למרבה ההפתעה, הוכיח גיא גודס כבר בפתיחת המשחק שתכנית המשחק הטובה יותר הייתה זו של מכבי תל אביב. הברקה אחת ברמת המאצ'אפים ההגנתיים, בדמות בריאן רנדל על בוגדן בוגדנוביץ', בעוד שדווין סמית' התלבש על נמאניה בייליצה, הפתיעה את פנר מהפוזשן הראשון של המשחק. הברקה שנייה בדמות ההליכה על ביג סופו בחמישייה, בלי לפחד מההשלכות ההגנתיות, עם התאמה נקודתית ברמת הטיפול בפיק אנד רול של היריבה. הברקה שלישית, בכך שמכבי הפעילה הרבה יותר לחץ על הכדור ועל קווי המסירה של פנרבחצ'ה מכפי שניתן היה לחשוב.
דווקא ז'ליקו אוברדוביץ' הגדול נראה היה כמי שהגיע עם תוכנית המשחק הלא נכונה. בעיקר בגלל שהוא שידר פאניקה, שעברה ממנו לשחקנים. בניגוד למגמה בשבועות האחרונים, פנר פתחה עם ההרכב החזק ביותר שלה בעמדות 1-4, כולל גאודלוק שהתרגל לעלות מהספסל. מחשש מהגנות הטריקי טריקי של הצהובים, זנחו הטורקים מרכיבים משמעותיים מתוך הסטים ההתקפיים שלהם, והתמקדו במשחק סטטי עם פיק אנד רול אחרי פיק אנד רול, פעם אחר פעם, שאחריו משחק חדירות. כזה שפיני גרשון היה מכנה בעבר משחק של גולם במעגל. רק בלי הגולם. הבעיה היא שהלחץ ההגנתי של מכבי בכלל ושל יוגב אוחיון ובריאן רנדל בפרט (על גאודלוק ובוגדנוביץ', בהתאמה) בשילוב הלחץ המנטלי העצום שבו היו שרויים שחקני אלופת טורקיה פגע בתזמון ובמרווחים של פנר והפך את משחק ההתקפה שלה למסורס. אוברדוביץ' האמיץ, זה שלא מפחד לשנות ולהעז, נתקע במחצית הראשונה עם סכמת חילופים שהעידה על חוסר ביטחון. הוא פחד לשלב את סיפאהי הצעיר. חשש לשלב את צ'טין ומחמוטוגלו, שלא לדבר על זוריץ' וארדן. ונשאר עם רוטציה מצומצמת יחסית, שלא מצליחה למצוא פתרונות.
וכשמדברים על היעדר יכולת למצוא פתרונות, הכוונה בעיקר לג'רמי פארגו. בסיכום משחק הניצחון של מכבי על אלבה ברלין בשבוע שעבר, כתבנו שההתמודדות מול הקילרים של הגרמנים בקו האחורי נראית בעייתית הרבה יותר ממה שיש לקו האחורי של אוברדוביץ' להציע. כלומר, בכל הקשור ליכולת להתקיף מול הגארדים של הטורקים. והפתרון אתו הגיעה פנר למחצית הראשונה של המשחק הראשון היה ניקוס זיסיס. שזה כל מה שפארגו היה צריך כדי לפצוח בריקודים. הבלבול וחוסר השקט בהגנה של המארחים באו לידי ביטוי גם בכישלונות חוזרים בטיפול בחדירות לסל, גם בטיפולים ההגנתיים בפיק אנד רול וגם בהתמודדות מול חסימות בהתקפה של הצהובים. מדהים היה לראות איך קבוצה של ז'ליקו הגדול אוכלת שני סלים באותה המחצית מתרגיל בק-דור (דלת אחורית) פשוט לאחר חסימה גבית.
כשגיא גודס הסתכל על נתוני המחצית הראשונה, הוא ראה שהכל דופק לפי התוכנית. בוגדנוביץ' סיים מחצית שלמה עם 0 מ-5 מהשדה. גאודלוק האיום עם 2 נקודות בלבד ומדד יעילות של 4. פנר, קבוצה שזורקת בסך הכל 18 שלשות במשחק (מקום 15 בטופ 16), הטילה 11 כאלה כבר ב-20 הדקות הראשות. הקו האחורי של מכבי, זה שהושמץ כל כך בשבועות האחרונים, כלומר פארגו את אוחיון, הגיע להפסקה עם מדד יעילות מצטבר של 32 מתוך 49 של הקבוצה. טיוס נכנס לעניינים. הכל בסדר. חוץ מהתוצאה.
