פריצת השנה: ההשתלבות המצוינת של אלי דסה במדי מכבי תל אביב

צפו במשדר לקראת המשחק הערב

לקראת תום עונת 2013/14, אלי דסה נראה היה אבוד. בית"ר ירושלים חוותה עונה רעה, ועם הגעתו של רוני לוי בינואר המגן איבד את מקומו בהרכב והתנדנד בין הספסל ליציע. המאמן הגיע במטרה להשאיר את בית"ר בליגה, החליט שמשמעת טקטית לפני הכול והעדיף את שי חדד בעמדת המגן הימני. לקראת סיום העונה ניתנה הזדמנות למספר צעירים, בהם דסה. במשחק השני שלו לאחר הבצורת, יובל אבידור – אז בהפועל חיפה – כבש לו שער על הראש. משם, הדרך לייאוש של רוני לוי ולספסל היתה קצרה.

וכך למעשה אפשר להגדיר את קריירת הבוגרים של דסה, עד לעונה הקודמת. שחקן שמדי פעם מקבל צ'אנס, לא ממש לוקח, לעתים מבצע טעויות שמלחיצות את המאמנים, שמהר מאוד מעדיפים שלא להסתכן ולעבור לאופציה אחרת. וזה גם מה שמדהים בסיפורו – בשנה אחת עשה דסה את הקפיצה שהביאה אותו להרכב בית"ר, לסגל הנבחרת, למכבי תל אביב. ומאז שהגיע לאלופה, עשה קפיצה גדולה נוספת ומשמעותית לא פחות. בתקופה קצרה השתלט על מקום בהרכב, השתפר מקצועית וטקטית, גם בחלק ההגנתי. לעתים זה נראה כי הקפיצה אפילו גדולה מדי, ולכן השאלה – האם זה יחזיק מעמד? חובת ההוכחה עליו, כנראה שכבר הערב מול דינמו קייב.

מכבי ת"א - דינמו קייב (21:45, ספ' 5): יוקאנוביץ' נוטה לפתוח עם פרץ

האינטואיציה של יוקאנוביץ': ההתלבטויות לקראת הערב

שחקני העבר מנתחים - גצקו: "מכבי תל אביב לא מפחידה"

רגעי המפנה של הקבוצות הישראליות בליגת האלופות

התסביך של אנדריי ירמולנקו ודינמו קייב

אובארוב: "במוקדם או מאוחר ראיקוביץ' יגיע לקבוצה גדולה באירופה"

מדוע יונס בלהנדה לא ישחק עם דינמו קייב נגד מכבי ת"א בישראל?

דסה עבר קיץ לא פשוט. עוד בסיום העונה שעברה החליט אלי טביב שבקיץ המגן יימכר למכבי תל אביב. כששניר משען צורף למועדון, היה ברור שזה רק עניין של מו"מ. בסוף יוני, לאחר המשחק של נבחרת ישראל בבוסניה, דסה הצטרף לאימוני בית"ר והיה מבולבל מהמצב. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. מצד אחד, קיבל את המעמד וההכרה שרצה בבית"ר; מצד שני, החוזה בירושלים עמד על פחות מ-100 אלף דולר לעונה. במכבי תל אביב מדברים על חוזה של פי שלושה, תנאים נלווים, הופעות בליגת האלופות וסיכוי אמיתי להתפתח.

דסה העדיף להתאמן לבד, להחלים מהרגישות בשריר. טביב קיבל מסר מגורם במועדון – הראש של דסה לא כאן. הבוס הגיע לבית וגן וערך שיחה עם המגן. "אני רוצה שתהיה עסקה, גם מכבי רוצה. הכול עניין של זמן. אל תיתן לסוכנים או לאינטרסנטים לבלבל אותך. תתרכז בבית"ר. כשזה יקרה, או לא יקרה, הכול יהיה לטובה".

דסה נעתר והתעשת, חזר לאימונים, מונה לקפטן והפך למנהיג החדש של בית"ר. הוא שכח את מכבי תל אביב וקיווה שטביב ישדרג את שכרו למען הישארות ארוכת טווח בבית"ר. על הדרך ספג קללות ועלבונות מהאוהדים, שהבינו לאן נושבת הרוח. "כואב לי שמהבית שלי יוצאים לכלוכים כאלה", הוא אמר לאנשים בירושלים. "מנסים לסכסך ביני לבין טביב".

