תתחיל לפתח חוש קצב: גיא גודס שוב הגיע לשיא בשלב מוקדם מדי בעונה

חמישה רבעים. זה כל שנדרש עבור פנרבחצ'ה אולקר. כן, חמישה רבעים. מתוך 12 רבעים ששוחקו בסדרה החד צדדית הזו, ניצחה מכבי תל אביב בשבעה. ובכל זאת, הסדרה נגמרה בסוויפ קל. אולי מכאן נובעת תחושת הפספוס הגדולה במכבי תל אביב בבוקר שאחרי. המכות שהנחיתו הטורקים על אלופת אירופה היוצאת היו קצובות, מתוזמנות ומרוכזות לכדי בליצים של כמה דקות בלבד. זכותם של גיא גודס או שמעון מזרחי לטעון שאכן הייתה זו החמצה. שאילולי ההתרסקות במחצית השנייה של משחק מספר 1, שאם רק היו מגיעים חדים ומפוקסים לרבע הראשון של המשחק השני – הכל היה נראה אחרת.

האמת היא שפערי הרמות גדולים מאוד. לאו דווקא בכישרון, לאו דווקא בניסיון, לא בהכרח בעומק. אם תרצו, שתי הדקות שסיימו את הזמן החוקי, זיקקו זאת והמחישו היטב שיש כאן מגיע אחד בלבד, והוא לחבורה המלוכדת של ז'ליקו אוברדוביץ'. החבורה של גודס השליכה זריקות התאבדות מבחוץ, בעוד שפנר אולקר שוב ושוב הזיזה את הכדור למקומות הנכונים בסבלנות ובסדר מופתי, גם אם לא באפקטיביות גדולה במיוחד. למזלה של מכבי תל אביב זה הלך להארכה, אבל ניתן היה להבחין בקלות מי מבין השתיים היא המאומנת והמאורגנת יותר.

מכבי תל אביב הודחה מהיורוליג, סיקור מיוחד

מכבי תל אביב הפסידה לפנרבחצ'ה אולקר 75:74, נוצחה 3:0 בסדרה והודחה מהיורוליג

נס לא קרה כאן: מכבי תל אביב לא ראויה לפיינל פור

יאן וסלי, ועוד מהספסל, הוא ההבדל בין מכבי תל אביב לפנרבחצ'ה

העונות הגרועות של מכבי ת"א ביורוליג: השוואה לעונה הנוכחית

היו עליות, ובעיקר ירידות: רגעי המפתח בעונה האירופית של מכבי תל אביב

העונות הגרועות של מכבי ת"א ביורוליג: השוואה לעונה הנוכחית

במובן זה, הסדרה הזו הוכרעה עוד לפני שהחלה. אלה לא רק התנודות הקיצוניות ביכולת שאפיינו את מכבי תל אביב עוד לפני הסדרה; זה עצם העובדה שהצהובים לא גיבש זהות אמיתית ומובחנת במהלך העונה, בעוד שפנר עברה מטמורפוזה מסקרנת.

מקבוצה עם אוריינטציה התקפית מובהקת, היא שינתה את עורה במהלך העונה ופיתחה הגנת ברזל. השינוי הזה, שסייע לה להפוך לקבוצת החוץ הטובה ביורוליג, ניכר היטב גם אמש ביד אליהו. ומכבי תל אביב? בהתחלה היא ייחלה לקבוצת אקדוחנים ששולפים במהירות וקולעים בצרורות, אחר כך שאפה להפוך לקבוצה עם טקטיקה הגנתית ייחודית כסמן הכר, אבל בין לבין הפכה למעין ייצור כלאיים משונה. לא בדיוק קבוצת התקפה, לא לגמרי קבוצת הגנה, אלא סתם קבוצה בינונית.

לאורך כל העונה פנרבחצ'ה נעה קדימה. לעומתה, מכבי תל אביב רצה במעגלים. מפעם לפעם היא הראתה ניצוצות של קבוצה גדולה, אך אלה התפוגגו במהירות והוחלפו בתסמינים של קבוצה לא בריאה. דברים כאלה מחלחלים גם לשחקנים. די היה להתמקד בקלאסה ובחוכמת המשחק של אנדרו גאודלוק לעומת הפראות של ג'רמי פארגו. די היה לחזות בשיפור המתמיד של נמניה בייליצה הנהדר אל מול חוסר האונים המתמשך של סופו.

