וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בלגיה להמונים: אבולוציית הקשר בין הכדורגל הישראלי לבלגי

רוזנטל פתח את השער, אוחנה היה "רוק סטאר", את שלום תקווה ביקרו בקופסה וברדה הוא "מודל לחיקוי". היו נפילות ונתק ארוך, אבל מ-1986 ועד היום הציון של הבלגים לשחקן הישראלי הוא "חיובי. יש לו שם של מקצוען". השחקנים, הסוכנים וכל הסיפורים. תמצית הרומן הישראלי-בלגי

צילום: מור שאולי

קיץ 2005. בית"ר ירושלים נחתה בבלגיה לסיום מחנה האימונים. ביציאה לאוטובוס שהמתין לקבוצה מחוץ לשדה התעופה, לא נותר לאנשי הקבוצה אלא לשפשף עיניים בתדהמה. אף אחד לא האמין למראה התור של עשרות ילדים שעמדו וחיכו ללא אחר מאשר המאמן אלי אוחנה, שיבוא ויחלק להם חתימות. כל זה קרה תוך כדי שהם שרים לחלוץ העבר, שעדיין נחשב לאליל עבורם. גם אם חלקם כלל לא חזה בו בפעולה 17 שנים קודם לכן, כשזכה עם מכלן באליפות ובגביע מחזיקות היסטורי. "באירופה זו תרבות אחרת", אומר אוחנה. "גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, זוכרים אותי ועושים לי כבוד בכל פעם שאני מגיע לשם. ההישג שלנו אז היה משהו בלתי נתפס וזה ילווה אותי לכל החיים".

לקראת ישראל - בלגיה:

אלי גוטמן נוטה לעבות את מרכז השדה של הנבחרת במשחק מול בלגיה

רמי גרשון מוכן לפתוח בהרכב: "אני נמצא בכושר הכי טוב בקריירה"

אליניב ברדה בטור אישי: "היום כבר לא מזלזלים כאן בכדורגל הבלגי"

דוד מרטן בראיון על סיפור הסינדרלה שלו, גיא לוזון, בלגיה וישראל

מרואן פלאיני פורח במדי מנצ'סטר יונייטד ומגיע בכושר מצוין לטדי

נבחרת בלגיה בישראל, דה בראונה: "ישראל חייבת להגיב אחרי התבוסה"

אלי אוחנה חוגג זכייה בגביע המחזיקות במדי מכלן. GettyImages
ילדים שכלל לא חזו בו בפעולה שרו לכבודו וביקשו חתימה כשהגיע ב-2005. אלי אוחנה עם גביע המחזיקות של מכלן/GettyImages
טועמה פנה לשוטר ושאל: "אתה יודע מי אני?" השוטר המקומי לא זיהה והיה די המום מהפנייה. "אני סלים טועמה", הפציר הקשר, מסטנדרד ליאז'. אנחנו בדרך למשחק". "אוקיי, סלים טועמה", השיב השוטר. "אני ארשום לך דו"ח ואז תמשיך למשחק"

קופצים שנתיים בזמן. בקיץ 2007 הימרה סטנדרד ליאז' על הקשר הישראלי סלים טועמה ורכשה אותו מהפועל תל אביב. אחרי תחילת עונה נפלאה וצלחת אליפות בעונה הראשונה, טועמה הפך מכוכב לשחקן סגל זוטר. בעונה השנייה במועדון הוא שיחק בקבוצת המילואים יותר מאשר בקבוצה הבכירה. בדרך לאחד המשחקים הביתיים של סטנדרד, התבקש הקשר לעצור את מכוניתו בצד על ידי המשטרה. אחרי מספר רגעים ניגש שוטר מקומי אל חלון המכונית של טועמה וביקש ממנו רישיונות. בלי להתבלבל, הקשר פנה לשוטר ושאל אותו: "אתה יודע מי אני?" השוטר המקומי לא רק שלא זיהה את טועמה, אלא היה די המום מהפנייה. "אני סלים טועמה" הפציר הקשר, "מסטנדרד ליאז'. אנחנו בדרך למשחק". "אוקיי, סלים טועמה", השיב השוטר. "אני ארשום לך דו"ח ואז תמשיך למשחק".