וכן, בין דסה לבין טביב היה קשר הדוק וחיובי. חזרתו לאימונים נתנה בוסט רגעי לקבוצה. "לא הכרתי אותו עד שהגעתי", דובב גבאי סיפר, "אבל כבר באימון הראשון שלו כל הקבוצה נראתה אחרת". לאחר האימון ההוא גבאי אמר לשלומי אזולאי: "דסה הזה חתיכת שחקן, הוא ירים אותנו". "נגד אורדבאסי הבנתי כמה הוא חשוב לנו", המשיך החלוץ. "אבל בסופו של דבר הוא הלך".

דסה לא סתם נפגע מהדיבורים סביבו. הוא עבר שנים קשות מאוד בבית"ר, מאז עלה לבוגרים בגיל 18. המגן וקברניטי המועדון לא היו ביחסים ורודים. דסה סבל מבעיות כלכליות קשות בבית, ולא זכה לסיוע מהקבוצה. הוא התלונן לאורך השנים שגם את משכורת החייל שלו – 4,000 שקל בחודש – הוא לא מקבל במלואה. תמיד, לטענתו, היו מנכים ממנה סכום מסוים – כל פעם מסיבה אחרת. פעם אחת האוטובוס של הקבוצה נסע ברוורס בתוך חניון ופגע ברכב של דסה. בתלוש הקרוב הוא נדהם לגלות שהנזק נוכה ממשכורתו. ביקשו ממנו שיתבע את ההפרש מהביטוח. דסה השתולל, ולבסוף הכסף הוחזר לו.

"התעללו בדסה", סיפר אחד משחקני בית"ר. "בבית"ר הזו לא היו תנאים טובים, אבל במקרה שלו זה היה קיצוני. הוא בא מבית בעייתי. לפעמים היינו אוספים לו כסף לדלק ודברים בסיסיים. עם משכורת חייל הוא עזר למשפחה שלו, ובמועדון לא ניסו לעזור. מאמנים ניסו, אבל היתה תקופה שהתעלמו ממנו ולא ספרו אותו. עד היום אני זוכר שהוא היה אומר תודה על כל יום בו הגיע להתאמן עם הנבחרת הצעירה ולא היה צריך להגיע לבית וגן. זה חלק ממה שאפיין את בית"ר – על הנייר מועדון גול, אבל האוהדים לא מבינים מה השחקנים עוברים, כמה הם נושכים שפתיים".

אלי כהן השריף היה אחד המאמנים שניסו לעזור לדסה. הוא ישב עם השחקן כדי לבדוק אופציות לשדרוג מקצועי. כשדיבר איתו על אכילת פחמימות ועלייה במשקל, ענה דסה: "אין לי כסף לאכול כמו שצריך". עוד אמר לו: "לפעמים אין לי כסף לדלק, אני בונה על טרמפים". השריף ניגש לאיציק קורנפיין, ובתקופה קצרה היה שיפור בגזרה, אך פרשת הצ'צ'נים הסיטה שוב את תשומת הלב מדסה.

כשטביב הגיע, הוא שמע מיד על בעיית דסה. אבל גם בתחילת דרכו של טביב דסה קיבל דירה ביחד עם צחי אליחן. קומה רביעית, ללא מעלית. דסה סירב לקחת אותה. בבית"ר עירבו את הבוס, שאישר למגן דירה בהולילנד. אחרי התקופה הרעה ב-2013/14, טביב הבהיר לדסה שבעונה הבאה הוא יהיה המגן הפותח. "חצי העונה ההיא, ביציע ובספסל אצל רוני לוי, רק חישלה אותי", אמר דסה בקיץ. "זה גרם לי להבין מה אני צריך לעשות אחרת". מנחם קורצקי ואורי אוזן הגיעו לבירה באותו קיץ, וזה היה רגע השינוי. "אלי דסה יעשה את הקפיצה הגדולה כבר העונה", אמר קורצקי, ונתן לו את המנדט. דסה תפס בשתי ידיים, ולראשונה בקריירה הפך לשחקן הרכב קבוע.

