"זה לא גמור", הוא אמר. "תאר לך שאנחנו מפסידים הערב בחיפה. שבע הפרש, כן? ואז באר שבע, מפסידים גם שם, ארבע, כן? ואז באה אלינו קרית שמונה, היא כבר כמעט ניצחה אצלנו השנה, ודופקת אותנו בבלומפילד. ויורד לאחד. תשמע, זה לא גמור".
בשנה שעברה, לאחר שמכבי תל אביב הפסידה 3:1 בדרבי, החל חבר צהוב של הבטטה לפתח תאוריות לפיהן הקבוצה של פאולו סוזה עדיין לא הבטיחה את התואר. חמישה ימים אחר כך הכול נסגר, עם ניצחון ואליפות בבאר שבע. אותו חבר הפציע בתחילת השבוע שעבר עם קונספירציות נוספות. היה להט בעיניו, סוג של תשוקה מזוכיסטית. "זוכר את מנצ'סטר יונייטד לפני כמה שנים, איך הובילו על סיטי שמונה הפרש? אל תגיד שזה לא יכול לקרות".
אפילו כשקרב האליפות סגור, יש כאלה שמוצאים את התירוץ להחיות את העונה בעוד כמה ימים. אתמול באו רוג'רס קולה ועירוני קרית שמונה ונתנו עוד בוסט קטן למכונת ההנשמה. מכבי תל אביב קיוותה להזדמנות לחגוג שוב במגרש האליפויות הפרטי שלה, וורסמיל, בפעם השנייה בתוך שנה והשלישית בתוך 20. בניגוד לשנה שעברה, היא תיאלץ לעבור את המפגש הזה, ואפילו אם תנצח בו תחכה לפחות עוד שבוע אחד, למפגש בבלומפילד עם קרית שמונה.
גם בתחתית הייתה מי שחשבה שהרוויחה שבוע נוסף של חסד. זו הפועל פתח תקוה, שהתגברה על צמד של ניב זריהן ונכנעה לזוגייה של חמדי סליחי מהפועל חיפה. אצל פתח תקוה יש מנות קצובות ביותר של אוויר. היא תלויה כעת בשני הפסדים של הפועל עכו, אחד מהם בבית לסכנין. ביום שני ייערכו שני קרבות. נתניה תארח את עכו, שעם תיקו תוריד סופית את המלאבסים. באר שבע תתמודד עם מכבי תל אביב, כשניצחון יעשה קצת רוח בצמרת. לפחות לעוד יום אחד, רכבת הפיניש הדרמטי בליגת העל עדיין ממתינה בתחנה.
מקום 3: ויקי כריסטינה אשדוד
הנה סיפור אישי קטן. כמי שכותבת על ליגת העל, הבטטה העדיפה בשנים האחרונות משחקים מליגת העל על פני כל דבר. קלאסיקו, דרבים של מנצ'סטר, צ'לסי-ארסנל, כולם נפלו שדודים לרגלי הפועל תל אביב, רעננה וסכנין. כן, היה פה אלמנט של עבודה, כמובן, הלא כתיבה מקצועית חייבת לבוא כתוצאה מצפייה, אבל מדוע להתכסות באליבי הזול הזה במקום להגיד את האמת? הכול נעשה מבחירה. שבת היא יום של כדורגל ישראלי, ומי שבוחר לארגן קלאסיקו בחמש בערב, בל יתפלא שזונחים אותו לטובת באר שבע מכבי פתח תקוה. לתשומת לבכם, החבר'ה מלה ליגה.
הפעם האתגר היה קשה מנשוא. בעוד ברצלונה רוויית ההייפ מההצגה של אמצע השבוע נגד באיירן מארחת את ריאל סוסיאדד, עלתה הפועל פתח תקוה לשחק נגד מ.ס. ואשדוד (בל תחשבו שזו טעות, ו' החיבור שם כדי להמחיש שבמועדון הזה יש יותר מקבוצה אחת). כבר לפני המשחק נראה היה שרמי ויץ ואבי נמני מתקשים לשמור על העיניים פקוחות ושידרו, תרתי משמע, אווירת שעמום טוטאלית. ואז המשחק יצא לדרך. בערוץ אחד היציעים העגומים של הי"א, באחר ניימאר ומסי מתקשים לפצח את הטקטיקה של מויס. היד מזפזפת בעצבנות. הרי אתה מחויב למקצוע, מר בטטה, אמר הקול הפנימי. הרי זו ברצלונה נגד אשדוד, קנטר קול ההיגיון.
בגדתי. אני מודה, בגדתי. האצבע בחרה וזרקה את המחצית הראשונה באשדוד לפח. קשה היה לשאת את המחשבה שהזמן יתבזבז על האירוע הנורא הזה, ש-0:0 כתוב לאורכו ולרוחבו, במקום על עוד מפגן מרהיב בקמפ נואו. כמו גבר שמוצא את התירוץ להסביר מדוע התפתה, השתמשתי ככתב הגנה במספרת של פדרו. הלא אין הדין של וירטואוזיות שכזו בתקציר הלילה המאוחר כדינה של בעיטה מופלאה בשידור חי. ואני תפסתי את זה! תגידו אתם, האומנם זהו חטא?
