פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא רוצה? לא צריך: סיכום המחזור בליגת העל על ההתנהלות המבישה של אלי טביב

        משחקי ה-"תחזיקו אותי" של אלי טביב מביישים את בית"ר ירושלים, והגיע הזמן שייפסקו, תרתי משמע. חמי אוזן סוגר מחזור, כולל: אשליית ליגת האלופות של מכבי תל אביב והחובה של אלונה ברקת למנות מנהל מקצועי

        לא רוצה? לא צריך: סיכום המחזור בליגת העל על ההתנהלות המבישה של אלי טביב
        צילום ועריכה: קובי אליהו

        Like

        בצדק רב כתב כאן אתמול (שני) פז חסדאי, שמכבי תל אביב לא צריכה להתנצל על האליפות המשעממת שלה. העובדה שמכבי תל אביב עשתה את זה כל כך משעמם וכל כך צפוי היא גם סימן לכוח. עדות למעמד שמכבי תל אביב יצרה לעצמה בליגה. לפחד שהיא זרעה. יותר מכל האליפויות הקודמות תחת גולדהאר, זו אליפות של ארגון. האליפות הראשונה עם אוסקר גרסיה היתה של תחושת שליחות, האליפות השנייה של פאולו סוזה היתה של תשוקה עם ניחוחות של אירופה. האליפות השלישית תחת פאקו היא אליפות של ארגון. כמו מכבי חיפה של העשור הקודם, מכבי תל אביב זכתה באליפות קודם כל בגלל הארגון המנצח שהיא היום. ואלו האליפויות שמחזיקות הכי הרבה זמן.

        רק שעכשיו אורב למכבי תל אביב בפינה חיידק ושמו אירופה. אומרים שבלי אירופה כל זה לא שווה, והחלום האמיתי צריך להיות ליגת האלופות. אלו שטויות. אלו שטויות קודם כל כי לקבוצה ישראלית אירופה זה בונוס. בונוס שבא אחת לכמה שנים. כדי שאירופה תהיה שגרה עבור קבוצה ישראלית, היא צריכה להמשיך לשלוט בליגה שלה ביד רמה, ולאורך זמן. מכבי תל אביב בכדורסל למשל. כיום, קבוצה ישראלית יכולה להשתחל לשלב הבתים בליגת האלופות, וזהו. מעבר לזה, אין לה יותר מדי סיכוי. שישה משחקים, וביי. עלייה לליגת האלופות לא מעידה על כלום. מכבי תל אביב עשתה את בעידן קלינגר, וכולם זכורים מה נשאר מאז. האליפות האחרונה של מכבי תל אביב, אליפות השגרה, צריכה להבהיר לה יותר מתמיד שהחיים שלה הם בישראל. בליגה הישראלית.

        חוגגים אליפות למכבי תל אביב: כל הכתבות, הטורים והניתוחים

        הבלוג של איציק יצחקי על דרך המינוי המפתיעה של רוני לוי

        מהראן ראדי לא לבד: מכבי ת"א פועלת כדי לנטרל את המסיתים

        אוהדי בית"ר ימחו נגד ברקת, דסה ואנטל בספק למכבי ת"א

        מאמן מכבי תל אביב פאקו אייסטרן (קובי אליהו)
        אלו האליפויות שמחזיקות הכי הרבה זמן. פאקו אייסטרן (צילום: קובי אליהו)

        מה שקורה בליגה בתקופה האחרונה רק אמור לחדד זאת. המוטיבציה לקחת את הכתר ממכבי תל אביב הגיעה לשיא חדש. אלונה ברקת שופכת סכומים משוגעים ורוצה לקנות כל דבר שזז. יעקב שחר משלם משכורות שפעם לא חלם שיסכים להן. המנהלים החדשים של הפועל תל אביב עושים רושם כמי שמבינים איפה הבעיות האמיתיות של המועדון והמהלכים הראשונים שלהם נראים מבטיחים. יש אצטדיון חדש בבאר שבע. אחד כזה כבר יש בחיפה. שוק השחקנים מעולם לא היה תוסס כל כך. את הטירוף הזה מכבי תל אביב צריכה להרוג. לחסל. להשאיר ממנו רק אבק. אליפות נוספת של מכבי תל אביב תהיה משמעותית יותר מכל עלייה לליגת האלופות, נוצצת ככל שתהיה. לטווח הארוך היא תתן לגולדהאר תמורה רבה יותר.

