פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הלוחם האולטימטיבי: שגיב יחזקאל הגיע להפועל תל אביב בזמן

        בניגוד לזגורי, הפועל תל אביב צריכה שחקן כמו שגיב יחזקאל, שבגיל נוער ידע מלחמות ובוררויות. בטטת הכורסה התרשמה מהנחישות של החלוץ הצעיר, מספקת נתונים לכישלון של באר שבע בחוץ, תוהה מי דורש הסברים מקלינגר ומספקת בונוס: ה"שחקן" הבא שמכבי תל אביב תגנוב לאדומים

        הלוחם האולטימטיבי: שגיב יחזקאל הגיע להפועל תל אביב בזמן

        בהוקי קרח יש סיטואציה שנקראת Power Play, מצב שבו שחקן מורחק למספר דקות בשל עבירה אגרסיבית על היריב. במשך הזמן שהוא שוהה על הספסל, קבוצתו מנסה בעיקר להתגונן, ומכאן היא מוגדרת Short handed. זה קיצוני יותר מכרטיס אדום בכדורגל, בעיקר בשל כמות השחקנים על המגרש (6 על 5 כולל שוערים במצב הזה) וגודל המשטח. זה דבר אחד לסיים את פרק הזמן של "היד הקצרה" ללא ספיגה, ודבר אחר לכבוש בו. להבקיע שניים במצב כזה? זו כבר הרואיות אמתית.

        הפועל תל אביב הייתה לגמרי short handed אתמול בבלומפילד. קבוצות כדורגל הבקיעו בעבר שער, שניים ואפילו שלושה כשהן בחוסר של שחקן. הלא ניצחון החוץ האחרון של הפועל באר שבע העונה, 0:3 על בית"ר ירושלים, הושג רק לאחר ההרחקה של רועי גורדנה. אבל יש לשחק בעשרה שחקנים ויש לשחק בעשרה שחקנים. הניצחון של האדומים בשבת מול מ.ס. אשדוד היה, אולי, הרגע הכי מרגש של המועדון מאז שער הדאבל של ערן זהבי - רגע של רוח, של קילריות, של ניצול מצבים – כל הדברים שלא ממש ביקרו בבלומפילד העונה.

        שחקני הפועל תל אביב חוגגים (ברני ארדוב)
        ניצחון שכולו רוח. הפועל תל אביב חוגגת בבלומפילד (צילום: ברני ארדוב)

        עוד לפני המשחק מול אשדוד הייתי מוכן להישבע שהפועל תל אביב תישאר בליגת העל. הפועל עכו די ירדה, הפועל פתח תקוה לא מסוגלת לכבוש, להפועל חיפה יש נטייה לסבך את עצמה ועד כמה שרוני לוי ניסה להפריד בין מה שקורה במגרש למה שקורה מחוצה לו, גם מכבי נתניה לא יצאה מאזור הסכנה. אחרי אמש, אפשר להגיד בוודאות שהפועל תל אביב תישאר. גם בזכות אשדוד, הקבוצה עם האופי הכי נוזלי בליגת העל, אבל בעיקר בזכות הרוח שלה עצמה.

        אנחנו עוד נחזור למשחק הזה, אבל קודם כל, טפיחה עצמית על השכם (ואחת גם לנביא אחר).

        עוד מליגת העל

        הערכה ודאגה בהפועל תל אביב: אפולה אדל סיים את העונה
        אלישע לוי על התיקו של באר שבע: "התוצאה לא מספיק טובה"
        אלי כהן מבני סכנין: "מבחינתנו, הפלייאוף התחתון כבר התחיל"
        אנגליה: ניצחון שלישי ברציפות לגיא לוזון

        מקום 3: הפועל באר שבע ומשחקי החוץ

        בדקה ה-31 במשחק מול הפועל חיפה הסיט מאור בוזגלו כדור חופשי לג'ון אוגו, שבעט פצצה למרכז השער, כדור שנהדף לקרן. אף שזה היה מהלך נכון עם ביצוע מדויק, הסימבוליות שבהגדרה "בוזגלו הסיט כדור חופשי" זועקת לשמיים.

