ועדת ביקורת
הכי טוב: טל בן חיים2.
פחות טוב: אלכסנדר שובקובסקי.
קהל דינמו קייב: 70 אלף כיסאות יש באולימפסקי, וראינו יותר קרחות מקרחות של אוהדים. כנראה שהקרב על הליגה האירופית לא עניין בקייב. ציון: 6
קהל מכבי תל אביב: 1,500 שיצאו לקור לא אכזבו ולא התאכזבו. ולעשרות החבר'ה שהורידו חולצות בסיום - שיהיה בהצלחה עם זה. ציון: 9
פינת הקלישאה: "בכדורגל, אתה חי בשביל רגעים כאלה" (גל אלברמן)
מעשה שלא היה, כך היה
עברו הרבה מים בירקון מאז שקובי מיכה היה מספר לכל באי המעדניה שלו בגבעתיים על כך שהבן הוא חתיכת שחקן. אתמול, בעודו מחכה במסדרון שמחוץ לחדרי ההלבשה, העיניים שלו סיפרו טוב מאוד את הסיפור. "לא כולם האמינו, אבל אני כן", אמר בדמעות, בעודו מכרסם את אחד הסנדוויצ'ים המפורסמים שלו. "ידעתי שהוא יהיה שחקן. ידעתי שהוא יהיה בהרכב של מכבי תל אביב. אבל גול ניצחון כזה בליגת האלופות? אני מודה שזה אפילו לא היה לי בקצה של הפנטזיה".
תקופה לא קלה עברה על דור מיכה. גילי ורמוט החל לכרסם בדקות שלו בליגה, ודור שוב חזר לאחד מהרוטציה. אתמול הודה שהשבועות האחרונים לא היו נעימים. לאורך כל התקופה במכבי, העסק היה מאוד ברור. מיכה מוכשר, מחויב, עם ראיית משחק בלתי רגילה. אבל הבעיטה לא היתה שם. כמו הפנדל מול קרית שמונה באלוף האלופים - מיכה התקשה בסיומת, התקשה בלחבר רגל לכדור ולשחרר את הנצרה. עד עכשיו הכול זכרו את הגול מול קייב, בבלומפילד של ראש השנה. אז הוא הרים טיל דשא-רשת, ב-1:1 מול אותה דינמו. לכו תדעו - אולי קייב עושה לו את זה.
כי בדקה ה-87, אחרי עוד דהירה של טל בן חיים2, הוא הניף רגל מ-29 מטר. הוא טוען שהוא עבד על זה, גורמים אחרים במכבי התבדחו שזו היתה הרוח באיצטדיון האולימפסקי. אבל איך שזה התלבש לו. אלכסנדר שובקובסקי רק צילם את הבעיטה, בום, 0:1. גול ששווה שמינית גמר.
כמה דקות אחרי שריקת הסיום, כשהצהובים סיימו לעשות הקפות בשלג המקפיא של אוקראינה, מיכה ניגש לגולדהאר וסימן עם היד, בהומור, "תרשום צ'ק". גולדהאר, שבשנותיו בארץ היה בעיקר רציני, הרשה לעצמו סוף סוף לשחרר כפתור בחליפה החורפית. הוא הושיט למיכה את פנקס הצ'קים שלו, הוסיף עט וזרק לאבא קובי "תרשמו שם מה שתרצו".
גולדהאר רגיל לקור. בקנדה המצב די דומה בחודשים רבים של השנה. הוא תמיד דיבר על תרבות, ועל בנייה, ואתמול הרגיש שסוף סוף שנים של עבודה התנקזו לתוך הישג אמיתי.
"גם את הביזנס שלי בקנדה בניתי לאט לאט", אמר לעיתונאים בחדר התקשורת באולימפסקי. "תמיד חשבתי רחוק, אבל לא הסתנוורתי".
"האמת", הוסיף, "דווקא העונה הזו חשבתי שניעצר קצת. הקיץ לא היה טוב. ההפסד במלטה גרם לי להרבה דאגות, ואחרי שפלזן ניצחה בתל אביב חשבתי שאולי אנחנו עושים משהו לא בסדר במובן המקצועי. אבל זה שעברנו את הצ'כים, ומה שהיה מול באזל - הוכיח לי שהתחום המקצועי חשוב, אבל האופי של המועדון גדול יותר מכל החלטה שלי או של ג'ורדי או של יוקאנוביץ'. בקיץ הזה סוף סוף הבנתי כמה מיוחד מה שבנינו כאן".
איפה אתה מדרג את ההישג הזה מבחינת הקריירה שלך?
"לא רק קריירה", הוא עונה בהתרגשות. "אני יכול להגיד לכם שהרגע הזה הוא אחד הרגעים המאושרים בחיי".
אוזלים הדברים שאפשר להגיד על הקדנציה של קרויף במכבי תל אביב. נראה, שגם אם ינסה, לא יוכל להיכשל. לא יוכל לקבל החלטה שתזיק לקבוצה שלו.
והעונה הזו היא באמת משהו מיוחד. מלטה, פלזן, באזל. התיקו בפורטו בתוספת הזמן, הניצחון על צ'לסי בישראל ויותר מכל - לנצח בקייב את דינמו בלי ערן זהבי המורחק. על העונה האירופית הזו של הצהובים עוד יעשו סרט.
ברק יצחקי עזב אחרון את חדר ההלבשה. הוא רצה את ריאל מדריד עוד לפני הגרלת הבתים. "זה לא יצא אז", אמר וחייך, "אבל עכשיו זה ייצא. אני בטוח".
טל בן חיים1, המצטיין - כבר אמרנו? - המשיך להרים את מיכה על הגב כפי שעשה מיד לאחר השער. "לא משנה מי יבואו, אנחנו נ***ן גם אותם", הוא צרח, לא שם לב שמסביבו מצלמות ועיתונאים.
האמת? דמיוני ככל שזה נשמע - אני מתחיל להאמין לו.
* מדובר בטקסט בדיוני