור לפה יותר".

הסמי סטאדיום הוא כנראה המתקן הכי טוב לאוהדים ישראלים והכי רע למארחות ישראליות. אחרי חמישה משחקי ליגה של הפועל ומכבי חיפה העונה - בהם הוציאו המקומיות 7% הצלחה ו-0 גולים, גם מכבי תל אביב נשברה על המזח. הביתיות לא קיימת שם, כנראה, כי כל אורחת מרגישה בבית אף היא. ואם כבר בתלונות על המתקן: הדשא נראה מזוויע.

כמה שהוא גבוה, ככה הטאצ' שלו. גונסאלס היה המצטיין, אבל אי אפשר היה להוריד את העיניים מהקיצוני הארוך, השחצן והנהדר הזה.

יוקאנוביץ' דיבר על "שער איכותי שלהם" בפתיחת המחצית הראשונה (4) ו"שער איכותי נוסף שלהם" בפתיחת המחצית השנייה (50). אבל עם כל הכבוד לאיכות, בשניהם קייב תפסה את מכבי מופתעת לגמרי. בשניהם הכדור הגיע ממרכז המגרש, ורק אז האיכות האינדיבידואלית אכן השפיעה. סרגיי רברוב אמנם נראה כמו מורה להתעמלות ביום הורים - חליפה וסניקרס - אבל לאמן הוא יודע. יודע, ועוד איך.

גילי ורמוט חשוב מאוד למכבי האירופית. בסגל שמלא בשחקנים נהדרים אבל דליל בסופרסטארים, הצהובים חייבים לייצר עוד קליבר התקפי לצד זהבי. טב"ח2 בתקופה פחות טובה, לא נראה שמיכה בראש של יוקאנוביץ' וראדוניץ' בעיקר על מיטת הטיפולים. נשאר ורמוט, שבימים האחרונים מקבל בוסט מוראלי מבתוך המועדון. ורמוט היה הטוב במכבי במחצית הראשונה, ונראה שמח לחזור ולשחק בליגה הזו.

לא תאמינו, הוא גם נהיה נחרץ פתאום.

"לא נפלנו מהם עד כדי כך", אמר. "היא קבוצה טובה יותר, אבל עם הקהל הפערים מצטמצמים וכן, קיווינו להוציא לפחות נקודה. אני מאמין שזה עוד יקרה בקמפיין הזה".

עברו כבר 1,758 ימים מאז שער הצ'מפיונס האחרון של קבוצה ישראלית בשלב הבתים - ערן זהבי, בליון. גם ורמוט זוכר - הוא היה על אותו דשא.

אתה יודע, הזכרתי לו, מאז מכבי חיפה כולם מפחדים מה-"0, 0". האם אתם בכלל חושבים על אופציה כזו?

"זה לא יקרה לנו", ורמוט קטע אותי. "לא יקרה לנו", חזר. "לא".

orenjos@walla.co.il