וכשהוא בפיגור 4 בלבד במחצית, עשה אוברדוביץ' חושבים והגיע למסקנות מנצחות. במקום לפחד מהפחד, הלכו הטורקים ברבע הרביעי עמוק אל תוך הספסל שלהם. זיסיס וגאודלוק פינו מקומם לטובת פרלדזיץ' (כרכז) ומחמוטוגלו. זוריץ', למשל, הופשר לדקות רבות יותר. הטורקים הסתפקו ב-8 זריקות ל-3 נקודות עד סיום המשחק. כלומר, סיימו פחות או יותר עם מספר זריקות השלוש הממוצע שלהם. ואם הם הגיעו לסדרה כשהם מובילים את היורוליג בקליעות ל-2 נקודות, עם ממוצע של 23 למשחק, בסופו של משחק מספר 1 הם התייצבו על 26 כאלה.
בצד השני, נשארה מכבי עם תוכנית המשחק שהביאה מהבית. נאמנה לאמירתו של ניקולה וויצ'יץ' לפיה מתאבדים על המשחק הראשון בבחינת ALL IN, גודס קיווה שיוכל למשוך עד הסוף עם הכלים שיש. כלומר עם פארגו ואוחיון (בהופעה של גיבור. בלי ציניות), עם סמית' הפצוע ורנדל בבעיית העבירות. בלי לנדסברג. בלי אלכסנדר. בלי ספסל. כשמציצים לדף הסטטיסטיקה בסוף המשחק, מגלים שמכבי העבירה משחק שלם עם רוטציה של 8 שחקנים. שזה לא רע, אלא אם אתה מבחין ששניים מהם הם לינהארט ומרקיז היינס. כלומר, משחק שלם עם שישה שחקנים.
אז גודס התפלל שאיכשהו זה יספיק. שהחבורה המצומצמת והעייפה שלו תמשוך עד הסוף ותגנוב את המשחק. כי ממילא במשחק השני אין סיכוי. איך שרים יהלי סובול ומלאני פרס? מכבי רצתה לרוץ מהר, לרוץ בינוני ואולי סתם ללכת, לפני שייגמר. ואחר כך בכתה. הבחירה הייתה בין דקות לשחקנים בהם גיא גודס לא מאמין, לבין ניסיון לסחוט ממה שיש את טיפת האנרגיה האחרונה. ואם השאלה הייתה מי ייגמר ראשון, השחקנים או ההפרש, אז אתם כבר יודעים את התשובה.
אגב, רבות דובר לפני פתיחת הסדרה על הפציעה של ריקי היקמן ועל מידת ההשפעה שלה. אין ספק שריקי היקמן חסר. הוא חסר למכבי תל אביב. אם ג'רמי פארגו יושב על נישת טייריס רייס מהעונה שעברה, אז אף אחד לא נמצא על הבלטה שהשאיר היקמן. ואני יודע שאתם קוראים את זה שבוע אחר שבוע, אבל היה ומכבי תסיים את דרכה באירופה בסדרה הזאת, היא תדע בדיוק מה הייתה (אי) ההחתמה, בעמדת הגארדים, שעשתה את ההבדל.
ועכשיו, בפיגור 1:0, צריכה מכבי לחשוב מחדש מהן החוזקות שלה. אנחנו נוהגים לומר שלמכבי, רוויית האתלטים ה, איך-אומרים-את-זה, אפרו אמריקאים, יתרון אבסולוטי על כל קבוצה אירופאית. אז זהו. שמסתבר שמול הרכב הפורוורדים של אוברדוביץ', שכולל את בייליצה, פרלדזיץ', בוגדנוביץ' ובמיוחד שחקן הכדורעף וסלי, היתרון הזה לא קיים. לא ברור עד כמה לביג סופו יש יתרון מוחלט בצבע. לא בטוח שיוגב אוחיון מסוגל לתת עוד תצוגה הגנתית כזאת מול גאודלוק וסביר בהחלט שלא מעט מהשפנים הטקטיים מוצו כבר.
למכבי תל אביב הייתה הזדמנות לא רעה בכלל לנצח אמש באיסטנבול ולזעזע את הסדרה. לא בטוח בכלל שעוד יהיו לה הזדמנויות כאלו. במיוחד בטורקיה.