        את שני השערים האחרונים שלו העונה בוזגלו כבש בטדי, ב-0:3 על בית"ר ירושלים בסוף דצמבר. ב-2015 עדיין אין לו שער ליגה. הוא לא יכול להרשות לעצמו מאזן שכזה, גם לא הפועל באר שבע. ההוכחה הסטטיסטית מדברת – בווסרמיל עוד יש מי שדואג לעניינים, אבל מאז שבוזגלו הפסיק לכבוש, סגנית האלופה לא מצליחה לנצח בחוץ.

        בוזגלו הוא לא הסיפור. הוא אולי ברומטר, אבל הפועל באר שבע סובלת מבעיות הרבה יותר גדולות. דובב גבאי אמר לאחר ה-1:1 עם הפועל חיפה "לא יודע מה קורה לנו העונה במשחקי חוץ", אבל אנחנו יודעים. שימו לב לטבלה הזו.

        הפועל באר שבע בחוץ בשני הסיבובים הראשונים (עיבוד תמונה)

        גבאי הודה שהוא לא יודע לשים את האצבע על הבעיה, לכן שוב נחלצת הבטטה לעזרתו. הבעיה, חד משמעית, היא אופי. האופי של באר שבע העונה רך בהרבה מאשתקד. תגידו שהיא מרבה להיקלע לפיגור, לעתים מוקדם? אז הנה, גם בשנה שעברה היו לה לא מעט רגעים של מבוכה. תראו איך היא נחלצה מהם אז ומה קורה לה הפעם, ותקבלו את התמונה המלאה. נסכם בכך שהשוואה קטנה שווה יותר מאלף הסברים.

        הפועל באר שבע בסיטואציה של פיגור (שני סיבובים ראשונים) (עיבוד תמונה)

        מקום 2: השקיעה של ניר קלינגר

        ב-15 שנות קיומה, האופי שמ.ס. אשדוד הראתה היה נחות אפילו מכמות האוהדים שהביאה למשחקי החוץ. השבוע פורסם בכלי התקשורת על מיזם להחזרת הפועל אשדוד, הקבוצה הבכירה של העיר טרם האיחוד. להפועל אשדוד היה קהל רב, שנמוג בעקבות המיזוג עם עירוני. הקבוצה המאוחדת אמנם יציבה בליגת העל, אבל המועדון נטול רוח. מנצחים, מפסידים, לאף אחד לא אכפת. עושה רושם שאפילו למאמן לא, וצריך לזכור שהמאמן הזה הוא אחד האנשים הכי אמוציונליים שניפק אי פעם הכדורגל הישראלי.

        הציטוט שנזכור יותר מכל לניר קלינגר העונה הוא מונולוג ה"אם היו לי מאה מיליון שקל", אחרי התבוסה 5:2 למכבי תל אביב במחזור השישי. שבוע לאחר מכן הוא הספיק להפסיד בבית להפועל רעננה, וכבר עורר עליו את קיתונות הלעג הראשוניים. היו לו הזדמנויות לתקן, והוא כשל ומעד בהן, עד שהגיע לעברי פי פחת. ג'קי בן זקן יודע לתת גב, וקלינגר הרגיש, כנראה, בטוח מדי, כדי לזרוק אחרי ההפסד להפועל תל אביב תשובה כמו "יש לי קבוצה טובה, הגענו מוכנים". אף מילה במשפט הזה לא מדויקת, כולל "יש", "לי" ו"הגענו".

        מרוחקת ארבע נקודות בלבד מהקו האדום, אשדוד היא התקווה של הפועל פתח תקוה, אולי גם של הפועל עכו. כי ערב הכניסה לפלייאוף התחתון, אין קבוצה נרפית ממנה. זה נכון לעמדת השוער (מרציאנו חלש מאוד ואבוי לנו אם כך ייראה נגד ויילס ובלגיה), להגנה, להתקפה (מה יהיה, ירו בלו?) וזה נכון בעיקר למאמן. בשנים האחרונות קלינגר לא מצליח למצוא את עצמו על הקווים בליגת העל. האפאטיות שמעוררת אשדוד פוגעת גם בו, הרי בסופו של דבר הוא לא מאמן כל כך רע, אבל האחריות לייצוב ומיצוב הקבוצה מוטלת על כתפיו. לאחר חודש וחצי ללא ניצחון, שכולל תבוסה 5:0 למכבי חיפה, 0:0 ביתי עם הפועל עכו והפסד להפועל תל אביב נטולת שוער אמש, קלינגר צריך לספק הסברים אמתיים. הגיע הזמן שמישהו כבר ידרוש אותם ממנו.