גודס צלח מבחנים קשים בעונתו הראשונה כמאמן מכבי תל אביב ביורוליג. בדרך הוא הראה גם לא מעט יכולות ראויות וגם אישיות מעוררת הערכה. אבל לעומת אוברדוביץ', שלצד היותו טקטיקן דגול יודע להשביח שחקנים וללמד אותם לשחק נכון, גודס החוויר. אף לא אחד משחקניו באמת שינה את משחקו לטובה. עמוק בתוך השלבים המתקדמים של העונה ג'רמי פארגו ומרקיז היינס עדיין מעדיפים השלכת שלשות על פני שימוש במהירות ובאתלטיות שלהם כדי לחדור לצבע; ג'ו אלכסנדר סובל מאותה הבנת משחק לקויה והגנה רעועה שאפיינה אותו עם הצטרפותו לקבוצה; אלכס טיוס עדיין מזנק ללא הכרה בנסיון לחסום, במקום לפתח את הגנת האחד על אחד שלו;

מכבי תל אביב מודל 2014/15 היא קבוצה לא רעה, אפילו די טובה, עם כוח מתפרץ ויכולת גבוהה וראויה לציון ליישם תוכנית משחק הגנתית, בעיקר, גם מול יריבות עדיפות. הבעיה היא שהיסודות שלה רעועים. ההרגלים נבנו עקום. אם במשך עונה שלמה אתה מסתמך על יכולות הסקורינג של דווין סמית' ובריאן רנדל, שחקנים משלימים במהותם, פלא שצצות בעיות ברגע האמת? אם חודשים ארוכים אתה לא מוצא את הנוסחא בהתקפה העומדת, איך לא תיגרר למשחקים עם סקור נמוך?

*בשורה התחתונה, מכבי תל אביב הגיעה לשיא מוקדם מדי. במהלך השבועיים בהם ניצחה את ברצלונה וריאל מדריד היא הציגה את הכדורסל הטוב ביותר שלה העונה, ואז לפתע דעכה לאיטה. ליכולת של השבועיים ההם היא עדיין לא חזרה, אבל זה לא מפתיע במיוחד לאור ההיסטוריה של גיא גודס כמאמן. עכשיו כבר אפשר לקרוא לזה הרגל מגונה. כבר בעונתו הראשונה כעוזר מאמן מכבי ראשון לציון נראו הניצנים הראשונים לתופעה: ראשון ניצחה את מכבי תל אביב והפועל ירושלים בטווח של שבועיים וסומנה כמי שעשויה להפתיע בהמשך העונה, רק כדי לסיים אותה ברבע גמר הפלייאוף אחרי הדחה בסוויפ קליל. כמה שנים אחר כך, כמאמן הפועל ירושלים בעונת 2008/09, הוא ייצר ניצחונות יוקרתיים על מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל חולון תוך עשרה ימים.

ירושלים שלו שוב תויגה כיריבה ראויה למכבי תל אביב, אך עפה כבר בחצי הגמר לפני שהזדמן לה מפגש איתה. גם בעונה העוקבת בבירה התסריט חזר על עצמו, רק הפעם בגדול יותר – ניצחון על מכבי חיפה ועוד שתי הצגות נהדרות וניצחונות ביורוקאפ מול ולנסיה בחוץ ומול גלאטסראיי במלחה הפיחו תקוות מחודשות, שגם הן התנפצו עם עוד הפסד בחצי גמר הפיינל פור, הפעם לגליל עליון.

המשמעות די ברורה: גודס, וזה ייאמר לזכותו, כמעט תמיד מוביל את הקבוצות שתחתיו לשיא היכולת ולניצחונות יוקרתיים על יריבות עדיפות. אבל כדי להיכנס לליגה של הגדולים, גודס יהיה חייב לשנות את הכרוניקה – מתחילים לאט, מגבירים ורק בסוף מגיעים לקצה גבול היכולת. כפי שהוא חווה על בשרו, לפעמים יכולת שיא שכזו הופכת מהר מאוד לגורם שלילי אם איננה בתזמון מדויק.

*ג'רמי פארגו אמנם החטיא שתי זריקות מכריעות, אבל גם זה לא ייקח ממנו את האיתות החיובי שבא מכיוונו במהלך הסדרה. כשברקע נשמעים קולות הקוראים לשחרר אותו ממכבי תל אביב בקיץ, הנתונים שלו מדברים בעד עצמם, ולא רק בסדרה הזו.

שימו לב למספרים של פארגו בשתי הפעמים בהם השתתף בסדרת הצלבה כשחקן מכבי תל אביב – 19.2 נקודות, 18.2 מדד יעילות והכל ב-56% נאים מהשדה. בסדרה הקודמת מול קאחה לבוראל הוא התפוצץ בהיעדרו של דורון פרקינס וגם הפעם הראה שיש על מי לסמוך. למעשה, המספרים הללו הופכים אותו לסקורר הכי טוב של מכבי תל אביב בשלב ההצלבה במילניום החדש, אפילו יותר מאנתוני פארקר, שאראס וניקולה וויצ'יץ', שגם בשיאם לא התקרבו לנתונים כאלה.

האבסורד הוא שדווין סמית' וסופו יחד לא תורמים כמו פארגו. הפורוורד, שלקח חלק בארבע סדרות הצלבה, קלע בהן רק 8.5 נקודות בממוצע, לצד 8.4 במדד יעילות. הסנטר היווני רק מעט טוב יותר עם 8.6 נקודות ו-7.3 במדד יעילות. אז בפעם הבאה ששמו של פארגו מוזכר כמועמד לעזוב את מכבי תל אביב, אולי כדאי לה לזכור שהדרך לפיינל פור עוברת דרך ניצחון בסדרת ההצלבה.