Like
1. בסופו של דבר, קרית שמונה תשכח מהסיפור של השופט והפנדל המוצדק שלא ניתן לה מול מכבי תל אביב. אחרי הכול, אין פה קונספירציה וכל מיני דברים שקבוצה רצינית כמו זו של איזי שירצקי לא מאמינה בהם. אלון יפת אולי זכר באותו רגע שבו משכו בחולצתו של אבוחצירא מה קרה לשופטים אחרים ששרקו לפנדלים שגויים במחזורים האחרונים, אולי סתם פחד ברגע האמת, מי יודע. אבל בוודאי שלא היתה כאן הטעיה מכוונת בגלל שזו מכבי תל אביב. גם מול מועדונים גדולים כמו מכבי חיפה השופטים מועדים העונה פעם אחר פעם. הדרך הנכונה להתמודד עם טעויות שיפוט היא להיות טוב יותר במגרש.
בסופו של דבר, כשאבק שערוריית השיפוט התורנית ישקע, נגלה שה-1:1 של קרית שמונה בבלומפילד היה יום גדול מאוד, יום חשוב מאוד, בהיסטוריה המפוארת של עירוני קרית שמונה. קרית שמונה השיגה במשחק הזה שתי חותמות חשובות. הראשונה, שהיא מספקת העונה מאבק אליפות הרואי, לא פחות, נגד הקבוצה הכי עשירה, הכי חזקה והכי מתקדמת שידע הכדורגל הישראלי. היא צולחת משברים, היא שוברת שיאים, ובכל פעם שאומרים לה שהיא לא מסוגלת, היא מראה שכן. עדיין לא ברור כיצד תוגדר העונה של שתי יריבותיה לצמרת, אבל במקרה של קרית שמונה שוב מגלים שהיא מוציאה מעצמה את המקסימום וממציאה את עצמה מחדשה, גם כשנדמה לכולם שהם קלטו הפעם את הטריק הזה עד הסוף.
החותמת השנייה היא גדולה יותר. קרית שמונה הראתה בבלומפילד שהיא תמשיך לחזור למשחקי עונה ביפו עוד הרבה מאוד שנים. שהיא תמשיך להיות קוץ בתחת של אימפריית גולדהאר, או כל קבוצה אחרת שתשלוט כאן בעתיד - לא משנה איזה כוכבים יהיו לה ומה יהיה התקציב שלה. קרית שמונה אולי תמעד עונה אחת, אבל מיד אחר כך תקום כדי לחזור ולהיות כוח משמעותי במאבק האליפות. כי האליפות השנייה של קרית שמונה היא מזמן לא מילה גסה, ובמוקדם או במאוחר היא כבר תביט לעבר האליפות השלישית. כמו הקבוצות האלה שהולכות מדי עונה "על כל התארים". במידה רבה, קרית שמונה היא הכוח הכי בטוח בצמרת הכדורגל שלנו בעתיד הקרוב. היא לא תלויה בהישארות של ג'ורדי קרויף או ערן זהבי. גם לא במאמן שיעקב שחר יבחר. היא תהיה שם לפניהם.
2. כולם אומרים שאלון יפת "יצא גבר" בגלל שעלה לשידור והודה שטעה שלא העניק פנדל לקרית שמונה, אבל בפועל זה היה רגש מביש יותר מהשגיאה שלו במגרש. שופט יכול לטעות, אבל לא לעלות חצי שעה אחר כך ולתת ראיון כאילו הוא הכוכב של המשחק. זה חילול קודש. זו עוד הוכחה כמה האיגוד והשופטים עצמם מתעסקים יותר מדי בתקשורת, בתדמית, כאילו הם חלק מתכנית הריאליטי הדוחה שהכדורגל הישראלי יכול להיות לעתים. הצורה הפופוליסטית שבה אלון יפת בחר להתמודד דרכה עם הטעות שלו רק מקצרת את הדרך לטעות הבאה, ולשופט הבא שיעלה לשידור אחרי משחק ויחשוף את עולמם של האנשים שמהותם הוא קודם כל להיות שקופים.
Share
אופיר מרציאנו צריך להסתכל על מה שקרה לאריאל הרוש ולומר לעצמו: רק שלי זה לא יקרה. כי מה שקרה להרוש, יכול לקרות גם למרציאנו. זה קרה בעבר גם לשוערים איכותיים ביותר כמו בוני גינצבורג וזה יקרה לכל שוער שלא יבין ששנים רבות מדי בקבוצות בינוניות, פגיעות, חדירות, עלולות להפוך גם אותך לבינוני, פגיע, חדיר. שוער גדול צומח לצד הגנות גדולות בקבוצות גדולות. הוא לא אמור לעצור עשרה מצבים של 100 אחוז. בפעם הראשונה אתה סופג צמד, אחרי זה שלישיה, ואז מגיע הרגע הכי חמור אחרי שנים בקבוצה כמו מ.ס אשדוד: אתה מתרגל לספוג בכמויות האלה. המציאות של הקבוצה הופכת להיות המציאות שלך.
