טועים במדבר: ניתוח ניצחון מכבי תל אביב על גלאטסראיי

מרקיז היינס שותף אמש (חמישי) למשך 18 דקות ו-34 שניות במשחק מול גלאטסראיי. הוא זרק 7 פעמים לסל והחטיא את כל הזריקות שלו. הוא גם מסר אסיסט אחד. וסיים משחק שלם עם מדד יעילות של מינוס 6. מדד יעילות הוא מד סטטיסטי אשר סוכם את כל הפעולות החיוביות במשחק ומפחית את כל השליליות. ותרומתו של היינס אתמול הייתה שלילית.

עד כאן לא מעניין, נכון? נסו עכשיו: היינס שותף בכל 13 משחקיה של מכבי תל אביב בטופ 16. ב-7 מתוך 13 המשחקים, תרומתו במדד היעילות היא שלילית. נאמר זאת שוב, יונית, כי אכן מדובר כאן בממצאים חסרי תקדים. למכבי תל אביב יש זר שכל דקה שלו על המגרש, לפחות עד כה בטופ 16, היא נזק אחד מתמשך. טוב נו, לפחות יש את יוגב אוחיון. שסיים את המשחק מול הטורקים עם 0 נקודות. ומדד יעילות 0. וזו הפעם הרביעית בטופ 16 שבו הרכז הפותח של מכבי מייצר מדד של 0 ומטה

מכבי תל אביב התקשתה בדרך ל-72:81 על גלאטסראיי

אלבה הפתיעה את פנאתינייקוס: תיאבק מול מכבי ת"א על ההצלבה

מחזור סיום דרמטי בבית של מכבי תל אביב: כל התסריטים האפשריים

גיא גודס: "הולכת להיות מלחמה בברלין, נשחק על החיים ועל המוות"

עכשיו קאט, ברשותכם, לראיון שערכנו במסגרת משחק מקדים עם ניקולה וויצ'יץ'.המנהל של מכבי, שכל מי שנמצא באזור החיוג של הצהובים יוכל לספר על מידת הדומיננטיות החריגה שלו בקבלת ההחלטות, נשאל על נושא אי החתמת שחקנים לקו האחורי המדולדל של אלופת היורוליג. והשיב שההחלטה שלא לצרף גארד נוסף הייתה ההחלטה הנכונה. כי לא רצו לפגוע בכימיה הקבוצתית. וכי לא יכלו לשער שסילבן לנדסברג יפצע. לשם הדיוק, וויצ'יץ' אמר שהם לא חשבו שפציעה כזו יכולה לקרות.

שלוש הערות בעניין הזה. הראשונה, ושאף אחד לא יספר לכם סיפור אחר, היא שמכבי תל אביב הייתה חייבת חיזוק בקו האחורי בכל מקרה וגם אם לנדסברג, בכל הכבוד הראוי, לא היה נפצע. השניה, שתפקידו של מנהל והרעיון אשר עומד בבסיס ניהול הוא להתכונן לכל מיני תרחישים. ותרחיש של פציעת שחקן הוא הדבר המובן מאליו מכולם. השלישית, בכל הצניעות, היא שקשה להאמין לקרואטי החביב. מכבי לא שיערה שיפצע שחקן? אם כך, מדוע איננה רושמת את נייט לינהארט כזר למשחקי הליגה? התשובה, גם על פי וויצי'ץ', היא שמכבי חושש מפציעה של שחקן. ולכן שומרת את כל הקלפים קרוב לחזה.

דשנו בנושא הקו האחורי של מכבי תל אביב שבוע אחר שבוע, ולכן אין סיבה שלא נאמר על כך עוד מספר מילים גם הפעם. מכבי לא החתימה גארד נוסף משתי סיבות אפשריות. הראשונה היא תקציבית. השניה היא שממשיכים שם לנהל את העונה הזאת כאילו שזו העונה הקודמת. שבה נעשו לא מעט טעויות, כולל בכל הנוגע לקבלת ההחלטות במהלך העונה – וזה עבד. איכשהו. מכאן ועד יצירת מודל לניהול קבוצה הדרך ארוכה. מכבי תל אביב ומנהליה לא המציאו את הגלגל, ויש שיטענו שאם נמדוד את השנים האחרונות נגלה יותר טעויות ניהוליות מאשר החלטות מוצלחות.

