צפו במשדר מיוחד לקראת פינלנד באולפן וואלה NEWS
בסוף זה עניין די פשוט. שניה לפני שאנחנו שוקעים לתוך ניתוחים מורכבים, הזכיר לנו הניצחון הגדול של נבחרת ישראל על רוסיה שאחד הדברים החשובים ביותר בכדורסל זה לקלוע. במיוחד מבחוץ. כי יותר טוב לקלוע מאשר להחטיא. ואחרי מחצית ראשונה של 0 בזריקות מחוץ לקשת (מ-6 ניסיונות), כשהיריבה בעיקר מפציצה מבחוץ, הדברים הסתדרו ב-20 הדקות האחרונות. בשני הצדדים.
יורובאסקט: נבחרת ישראל ניצחה את רוסיה 73:76
אדלשטיין: "ניצחון חשוב לכדורסל הישראלי", אליהו: "התאבדנו על כדורים"
נתניהו בירך את אדלשטיין: "זו פשוט בשורה ענקית והישג כביר"
יבגני פשוטין הוא מסוג המאמנים להם אנחנו נוהגים ללעוג. אתם יודעים, המקובעים האלה. השמרנים האלה. הבוקים האלה. בניגוד לבחורינו המצוינים והיצירתיים, אלה שיודעים לאלתר. סוד די ידוע הוא שההכנה הטקטית הכי מדוקדקת באליפות כל כך צפופה מתבצעת לפני המשחק הראשון, ואכן ניכר בפתיחה שפשוטין ורוסיה התכוננו היטב. במיוחד הגנתית. גם כשהמעברים לאזוריות או מעין אזוריות לא הצליחו, הרוסים עמדו בכמה פרמטרים מאוד ברורים מבחינתם. כשהם משחקים מול קבוצה ולה קלע אחד (יבזורי), הם הגיעו עם פתרונות הגנתיים שכולם מתיישרים עם התובנה הזאת. כולל עזרות מכל מי שאיננו יבזורי. כולל חילוף משולש מול הפיק אנד רול של ישראל, כשהשחקן ששומר על יוגב אוחיון מגיע ועוזר מהצד החלש.
הפתרונות ההתקפיים של ישראל, בעשרים הדקות הראשונות, הגיעו במיוחד בדמות מצבי פוסט אפ לליאור אליהו. דיברנו לפני תחילת הטורניר על הצורך בשחקן שיכול לשחק עם הגב אל הסל. חשבנו אולי על כספי או מקל כפתרונות יחסיים לעניין הזה, ודווקא אליהו התייצב ועשה עבודה לא רעה ברגעים קשים. אבל חוץ מזה, כמעט וכלום. יציאה חלשה למתפרצות, רמת ביצוע נמוכה בהתקפה המסודרת וקצב של הכתבה, שהוא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנבחרת ישראל.
ובצד שבו אמורים לשמור? מחצית ראשונה רוויית טעויות. חוסר הבנה של החוזקות והחולשות של היריבה. לרוסיה יש מספר כלים התקפיים סבירים. בעיקר היכולת של מוניה ו-וורונצביץ' לפגוע מבחוץ + היכולות הפנומנליות של פרידזון לצאת על חסימות לקליעה (כולל הידע מתי לברוח החוצה ומתי להתגלגל על החסימה פנימה כדי לקבל כדור בתנועה לכיוון הטבעת). לא הרבה יותר מזה. אבל הקבוצה של אדלשטיין טעתה פעם אחר פעם, כשהיא מגיבה לא נכון או מאוחר, למצבים של חצאי חדירות, באופן ששחרר את הרוסים לזריקות קלות מבחוץ, שעשו את ההבדל.
כך יצא שבסיום המחצית הראשונה עמדה ישראל בפיגור 10, כשהיא מובילה באחוזי הקליעה באופן משמעותי, אבל חוטפת בראש בכל מה שקשור לקליעה מבחוץ. וזה, אמרנו בפתיחה, די חשוב.
אז אם פשוטין ניצח בכל הקשור להכנה, אדלשטיין ניצח בכל מה שקשור להתאמות. ובגדול. קודם כל ברמה הפרסונלית. פישר ודאוסון בחוץ. אלישי כדיר (ובמידה מסוימת רביב לימונד) בפנים. מקל, למרות מחצית ראשונה מהוססת, נשאר עם הכדור. ברמה הטקטית, הטעויות החוזרות שהובילו לזריקות הקלות של הרוסים תוקנו. לא מעט בעזרת חילופים אוטומטיים שמנצלים את היכולת של לימונד ומקל לקבל אחרי החילוף שחקנים גבוהים וחזקים מהם (כולל חילוף משולש גם בצד של הכחול לבן מול התקפת הדאבל אלבו הרוסית). וכשאדלשטיין מכסה את החורים מהמחצית הראשונה, פשוטין דעך וטעה. בין היתר, כשנתקע עם פונקרשוב על המגרש. ומעבר לטקטיקה, הנבחרת הרימה הילוך בכל הקשור לאגרסיביות, וזה בא לידי ביטוי בסטטיסטיקה מנצחת של 12:21 נקודות לאחר איבודי כדור של היריבה.
אבל בואו נדבר על השחקנים. באליפות הקודמת באו בתלונות לאריק שיבק, על שהלך בכוח עם השחקנים "שלו", ויהי מה. ארז אדלשטיין הלך במחצית השניה לשלישיה שלו: כספי, מקל, אליהו. והלך נכון. וקודם כל עומרי כספי, עם 38 דקות של בעל בית. הרוסים התכוננו יפה מאוד למצבי ההתקפה שבהם כספי מקבל כדור לבידוד (אחד על אחד), אבל לאופי של כספי קשה להתכונן. אפשר לדבר כמה שרוצים על כספי כשחקן משלים או שלא ברמת סט הכלים ההתקפיים היחסית מוגבל שלו, אבל לא בכל הנוגע לרצון ולמחויבות שלו לנצח. בעמדה 3 או 4, כספי החזיק על כתפיו את ריבאונד ההגנה של הנבחרת. כספי קרא מצוין את מצבי הפיק אנד רול של גל מקל ברגעים החשובים, כדי להבליח לנקודות קריטיות, ודפק 2 קליעות שעשו את ההבדל.
גל מקל נראה במחצית הראשונה כמי שממשיך באותו הקו הבינוני והמייאש של משחקי ההכנה. מכדרר יותר מדי, לא בקצב של המשחק, מסיים רע מצבים די פשוטים בתוך הצבע ושאר ירקות. אבל המאמן שלו הלך איתו, וזה השתלם לכולם. עוד לפני הווינר שוט שעשה את ההבדל. וליאור אליהו בעוד משחק התקפי יוצא מן הכלל, כזה שמאפשר לסלוח על הבעיות החוזרות בהגנה ובמיוחד בריבאונד. אתם יודעים מה? אליהו היה כל כך יעיל, שלא נספר כמה ריבאונדים היו לו אתמול. רק נגיד שזה אחד פחות מפישר. ופישר סיים ריבאונד אחד.
בסופו של יום, נבחרת ישראל השיגה ניצחון גדול, על יריבה בינונית ומטה. וכעת היא ניצבת בפני עוד שני משחקים מול נבחרות בינוניות ומטה. פינלנד בינונית ובוסניה מטה. אין שום סיבה בעולם שישראל לא תנצח את אחד משני המשחקים הקרובים ותשלים וי על המטרה המרכזית שהוגדרה לה.