כמעט 30 שנה עברו מאז פתח רוני רוזנטל ב-1986 את גבולות בלגיה לישראלים. לא פחות מ-36 שחקנים (ומאמן אחד) עברו מהדשא של ארץ הקודש אל האצטדיונים בבלגיה. חלקם ידע הצלחות כבירות כמו אוחנה, רוזנטל, שלום תקווה, אליניב ברדה וליאור רפאלוב, בעוד הרוב נע בין כישלון להצלחה רגעית. ממש כמו שני הסיפורים למעלה שממחישים את הבדל. 29 שנים של קשר לא ברור בין הליגה הישראלית לבלגית. קשר שידע עליות וירידות, ואפילו נתק קטן באמצע. כזה שכלל את ההצלחות הכי גדולות של שתי המדינות, ובמקביל כזה שגם יצר שם רע לשתיהן. הסוכנים, הקשרים והסיפורים שלא כולם מכירים: הנה תמצית הרומן בין הישראלים לבלגים. והפעם לא מדובר בבירות.

sheen-shitof

פתרון עוצמתי לכאב

טכנולוגיה מהפכנית לטיפול בכאבים אושרה ע"י ה-FDA לשימוש ביתי

בשיתוף Solio
רוני רוזנטל שחקן טוטנהאם הוטספר. Ben Radford, GettyImages
פתח את גבולות בלגיה. רוני רוזנטל/GettyImages, Ben Radford

הצעדים הראשונים

העיתונאי בארט לאהה: "רוזנטל ותקווה היו שחקנים נפלאים ועשו שנים יפות שהפכו אותם לכוכבים של ממש. מה שאוחנה עשה עם מכלן כבר היה היסטורי. את זה אי אפשר לשכוח ובסך הכול זה נתן המון קרדיט לישראלים בזמנו"

בימים בהם בבלגיה ובשאר הליגות באירופה מכסת הזרים הוגבלה לשלושה בלבד, הסיכויים של שחקן ישראלי למצוא את מקומו ברחבי היבשת שאפו לאפס. "אלה היו זמנים אחרים", טוען אוחנה. "אז לא היה אינטרנט ולא שידורים, הבלגים חשבו שאנחנו משחקים בכלל בלי נעליים. בשבילם ישראל הייתה משהו לא ידוע. אף אחד שם לא חשב בכלל להביא שחקנים מישראל, בטח לא מועדונים עשירים כמו אנדרלכט וליאז'. גם ההצלחה של רוני לא פתחה לי מיד את הדלת. מכלן, שזה מועדון מאוד קטן בקנה מידה בלגי, שלח נציגים לעקוב אחרי בארבעה משחקים. הם לא האמינו למה שהם ראו בקלטת וחשבו שהיא ערוכה".

ההצלחה של שני החלוצים הישראלים הייתה מטאורית, עד כדי כך שהמנג'ר של ליאז ב-1987 הגיע לקופסה הקטנה בנתניה כדי לעקוב אחרי שלום תקווה. "מזל לראות אותי, לא ממש היה לו", משחזר תקווה. "הוא הגיע ואני הייתי עם פציעה בברך. המזל שלי היה שאוחנה ורוזנטל השאירו כזה רושם טוב, שכבר אחרי אותו משחק, למרות שלא שיחקתי, ישבנו במשרד בתל אביב וסגרנו חוזה. הכול בזכותם ובזכות קלטת וידאו שלי שהם ראו. היום זה אולי יותר נפוץ ששחקנים עוברים לאירופה, אבל אז... זה לא רק העניין של כמות זרים מינימלית, אלא בלגיה גם הייתה אחת הליגות הבכירות באירופה. זה כמו שהיום יהיו לנו שלושה שחקנים בקבוצות צמרת בליגה הצרפתית או האיטלקית". רוזנטל הניף יחד צלחת אליפות עם קלאב ברוז' ב-1998, שלום תקווה זכה בגביע עם ליאז', ושלושת הישראלים עשו חיל של ממש בבלגיה.