אמש, מול קבוצה שהתייצבה ביד אליהו בעיקר כי אין ברירה אחרת, נראתה הקבוצה של גודס, האמת, בדיוק כפי שהיא נראית הרבה מאוד זמן. אפשר לטעון שרמת הביצוע של מכבי נפגמה בשל המתח והלחץ סביב המשחק ונוכח מידת הפייבוריטיות של הצהובים. טיעון בהחלט סביר והגיוני, אילולא אשכרה צפינו במשחקים של הקבוצה הזאת.

אם בכל זאת ננסה להשוואת לגרסת העונה הקודמת, נראה שבניגוד לתקופה המקבילה אצל קואץ' בלאט, מכבי של גודס לא משתפרת ולא מתחברת. היא הולכת ודועכת ממשחק למשחק. הבעיות ההתקפיות הידועות חוזרות פעם אחר פעם. קו אחורי כבר אמרנו. גבוה אחד שמתייצב, במקרה הטוב (הפעם זה היה אלכס טיוס). קצב משחק בעייתי. רמת ביצוע נמוכה בהתקפה המסודרת.

לכך יש לצרף את נושא ההגנה. בפסק זמן שלקח גיא גודס לקראת תוך הרבע השני הוא התלונן בפני שחקניו כי הם לא מפעילים מספיק לחץ על הקבוצה היריבה ושהם ממהרים לסגת לאחור במקום לשעוט קדימה. האמת? לא ברור על מה גודס מלין. זו הקבוצה שלו וזו הסכמה ההגנתית אותה בנה לאורך כל השנה. למרות היכולות האתלטיות של מכבי והצהרות טרום העונה של המאמן החדש, מכבי מעולם לא אימצה את נושא הלחץ כשיטה. ולכן, גם כשמתייצבת יריבה עם מספר מוגבל במיוחד של מובילי כדור, שרק מחכים לאיזו גופיה צהובה ומסתערת על מנת למסור לה את הכדור, נעשה הדבר רק לעיתים שאינן קרובות מספיק. כשאין לחץ על כל המגרש או אפילו על מחצית מגרש, ממשיכה מכבי להראות את הגנת החילופים שלה, שבעיקר מייצרת מיסמאצ'ים שמובילים לזריקות טובות של היריבות.

ועכשיו מה, מה עכשיו? כשהיא מגיעה למשחק על כל הכסף מול יריבה בינונית ולא מרשימה כמו אלבה ברלין, ניצבת מכבי בפני הסיוט הכי גדול שלה. לא רק שהפסד שווה (כנראה) הדחה כבר בשלב הטופ 16 אשר משמעותו כשלון קולוסאלי, אלא שכדי לעבור את הגרמנים של אוברדוביץ', מכבי תצטרך למצוא את הדרך למצוא מחדש את ההתקפה שלה. כי אלבה ברלין היא אמנם קבוצת ההתקפה הכי פחות מרשימה שיש ליורוליג להציע בשלב הזה של העונה, אבל כל סל נגדה מושג בדם, יזע ודמעות. או אולי נכון יותר לומר שכדי לנצח את אלבה חייבים להציג התקפה מתואמת (כולל במשחק המעבר) או לחילופין התעלות עצומה של מספר שחקנים. דווין סמית' הוא קנדידט לא רע בכלל לתפקיד, אבל המועמד הטבעי יותר – מר ג'רמי פארגו, ממשיך בתקופה הרעה שלו. ייתכן מאוד שהמרחק בין עונה מוצלחת לבין כזו שמשנה סדרי עולם תלויה ביכולת של גיא גודס לגרום לאחד התרחישים הללו לקרות.