פערים בלתי ניתנים לגישור: על התבוסה של מכבי תל אביב מול צ'לסי

בסוכנויות זה הגיע ליחס של פי 32. ואז, עם הדעיכה של צ'לסי וההרכב המשני של מוריניו והמהמרים הכבדים לטובת הצד הצהוב (לכאורה), אט אט זה ירד וירד. פי 25, פי 21, פי 17, פי 15. שניות לפני המשחק, באתרים הטובים הציעו יחס של פי 11 בלבד לניצחון צהוב. "בלבד". כי אכן ההבדלים עצומים מדי.

אפשר להרחיב על ה-15:64 בהתקפות מסוכנות, או ה-2:8 בקרנות, או 40:60 אחוז בשליטה בכדור (לא הרגיש לכם כמו 17:83?), או ה-7:16 באיומים, או ה-1:5 באיומים למסגרת, או ה-293:542 במסירות מדויקות. או ה-0:4 בכדורגל. אפשר גם לעבור שחקן-שחקן, ולראות.

אבל יש רק נתון אחד שבאמצעותו אפשר להסביר את מה שהתרחש אתמול בסטמפורד ברידג': 22-532. במיליון יורו של שווי קבוצה. צ'לסי מדורגת רביעית בצ'מפיונס ליג; מכבי רביעית מהסוף. "הכסף לא משפיע". "הפערים הצטמצמו". "סנסציות יכולות לקרות".

הכסף כן משפיע.

הפערים עדיין עצומים.

סנסציות קורות, אבל ממש מעט - ולכן הן סנסציות.

עם סימנים כחולים: מכבי תל אביב הובסה 4:0 בצ'לסי בפתיחת קמפיין ליגת האלופות

המספרים מאחורי הערב המאכזב של מכבי תל אביב

ערן זהבי: "נתנו להם יותר מדי כבוד". יוקאנוביץ': "מקווים להשתפר"

מכבי תל אביב קיבלה אתמול הרכב 'טוב' של צ'לסי. זה לא היה ההרכב הכי חזק של הבלוז. יודעים מה, זה היה אפילו הרכב שלא מפרק את ההרכב שפתח ב-2001 מול הפועל תל אביב (בוסניץ', גאלאס, טרי, דסאי, לה סו, סטאניץ', למפארד, פטי, זנדן, גודיונסון והאסלביינק). אבל זה הרכב כל כך חזק ביחס למכבי תל אביב. וזה נגמר 0:4 קל. אל תסתכלו על הזדמנות פה-כמעט מצב שם. צ'לסי חיסלה את מכבי, מדקה 1 ועד 90. זה היה 0:4 שנראה כמו יותר.

וזה לא אומר שום דבר על מכבי תל אביב הזו.

כי זה מה יש. הגדיר נהדר יקיר המערכת דודו עזריה:

"מכבי תל אביב יכולה להדהים את באזל בבאזל.
באזל יכולה להדהים את צ'לסי בסטמפורד ברידג'.
מכבי תל אביב לא יכולה להדהים את צ'לסי בסטמפורד ברידג'.
הפערים גדולים מדי".

בינגו.

הפערים גדולים מדי. 532 מול 22. יהיו הפתעות (גם אתמול היו, דינמו זאגרב ניצחה את ארסנל וגנט עשתה תיקו עם ליון), אבל לא הרבה, לא בפערים כאלה. קבוצה ישראלית יכולה להפתיע בברידג', פעם בדור, והיתה ישראלית אחת שזה איכשהו התפלק לה. השנייה לא תגיע כל כך מהר. בסופו של דבר, המשחק הזה נראה כמו דייגו קוסטה דופק וולה מול יובל שפונגין.

בכלל, אלו לא רק ההבדלים אלא גם הבכורה. קבוצות ישראליות, מה לעשות, לא מתחילות טוב את שלב הבתים. עד כה: 5 הופעות, 5 הפסדים, 15:2 בשערים. ההמשך, לעתים, הופך להיות טוב יותר.

ובגלל שאין מה להסיק באופן כללי על מכבי - לא משנה מה יוקאנוביץ' היה עושה, זה כנראה היה נגמר ככה - נותר רק לפרק לגורמים (אם תרצו, מה אהבתי ומה לא אהבתי בערב שהיה).

ההחמצה של נוסא איגייבור בקרית שמונה הפתיעה רבים, אבל דווקא כשאיגייבור כובש זה מפתיע. הניגרי, במונחי ליגת העל, הוא שחקן נפלא. הקילומטרז', הכוח, הניידות. אבל הוא גם שחקן מוגבל. אין לו סיומת וקבלת ההחלטות שלו בעייתית. בארץ, כאמור, הוא מחפה על החסרונות. אבל באירופה, אין לו שום יתרון. אתמול צ'לסי לא שיחקה עם אמצע חזק מדי, ועדיין, איגייבור - שלמען ההגינות לא נראה כשיר ב-100 אחוז - זז כמו שחקן בלי שום תכונה. מול יריבים שמחזיקים בכל היתרונות שהוא מחזיק, הוא בלט רק בחסרונותיו. הדבר היחיד שנשאר בין הליגה לצ'מפיונס, בין קרית שמונה ללונדון, הוא ההחמצות ממצבים בטוחים. זה לא הפתיע. להפך - אם היה כובש זה היה מפתיע.

