הרצף הסתיים. עד למשחק מספר 3 בסדרה מול פנרבחצ'ה, אחזה אלופת היורוליג היוצאת במאזן בלתי סביר בעליל במשחקים צמודים. מתוך 11 משחקים (יורוליג, ליגה, גביע) שהסתיימו בפער 5 נקודות ומטה, ניצחה מכבי בכולם. 100 אחוז הצלחה. מאזן חריג במיוחד, יש לציין, שמחד מעיד על ווינריות עצומה, ומאידך מספק יותר מרמז לכך שמאזן הניצחונות מול ההפסדים של מכבי העונה משקר. שהכדורסל של הצהובים העונה שווה פחות מיחס הניצחונות שלה.
תהא הסיבה אשר תהא, את ז'ליקו אוברדוביץ' זה מעניין הרבה פחות. פנר שלו עשתה לרצף הווינריות של גודס סוף. ובמשחק הגנתי וקשוח, ניצחה הקבוצה שהצליחה למקם במהלכים הקובעים את השומרים הנכונים. במקומות הנכונים. והפסידה זאת שלא.
מכבי תל אביב הפסידה לפנרבחצ'ה אולקר 75:74, נוצחה 3:0 בסדרה והודחה מהיורוליג
הכתובת הייתה על הקיר: גיא גודס שוב הגיע לשיא בשלב מוקדם מדי בעונה
יאן וסלי, ועוד מהספסל, הוא ההבדל בין מכבי תל אביב לפנרבחצ'ה
העונות הגרועות של מכבי ת"א ביורוליג: השוואה לעונה הנוכחית
היו עליות, ובעיקר ירידות: רגעי המפתח בעונה האירופית של מכבי תל אביב
העונות הגרועות של מכבי ת"א ביורוליג: השוואה לעונה הנוכחית
בשני סלי השדה האחרונים של הטורקים (בהארכה), הם הריצו תרגיל פיק אנד רול גבוה לגאודלוק. בפעם הראשונה, פיק אנד רול עם וסלי, שעירב הגנתית את מרקיז היינס ואת ג'ו אלכסנדר. היינס המאכזב אומנם תרם לא מעט למכבי אתמול (וגם בהגנה), אבל חוסר קומוניקציה עם אלכסנדר המפוזר הובילה את הגו-טו-גאי של ז'ליקו לזריקה נוחה מחצי מרחק.
במהלך האחרון והקובע בהארכה הריצו הטורקים תרגיל שונה, שמתחיל דומה. פיק אנד רול גאודלוק ו-וסלי, שיורד לכיוון הטבעת לסדר חסימה לבוגדנוביץ'. הציוות ההגנתי של גודס, לאחר פסק זמן, היה דווין סמית' על גאודלוק, היינס על בוגדנוביץ' ואלכסנדר על וסלי. לאחר שגאודלוק עבר את סמית' בכדרור, הדרך שלו לסל התפנתה בשל עוד בעיית תקשורת (והיעדר קשר עין) מצדם של היינס ובמיוחד אלכסנדר. ה-איש שגודס רוצה שיהיה מעורב במהלך ההגנתי, בריאן רנדל, נתקע בפינה עם פרלדזיץ'. ה-איש שגודס רוצה שישנה זריקות, אלכס טיוס, התנגב על הספסל.
ואפשר גם אחרת.
במהלך האחרון של המשחק, הצליחו הטורקים לערב בפוזשן ההגנתי שלהם את מי שהם כן רצו. סיפאהי (ולא זיסיס) קיבל את ג'רמי פארגו. וסלי האיום את רנדל. פארגו, שזיהה את הבעיה בפיק אנד רול אפשרי עם רנדל, ויתר על התענוג והלך למהלך של אופן (בידוד מהאמצע). הוא עבר את השומר הצעיר שלו שמאלה, רק כדי לפגוש שם את וסלי. מיד סבסב והלך ימינה, אבל אז פגש שם את וסלי שניתר והפריע לזריקה. רנדל התמקם מצוין, לפני פרלדזיץ', כדי לקחת ריבאונד התקפה. הבעיה היא שוסלי, בניתור שני, הסיט את הכדור ממנו, ובניתור שלישי (רצוף) הדף אותו מחוץ לצבע כדי לסגור עניין.
אז לפני שנכנסים לניתוחי מאקרו רוחביים, צריכים לזכור מה עשה את ההבדל הקטן אמש בין סוויפ לבין עוד יומיים של פטה מורגנה. וההבדל הוא היכולת לשים את האיש הנכון במקום הנכון. ולאו דווקא בהתקפה. הפעם ניצחה היכולת למקם נכון את ההגנה.