כן, זהו חטא. אתה כותב על ליגת העל, אתה צריך לראות ליגת העל. אכול בושה, זפזפתי חזרה לאשדוד רק עם פתיחת המחצית השנייה, בערך 30 שניות לפני שדור חוגי כבש שער שבאותו רגע נראה כמו אירוע בודד וחסר משמעות במשחק האפור הזה. את ההמשך אתם יודעים, נגמר 2:4 במחצית אדירה והיסטורית, שייתכן שגם הורידה את השחקנים של ניר קלינגר ליגה. ברצלונה באשדוד.
לסיפור כזה יש רק מסקנה אחת ראויה: לפעמים הפשע משתלם.
מקום 2: ניב זריהן והאקדמיה
את המשל המדויק ביותר לפרדוקס ששמו מ.ס. אשדוד תוכלו למצוא בניב זריהן. אתמול, בפיגור 1:0 ו-2:1, כשקהל אוהדי עירוני אשדוד חותר ביציעים נגד הקבוצה שמורכבת ממחצית מועדונם לשעבר, הבקיע זריהן שני שערים. זריהן הוא בנו של יגאל, מלך השערים והסמל הכי גדול בהיסטוריה של עירוני. כמה מוזר שדווקא זריהן ג'וניור השתיק פעמיים את האוהדים הצהובים-כחולים ביציע.
זריהן הוא לא תוצר של עירוני, אלא של אקדמיית הכדורגל בעיר, הסמל המסחרי של ג'קי בן זקן. מוקדם יותר השנה הוא ישב במחבוש משום שהסתבך בשטויות, עוד סימבול קטן למצב הקבוצה שלו שעלולה לשבת בכלא הלאומית בעונה הבאה. בשבת הוא, יחד עם אור אינברום, עוד בוגר של האקדמיה, עשו שמות בהגנה של פתח תקוה. זה, כאמור, לא ממש עזר בסיום וכעת אשדוד רחוקה מפרידה ראשונה בגלגולה הנוכחי מליגת העל.
כל עוד המצב באשדוד כל כך גרוע וסבוך, הוא לא מסכן רק את המועדון, אלא גם את הכישרונות הצומחים בו. היו כאלה שבן זקן ייצא בזמן, אחרים, כמו זריהן, גדי קינדה ואינברום, יפסידו לא מעט ככל שיישארו בו. הבעלים חייב למצוא פיתרון מהיר לבעיה שבסופו של דבר גם הוא יינזק ממנה. ייצוא שחקנים לאירופה אפשרי כשאתה בליגת העל. בניגוד למכבי פתח תקוה, מכבי נתניה ובני יהודה, איש לא מבטיח שאשדוד, אם תרד, תמהר לשוב לליגה הבכירה במצבה הנוכחי. אז מה עושים עכשיו, ג'קי?
מקום 1: הקופון המוצלח של חמדי סליחי
לפרק זמן מסוים נדמה היה שחמדי סליחי הוא הדבר הכי טוב שקרה בליגת העל בשנתיים האחרונות. זו הייתה תעלומה איך ייתכן שחלוץ נבחרת אלבניה הגיע דווקא להפועל עכו? אמרו שאם לא היה כזה בעייתי הוא היה היום בפרמיירליג או בבונדסליגה, ורק בגלל ענייני אישיות נחת בליגת העל. סבבה, אבל עכו? דווקא עכו?
כשכבר השלמנו עם היותו של שחקן כל כך אקספלוסיבי בעכו, הוא עבר להפועל חיפה. המהלך הזה היה מתבקש מבחינת עכו. היא הייתה חייבת לסגור חובות ולא יכלה לעמוד בסכומים ששילמה לו. עזיבתו של סליחי נראתה כמו חתימה על כתב כניעה במאבק ההישארות, הוא הרי היה הכוח העיקרי והמוציא לפועל. לפני שעזב, עכו לא הבקיעה במשך שלושה מחזורים, לאחר שעבר להפועל חיפה היא המשיכה לשבות שלושה מחזורים נוספים. אלא שאז נשא המהלך פרי, כששחקני הרכש שצירפה במקום החלוץ אפשרו לה לבצע קאמבק מצוין. באשר לחיפה, סליחי לא תרם לה שום דבר. נדמה היה שהמהלך הזה, שהיה אמור להיות הכי חשוב של יואב כץ העונה בגזרת השחקנים, נדון לכישלון.
הכול נראה רע מבחינת חיפה, עד לשבת שעברה. בפיגור 2:0 מול הפועל פתח תקוה סליחי נתן את הראשון, ומשם השמיים היו הגבול. הוא הוסיף עוד אחד ואתמול כבש צמד נוסף. שני מהפכים אדירים כשהאזעקות בחוץ משתוללות, על שניהם חתום האלבני. סליחי התעורר בדיוק בזמן, כדי להוכיח שלעתים רחוקות יש, אפילו בכדורגל הישראלי, עסקאות שבהן שני הצדדים יוצאים מנצחים.