בראיון בערוץ הספורט, לפני המשחק, העיתונאי רמז למוריניו שמכבי תל אביב תצטרך לשחק בשיטת ה-להחנות-את-האוטובוס.

"אתה תצטרך להחנות אותו טוב", גיחך הספשל-וואן, וזה היה רגע נהדר. הוא גם צדק - גם להחנות אוטובוס צריך לדעת, ומה לעשות - מול דייגו קוסטה כל אוטובוס נראה כמו חד-אופן.

אבל עזבו את התובנות שלו. מוריניו, כרגיל, היה גן עדן לפריימים טלוויזיונים. מסיבות העיתונאים לפני ואחרי, ההומור, העצבים. האיש, בניגוד לסגנון המשחק שלו, הוא חובת צפייה. ואתמול זה לא היה אחרת.

במסיבת העיתונאים יצא לטל בן חיים1 להבטיח לאקסית שאם יחגוג, לא יכבוש. וכשהדובר כבש שני שערים בעשור, בערך, ושיחק במדי הבלוז בקושי עונה, זה מצחיק. יצא הגורל ולבן חיים - שהיה בתקופה נהדרת - היה משחק עצוב. הוא לא חגג במסירה שהובילה לפנדל הראשון ולא חגג כשהכשיל את דייגו קוסטה בפנדל השני. מבין הסגל הרחב של מכבי יש כמה שחקנים שפשוט לא יכולים להתמודד באירופה. פשוט לא יכולים. טב"ח1 ממש לא ברשימה הזו, אבל אתמול הוא נראה אבוד על הדשא. בראיון שלאחר המשחק הוא נראה מרוסק, מאוכזב, גמור, ואי אפשר היה שלא לרחם עליו. דייגו קוסטה לא ריחם.

אמנם לא על הדשא, אבל הצהובים ביציע נתנו קונצרט. לאורך כל המשחק שמעו אותם, ומעניין אם עומר אדם חלם שיבוא היום ואחד משיריו יהדהד בין טריבונות הסטמפורד ברידג'.

זהבי נעלם, ראיקוביץ' שגה, אלברמן ניסה: מכבי תל אביב, הציונים

בשביל זה זרקו את חואן פאבלו? הטוב, הרע והמכוער בהופעת מכבי תל אביב בסטמפורד ברידג'

מוריניו אחרי הניצחון: "עכשיו המומחים יגידו שמכבי היא לא קבוצה מובילה"

הבשורה הטובה מבחינת מכבי תל אביב: בלוג המעקב אחרי הבית בצ'מפיונס

דני בונדר סיכם את זה יפה אתמול בוואלה ספורט: "במיידי, אני לא חושב שהשינוי יהיה לטובה… אני בטוח שמכבי תאבד בגללו נקודות בשנה-שנתיים הקרובות".

שוב - מכבי תל אביב עשתה (כנראה) עסקה מצוינת. לפי החלק בעולם שראה את ראיקוביץ', מדובר בפוטנציאל גדול, ולפי הרושם הראשוני והמניירות הוא אכן יכול להתפתח לכוכב. ראיקוביץ' הוא נכס, אבל השאלה מה הוא נותן עכשיו ומה המחיר המקצועי של ההחלטה. כנראה שבונדר צודק - לא משנה כמה הבחור טאלנט, יהיו את הטעויות האלה. מול באר שבע. בקרית שמונה. בסטמפורד ברידג'. היציאות הלא טובות. הגליצ'ים הפזיזים (לא ייאמן, אבל השופט יכול היה לשרוק אתמול לעוד פנדל) ואתמול הגול הראשון היה באשמתו הישירה. אחרי הכול, הוא בן 19. השאלה היא לא האם מכבי צדקה כשהביאה אותו, אלא האם צדקה כשהחליטה לשים את העונה הזו בכפפות הבלעדיות של ילד בן 19. השאלה היא האם לא היה צריך שוער ותיק לידו, שילווה אותו בתהליך ויוכל להוות תחליף לימים קשים.

שוער טוב צריך לאכול הרבה חרא כדי להיות שוער, אמר אמש אדם שמבין טוב בשוערות. השאלה כמה תסכים לאכול מכבי.

מספר 28 לא ראה דקה מול באזל, וגם אתמול לא נכנס בהרכב או ברשימת המחליפים. פעם ורמוט היה מלהטט ברחבי היבשת, ועכשיו זולג מקצה הספסל והקריירה מושפעת - כולל הג'וב בנבחרת. כרגע, לא משנה כמה פושרת הפתיחה של בן רייכרט בהפועל תל אביב, הוא לא האיש היותר מוטרד מהשלכות ה'טרייד' ההוא.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

orenjos@walla.co.il