אז מה נשתנה? האמון והקרדיט. "הוא כל כך שמח לראות אותנו בבית"ר", מספר אורי אוזן. "לא הכרנו אותו אפילו, וזה הסביר על המצב שלו אז. הוא ושלומי אזולאי היו המטרות שלנו. את דסה כמעט מינינו לקפטן כבר אז. אמרנו בינינו שלא יכול להיות שהשחקן הזה כזה מוכשר וכל מאמן שם אותו ביציע. רוני לוי והשריף העדיפו את שי חדד על פניו. הגענו, ראינו שהוא מקצוען, שאין בעיות ושיש יכולת. מבחינתי, הוא כמו טאלב טואטחה, רק בצד ימין".

והגיע משחק האימון הראשון, ושוב, טעויות קריטיות. אבל הפעם הוא לא חטף הרחקה ליציע אלא שיחה. "הוא היה רגיל שכל טעות גומרת לו את הסיפור", ממשיך אוזן. "ברגע שהוא הבין שלא כל שגיאה תעלה אותו ליציע, משהו השתנה. הוא הבין שמעכשיו הוא פשוט צריך לתקן". קורצקי אמר לדסה שהוא אחד משלושת השחקנים המובילים בקבוצה. "אם הוא לא מגיע לנבחרת, נכשלתי", אמר. אוזן: "זו היתה המטרה. יש לו יכולות מדהימות, רק צריך לדעת איך לכוון אותו. איך להפוך אותו משחקן שפחות חושב ויותר פיזי, לשחקן שלא תמיד משחק על הילוך חמישי. היינו אומרים לו 'אל תעלה 80 פעמים במחצית. תעלה 4-5 פעמים איכותיות. אל תרוץ לשחקנים לתוך הרגליים".

גם קשר בית"ר קלאודמיר שם לב. "בפורטוגל שיחקתי כמגן ימני במשך שנה וחצי", הוא אומר. "הייתי פחות מוכשר מאחרים, אבל בגלל שהייתי ממושמע העדיפו אותי. הקרוסים של דסה והיכולת באגף היו היתרון שלנו בשנה שעברה", הוסיף. "אני לא מופתע שזה מצליח בינתיים גם בנבחרת וגם במכבי תל אביב. אצלו זה לא עניין של רמה אלא איך הוא מגיע למשחק, עד כמה הראש שקט. הוא צריך להימנע מטעויות של התלהבות, של אובר מוטיבציה".

כמו למשל בבלגיה. עם האדום מול שרלרואה. השופט עוד הספיק לפנות לדסה, כקפטן בית"ר, בנוגע למשחק האגרסיבי מדי של האורחים. הוא איים בהרחקות. "בסדר, אבל אל תגזים עם הצהובים", ענה דסה. בתחילת המחצית השנייה הוא נכנס חזק בשחקן יריב וספג אדום.

קלאסי.

עם המעבר למכבי תל אביב צצו סימני השאלה. כשסלבישה יוקאנוביץ' דיבר על רכש לו הוא מחכה, הוא לא דיבר על דסה. מכבי תל אביב כבר ויתרה על המגן לשלב המוקדמות של הצ'מפיונס. הצהובים לא ראו בדסה שחקן שישדרג את הקבוצה ברמה הרצויה. יוקאנוביץ' דיבר על מגן זר, ושאולי עדיף להפנות את הכסף לשחקן קדמי. היה רצון לראות את דסה במכבי, אבל לא בכל תנאי. היום אפשר לומר בוודאות – אם מכבי לא עוברת את פלזן, דסה לא שם. עד פלזן, מכבי הציעה עבורו כ-450 אלף יורו ו-10% ממכירה עתידית. טביב לא רצה לשמוע על סכומים כאלה. במכבי לא מצמצו. לאחר העלייה, זה הגיע למיליון יורו, טביב אמר "איי דו" והחברים של דסה במכבי הכשירו את הקרקע למעבר.

אז מדוע ההתחלה חלקה כל כך? בעיקר בגלל האופי. הוא הגיע מחושל, מוכוון מטרה. מבחינתו, הגיע להיות שחקן הרכב. את מרבית החברים הכיר מהנבחרת. את אבי ריקן, שותפו לחדר במלון לקראת קייב, הוא הכיר מבית"ר. כמו כל שחקן שהגיע לקרית שלום, הוא נדהם מהתנאים, המכשור, העובדה ששואלים אותו מה אכל אתמול. אבל הטירוף שלו הפתיע גם את מכבי.

