יותר יקר מכסף: התסביך של אנדריי ירמולנקו ודינמו קייב

בווידאו: תקציר הניצחון של דינמו קייב בסוף השבוע

ב-30 באוגוסט, יומיים לפני סגירת חלון ההעברות, פנה אלי עיתונאי המסקר את בורוסיה דורטמונד וביקש לדעת פרטים על אנדריי ירמולנקו. "נראה שהוא מגיע אלינו", הוא דיווח. לא ברור עד כמה העסקה באמת היתה קרובה, אך גם הפעם זה לא יצא לפועל. עדנאן ינוזאי נחת בשורות הצהובים-שחורים בהשאלה ממנצ'סטר יונייטד במקומו, ואילו הכוכב האוקראיני נותר שוב בדינמו קייב. הסיפור הזה חוזר על עצמו כבר שנים ארוכות, בסאגה מטורפת שלא יודעת סוף. ירמולנקו היה אמור לעזוב את מולדתו כבר מזמן, ובכל זאת, חודש לפני יום הולדתו ה-26, הוא רק ממשיך לחלום על מעבר לקבוצת צמרת.

בקיץ 2012 הוא היה אמור לחתום במילאן בתום היורו באוקראינה ובפולין. אוהדי רוסונרי זעמו על המכירה המתבשלת של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה לפאריס סן ז'רמן, והקיצוני האוקראיני סומן כאיש שישכיח מעט את הכאב. ירמולנקו הרי כונה אנדריי שבצ'נקו החדש, ואת המילאנזים השם הזה פיתה יותר מכל. "שבה" היה אחת הרכישות הטובות בתולדות המועדון כאשר הגיע ב-1999 מדינמו קייב, ובחלוף 13 שנים צפוי היה הכוכב החדש לעשות את הדרך כדי להפוך לאליל סן סירו. גליאני הציע 22 מיליון יורו בתוספת המגן הניגרי טאייה טאייוו. אז טאייוו באמת חתם בקייב בהשאלה, ואיכזב בגדול, אבל החלק העיקרי של העסקה לא יצא לפועל.

אחרי אליפות אירופה דווח באוקראינה שנשיא דינמו איגור סורקיס הצליח לדחות את המכירה בשנה, ואולם גם זה התברר בדיעבד כשגוי. גם לפני שנה שלחו השמועות את ירמולנקו לסן סירו, וגם אז זה לא הניב דבר. ובכלל, אם נסקור כאן את כל הפרסומים אודות מעברים אפשריים של השחקן המצטיין של קייב, הקוראים ישתעממו למוות וינטשו לכתבה אחרת. אפילו האוקראינים עצמם הפסיקו לעקוב אחרי העלילה. כמה אפשר? רק הקיץ, בנוסף לדורטמונד, היה ירמולנקו בדרך לליברפול, ארסנל, אברטון, ואפילו סטוק שהציעה באופן רשמי 20 מיליון יורו לפני שהלכה על שרדאן שאקירי.

מבחינה כלכלית נטו היה כדאי מאוד לקייב למכור את ירמולנקו כאן ועכשיו. חוזהו של הכוכב מסתיים ביוני 2016, ולכן יוכל לעזוב ללא תמורה בקיץ הקרוב. הוא כבר הודיע באופן חד משמעי שאין בכוונתו להאריך את החוזה. הוא רואה שאפילו ייבגני קונופליאנקה, חברו הטוב מהנבחרת, הצליח סוף כל סוף לברוח מדניפרו אחרי סאגה הזויה לחלוטין משלו ונחת בסביליה. הוא ראה אתמול את ניקולה קאליניץ', שבילה ארבע שנים בדניפרו ללא חשיפה אמיתית במערב אירופה, כובש שלושער בסן סירו במדי פיורנטינה ומכסח את אינטר.

ירמולנקו משתוקק כבר מזמן לעשות את מה שעשו חבריו. פעם הוא הצהיר על חלומו לזכות באליפות עם דינמו, כי התואר הראשון שלו, על תקן שחקן ספסל ב-2009, לא באמת נחשב. לאחר מכן באו חמש שנים רעות, במהלכן זכתה שחטאר דונייצק באליפויות, וקייב הפכה ללוזרית הגדולה. את המציאות הזו רצה ירמולנקו לשנות בעצמו, ובעונה שעברה עשה את זה. הוא הוביל את דינמו לדאבל, עם סרגיי רברוב על הקווים, ואפילו המטרה הזו לא החזיקה אותו עוד באוקראינה. לכן היה כל כך טבעי מבחינתו ללכת, אבל המועדון החליט אחרת בגלל ההשתתפות בליגת האלופות.