לכן, מרציאנו חייב לברוח מאשדוד בעונה הבאה. אי אפשר לפני אבל גם אסור שזה יתרחש אחרי. מרציאנו משחק היום בקבוצות שבה שיווק ומכירת השחקנים הן המטרות העיקריות, ורק אחרי זה התוצאות. בקבוצות כאלה שחקן חייב להילחם על התחנה הבאה שלו, השלב הבא בקריירה שיעצב אותו, ולא לתת לאינטרסים אחרים לקבוע לו. בקבוצות כאלה הסכנה של מעבר עם שיקולים לא עניינים הוא לא קטן. ראינו כבר תגליות אשדודיות שהולכות לאיבוד בגלל הסכמים בעייתיים. ומרציאנו הוא אולי התגלית הגדולה מכולן. שוער ענק, על אמת. שוער כזה חייב למצוא חממה שתעצב אותו טוב יותר, חממה שהכסף בה ירוויח יהיה שיקול משני והקריירה מרכזי.
Comment
מדוע אופיר קריאף פותח לפני שלומי אזולאי אחת מתגליות העונה של בית"ר ירושלים היא משל לקרקס שממנו סובל המועדון הזה. קריאף, כך זה נראה מהצד, מקבל את חולצת ההרכב מאותה סיבה שבית"ר של גיא לוי משחקת כדורגל מופקר ולא אחראי מאז שקורצקי עזב: חנופה לקהל, או לדעת הקהל, אולי לבעלים. אין באמת לדעת. אבל החלטה עניינת אין שם, כמו העובדה שדני פרדה ממשיך להיות בין ה-11 לא משנה כמה פאסיבי, שקוף ולא יעיל הוא.
קריאף לא צריך את זה. זו העונה שבה הוא צריך היה לגדול ולהפוך למנהיג של הקבוצה. שחקן שהוא קצת יותר טוב מהשחקנים הטובים באמת שיש העונה מסביבו. זה הרגע, זו השעה. לא סתם קורצקי אמר לקריאף בקיץ שזו העונה שלו. אם בית"ר עשתה העונה צעד קדימה אחרי עונת הנפל אשתקד, המנהיג הטבעי צריך לעשות שניים. קריאף כזכור הוכיח כבר שיש בו משהו עם אותו שער ביורו שהתקיים בארץ. הוא יודע למסור, הוא יודע לכבוש, הוא משחק עם לב ושכל, אבל משהו שם, אולי בגלל הפציעות, עדיין לא הביא אותו לנקודה הנדרשת שבה הוא צריך להיות כעת. השחקן שמוביל את הכישרון החדש שיש בבית"ר קדימה.
אפליה מתקנת לא תעזור כאן. רק תחרות הוגנת מול שחקן שראוי לקבל את חולצת ההרכב לפניו, כמו שלומי אזולאי. גם האופן שבו גיא לוי משתמש בקריאף עושה לו עוול ופוגע בשותפו, קלאודמיר. בסגנון משחק כזה מופקר הסיכוי של קריאף להצדיק החלטה לא מוצדקת הוא קטן מאוד. תראו מה קרה לבלמים המצוינים ששיחקו השנה בבית"ר ומה "אומרים" עליהם פתאום היום. ככה לא הופכים לסמל של קבוצה.
המחזור הבא: הפועל תל אביב מכבי חיפה
הנה פרט קטן אבל לא שולי. כל שלוש הקבוצות מעל מכבי חיפה, במקום 4-6, ניצחו אותה פעמיים העונה. גם מכבי פתח תקוה, גם בית"ר ירושלים וגם רעננה. שתיים מהן מכבי חיפה יכולה לעקוף די בקלות ולהשתחל לפלייאוף העליון, אבל זה יהיה שקר. זו תהיה אשליה. למכבי חיפה לא מגיע להיות בפלייאוף העליון.
משלוש היריבות שצוינו קודם, מכבי פתח תקווה הכי ראויה להיות חלק משש הראשונות. רעננה היא הבאה בתור, ואפילו בית"ר, למרות שכל העונה הזו רצופה בהחמצות של משחקים שמזמן היו נותנים לטביבים את הכרטיס המיוחל, צריכה להיות שם לפני הקבוצה הכי גרועה של מכבי חיפה בעידן יעקב שחר. כי אם בית"ר החמיצה ורעננה התבלבלה והתיישרה, מכבי חיפה נכשלה. קבוצה שנכשלה לא יכולה להיות בפלייאוף עליון של אף ליגה. אלא אם כן זו ליגה בדיחה. ליגה שגם הנכשלים מצליחים בה.
ומעבר לזה, המסר מההעפלה של מכבי חיפה לפלייאוף העליון יהיה רע גם למכבי חיפה עצמה. משחקים מול מכבי תל אביב, קרית שמונה הפועל באר שבע וגם מכבי פתח תקווה עלולים להסתיים ביותר מדי הפסדים ואיבוד ביטחון שאפשר להרוויח בפלייאוף התחתון, לקראת העונה הבאה. קבוצות לפעמים צריכות להיענש באמת כדי להבין את הדרך אל הישועה. אם מכבי חיפה תגיע בסוף לפלייאוף העליון, דרך ניצחון בבלומפילד, אז היא לא באמת תיענש. שקודם תלמד לנצח את קבוצות הפלייאוף התחתון, מה שלא קרה העונה, ואחרי זה תחשוב על הצעד הבא ותגיע אליו מוכנה.
