תלויים באוויר: אורן יוסיפוביץ מדווח מויילס על ההכנות של נבחרת ישראל

צפו במשדר מאולפן וואלה! NEWS

שניהם, בדרך זו או אחרת, התפוצצו לאוויר העולם ב-2009/10. זה בגלל באזר-ביטר בטדי, וזה בזכות שלושער מול אינטר. כיום, מבחינה מספרית (וכל אחד בגזרתו, כמובן), ערן זהבי וגארת' בייל דומיננטיים באותה מידה - המידה הכי גדולה שיש. הישראלי כבר עם 14 שערים ו-3 בישולים ב-11 משחקים העונה, ובייל עם 3 מ-3 (רק התחיל, הילד). במדים הלאומיים, המחץ של הוולשי הלאומית גובל בפסיכוזה. הוא כבש שישה שערים בקמפיין הזה, ומתוך התשעה של ויילס, גארת' כבש ו/או בישל שמונה. רק גול אחד - הגבהה לא מוצלחת של דייויד קוטריל שחדרה פנימה ב-1:2 מול קפריסין - לא היה קשור למספר 11. בייל כבש 12 שערים ב-15 המשחקים האחרונים של ארצו.

בנבחרת, EZ7 עדיין לא צבר מספר משחקים הירואיים רצופים כדי להגיע לדרגת ההאדרה לה בייל זוכה ברחובות קרדיף. תבנית הפרצוף שלו, שרקומה על כל צעיף וצעיף, מספרת את הסיפור. מתי ראיתם צעיף נבחרת של זהבי במערב ראשון לציון? על כן, ההשוואה הראויה תהיה בין זהבי של מכבי לבייל של ויילס.

שחקני מכבי תל אביב, בהם גם זהבי, לא אוהבים כששואלים אותם על התלות של הצהובים בערן. הם מתעצבנים כשמעלים את הנושא. טוענים בנחרצות שזו לא קבוצה של איש אחד. לעומתם, כולם מרגישים שכן. גם המספרים.

ואילו במקרה בייל של ויילס, הסיפור הפוך. לא משנה כמה יהיה הגיבור של הנבחרת הזו, הוולשים מסרבים לקרוא להגדיר את העסק כ'נבחרת של בייל'. בדוכני המזכרות, אין ספק - זה הוא; מבחוץ, ברשתות החברתיות, יש את ההלצות הקבועות - כבר קראו להם 'ביילס', והראו טבלה בה המקום התשיעי בדירוג פיפ"א הולך לשחקן עצמו. אבל מקצועית, כאן כולם מתעקשים - זה ביחד, כמו בהאשטאג הרשמי של הנבחרת. הכתבים אפילו לא שואלים ולא רומזים, המאמן כריס קולמן לא יגיד דברים שסלבישה יוקאנוביץ', למשל, אמר.

"הסטטיסטיקה של בייל מדברת בעד עצמה, אני לא חושב שאי פעם היה לנו שחקן כזה", אמר לי העיתונאי המקומי ג'יימי תומאס. "אבל אין כאן שום רמיזות מאף אחד שצפה בנבחרת, לכך שזו נבחרת של איש אחד. הנבחרת שמרה על שער נקי חמש פעמים - זה אומר המון על החשיבות של אשלי וויליאמס וכריס גנטר. השחקנים, התקשורת ובמיוחד האוהדים יודעים מי זה בייל ועד כמה הוא מיוחד; אבל ברור לכולם שזה סגל. זה לא המופע של בייל. השיא ההגנתי מראה עד כמה החשיבות של כולם גדולה".

וזו הנקודה. בזמן שערן זהבי השתלט מהותית על הקבוצה שלו בזמן שהחלקים האחרים פחות מתפקדים (למשל, 18 ספיגות למכבי ואנחנו רק באוגוסט), בנבחרת ויילס יש צדדים שמדהימים לא פחות מהמספרים של בייל. במכבי, ובטח בנבחרת ישראל, יש הרבה נקודות חולשה. בוויילס של הקמפיין הזה, כמעט ואין. המאמץ ההגנתי, למשל, זוכה כאן לאזכורים מרובים. ויילס זו הנבחרת עם ההגנה השנייה הכי טובה במוקדמות - רק שתי ספיגות בתשעה משחקים, וגם שתי הספיגות הגיעו מכדורים נייחים. הנבחרת לא ספגה כבר ארבעה משחקים ברציפות - דבר שלא קרה מאז 1981 - ואילו השוער הנסי כבר רושם 414 דקות בלי להוציא כדור מרשת. וכשרואים את ההרכב של גוטמן - טוב או רע? שמרני, זה בטוח - הראש חושב:

מה יהיה קשה יותר - למנוע מבייל לכבוש, או לכבוש? הערב בקרדיף סיטי סטדיום, שער נקי של מרציאנו יהיה נדיר כמו הרשתה של זהבי. וזו עובדה.