"ברור שאנדריי רוצה לשחק באנגליה, אבל היום הקבוצה זקוקה לו יותר מתמיד", הסביר הנשיא סורקיס, "הבטחתי שאשחרר אותו לקבוצת צמרת, אבל לא קיבלנו הצעות מקבוצות צמרת. בחנתי את השיקולים בעד ונגד, והחלטתי שהוא יישאר. אולי אפסיד כסף בגלל זה, אבל אני רגיל להפסדים כספיים. השקעתי המון במועדון הזה, וליגת האלופות חשובה לי יותר מהרווחים שנעשה על ירמולנקו. אם לא נעפיל לשמינית הגמר ותגיע הצעה טובה, אמכור אותו. אם נצלח את שלב הבתים, אשתדל בכל כוחי להחזיק בו עד הקיץ. זו זכותו לא להאריך את החוזה, אבל בתנאים הנוכחיים הוא חייב לעמוד. אני מקווה שהוא לא נעלב".

כאשר ברקע השמועות על עניין אפשרי מצד ברצלונה שתזדקק לחיזוק בינואר כאשר יפוג העונש שלה, אפשר לראות פה אפילו מוטיבציה מסוימת עבור ירמולנקו להיכשל בצ'מפיונס ליג, אבל הוא לא מסוגל לחשוב כך. הכוכב הגדול של קייב הוא לא רק מקצוען, אלא אוהד שרוף של הקבוצה. הוא זוכר עד היום כיצד לקחו אותו הוריו למשחק הראשון של דינמו כאשר היה בן 12. דינמו, אז עדיין על תקן האלופה התמידית, ניצחה 0:3 על פולטבה, ולא היה מאושר מאנדריי. בחלוף זמן קצר, הוא כבר התקבל לאקדמיה, אך ציפתה לו אכזבה. המאמנים סברו שהוא חלש מדי פיזית וניפו אותו אחרי שנה אחת בלבד.

דרכו של ירמולנקו להכרה בכישוריו הייתה, אם כך, ארוכה. הוא אותר שוב על ידי המועדון ב-2006 כאשר המאמן דאז אנטולי דמיאננקו, המגן השמאלי האגדי של דינמו ונבחרת ברית המועצות בשנות ה-80', קיבל דיווחים מהסקאוטים: "מצאנו את שבצ'נקו החדש". דמיאננקו שמח לקבל את הנער, אבל לא סמך עליו, ואת הפריצה הוא חייב דווקא למאמן רוסי. במציאות הפוליטית של היום זה עשוי להישמע מעט מוזר, אבל ואלרי גזאייב עשה רבות למען דינמו קייב, והוא זה שקידם את ירמולנקו יותר מכולם.

ראשית, גזאייב הבין שירמולנקו כלל לא דומה לשבצ'נקו בסגנון המשחק. עד שפגש את הרוסי, תופקד הכוכב הצעיר כחלוץ מרכזי, אבל גזאייב דרש ממנו לשחק באימונים כמגן שמאלי. רק מאוחר יותר, בדיעבד, הבין ירמולנקו כי המטרה היתה ללמד אותו לחרוש את האגף ולהכשירו להיות קיצוני מודרני. בזכות רגלו השמאלית החזקה, הוא עשה זאת תחילה באגף השמאלי, אבל ידע תמיד שנוח לו יותר לפעול מימין ולחתוך למרכז, בסגנון אריאן רובן. כך הוא הפך במהרה לשחקן רב גוני במיוחד, שמסוגל לשחק בשני הצדדים, לנווט את המשחק כפליימייקר, וגם לשמש חלוץ חד בעת צרה.

שתי העונות הראשונות שלו בקייב לא היו מזהירות. אחוז ניצול ההזדמנויות היה נמוך, גזאייב נדרש מדי שבוע להדוף ביקורת על שילובו של הצעיר בהרכב, וירמולנקו עצמו ספג לא פעם שריקות על בזבזנות בלתי נסלחת. אמונו של המאמן השתלם לבסוף, השחקן עצמו הוכיח התמדה מופתית באימונים, ולקראת 2011 הוא קפץ מדרגה למעמד של כוכב אמיתי, כאשר על הספסל כבר ישב מאמן רוסי אחר, יורי סיומין.