        מאמן מ.ס. אשדוד ניר קלינגר (ברני ארדוב)
        אפאטיות מפחידה. קלינגר (צילום: ברני ארדוב)

        איש השבת: שגיב יחזקאל

        אם ייערך סקר ביציעי בלומפילד מיהו השחקן הפחות אהוד בהפועל תל אביב, סביר להניח שלקו הסיום יגיעו סארי פלאח, שי אבוטבול וישראל זגורי. כל אחד מהשלושה סיפק העונה סיבה לשחרר אלפי אנחות אכזבה. לפלאח הייתה מעט עדנה אתמול, הרי שחקן שדה שנכנס לשער הופך לגיבור אינסטנט ברגע שהוא יוצא מנצח, מה גם שהייתה לו אחלה השתטחות להרוויח כמה שניות לאחר שקלט כדור גובה. אבוטבול, ייאמר לזכותו, נשאר בפרונט גם בתקופות הכי קשות ומתנהג כמו אדום מלידה, גם אם מקצועית הוא אחד האשמים העיקריים במצב של הקבוצה. נשארנו עם זגורי.

        כישרון הוא לא הבעיה של זגורי, קבלת ההחלטות שלו כן. הוא עושה כל מה שלא צריך שחקן לעשות – מכדרר יותר מדי, מוסר מעט מדי, מתבכיין לשופטים המון מדי. לו רק הראש שלו היה מסודר יותר, העונה של הפועל תל אביב הייתה נראית אחרת לגמרי. לא מפתיע שלמצבים הטובים ביותר שלה אמש היא הגיעה כשהוא כבר לא היה על המגרש. שגיב יחזקאל, לעומת זאת, הוא סיפור שונה.

        בעוד שבועיים יחזקאל יהיה בן 20. יש שחקנים שכבר הפכו לכוכבים בגיל הזה, אבל במצב הנוכחי קשה לצפות ממנו לפריצה מהירה. מה שיחזקאל כן הראה אתמול בבלומפילד היה ריכוז, פוקוס ובעיקר חוסר במניירות. הוא עשה את הפעולות הנכונות, על המצח שלו היה כתוב "תכלס". הגנת אשדוד האיומה לא מפסיקה לטעות, אבל עד לזמן הפציעות של המחצית הראשונה לא היה מי שינצל את המחדלים שלה. עקיצה אחת של יחזקאל לפני ההפסקה, עוד אחת לקראת הסיום ושלוש הנקודות נרשמו על שמו.

        סיפור החיים של יחזקאל מלמד על עקשנות. הוא גדל במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, עבר למכבי תל אביב וחזר, לאחר בוררות ומלחמה ארוכה שניהל עם המועדון הצהוב, למתחם חודורוב. כבר בגיל צעיר יחזקאל הבין ששום דבר בכדורגל הישראלי לא בא בקלות. זהו בדיוק סוג השחקנים שהפועל תל אביב צריכה במצבה – כאלה שלא לוקחים דבר כמובן מאליו, לוחמים שמנצלים כל הזדמנות, על המגרש ומחוצה לו.

        מה יוסיף הניצחון הזה להפועל תל אביב? לא יותר מדי. הבלגן ימשיך לחגוג, הצרות עדיין ידפקו בדלת. לפחות היא יודעת עכשיו שיש עם מי לצאת למלחמה.

        שגיב יחזקאל שחקן הפועל תל אביב חוגג (משמאל) עם משה אוחיון (ברני ארדוב)
        עכשיו יודעים בהפועל תל אביב שיש עם מי לצאת למלחמה. שגיב יחזקאל חוגג (צילום: ברני ארדוב)

        בונוס קטן לסיום

        השער העצמי שהבקיעה הפועל תל אביב לרשת מ.ס. אשדוד היה הרביעי שלה העונה. למקרה שתהיתם מיהו השחקן הכי פורה של האדומים, קבלו כמה תובנות מפרשני הרשת.