ויילס - ישראל (19:00, ערוץ 1)

תכנית המשחק של ויילס מסתכמת במילה אחת

גוטמן: "זהבי יטביע את חותמו בנבחרת"

כולם כאן מדברים על 1958.

כולם.

אז, כמה קילומטרים מהיכן שעומד קרדיף סיטי סטדיום, נבחרת ויילס העפילה לאחרונה לטורניר גדול. "יש משהו בנבחרת הזו שמזכיר לי את מה שהיה לנו", אמר קליף ג'ונס, מכוכבי שנתון 58', בכתבה נהדרת של כריס וות'אן. "ומה שמדהים", הוסיף ג'ונס, "זה שזו שוב ישראל".

כריס ג'ונס היום בן 80. אז היה בן 23. הוולשים לא העפילו מהבית המוקדם, אבל שורה של מדינות אפריקאיות סירבו לפגוש את ישראל האסיאתית בצמד משחקים על ההעפלה לטורניר בשבדיה. טורקיה סירבה, אינדונזיה גם, מצרים בטח, וכן, גם סודן.

בפיפ"א החליטו - עושים הגרלה. בלגיה יצאה בגורל, ומה אתם יודעים - גם שם לא הגיעו. אז יצאה ויילס. לאקי לוזר? הכי לאקי.

הוולשים הגיעו לרמת גן בינואר של אותה שנה, וניצחו 0:2. בגומלין, בניניאן פארק של קרדיף, הגיע היום של נבחרת ויילס. ושל חודורוב. השוער שבר את האף במהלך המשחק, וחילופים לא היו. הוא נעל את השער, נעל ונעל. כשהתעורר בבית החולים, כך מספרים, הוא זכר שוויילס היתה דומיננטית במשחק, אבל לא ידע מה היתה התוצאה. הוא ענה לאנשים בעברית, חשב שהוא בישראל. הוא היה בקרדיף, והוולשים ניצחו 0:2 - וחגגו חגיגת כדורגל אחרונה.

הם הגיעו עד רבע הגמר בשבדיה. עד שפלה עשה לזה סוף.

"עבר יותר מדי זמן", אמר השנה ג'ונס בן ה-80. "במיוחד ששוב מדובר בישראל. אולי זה נועד לקרות".

"בוויילס יש תחושה של חגיגות", אמר עיתונאי לאלי גוטמן, והמשיך את השאלה.

"חגיגות זה אתה", צחק מאמן נבחרת ישראל, והעביר את המיקרופון לטל בן חיים, שלמרות החיוכים לא אהב את השאלות של הוולשי. העיתונאי שאל אם הוא מפחד מגארת' בייל, וטב"ח1, באינסטינקט רגיל, השיב שהוא לא מפחד מאף אחד.

"אנחנו מפחדים שהוא יכבוש גם מחר", מסר דווקא פיטר ספנסר, דובר רשת ההימורים "Betfred", לתקשורת המקומית. החברה נאלצה להיפרד מ-200 אלף ליש"ט בגלל השער הדרמטי של בייל בניקוסיה, וספנסר סיפר ש"אנשים רבים השתמשו בכספי הזכייה שלהם כדי להמר על בייל שוב". היחס על כיבוש ראשון של בייל עמד על 4.0 מול קפריסין, והערב הוא יהיה על 3.5. הכינו את הארנקים?

המערך בו גוטמן מתכנן לפתוח, נכון לכתיבת שורות אלה, נראה כמערך שהולם את היריבה וקצת פחות את הנבחרת. המערך הזה, 2:3:5, צועק אבי ריקן ורמי גרשון, ופחות עומרי בן הרוש ואוראל דגני. בן הרוש הוא לא האיש - בלי נדר - לדהירות משוגעות בצד שמאל, ולדגני יש את החסרונות שלו.

ואם גוטמן בכל זאת הולך עם המערך השמרני, זה אומר שהתבוסה בחיפה יושבת לו בראש. לפי גורמים בנבחרת, אי אפשר שלא לשים לב שהמאמן חרד. נראה שהכוחניות הוולשית, בתוספת האפשרות שלהם לעלות ליורו לעיני הקהל הביתי, יכולות לגרום לכל אחד לפנטז על משחק אחראי של דגני או על סלאלום של בן הרוש.

עוד מוקדם לסכם את הקמפיין הזה, בטח כשלנבחרת ישראל יש את הסיכוי לסיים במקום הריאלי-מאוד עבורה. אבל הערב אלי גוטמן יראה לאן הוא לוקח את המשך הקדנציה השנייה שלו. הערב ינסה להחזיר לכריס קולמן על הנוקאאוט שחטף ממנו במרץ האחרון. הערב יענה על השאלה מי ייקח את ישראל לפלייאוף, אם וכאשר: הוא, או נבחרת בוסניה.