הקשר נבחר לשחקן השנה ב-2011, והמחמאות זרמו אז מכל עבר. שבצ'נקו לא היסס לקבוע: "ירמולנקו הוא שחקן מהיר וטכני. הוא אמנם לא משחק בתפקיד שלי, אבל עדיין מבקיע המון שערים. אם ימשיך לעבוד קשה, הוא יגיע כמוני לרמה הגבוהה ביותר, ויורו 2012 עשוי להיות הטורניר שלו". אולג בלוחין, שאימן אז את הנבחרת, ובהמשך עבד עם ירמולנקו בדינמו, קבע: "ביום טוב, הוא שחקן בלתי ניתן לעצירה".

באליפות אירופה זה באמת בא לידי ביטוי, במיוחד במשחק הפתיחה מול שבדיה. שבצ'נקו לקח את כל הכותרות כאשר הבקיע צמד בניצחון 1:2, אבל ירמולנקו היה השחקן המצטיין האמיתי, בזכות שילוב מופלא עם אולג גוסב באגף הימני. לא לחינם הוא התכבד גם לבשל ל"שבה" את שער השיוויון, ומניותיו עלו מאוד כתוצאה מכך. הדרך למילאן, או מועדון פאר אחר, נראתה קצרה. העובדה כי הוא עדיין תקוע בקייב זמן כה רב מאוחר יותר לא פחות ממדהימה. עם מאזן הבקעה של 20 שערים ב-51 משחקים במדי הנבחרת מעמדת קשר, כולל אחד בניצחון על ישראל ב-2012, הוא בהחלט ראוי מזמן להוכיח את עצמו במקום אחר.

ההצלחה המסחררת לא שינתה את אופיו הצנוע של ירמולנקו. העיתונאים האוקראינים מגדירים אותו כ"אישיות משעממת". אמנם יש לו שני רכבי יוקרה, אבל הוא לא עושה כותרות בצהובונים, ואפילו לא הולך למועדונים במהלך העונה. אמנם הוא נוטה לעתים לאבד את העשתונות על המגרש, אבל ירמולנקו תמיד שם את טובת הקבוצה לפני טובתו האישית, ולא מרשה לעצמו להוריד את ההילוך במשחקים מול יריבות נחותות בליגה האוקראינית החלשה, בה נותרו לקייב שתי יריבות ראויות בלבד.

בהיעדר אתגרים של ממש על בסיס שבועי, המשחקים במסגרות האירופיות היו תמיד חשובים במיוחד עבורו. ב-2009 נתן לו גזאייב לשחק בשלב הבתים מול ברצלונה, אינטר ורובין קאזאן, וזה היה חלום שהתגשם עבור הנער. ירמולנקו לא התבייש להודות שבכה כאשר קייב הפסידה לאיאקס במוקדמות ליגת האלופות ב-2010, והטרגדיה חזרה על עצמה כעבור שנה כאשר קאזאן של ביברס נאתכו העיפה את האוקראינים במוקדמות. רק ב-2012 טעם ירמולנקו שוב את שלב הבתים, אבל לקבוצתו לא היה סיכוי מול פ.ס.ז' ופורטו. כעת, שלוש שנים מאוחר יותר, הוא חוזר להרפתקאה האחרונה במדי קבוצתו האהובה.

את המשחק הביתי מול פורטו הוא החמיץ בגלל מחלה, וקייב הצליחה בקושי ללקט בלעדיו נקודה בתיקו 2:2. לקראת הקרב מול מכבי תל אביב הוא כבר כשיר לחלוטין, אחרי שבישל לארטיום קראבץ במשחק הליגה השגרתי בשבת, לעיני 10 אלף צופים בלבד באיצטדיון האולימפי הענק. זו לא האווירה שהוא רוצה להרגיש, ומי יודע – אולי לואיס אנריקה באמת מחכה לו בינואר. אבל בינתיים, כל עוד סורקיס מתעקש, הוא עדיין כאן, לצערם הרב של הצהובים. ביום טוב הוא באמת בלתי ניתן לעצירה עבור יריבה בסדר גודל של אלופת ישראל, ולנו נותר לקוות שמחשבותיו ינדדו לסן סירו, לדורטמונד או לקאמפ נואו. מה הסיכוי לכך?