        למכבי תל אביב הזו יש באמת הזדמנות לעשות היסטוריה. זו הקבוצה הראשונה בעידן המודרני שיכולה לשחזר הישג מעידן קדום – חמש האליפויות של הפועל פתח תקוה. הישגים מעידן קדום נראים תמיד בלתי אפשריים כי הושגו בתקופה שהיתה, כביכול, קלה. מכבי תל אביב יכולה לנפץ זאת. בדרך לשם היא עדיין צריכה לעמוד באתגר שמכבי חיפה לא עמדה בו אחרי האליפות השלישית ברציפות תחת רוני לוי, וזהו אתגר רענון הסגל ומציאות גיבורים חדשים. אבל זהו אתגר בעל ערך רב יותר מאתגר ליגת האלופות, שבו אתה תלוי בהגרלה ומהר מאוד הוא נגמר. האליפות השלישית של מכבי תל אביב מלמדת שהאתגר האמיתי של המועדון הוא אפשרי. או אז, אם וכאשר, אירופה תהיה משימה אמיתית והאתגר הבא של המועדון. כרגע זו בעיקר הליגה הישראלית.

        מיטש גולדהאר בעלי מכבי תל אביב עם ברק בדש (ברני ארדוב)
        אתגר הרענון עומד לפניו. מיטש גולדהאר (צילום: ברני ארדוב)

        Share

        התגובה האינסטינקטיבית של יפי הנפש והלקקנים בכל פעם שמוטחת ביקורת באלונה ברקת היא לשלוף את קלף השוביניזם. היא מסתבכת בצורה מיותרת עם מינוי מאמן? שוביניזם. היא מחליפה מאמן בצורה מכוערת למרות שהיתה יכולה לעשות את זה יפה? שוביניזם. היא נכנסת לתסבוכת של זמן עם מאמן שהיתה יכולה להביא מזמן ובלי מריבות? שוביניזם. היא מיתממת בנוגע ליצירת הקשר עם ברק בכר? שוביניזם. היא מספרת חצאי אמיתות אחרי הסערה? שוביניזם. היא מסכנת בשלומיאליות את גביע המדינה? שוביניזם. היא מתבזה כדי למצוא מאמן שיביא לה אליפות אבל לוקחת בסוף אחד שמעולם לא עמד באתגר כזה? שוביניזם.

        לא שאין בזה משהו, אבל מי שנכנסת לעולם של גברים, לא יכולה לצפות להקלות. האכזריות של כלי התקשורת לא פוסחת על אף אחד, כולל נשים, בטח כאשר מדובר בקומדיה של טעויות כפי שהתרחשה בבאר שבע בינואר כאשר הקבוצה ביקשה לשחרר ברגע האחרון את אחד הזרים, וכעת עם אלישע לוי. זו אותה חובבנות, אותה יעביר אלישע לוי בירושה לברק בכר. אלישע לוי הוא אמן יחסי האנוש. הוא הסתדר עם מאור (ויעקב) בוזגלו, הוא שרד את הנהלת סכנין, העיר את ליאור רפאלוב והלך בין כל הטיפות והאינטרסים במכבי חיפה. גם אשף מכשולים כמוהו מעולם לא נראה סובל ואבוד כמו מול ברקת. תשאלו עוד כמה מאמנים שעבדו איתה בבאר שבע, ותגלו שברק בכר עוד עשוי להתגעגע לאיזי שרצקי.

        שוב, קלף השוביניזם הוא לא מופרך מהיסוד, אבל הוא בעיקר מעיד על הזלזול כלפי ברקת ולא על כבוד אליה. מי שעושה הנחות למי ששופכת כל כך הרבה כסף, לא באמת מאמין ביכולות שלה. אלונה ברקת, מה לעשות, לא מנוסה בענף כמו שירצקי, שחר, ובטח לא כמו קרויף, וזו לא בושה שתבקש עזרה כמו מיטש גולדהאר ותמנה מנהל מקצועי. מישהו שיגיד לה שאם רוצים לצרף זר בינואר, צריך לשחרר אחד הרבה לפני היום האחרון להעברות. כזה שיגיד לה שאם רוצים להחליף מאמן, אז עושים זאת בטיימינג מוקדם יותר ולא כזה שמתנגש עם הלוז של הקבוצה והכבוד של כל הסובבים. אם רוצים, אפשר ללכת עד עיסקת סוארס היקרה מדי ולראות שאדם ששופך כאלה סכומים ועושה כאלה שטויות, צריך עזרה. זו לא בושה וזה לא שוביניזם.

        העובדה שכולם דורשים מיעקב שחר למנות מנהל מקצועי אבל לא מברקת, מלמדת על אותו זלזול. אותו חוסר אמונה שברקת באמת מסוגלת לתת פייט לאורך זמן לכרישי הליגה, ובראשם מכבי תל אביב. ברקת צריכה לשאוף שההצלחות שלה לא יהיו מבוססות רק על תקציבים גדולים וכוכבים ענקים, אלא גם על ניהול. כל עוד לניהול שלה לא יהיה חלק בסיפור ההצלחה, גם אם היא תביא את ערן זהבי זה כנראה לא להספיק לאליפות.