על גל ההצלחה רכבו אז משה סיני (בוורן), ניר לוין (גנט) ואייל בגלייבטר (האסלט ומכלן, סוף שנות ה-80') שהתקשו לחקות את קודמיהם. בתחילת שנות ה-90' היו עוד ניסיונות כושלים של איציק זוהר באנטוורפן, של סוני לוי במכלן ואפילו של ירון דרורי שהחל לשחק בליגה השלישית. מאמצע שנות ה-90' ועד ההגעה של סלים טועמה ואליניב ברדה לבלגיה, היחסים החמים הפכו ליחסים לא קיימים. חשוב לציין, כי הכדורגל הבלגי היה גם במשבר חמור לאחר חוק בוסמן וירד לגמרי מנכסיו לאורך תקופה ארוכה, עד שהממשלה התערבה והחלה במהפכת האקדמיות. לתוצאות המהפכה הזו אנו עדים כיום.

ב-2007 חודש הקשר. טועמה נבחר לשחקן חודש אוגוסט בבלגיה וברדה סיים את העונה הראשונה שלו עם 16 שערים. "בסך הכול יש דעה חיובית על הכדורגלן הישראלי ", טוען העיתונאי הבלגי בארט לאהה מניוזבלאד. "צריך לחלק את תקופת הישראלים לשניים. אוחנה, רוזנטל ואפילו תקווה נחשבו לכוכבים אדירים. אז הליגה הייתה ברמה מאוד גבוה ומועדונים כמו אנדרלכט, ברוז' וליאז' היו בטופ האירופי. רוזנטל ותקווה היו שחקנים נפלאים ועשו שנים יפות שהפכו אותם לכוכבים של ממש. מה שאוחנה עשה עם מכלן כבר היה היסטורי. את זה אי אפשר לשכוח ובסך הכול זה נתן המון קרדיט לישראלים בזמנו. אחר כך היו כמה שנכשלו והכדורגל בבלגיה עבר סוג של משבר. ההצלחה של טועמה ובמיוחד של ברדה הביאה שוב להתעניינות בכדורגל הישראלי. שחקנים כמו ברדה הם מודל לחיקוי. פה בבלגיה מעריכים את השחקן הישראלי. יש לו שם של מקצוען, למרות שהם צריכים להתחזק משמעותית עם המעבר. גם רמי גרשון הוא דוגמה טובה לכך. אני חושב ששחקנים כמו דודו ביטון, איתן טיבי וגילי ורמוט לא המריאו כי הם הגיעו צעירים מדי ולא היו בשלים להתמיד. טועמה למשל היה הפתעה מדהימה בהתחלה, אבל הוא לא התמיד. וכשיש סגל רחב כמו בליאז', מקומך בהרכב אף פעם לא בטוח".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"הגיע צעיר מדי ולא מספיק בשל". גילי ורמוט בימיו בגנט/מערכת וואלה!, צילום מסך

אימפריית דודו דהאן

"אוחנה היה רוק סטאר של ממש בבלגיה", מזכיר רון עמיקם. "כוכב ענק. אבל אם נסתכל לאורך השנים, שחקנים ישראלים תמיד היו היכן שלסוכנים ישראלים היו קשרים"