בהתעלם מהתוצאה הסופית, חייבים להגיד שראינו משחק גדול אמש (שני) ביד אליהו. משחק שמוסיף הרבה כבוד למותג המג'עג'ע של היורוליג. שתי קבוצות שמשחקות חזק (פלוס שופטים שמאפשרים זאת), אתלטיות עצומה בשני הצדדים (שבאה לידי ביטוי בזינוקים מרהיבים במהלכי הסיום של וסלי, רנדל ואלכסנדר), שחקני אחד על אחד מצוינים וזריקות גדולות של שחקנים גדולים. בדרך כלל בצהוב שחור. ולא רק גאודלוק. גם פרלדזיץ' ובוגדנוביץ'.
גם במכבי תל אביב הכריזו, שבוע לפני פתיחת ההצלבה, מי השחקן הגדול שלהם. על מי שמים את הצ'יפים והכסף. ודווין סמית', כפי שהראינו ב"משחק מקדים" לא היה שם בשבילה בסדרה. וזה לא רק ממוצע הנקודות הנמוך (מעט יותר מ-8 למשחק). זו בעיקר הפסיביות. במהלך כל שלושת משחקי הסדרה, קלע דווין סמית' 4 סלים ל-2 נקודות. במצטבר. וזרק 2 זריקות עונשין. במצטבר. כשמנתחים את חישובי עלות השכר שלו למכבי בשלוש העונות הבאות, שאלת הכסף שמשלמים לסמית' היא שולית. העיקר הוא כמה כסף יישאר לשחקנים המרכזיים הנוספים, אלה שיצטרכו לספק את הסחורה במאני טיים.
בהיעדרו של דווין סמית', חיפש גודס את האיש שייתן לו נקודות. בקדנציות קודמות של פיני גרשון הופיעו במשחקים חשובים בסופי עונה, משום מקום, שחקנים כמו קומאטוס, קירק פני ואחד דיוויד בלות'נטל. גודס הבין בשלבים מוקדמים שמאוחיון לא תצא הבשורה ההתקפית. אז הוא ניסה את לנדסברג. אחר כך הלך על מרקיז היינס ששיחק מעל 20 דקות (בפעם הרביעית בלבד מאז תחילת הטופ 16). אפילו ניסה את אלכסנדר בסוף, למרות שב-4 הדקות הראשונות שלו על המגרש מדד פלוס המינוס שלו היה מינוס 11. ואף אחד מהקלפים האלה לא התגלה כג'וקר.
ומכבי של גודס לא הצליחה לגרד יותר מ-74 נקודות ב-45 דקות. במשחק בית.
מכבי תל אביב מודל 2014/15 עמדה ביעדים הריאליים שלה ביורוליג. כבר לא מעט שנים שווים הצהובים מקומות 5-8 ולא יותר. הסוויפים על האפס בסדרות מול ריאל מדריד (לפני שנתיים) ומול פנרבחצ'ה משקפים את מיקומם של הצהובים ביורוליג באופן ריאלי. רצף האירועים הבלתי סביר שהוביל את מילאנו להתמודד מול מכבי בעונה שעברה + רצף האירועים הבלתי הגיוני שהוביל את הצהובים לפיינל פור וצפונה הוא בדיוק זה. רצף שהקשר שלו לכדורסל רופף עד קלוש. רצף שהטעה ובלבל הרבה מאוד אנשים ובמיוחד את מקבלי ההחלטות במכבי.
אה, ורצף שסיפק את האפשרות לייצר את המושג "יום הכיפורים" של העיתונאים והפרשנים. אלה שהעזו להעלות טיעונים הגיוניים ולבקר. לעיתים בחריפות. אלה שחשבו, גם בעונה שעברה, שמכבי שווה הצלבה והביתה. אלה שטענו גם העונה שהדברים לא מתנהלים בצורה נכונה. שבניית הסגל לוקה בחסר. ששינויים מתבקשים בסגל, במהלך העונה, לא בוצעו בכלל או שבוצעו לא נכון. אלה שלא הפסיקו לשמוע, שוב ושוב, איך הסתיימה עונת 2013/14.
אז אתם יודעים מה? אנחנו לא טעינו אז. ובטח שלא טעינו גם הפעם. מכבי תל אביב לא עשתה דבר וחצי דבר כדי להיות קבוצת פיינל פור העונה (או בעונה שעברה). ולא שלא היו לה הזדמנויות. היא המשיכה להתנהל בזחיחות וחוסר מקצועיות. בדיוק כמו בעונה שעברה. רק שהפעם, בניגוד לעונה שעברה, נס לא קרה כאן.
האמת? סביר להניח שגם אם איזה נס קטן היה מנסה לפלס דרכו ליד אליהו אמש, הוא היה חוטף וואחד גג מיאן וסלי ועף בחזרה ליציע.