יוקאנוביץ' לקח את דסה לשיחות, מעיר לו דברים תוך כדי אימון, לוקח אותו הצדה להסבר טקטי אישי וגם מסב את תשומת לבו לענייני חוסר הריכוז. "הוא משדרג אותו תוך כדי תנועה", הסבירו במכבי. "ליוקאנוביץ' יש את השחקנים שהוא מאמין בהם, ויש את אלה שהם דרג ב'. דסה שייך לקבוצה הראשונה". "הוא נכנס למכבי כמו שועל", מוסיף שחקן. "כנראה שהתחשל בבית"ר. גם ריקן נכנס לכאן בצורה טובה. לא כולם ככה. גילי ורמוט ואחרים היו המומים בהתחלה, מחפשים את עצמם. אבל לדסה יש חוצפה. רוב השחקנים שמגיעים לכאן מתנהגים בביישנות, אבל דסה הגיע בעוצמה, הגיע להיות המגן הפותח. הוא לא היה צריך תקופת הסתגלות. היה אפשר לראות שאפילו שפונגין נלחץ, כאילו הבין שמישהו הגיע לקחת את התפקיד עם אש בעיניים".

דסה היה קפטן הנבחרת הצעירה, אחד הדומיננטים שבה, אך תמיד דובר שהוא עדיין רחוק מלהיות בשל לנבחרת הבוגרת. בנובמבר האחרון הוא היה בכושר מצוין בבית"ר, אך חאתם עאבד אל חמיד זומן לפניו. דסה התאכזב. "זה לא ישבור אותי", אמר לקורצקי ולאוזן, וקיבל תשובה בשיחה עמם: "המטרה היא לא נובמבר. היא מרץ". "אהיה שם במרץ", דסה היה נחרץ.

ועתה, כששומעים איך בנבחרת מדברים על דסה, מבינים את מהות השינוי. במשחק בבוסניה עדיין לא היה לאלי גוטמן את האומץ לתת למגן את הופעת הבכורה. אבל המאמן הלאומי שם עין כבר מזמן. בבוסניה החשש ניצח את הרצון, אבל מול אנדורה הטיימינג זעק לשמיים. היריבה הנוחה לטבילת אש והתאום ברביעיית הגנה תוצרת מכבי תל אביב הפכו אותו לבאנקר. ההחלטה הראשונית דיברה על כך שדסה ישחק מול נמושת הבית, ובקרדיף כנראה ישחק אחר. אבל המשחק של דסה בחיפה נתן לגוטמן ביטחון.

אם כבר ביטחון, הביטחון של דסה הוא מה שקנה את תשומת הלב של אנשי הנבחרת. יותר מהיכולת אפילו. בכל שיחה ראו שהוא מוכן, שהוא מבין מה שרוצים ממנו. הוא נתן לצוות את האמונה, במובן מסוים – הרגיע אותם. "הוא עשה התקדמות גדולה מאוד", מספר גורם בנבחרת. "הוא היה מקוטלג כשחקן התקפה טוב ושחקן הגנה בעייתי, אך הוא השתפר בצד הדפנסיבי. בעיקר הוא שיפר את הפוקוס שלו. שום דבר לא מסיח את דעתו. ברור לאן הוא רוצה להגיע, והוא חזק מנטלית כדי לעשות את זה – גם מול הקשיים שבדרך".

יותר מדי מאמני נבחרת פנטזו על מגן ימני טבעי. זה דסה, אבל הבעיה במגנים מצדו היה החשש בפן ההגנתי. מול קרדיף זה בדיוק היה החשש. סביר להניח שכישלון קולוסאלי של דסה בוויילס היה קובר אותו. הוא היה מיד מקוטלג כאיש שלא מתאים לרמות האלה. "הוא עדיין רק בעיצומו של התהליך", מרגיעים בנבחרת. "אבל הוא מאוד ממוקד. הוא נכנס למוד של אחד שמאוד רוצה את זה, שיודע מה צריך להקריב ומוכן להקריב את זה. רואים עליו שהוא יודע לאן הוא רוצה להגיע. הוא נתן לצוות המקצועי את כל הסיבות לשתף אותו".