        אלונה ברקת בעלים הפועל באר שבע (יוסי ציפקיס)
        לא בושה לבקש עזרה. אלונה ברקת (צילום: יוסי ציפקיס)

        Comment

        הפועל חיפה נשארה בליגה בלי סטייל וכמעט בלי כבוד. 0:0 שסגר את הסיפור כמו שצריך לסגור אותו – האדומים בליגת העל אך ורק בגלל שקבוצות האחרות היו הרבה יותר פראייריות ממנה. מי שבונה על תקומה בעקבות האירוע הזה, מוטב שיירגע. הנה כבר עכשיו מספרים על ריב בין בנין לגבאי, מנהל הקבוצה, ובין בנין לאבי פרץ, מאמן השוערים. כמה מאמנים כבר רבו עם אותו גבאי, והשגרה הזו נמשכת. הפועל חיפה, למרות ההישארות, היא קבוצה של עסקנים. של אנשים שנאחזים בכיסא וחושבים שהקבוצה שייכת להם. או בשפת הכדורגל הישראלי – מנהלים מיתולוגיים.

        עד שיואב כץ לא ינקה את האורוות, הפועל חיפה תמשיך להיראות כמו בבואה של הקבוצה שהיא יכלה להיות. עד שהבעלים לא יבהיר לאותם עסקנים מהי היררכיה של מערכת, הקבוצה תמשיך לאבד שחקנים ומאמנים. המהפכה החיובית של הפועל חיפה לא רק צריכה להתרחש בגזרת השחקנים, אלא קודם כל ברמת הארגון.

        הבעלים של הפועל חיפה יואב כץ (אדריאן הרבשטיין)
        חייב לבצע ניקוי אורוות. יואב כץ (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        המחזור הבא: בית"ר ירושלים – מכבי תל אביב

        אם אפשר לסכם את פועלו של אלי טביב בשתי מילים, הן היו בוודאי "תחזיקו אותי!" הבעלים של בית"ר ירושלים מכור רק לדבר אחד יותר מפיטורי מאמנים, והוא לזרוע חוסר ודאות לגבי עתידו. לא בטוח שהוא ימשיך בהפועל תל אביב, לא בטוח שהוא ימכור את הפועל תל אביב, לא בטוח שהוא יקנה את בית"ר, לא בטוח שהוא יישאר בבית"ר, לא בטוח שהוא ימשיך בכדורגל אחרי הרימון, ואחרי הירי, ואחרי ההפגנה, ואחרי המשפט, ואחרי פסק הדין, ואחרי העונש של בית הדין.

        וכך גם עכשיו. כן, שוב לא בטוח שטביב רוצה להמשיך. מצד אחד הוא עמל על העונה הבאה. נפגש, מתייעץ, מציע, אבל מצד שני משחק את המשחק הקבוע שלו. משחק ה-"תחזיקו אותי". בפועל, הוא רוצה עזרה כלכלית מראש העיר, ושוב לוקח את בית"ר כבת ערובה. הוא מאשים את הקהל שגורם לו נזק כלכלי, ושוכח שהוא זה שהושיט יד לגורמים השלילים ביציעי בית"ר ושידר להם שמותר להם הכל. עכשיו רק הוא לא אחראי.

        אנשים שקוראים את טביב היטב יודעים שהוא מכור לכדורגל, והוא לא באמת רוצה ללכת. אבל אם הוא מתכוון להמשיך לאיים ולגרום לבית"ר להיראות כמו פושטת יד, מוטב שיעזוב. עדיף למות יפה, מאשר לחיות עם איומי הסרק החוזרים ונשנים של טביב. זה מבזה את המועדון, זה מבזה את ההיסטוריה של בית"ר, זה מבזה כל רגע טוב שהיה לצהובים-שחורים בעונה הזו.

        להיות בעלים של קבוצת כדורגל זו אחריות. אתה לוקח עליך את כל ההיסטוריה, ואת כל הבעיות, הצרות, וההרגלים הרעים. במקום להתמודד איתן לאורך זמן באומץ, טביב חושב עדיין שבית"ר צריכה להוכיחה את עצמה בפניו, ולא להיפך. הרגע שבו זה יימאס באמת הולך ומתקרב. גם במצבו הנוכחי, מועדון בית"ר ירושלים לא צריך להתחנן כל כך הרבה לאלי טביב.

        אלי טביב הבעלים של בית"ר ירושלים (קובי אליהו)
        שוב לוקח את בית"ר כבת ערובה. אלי טביב (צילום: קובי אליהו)