עם כל הכבוד לשחקנים, חייבים לומר בהגינות שהחיבור ארוך השנים עם בלגיה לא קשור רק ליכולת על הדשא. ב-2006, כאשר דודו דהאן היה אחד האנשים החזקים בבית"ר ירושלים ושימש כמנהל מקצועי, הוא רצה להביא לבית וגן את מוחמד צ'יטה מסטנדרד ליאז' שנולד בבורונדי והחזיק באזרחות בלגית. הירושלמים היו מוכנים לשלם שלושה מיליון דולר על החלוץ, אך אנדרכלט ביצעה מחטף של הרגע האחרון, שילמה מחיר כפול וגנבה את צ'יטה שכבר שהה שלושה ימים בישראל. דווקא העסקה הזו, שלא יצאה אל הפועל, היא שפתחה את שערי בלגיה בפניו של דודו דהאן. קיץ לאחר מכן, טועמה כבר הוחתם כאמור בליאז'. כשזה הצליח ודהאן חיזק את הקשר עם אנשי ליאז', מועדונים אחרים בבלגיה חיזרו אחרי הסוכן הישראלי. "דודו דהאן הוא כמו מסי של הסוכנים", מפרגן המיוצג רמי גרשון, בלם גנט ונבחרת ישראל. "הדברים שהוא עשה פה במיוחד לישראלים הם נדירים. הוא יצר קשרים אדירים בבלגיה והרבה מאוד אנשים מעריכים אותו כאן".

אם נחזור לימי אוחנה, רוזנטל ושלום תקווה, אז הנה אולי הדימיון הכי בולט בין התקופות. בזמנו, ישראל מעוז, בעל מוסך בחיפה ועסקים נוספים בבלגיה, החליט להיכנס לעסקי הכדורגל. אחרי מסע שכנועים ממושך, הצליח מעוז לגרום לבעלים של ברוז' להחתים את רוזנטל. כשהוא הצליח ואוחנה אחריו, למעוז כבר לא היה קשה כל כך להכניס שחקנים נוספים לליגה הבלגית. עם כל הכבוד למעוז, את דהאן בבלגיה כולם מכירים. מעיתונאים ועד אחרון העובדים במועדונים הקטנים.

"כשהגעתי לבלגיה ישר התחילו לשאול אותי על ברדה", מספר דודו ביטון. "ההצלחה שלו פתחה הרבה מאוד דלתות עבור ישראלים. ומי שהצליח להוכיח את עצמו גם הרוויח מקצועית". אותם דברים תשמעו גם מגרשון, שהגיע כשחקן אלמוני מהליגה השלישית בישראל (הפועל ראשון לציון שלו הייתה אז בליגה הארצית) למבחנים בליאז' ובתום כמה ימי אימונים הוחלט להחתימו. "זו הגדולה של דודו. אחר כך זה כבר תלוי בשחקנים. ברור שהצלחות של שחקנים עושות שירות טוב ובגלל זה גם הייתה תקופה של המון ישראלים בבלגיה, אבל היום אחרי שהרבה לא הצליחו כאן קשה מאוד גם לדודו לדחוף עוד ישראלים לליגה. לכל קבוצה יש סגל של 30-35 שחקנים, ואם אתה לא לוקח את ההזדמנות שלך, סביר להניח שלא תקבל אותה שוב".

גם אוחנה ותקווה טוענים כי הגעת הישראלים לבלגיה הייתה בעיקר בגלל הצלחה של קודמיהם, אבל העיתונאי רון עמיקם שכתב גם את ספרו של אוחנה וביקר בבלגיה את השחקנים הישראלים לא בטוח כי רק היכולת השפיעה. "אוחנה היה רוק סטאר של ממש בבלגיה", מזכיר עמיקם. "כוכב ענק. אבל אם נסתכל לאורך השנים, שחקנים ישראלים תמיד היו היכן שלסוכנים ישראלים היו קשרים. כשהאחים קצב פתחו את השערים לספרד, אז אפילו מוטי קקון, עידן טל ועמרי אפק מצאו קבוצות. אותו דבר עם פיני זהבי באנגליה. יש תקופות שהקשרים עושים שירות גדול יותר והיכולת לא בהכרח קשורה לכך. הקשרים שהיו למעוז ובשנים האחרונות לדודו דהאן, הם שאפשרו את הנהירה הגדולה לבלגיה. זה יותר בזכותם ופחות בגלל ההצלחה של שחקנים כמו ברדה לדוגמה".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"שחקנים ישראלים תמיד היו היכן שלסוכנים היו קשרים". מאור בוזגלו עם דודו דהאן לאחר החתימה בסטנדרד ליאז'/מערכת וואלה!, צילום מסך

הקהילה הישראלית

יש לא מעט אנשים שטוענים כי ורמוט, טיבי, חנן ממן, ברק יצחקי ועוד רבים וטובים, לא הצליחו להשתלב כי לא נטמעו במנטליות הבלגית, השונה לגמרי מזו הישראלית. הם רצו יותר ים ושמש בישראל

מ-2007 החלה אינפלציית השחקנים הישראלים בבלגיה. רמי גרשון, מאור בוזגלו ודודו ביטון היו באותה עונה בליאז'. עומר גולן, יואב זיו ואבי סטרול פלשו ללוקרן, ברק יצחקי הצטרף לעונה אחת לברדה בגנק וסניפים ישראלים נפתחו אפילו בשרלרואה ובירסחוט. אומרים שלא כל הנוצץ הוא זהב, והרבה ישראלים טעמו את הטעם של בלגיה. עם זאת, בשנים אלה בלגיה שפעה ביהודים טובים שאירחו לא מעט פעמים את הכדורגלים בבתיהם.

רוב הישראלים ששהו בבלגיה באותן תקופות היו עושים את החגים ביחד באנטוורפן, שם הקהילה היהודית גדולה מאוד. היהלומן דוד קורן, שנחשב לאיש עשיר עם קשרים ענפים בבלגיה, סייע להרבה שחקנים ישראלים בהגעה לבלגיה ובשהות במדינה. בליאז' יש את משפחת שוקרון. כל שחקן שמגיע למועדון יודע שיוסי שוקרון, שהוא מנכ"ל בחברת תעופה מקומית, הוא הכתובת. בכלל, הרבה ימי שישי וערבים העבירו הכדורגלנים הישראלים בארוחות משותפות. את חג הפסח הזה, למשל, יעשו רמי גרשון, ליאור רפאלוב ובן שהר יחד באנטוורפן.

"בשביל שחקן שמגיע לארץ זרה ולא דובר את השפה, זה מאוד קשה להתאקלם", אומר דודו ביטון. "האנשים האלה מסביב עושים לשחקנים את החיים הרבה יותר קלים. צריך להבין, בלגיה היא מדינה די אפורה. אין בה יותר מדי מקומות בילוי והכול נסגר בשש בערב. בסוף השבוע אתה מרגיש מאוד לבד והארוחות של שישי יחד עם החברים והמשפחות הישראליות, זו המשפחה היחידה שיש לך שם. הם גם דואגים לאוכל כשר ומטפלים בכל בעיה. הקשר בין השחקנים הישראלים הוא ממש טוב, כולם עוזרים אחד לשני".

מספרים שאחד ההבדלים הגדולים בין רפאלוב וברדה ליתר השחקנים שעברו בבלגיה בשנים האחרונות, טמון בעובדה שהם בניגוד לשאר הקימו שם חיי משפחה. לאשתו של ברדה היה עסק בליאז', ממש כמו לאשתו של רפאלוב כיום בברוז'. יש לא מעט אנשים שטוענים כי ורמוט, טיבי, חנן ממן, ברק יצחקי ועוד רבים וטובים, לא הצליחו להשתלב כי לא נטמעו במנטליות הבלגית, השונה לגמרי מזו הישראלית. הם רצו יותר ים ושמש בישראל.

דודו ביטון שחקן סטנדרד ליאז' עם הכדור מול אסביירג. AP
"בסוף השבוע אתה מרגיש לבד". דודו ביטון במדי סטנדרד ליאז'/AP

עניין למקצוען

אוחנה: "גם היום לשחקן שיצליח בבלגיה יש סיכוי טוב יותר להגיע משם לליגות הגדולות. יש איזו נטייה לא ברורה לזלזל בליגה הזו. כל מי שלא מכיר את המקצוע מקרוב מרשה לעצמו לזלזל. כל שחקן שיכול לשדרג את עצמו כלכלית, שלא יחשוב ויעבור לשם מיד"

לאחר המעבר ההמוני של ישראלים לבלגיה, נטען כי עדיף לכדורגלני ארצנו להישאר בליגת העל. אלא שאין אחד שחווה את הרמה בבלגיה ולא ימליץ לשחקנים אחרים לארוז מיד ברגע שהוא מקבל הצעה. "אין בכלל מה להתלבט", אומר תקווה. "אין מה להשוות בין הרמה המקצועית שם לליגה שלנו. כל מי שיש לו הצעה משם, שלא יחשוב פעמיים ויקפוץ על ההזדמנות. קודם כל זו חוויה שאני מאחל לכל שחקן. אלו דברים שלא אשכח בחיים. מעבר לזה, את רמת האימונים והמקצוענות שם אי אפשר להשוות לארץ".

ואכן, כששואלים את השחקנים בבלגיה בנוגע לרמת האימונים, הם מתמוגגים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, יספרו על שני אימונים ביום לפחות פעמיים בשבוע, על חדרי שינה במתקני הקבוצות ועל תנאים שאין כמעט באף מועדון בארץ. כדי להבין עד כמה הבלגים רציניים, היו כאלה בליאז' בזמנו שהתכוונו להביא לטועמה אוכל כשר. "מדובר ברמת אימונים ומשמעת בצורה שונה לגמרי מהכדורגל הישראלי", אומר ביטון. "לנו היה ממש מלון במתקן האימונים של ליאז'. בכל מועדון, גם בשרלרואה, כדורגל הוא מקום עבודה. אתה יוצא בשמונה בבוקר וחוזר בשש בערב. אני יכול להגיד שזה שיפר לי המשחק בהרבה מובנים".

אבל הקושי הכי גדול של הכדורגלן הישראלי הוא עודף התחרות בבלגיה. סגלים גדולים שמותירים צ'אנסים ספורים בלבד. כך למעשה בוזגלו וביטון נתקעו בליאז', ואחרים שחוו את הקשיים במקומות אחרים לא היו מסוגלים להתמיד. חשוב לציין כי ברדה, טועמה, רפאלוב ואפילו שלומי ארבייטמן הגיעו על תקן כוכבים לקבוצות שלהם, ושם נהגו בהם בהתאם. אצל רוב השחקנים האחרים שהגיעו לבלגיה, המצב היה שונה. מספיק משחק אחד או שניים בו קיבלו הזדמנות ולא הוכיחו את עצמם, ואת היציע היו רואים במהרה. "אתה כל הזמן בתחרות", טוען גרשון, "ויש שחקנים שצריכים את הביטחון שלהם כדי להצליח. זה לא מתאים לכל שחקן".

"גם בתקופה שלי היינו עושים שני אימונים ביום וישנים בחדר ההלבשה של המועדון אם היה צריך", מסכם אוחנה. "שחקנים שיוצאים קצת אוהבים להגזים. עם זאת, בלגיה היא עדיין ליגה הרבה יותר טובה ויותר מקצוענית מישראל. זה גם עניין של כסף. גם היום לשחקן שיצליח בבלגיה יש סיכוי טוב יותר להגיע משם לליגות הגדולות. יש איזו נטייה לא ברורה לזלזל בליגה הזו. כל מי שלא מכיר את המקצוע מקרוב מרשה לעצמו לזלזל. כל שחקן שיכול לשדרג את עצמו כלכלית שם, שלא יחשוב ויעבור מיד. שחקנים כמו זהבי לדוגמה, שעושים משכורת גבוהות בארץ, אולי לא הייתי ממליץ להם לעבור למועדונים בינוניים שם, אבל לקבוצות כמו אנדרלכט, ליאז' וברוז' הם צריכים ללכת. בלגיה הייתה ונשארה ליגה טובה יותר מישראל. כל אחד שיש לו אופציה לעשות שדרוג - שיעבור".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
כל מי שיש לו הצעה מבלגיה, שלא יחשוב פעמיים ויקפוץ על ההזדמנות". שלום תקווה/מערכת וואלה!, צילום מסך

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully