אריק בנאדו גדל בחיפה, אבל היום הוא הכי תל אביבי שיש. אחד המאמנים שחוטפים הכי הרבה פפראצי. הלבוש המדוד, פס השיבה במרכז הבלורית, האישה הסלבריטי בזכות עצמה. הוא מתגורר וחי ליד רחוב בזל בעיר הגדולה - הסיפור על הדירה שלו שווה ראיון נפרד - ובתי הקפה באזור מצולמים בהתאם. "זה לא מפריע לי", הוא אומר. "זה היה גם כשהייתי שחקן. אני לא מייחס לזה חשיבות".
באיזו עיר קל יותר להיות כוכב מוכר?
"בתל אביב. לא חושב שאני כזה כוכב גדול, אבל קל יותר להיות פה. הכול רגיל כזה. בחיפה תשומת הלב גדולה יותר, כולם רוצים לדעת מה קורה. פה שקט יותר, למרות שאף פעם לא נראה ככה".
הערב אחד המשחקים הכי גדולים בליגה, אוטוטו סשן נבחרת קריטי, ומאמן מכבי חיפה לשעבר ועוזר מאמן ישראל בהווה מגיע לראיון בוואלה ספורט; ראיון שבו הרשה לעצמו להיפתח ביחס לעבר הקרוב ולעתיד הקרוב, לספר דברים שעדיין לא סיפר, דברים שקצת העיקו בגרון.
טוב שם משמן טוב, ולמרות 24 שנים בתודעה הספורטיבית, שמו של אריק נכתב לא טוב. "בנדו", הוא אומר, ומבקש: "תתחיל בשינוי. כולם כותבים עם א' וצריך לכתוב בלי. הנה, יש לך כותרת". לא בטוח שאחרי זמן רב כל כך נצליח לשנות, מר בנדו/בנאדו (בראיון זה נתפשר על גם וגם). אבל בינתיים, כשעל השולחן קנקן תה ירוק - הבוורג' המועדף עליו - הגיע הזמן לשים עוד כמה דברים על השולחן.
בגלל הקדנציה הסוערת והקצרה במכבי חיפה, פוספסה העובדה שלבנאדו יש חתיכת שורה להכניס לרזומה. כרגע, בטבלת מאמני ישראל בכל הזמנים (שהדריכו מעל 50 משחקים, כפי שסינן אותה הארכי-היסטוריון רון עמיקם), בנאדו ממוקם שלישי עם 59.8%. רק מיתולוגיות כאברהם גרנט (64.3%) וג'רי בית הלוי (60.3%) לפניו. נתון שעלול להתיישר לרעת בנאדו כשיקבל עליו את היעד הבא, אבל למרות מספר המשחקים המועט וגם לאור הדעיכה הירוקה בעונתו השנייה על הקווים, נתון מכובד מאוד.
בעונה הראשונה, האחוזים היו משוגעים - בנאדו הגיע מהנוער לבוגרים לאחר פיטורי ראובן עטר, כשהקבוצה מפלרטטת עם המקום האחרון, והחל במומנטום עצום ששיאו בניצחון 0:1 על מכבי תל אביב בקרית אליעזר. בסוף זה לא הספיק, מכבי תל אביב של אוסקר גרסיה חגגה צלחת, אבל בנאדו קיבל את ברכת הדרך לעונה מלאה ראשונה בכרמל.
הוא מפוכח. יודע שגם הוא טעה בדרך. מצהיר שלמד הרבה, ולכן הפעם התרכזנו בדברים שמסביב. "כבר בסוף העונה ידעתי שהסגל צריך לעבור שדרוג", הוא מספר. "היינו צריכים לעשות שינויים בשביל לתת מאבק רציני למכבי תל אביב בעונה השנייה. ידעתי שהסגל חייב לעבור שדרוג. בדיעבד גיליתי כמה צדקתי. כל התוכניות שהיו לי לא יצאו אל הפועל, מכל מני סיבות. שחקנים שרציתי שיגיעו, לא הגיעו. היתה לנו פגרה של שבועיים, וזה מעט מאוד זמן למאמן שבפעם הראשונה רוצה לבנות קבוצה כביכול בצלמו. שחררתי כמה שחקנים ולא באו מספיק שחקנים איכותיים".
למה?
"לא יודע. הכול היה מהיר, ותוך כדי לחץ, והיו רצונות אבל פעם ההוא היה יקר ופעם מבוגר. כל מני סיבות".
אין הרבה מאמנים שצפו ביותר קליפים של שחקנים מאשר בנדו, כך לא הנחתום מעיד על עיסתו אלא כך אומרים סוכנים בתעשייה. עוד מספרים שלמכבי חיפה, בכמה מקרים, לקח יותר מדי זמן ללחוץ על הגז ולהחתים.
מה יש לך לומר על שתי האבחנות?
"ראיתי המון שחקנים. המון. הכרתי כל שחקן רלוונטי בטווח המחירים שלנו. ראיתי את כל הליגות שמהן אפשר להביא שחקנים. לא תמיד זה הסתדר. זו דינמיקה של מערכת שלמה".
אילו שחקנים, למשל?
"היו הרבה שחקנים שרציתי והיו מועמדים. אבי ריקן, עומרי בן הרוש, ועוד. הרבה שחקנים היו מועמדים מלבד זרים - כמו חלוץ שוודי מצוין שרציתי - אבל
".
כלומר - שחקנים שמבחינתך אושרו והעסק עבר להנהלה?
"שוב - זו דינמיקה", הוא אומר, משתדל לא לצאת בהאשמות. "היו גם שחקני סגל שצריך להתמודד איתם, שחקנים תחת חוזה. עבדנו כצוות, ניסינו להמשיך ולמצוא פתרונות אחרים".
העונה התחילה דווקא ברגל ימין עם עלייה לשלב הבתים של הליגה האירופית. המכה הראשונה, למעשה, הגיעה באשדוד.
"פתאום החל רצף של משחקים קשים, רומניה, אשדוד, אלקמאר, מכבי תל אביב. היה זר שוודי שהיה אמור להגיע, חשבנו אולי כדאי לשחרר את אנדריי פיליאבסקי או אנדלובו, ובסוף לא יצא לא זה ולא זה, ולא הבאנו את השוודי, ואין מה לעשות. אתה מקבל את זה כמצב נתון - שזה הסגל לפחות עד ינואר. ואז נוצר השבר".
הבעת את הרצונות או ההסתייגויות שלך בפני יעקב שחר?
"תמיד. השיחות היו פתוחות, היו הרבה פגישות. הדינמיקה בינינו היתה טובה".
שחר ידע שרצית יותר?
"יכול להיות שכן. כן".
כי אם רצית כמה שחקנים והם לא באו, ואתה מאוכזב אבל הבוס שלך לא יודע שאתה מאוכזב, אז גם הוא וגם אחרים יכולים לחשוב שהבעיה בבנייה היא רק שלך.
"אתה עובד בשיתוף פעולה עם ההנהלה. זו היתה פעם ראשונה שעשיתי את זה. לכל בוס יש את השיקולים שלו, גם הכלכליים, וזו זכותו. המאמן בסופו של דבר צריך להתאים את עצמו. זה מה שהיה וניסיתי לעשות את המקסימום. אתה בתוך עשייה, בתוך תהליך, ואין לך זמן לבכות על דברים שלא נסגרו. אין זמן להיתקע".
עד כמה ההצלחה בעונה הראשונה פגעה לך בעונה השנייה?
"יכול להיות שהעונה הראשונה קצת שיקרה אותנו. ההצלחה היתה מטאורית, ובדיעבד, בשלב מוקדם בתחילת העונה השנייה, הבנתי שיש שבר בקבוצה. הבנתי שהסגל הזה לא היה מספיק טוב".
באיזה שלב הבנת?
"אחרי חודשיים בליגה. באוקטובר. די מוקדם".
ואז אתה מקווה שבינואר יהיה חיזוק.
"זה היה נחוץ. יש שחקנים טובים במכבי חיפה, אבל הבנתי שהקבוצה צריכה חיזוק. לקבוצה היו חסרים מנהיגים אמיתיים באופי שלהם, מנהיגים על המגרש. לא היו לנו מספיק כאלה. הרגשתי את זה מוקדם, ומה שקרה אחר כך זה פחות משנה. אבל העונה הזו היתה בית ספר טוב מאוד בשבילי. הרבה התמודדויות, כולל לדעת איך להגיע ממצב של הצלחה ואירופה לרגעים פחות טובים. העונה הזו הרגישה כמו חמש שנים בקבוצה אחרת, מבחינתי האישית. אני חושב שהעונה הזו שיפרה אותי כמאמן. היא עשתה אותי מאמן טוב יותר, מבין יותר, יודע יותר".
מה היה הלך הדברים בינואר?
"עזוב שמות. חשבתי שיש שניים-שלושה שחקנים משמעותיים שהיו יכולים לעזור לנו".
ואם מאמן של שבע שנים ניסיון במכבי חיפה היה מבקש משחר את השחקנים האלה?
"לא יודע מה היה קורה. אני חשבתי שהקבוצה צריכה דם חדש, לפחות שניים שלושה שחקנים בכירים, פיגורות עם יכולת מוכחת, בשביל לשדרג את הקבוצה ולהגיע לאירופה שוב. היינו בשלב מסוים במומנטום של לסיים במקום השני או השלישי וסיימנו רק במקום החמישי. מכל מני סיבות, רק פרישקין הגיע - הוא שחקן סביר אבל הרבה זמן לא שיחק, והיו לו קשיי התאקלמות וזה לא היה זה".
אולי זה אתה? אולי לא מצאת שחקנים טובים מספיק?
"היו, היו שחקנים כאלה. אבל שוב, הבנתי שלא יגיעו ונלחמתי עם מה שיש. לפחות הרווחנו שילוב של 6-8 שחקני נוער".
ואז הגיעה עוד נפילה, בחורף, שרשרת משחקים לא טובים. וגם הקהל יצא נגד, וגם בנאדו - שנראה נהדר בעונה הראשונה - נראה רע, מיואש, חלש, עייף. הקול היה צרוד יותר, שקט. "לא היה קל", הוא מודה. "אתה מתמודד, ואני בן-אדם שנותן את כל-כולי, מאוד מחובר ומאוד רגיש למצב. בסך הכול, ברמת הרצון וברמת האימון עשינו עבודה טובה אבל לא תמיד זה מספיק. לפעמים, הקבוצה פשוט לא מצליחה להתרומם כפי שאתה רוצה ומצפה. ואני הייתי שחקן במכבי חיפה, אני יודע מה שחקנים צריכים להביא במכבי חיפה. הם רצו והשתדלו, וזה לא הספיק".
מה היה רגע השפל?
"היו אכזבות. היו משחקים באירופה שיכולנו לנצח ולא ניצחנו. אני זוכר שפאולו סוזה בא אליי לפני המשחק מול מכבי ואחרי המשחק בהולנד, שהפסדנו; הוא לחץ לי יד ואמר 'שיחקתם משחק מושלם. פרפקט גיים'. זה מאוד החמיא. היה המשחק בפאוק, שהובלנו 0:2 והפסדנו 3:2
".
מתישהו, כבר היה ברור לכל שבמכבי חיפה יעשו שינוי לקראת העונה הנוכחית. ואחרי הרבה שמועות ומועמדים, אלכסנדר סטנוייביץ' נחת בישראל בסוף אפריל וסיכם את תנאיו. ובנדו? אפילו בידיעה שבאתר הרשמי של מכבי חיפה לא הוזכר שמו. הסרבי הגיע למועדון, למשחקים, למתחם האימונים, ושום מילה על אריק. ובנדו הדריך את הקבוצה כשסטנוייביץ' ביציע.
מתי ידעת שלא תמשיך במכבי חיפה?
"קצת אחרי החלון בינואר ידעתי. בפברואר. שמעתי את הלחשושים".
ובאופן רשמי?
"חודש וחצי לפני סיום העונה".
ובין לבין?
"תקופה לא קלה. אתה מרגיש את הדברים, והכול כתוב. והמאמן הזה פתאום בא, וגם על זה כותבים. זה לא נעים".
למה לא הודיעו לך קודם?
"כשהחליטו לומר לי, אמרו. זה לא נעים, אני מודה שזה היה לא נעים, אבל מי שמכיר אותי יודע איך התנהלתי באימונים ובמשחקים. אפילו במשחק האחרון בבאר שבע, כשכמעט כל הסגל שלנו שחקני נוער. אני זוכר שקייסי אמר לי אחרי האסיפה האינטנסיבית 'מה אתה משוגע, איך אתה ככה, בתוך זה, עם האנרגיות האלה?'. ככה אני. תמיד הייתי לוחם".
וסטנוייביץ' מונה, והגיע ליציע בזמן שאתה על הקווים. זה היה נראה ממש לא טוב, ממש מעליב.
"אני מעדיף לא להגיב על זה", הוא אומר בעיניים נוצצות. "לא רוצה לדבר על זה".
עזוב בנאדו, עזוב שחר, עזוב מכבי חיפה. אולי בארץ מצפים ליותר מדי וחותכים מהר מדי?
"אני מסכים איתך. אתה לא רואה בכדורגל הישראלי שנותנים ליותר מדי מאמנים חוזים לשנתיים ושלוש".
מה לדעתך היה משאיר אותך בתום העונה השנייה?
"אליפות. נראה לי".
מישהו אמר לך את זה?
"לא, אבל במכבי חיפה לא משנה מה הסגל, צריך תארים. הסגל בשנים האחרונות, לא רק בעונה שלי, לא היה מספיק טוב. וזה הוכח, והוכח גם השנה, כשהגיע מאמן ברמה אירופית גבוהה, עם משכורת עתק. רק באמצע העונה הזו עשו שינויים קצת יותר דרסטיים. הסגל פשוט לא היה מפסיק טוב".
אתה מעודד אותם במשחקים?
"הרגשות שלי מעורבים כשאני צופה במשחקים שלהם. לא יודע איך להגדיר את זה".
חמישה מאמנים בזמן קצר לא הצליחו להביא את המועדון הענק הזה לעונה מוצלחת. מה חסר?
"לא חסר שום דבר במכבי חיפה. במכבי תל אביב מצליחים עם מנהל מקצועי, ובחיפה הצליחו בעבר בלי. מנהל מקצועי זה דבר חשוב בכדורגל, וצריך להיות במועדון כדורגל. היום, בכל מועדון זוטר באירופה יש את הפונקציה הזו. אבל כל בעלים וההחלטות שלו. בסופו של דבר, מכבי חיפה תחזור להיאבק על האליפות כשיהיו לי שישה-שבעה עוגנים, שחקנים ברמה גבוהה - גם מנטלית וגם מקצועית. בתקופות שלי כשחקן היו אפילו עשרה עוגנים כאלה. אם אין לפחות שישה-שבעה, קשה להתחרות על האליפות. בלי השחקנים האלה אין עקביות ואין חוסן ואין שקט ואין חוכמה. לא יעזור כלום".
מקצועית, בנדו מנסה ללמוד מכל מה שאפשר. זה שפפ גווארדיולה ברשימת המודלים, זה דבר תדיר. אבל פרט לספרדי אריק מעריץ את שיטותיו ברנדן רוג'רס מליברפול, "שידע לשנות שיטה כשפחות הלך", ומעריך ואוהב את הפילוסופיה של מסימיליאנו אלגרי מיובה.
ואם כבר שמות - ויאם עמאשה, מה הסיפור?
"עמאשה חזר מפציעה כשהגעתי, הצלחתי להחזיר אותו לכושר טוב. היתה לו ירידה בשליש האחרון, הוא איבד מקום בהרכב וההתנהלות שלו נפגמה. לאור ההתנהלות שלו החלטנו לוותר עליו, ביחד עם ההנהלה, והחלטנו להביא שני חלוצים אחרים מוכשרים ממנו".
תגדיר 'התנהלות'.
"לא צריך לתת דוגמאות - ההתנהלות לא היתה מקצועית מספיק. בחיפה רצו שאחזיר אותו באיזשהו שלב, ואני לא רציתי".
מה לגבי אלעד גבאי?
"היו לו קשיי התאקלמות. הוא בחור נהדר שמתאמן טוב, היתה לו תחרות לא קלה עם משומר והיה לו קצת קשה להתמודד. הוא היה רגיל לשחק כל הזמן, ובהזדמנויות שקיבל לא תמיד סיפק את מה שצריך. אבל אני שמח מאוד שהוא מצליח עכשיו".
העובדה שזימנתם את משומר לנבחרת קשורה אליך?
"אלי גוטמן המחליט הבלעדי. ברור שהוא מתייעץ ושואל לדעתי, אבל הוא מחליט. משומר שיחק משחקים טובים מאוד בקמפיין הזה, ובחודשיים האחרונים לא שיחק, ואפילו לא התלבש, וזה חבל. אני עדיין לא יודע מה יוחלט בסוף, אבל לפעמים נכון לתת גב לשחקן שנמצא בסיטואציה לא נעימה. בן-אדם בא, תרם לנבחרת הרבה בקמפיין הנוכחי, למחוק אותו זה לא הפתרון".
רובן ראיוס היה הרכש הבולט בתקופתך. כולם התלהבו וזה לא מתרומם.
"שחקן מוכשר, יש לו המון כדורגל".
אז מה כולם מפספסים?
"לא יודע. יש פספוס פה. יש לו המון פוטנציאל, הוא עושה דברים מיוחדים שלא כל שחקן יכול לעשות. מצד שני, לא חושב שהוא הצליח למצות את עצמו עד כה".
ויש את הגליץ' הנוראי על רפי דהן.
"זו תקרית עצובה, הוא לקח את זה מאוד קשה. זה היה עימות מתמשך, ושום דבר לא מצדיק פגיעה כזו. לפעמים בתור שחקן אתה אומר 'אעשה תאקל כדי שהוא יראה מי אני'. ופתאום מישהו צעק 'הוא שבר את הרגל'. לא קלטתי כמה חמור זה היה. בטלוויזיה זה היה מזעזע".
אתה לא חושב שהיה צריך לזרוק אותו מהמועדון?
"לא, לא. לבי עם רפי. אני בטוח שרובן לא רצה לעשות את מה שעשה. הוא נענש".
אייל גולסה זו עוד דוגמה להתנהלות לא נכונה. עוד שחקן מוכשר שיושב ביציע ובסוף עוזב.
"זה לא קשור רק למועדון. גולסה ילד טוב ומוכשר, ומשום מה הגיע להחלטה בתחילת העונה שהוא לא רוצה להישאר במכבי חיפה. היה לו קשה אולי להגיד את זה בריש גלי, אבל מכבי חיפה יכולה היתה להרוויח אותו והוא יכול היה להרוויח את מכבי חיפה. אבל כל בן אדם והחלטותיו, ואין לי מושג למה זה קרה. הרגיש לי שהוא לא רצה להיות בחיפה".
לא ניסית להתערב?
"ניסיתי, ניסיתי. גם היה שלב במחנה האימונים שדיברתי איתו, אבל הרגשתי שהוא די נחוש לעזוב".
זה היה קרב אגו?
"לא יודע. מכבי חיפה רצתה להחתים אותו להרבה שנים וזה מן הסתם שחקן שהשקיעו בו הרבה וזה לגיטמי. הוא היה בשנה אחרונה בחוזה, וחיפה לא רצתה שיעזוב סתם כך. היו הרבה שיחות עליו, רציתי שהוא יישאר וגם ההנהלה, והחוזה כמעט נחתם. הוא חזר לתקופה, שיחק טוב והבקיע בפאוק - לדעתי בגלל זה לקחו אותו. היתה דינמיקה מול ההנהלה שלא הגיעה למיצוי, ואני חושב ששני הצדדים הפסידו בסופו של דבר. וזה פגע, גם בהתנהלות שלו בתוך הקבוצה".
כמאמן שהיה בלם, ההגנה שלכם לא היתה ברזל. זה שיגע אותך?
"הפגיעות שלנו פחות היתה הגנתית אלא נקודתית. היו הרבה טעויות".
נו, אז השתגעת?
"כן. זה לא פשוט. לא היה מנהיג במרכז ההגנה וזו היתה אחת מנקודות התורפה שלנו".
אחרי הכול, חושב שתחזור למכבי חיפה?
"לא חושב על זה כרגע, אני צריך לעבור עוד כברת דרך, לאמן במקום אחר שייתן בי אמון, מקום שארגיש שאוכל לשדרג".
מתי מכבי חיפה תזכה באליפות?
"מהר יותר ממה שאנשים חושבים - בשנתיים-שלוש הקרובות".
בנאדו לא שונה במאום מתקופתו כשחקן. אולי אפילו נראה רזה יותר, צעיר יותר. הסטיגמה אודותיו, לפעמים, היא שאולי בכלל לא חושק במקצוע הזה.
"לפני חמש שנים לא הייתי אומר שאני רוצה להיות מאמן כדורגל", הוא מודה, "אבל דברים קרו והסתדרו ואפשר להגיד שהתאהבתי בזה. באדרנלין, בעשייה, בלגדל שחקנים, בלהשפיע. זה קורץ לי ואני מאוד אוהב לעשות את זה".
עובדתית - אולי לא הצהרת מספיק שזה הכיוון?
"אני חושב שאני מאמן כדורגל, וגם הוכחתי את זה. הרצון והתשוקה למקצוע גדולים מכל דבר אחר. אני מאמן כדורגל, וזה מה שאני רוצה לעשות. כל מי שעבד תחתיי יודע את זה".
כל כך הרבה מאמנים עברו העונה בליגת העל, ואתה עדיין לא. לא מפחד שיצאת מהלופ בגלל הצ'אנס המהיר מדי במכבי חיפה?
"בלי מכבי חיפה אולי לא הייתי מאמן היום, כך שהיא הכניסה אותי ללופ. בעונה האחרונה היו גישושים, עם כמה קבוצות. הפועל חיפה, הפועל פתח תקוה, ועוד, ובסוף זה לא הסתדר. לא נורא, זה עוד יקרה. בקרוב".
בינתיים הוא בג'וב בנבחרת, עוזר המאמן של אלי גוטמן. אותו גוטמן סיפק ציטוט מאוד מעניין ומאוד גלובלי אודות מידת ההשקעה של גארת' בייל בריאל מדריד לעומת בנבחרת וויילס.
לא חשבת שהעיר איזה דוב?
"כן. אמרתי לו 'איך הערת אותו', הנה הוא כבש צמד", בנדו צוחק.
איך מתכונים לשחק מול שחקן כזה?
"יש כמה שחקנים בעולם שאפשר להגדירם כטופ פלייר, והוא כזה. כמובן שנקדיש לו תשומת לב רבה, אבל זה יהיה באופן קבוצתי. בנבחרת הוא משחק כשחקן חופשי, קרוב לחלוץ. זה לא הולך להיות קל, אבל אני מאמין שאנחנו מסוגלים".
מה ההבדל בין הנבחרת שלך לזו של עכשיו?
"אני מזהה את אותה אהדה, את אותו וייב שהיה בימים הגדולים של הנבחרת שלנו. הנבחרת הזו מחוברת אפילו יותר מהנבחרת ההיא, וזה הכוח המרכזי שלנו. יש מנהיגים, וגם המחליפים ברמה לא נחותה מהפותחים. הסגל מאוזן מאוד, ואין מישהו שהנבחרת תיפול בלעדיו".
עמוד הפייסבוק של יוסיפון | למעקב בטוויטר
orenjos@walla.co.il
