וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נשק כימי: החיבור המפתיע שהביא למימוש הפוטנציאל של נבחרת ישראל

עד לפני כמה שנים הם התקשו למצוא שפה משותפת, היום אי אפשר להפריד ביניהם. שליחנו למונפלייה על שינוי הסטטוס אצל דור המדבר של הכדורסל הישראלי, שהושג בזכות חיבור מיוחד שנקנה בייסורים. איך אומר המנהל המיתולוגי לוצקי? "אחת הנבחרות הגדולות שהיו לנו אי פעם"

אימג'בנק GettyImages

מומו לוצקי יודע מה הוא אומר. עם ניסיון של למעלה מ-20 שנה בתפקיד, למנהל המיתולוגי של נבחרת ישראל יש אבחנות מדויקות. בשניות שאחרי הניצחון על פולין (73:75) הוא מתקשה להסתיר את ההתרגשות. כשהוא חוצה את המסדרון המוביל לחדר ההלבשה בחיוך מאוזן לאוזן, הוא עושה אחורה פנה כדי להעביר מסר לאומה. "זו אחת הנבחרות הכי גדולות שהיו לנו אי פעם. אין הרבה נבחרות מיוחדות כאלה", הוא אומר בלי למצמץ. הוא היה שם בימי קטשפר העליזים, ראה את הנפלד ואת עדי גורדון, את טפירו ובורשטיין, אבל לא מהסס להעלות על נס את הכחולים-לבנים של קיץ 2015.

כשהאדרנלין בגוף גבוה מדי והלב שיכור מרוב אושר, הפה עלול להסגיר פרטים מוכמנים. אמש זה קרה לא רק למומו לוצקי, אלא גם לשאר שחקני הנבחרת, שלרגע קט הורידו את המסכות, שכחו מהקלישאות הנבובות שהתרגלו לזרוק לאוויר מול המצלמות, וניאותו לחשוף את הדלק שהניע אותם במשך כל הקיץ. "הדור של שנתונים 1987 ו-1988 תמיד הרגיש פספוס, כי מבחינת כישרון היינו שם כל הזמן", אמר אלישי כדיר ברגע נדיר של פתיחות בסיום המשחק. "אמרתי גם ליתר השחקנים שאני מרגיש שכולנו הגענו למנוחה ולנחלה בקריירה האישית, כל אחד התפתח לשחקן מצוין, אבל בנבחרת היה לנו איזשהו חוב".

שחקן נבחרת ישראל גל מקל. AFP, GettyImages
הדבק של החבורה. מקל/GettyImages, AFP

כדיר הוא רק נציג אחד מתוך ארבעה ששיתפו פעולה בנבחרות הצעירות בזמנו, ועשו את כל הדרך לנבחרת הבוגרת. אלה אולי שני השנתונים העוקבים מהגדולים אי פעם בכדורסל הישראלי. מתוכם יצא הישראלי הראשון ב-NBA, הישראלי השני ב-NBA, ומי שהיה עד לא מזמן הרכז הפותח של מכבי תל אביב. סביר להניח שהיו מעט, אם בכלל, נבחרות צעירות שהצמיחו שלושה כוכבי על במונחי הכדורסל הישראלי כמו עומרי כספי, גל מקל ויוגב אוחיון. אתמול הצטרף אליהם גם אלישי כדיר, שריד נוסף מהנבחרת ההיא, ובהיעדר תרומה מליאור אליהו הפצוע, הקוורטט סגר את החוב בכוחות עצמו. עד עכשיו הם נחשבו לנציגים הבכירים של דור המדבר – אלה שתמיד היו כישרונות גדולים, אך לא הצליחו לתרגם זאת להצלחות במדים הלאומיים וכשלו שוב ושוב במשימה. אמש הם עברו לפוזיציה אחרת בסטייל הכי גדול שאפשר לבקש, כשארבעתם נמצאים יחד על המגרש בדקות הסיום. לזה קוראים סגירת מעגל.

ישראל ניצחה 73:75 את פולין והבטיחה את העפלתה

ארז אדלשטיין חגג: "אחרי בוסניה לא ישנתי 48 שעות"

מי תהיה היריבה הבאה? כל התסריטים לשמינית הגמר

יש בך משהו שונה: שי האוזמן על נבחרת ישראל שלא דומה ליריבותיה

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל
שחקן נבחרת ישראל עומרי כספי מול נבחרת פולין. AFP, GettyImages
דור המדבר הגיע אל הארץ המובטחת. כספי/GettyImages, AFP

כבר מגיל צעיר הניצוצות נראו בכל מקום. הרביעייה עדיין לא הייתה לגמרי רביעייה, למעשה עד אליפות אירופה לעתודה ב-2007, אז מקל נכנס לעניינים, היא הייתה טריו שכלל את כספי, אוחיון וכדיר – אבל גם בתצורה הזו רמת הכישרון לא הוטלה בספק. באליפות אירופה לנוער ב-2005 הטריו הוביל את ישראל למקום השביעי ביבשת; באליפות אירופה לעתודה שנתיים אחר כך חבר לחבורה גל מקל, וישראל סיימה שישית; ומאז הם עדיין נושאים את תווית הפוטנציאל הבלתי ממומש. הם היו שותפים לשלוש אליפויות אירופה, ובכולן נכשלו ולא צלחו את שלב הבתים. רק במוקדמות לאליפויות אירופה השונות הם הצליחו להתבלט, אך נעלמו ברגע האמת. במונפלייה מאזן האימה הזה סוף סוף השתנה.

יעקב ג'ינו, שאימן את כספי-מקל-אוחיון-כדיר בנבחרת העתודה, צפה בדקות הסיום אמש והתמוגג מהביצועים של החניכים לשעבר, ובעיקר משיתוף הפעולה הפורה ביניהם. מאז התקופה המשותפת עבר די הרבה זמן, אבל ג'ינו יודע בדיוק מה הביא את דור המדבר אל הארץ המובטחת. "בתור מי שראה אותם יחד לפני כמעט עשר שנים, מה שמרשים אותי זה הדרך שהם עברו אחד עם השני. בזמנו היה להם הרבה כישרון, אבל הם לא היו מחוברים בצורה כזאת", הוא אומר. "התהליך שהם עברו מאז פשוט מדהים. הם שמו את האגו בצד, הם הפכו להיות חברים קרובים, והיום הם מאוד מלוכדים. אתה רואה את החיבור בין כספי ומקל ונדהם. בזמנו זה היה שונה לגמרי.

"אנחנו הגענו בגילאים הצעירים להרבה הישגים לא רעים בזכות הכישרון הטבעי שלהם, אבל עכשיו הם הגיעו למה שהגיעו בזכות שילוב של כישרון וחיבור קבוצתי. זה מה שיפה. כשהם ככה, הם יכולים להגיע אפילו יותר רחוק משמינית גמר. זה דור שפשוט יש לו את זה", ג'ינו אומר.

הכימיה שנוצרה בין נציגי 1987 ו-1988 ניכרת בכל צעד ושעל של הנבחרת. כספי, מקל ואוחיון לא עוזבים אחד את השני לרגע. באימונים הם מתבייתים על הסל הרחוק מכלי התקשורת, מחזירים אחד לשני את הכדורים הניתזים מהטבעת, וממשיכים לזרוק ברצינות תהומית אפילו במקרים בהם בסל השני מתחולל אקשן של ממש, כמו תחרות קליעה מאולתרת בין שון דאוסון לבר טימור. גם תוך כדי משחקים הם לא מפסיקים לעודד ולדחוף זה את זה, ואמש, מיד אחרי הבאזר, הם רצו אחד לעבר השני באמוק כדי לתת חיבוק ניצחון.

מקל, כך נראה, הוא הדומיננטי בחבורה. הוא מצוי בקשרים מצוינים עם כספי, ומפגין לעתים קרובות חיבה גם לאדלשטיין. במובן מסוים, הוא נראה כמו החוליה המקשרת בין המאמן ליתר השחקנים. באליפות הקודמת הוא היה היחיד מבין הרביעייה שלא נכח, וזה נגמר בכישלון מהדהד. שובו חיבר את הנבחרת מחדש.

"אני ועומרי דיברנו כל הזמן על זה שבשנים שאנחנו משחקים בנבחרת עוד לא עברנו שלב, דרבנו את עצמנו כל הזמן להשיג משהו שלא הגענו אליו", מקל הודה אמש. שנים שהדור הכישרוני הזה מחפש קלוז'ר. עכשיו כשהמטרה הושגה, הגיע הזמן להעלות את הרף.

מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין. AFP, מערכת וואלה! NEWS
לא יהיה מופרך לומר שישראל היא הנבחרת הכי מאומנת שמשחקת כאן במונפלייה, וגם הסטטיסטיקה מגבה את הטענה הזאת. אדלשטיין/מערכת וואלה! NEWS, AFP

ארז אדלשטיין ציין אמש בגאווה מספר פעמים את העובדה שישראל ממוקמת גבוה בנתוני אחוזי הקליעה מהשדה. בימים הראשונים התייחסו לישראל בספקנות, אבל ככל שעובר הזמן, גם במונפלייה היא מקבלת יותר ויותר כבוד. "כל הזמן אמרו לי כמה הסגנון של הנבחרת שלי מיוחד. אבל אז פגשתי את נבחרת ישראל, והבנתי שהצורה שאנחנו משחקים בה הרבה פחות מקורית ממה שחשבתי", אמר מאמן נבחרת פינלנד הנריק דטמן אחרי ההפסד לישראל.

לא יהיה מופרך לומר שישראל היא הנבחרת הכי מאומנת שמשחקת כאן במונפלייה, וגם הסטטיסטיקה מגבה את הטענה הזאת. אחרי ארבעה משחקים, ישראל נמצאת בצמרת של כמה מדדים התקפיים קריטיים ואפילו מובילה את האליפות, תאמינו או לא, באחוזים משלוש (42.5%). פרט לכך, נבחרת ישראל היא במובנים רבים נבחרת פיני גרשונית טיפוסית: היא מובילה את האליפות בנקודות מטווח שתי נקודות (26 למשחק), מפתה את היריבות לזרוק כמות פסיכית של שלשות (28 למשחק) ואפילו מציגה רוטציה קצרה כמיטב המסורת, עם תרומה מזערית מהספסל (14.8 נקודות למשחק, הכי מעט באליפות). רק שלא יספרו לנו שגרשון הוא רק דמות ניטרלית בנבחרת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully