פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כשאפילו ההרכב של פאקו לא הפתיע

        כיצד גילה ברק בכר לאילו 11 צהובים להתכונן? אורן יוסיפוביץ על סיפור שהחל ביום רביעי וכמעט נגמר אמש עם מהפך בצמרת. ועוד: הסטטיסטיקה נגד פאקו, ויפת נגד שופטי הרחבה

        כשאפילו ההרכב של פאקו לא הפתיע

        ועדת ביקורת

        דברים שרואים בסטטיסטיקה: מכבי תל אביב נגד קרית שמונה והפועל באר שבע: 2 נקודות מ-12 אפשריות, 16% הצלחה; מכבי תל אביב נגד שאר הליגה: 46 מ-54, 83% הצלחה.

        קהל מכבי תל אביב: תפאורה לא היתה, ואולי בשל כך גם העוצמות היו פחותות מהרגיל. חובה לציין שני פיקים: בדקה ה-30 אחרי מחאה על אי-שריקה, ולקראת הסיום. ציון: 8

        קהל קרית שמונה: כ-200 איש בלבוש כהה, נראו כמו המאבטחים בתדריך לפני משחק בבלומפילד. שאפו לאלה שבאו, וחבל שהגרעין עדיין לא גדל. ציון: 5

        1:1 בין מכבי תל אביב לעירוני קרית שמונה

        תמונות המשחק של ברני ארדוב

        אלון יפת מודה: נאטמתי, מתנצל

        הבורסה:

        עולה: וובה בראון הוא עוד פגיעה-בול של בכר ושירצקי. אתמול הוא הראה שפרט לקשיחות במרכז השדה, יש לו גם בומבות. עשה 0:1 בסטייל.

        יורד: ברק לוי, מהצד השני, היה צריך להיות זה שיעצור את הבומבה. אמנם הובהל אל בין הקורות רק בגלל פציעה של חואן פאבלו בחימום, אבל זו היתה כנראה עוד סיבה לכך שבמכבי מתעלמים גם מסטטיסטיקת הספיגות המרשימה של לוי, ועדיין תרים אחר תחליפים ותיקים יותר וטובים יותר.

        ציוץ המשחק:

        תמונת המשחק: F-15

        ברק בדש שחקן מכבי תל אביב מול עודד אלקיים שחקן עירוני קרית שמונה (ברני ארדוב)
        ראש לכדור של מיכה, אף לכתף של אלקיים. ההספק של בדש (צילום: ברני ארדוב)

        מעשה שהיה, כך היה

        "ידעתי מה יהיה ההרכב של מכבי תל אביב - לא משנה למה ואיך", הפתיע ברק בכר בסיום המשחק בבלומפילד, בו ניסה פאקו אייסטרן להפתיע בעצמו עם מערך נדיר עבורו. "ידעתי בדיוק מי ישחק ואיך הם ישחקו", המשיך בכר, "ואני חושב שגם ראו את זה, לפחות בדקות הראשונות. ידענו את מי ללחוץ ומי ישחק בקו, ושזהבי יהיה באמצע, ומי בקישור האחורי. עשינו את ההכנה הכי טובה שיש".

        ואז פאקו, שהגיע מיד לאחר בכר לאיזור הראיונות, נשאל על הבקיאות של הקולגה. "חבל מאוד אם דבר כזה יכול לקרות", אמר הבאסקי. "זה מצער. אני לא יכול לומר שום דבר בנושא. אם הם ידעו, אולי הם ריגלו אחרינו…", חתם בחיוך.

        אז הנה הסיפור.

        יום רביעי בקרית שמונה הגשומה. איש מכבי תל אביב, שכנראה עוד לא ידע שמשחק הגביע בין שתי הקבוצות יבוטל בגלל המבול, מסר לאנשי קרית שמונה את דף ההרכב של הצהובים. דקה לאחר מכן, פחות או יותר, יצאה ההודעה של צוות השיפוט - אין משחק. איש מכבי מיהר לאתר את הקרייתים וחטף להם את הדף מהידיים. "הם היו בלחץ מטורף", סיפרו הצפונים, "כאילו מדובר בסודות אטום". אז הדף נחטף, אבל ההרכב כבר היה בדרך לראש של ברק בכר.

        ההימור היה - האם פאקו יפתח באותו הרכב עמו תכנן לעלות בצפון? האם גילו לו שאנשי היריבה יודעים מה תכנן? התשובה: כמעט. השינוי היחיד בין דף ההרכבים המבוטל מרביעי לדף ההרכבים של אמש היה בין הקורות. אבל תודות לצלעות הפגועות של חואן פאבלו, זה הפך לשכפול מושלם. לוי, ייני, טיבי, קרלוס, בן הרוש, מיטרוביץ', איגייבור, ורמוט, זהבי, מיכה, בן בסט. אחד לאחד. ובכר התכונן לכך, וגם הקריה, וכמו שאמר המאמן - ראו את זה, לפחות בהתחלה.

        פאקו מחפש את "המרגל", ותוקף את התקשורת

        ואם אלון יפת מקשיב לאחד החבר'ה שלו, ורועי קהת עושה 1:2 שמשתיק את בלומפילד ומעלה את הצפונים למקום הראשון - אוי, כמה שהיינו מדברים על ההכנה המקסימלית-מדי של בכר וחוסר האלתור של פאקו.

        על פאקו בכל זאת צריך להתעכב. אתמול היה מאוד עצבני, וגם כשדיבר, בסיום, העיניים זהרו והתשובות היו דוקרות מהרגיל. "אני מוכן לקחת אליפות מבלי לנצח בכלל את קרית שמונה ואת באר שבע", אמר כשנשאל על ה-2 מ-12 במאבק המשולש הזה. אבל הבעיה של אייסטרן היא שמי שמחליט על המשך העסקתו בטוח מבין עד כמה חשובים מאבקי הראש-בראש הללו. כי בליגות היוקרתיות יותר, האירופית והצ'מפיונס, צריך להתכונן למשחקים ספציפים מול יריבות ספציפיות; לנטרל, לאלתר, לשלוט, לרסק. פאקו, בארבע ההזדמנויות שהיו לו עד כה, לא גבר על אף קולגה בקרב מוחות. לא ראינו בליץ, לא קיבלנו מט. יהיה מעניין לראות עד כמה מכבי תהיה מסוגלת לסמוך על מאמן שלא הצליח לנצח את ק"ש וב"ש אפילו פעם אחת?

        למזלו, יש לו עוד כמה הזדמנויות, בקרוב מאוד. פאקו חייב לשנות את השורה הסטטיסטית הזו אם ברצונו להעלים את הגעגועים לסוזה. ובמיוחד, אם ברצונו להיות חלק מהמועדון הצהוב ומהתהליך שהוא עובר. ב-2004/05, כעוזרו של בניטס בליברפול, הוא היה חלק מהמוח שגבר על יובנטוס, וצ'לסי ומילאן בדרך לגביע. במשחקים הבאים, כשכל הכסף יהיה על השולחן, הוא יהיה חייב להראות שהוא יכול לנצח בקרב מוחות גם מחוץ לצלו של רפא. כי בינתיים, האיש שהשאיר את קאפלו, מוריניו ואנצ'לוטי מאחור, לא מצליח להתנער מבכר ואלישע.

        השופט אלון יפת בין שחקני עירוני קרית שמונה (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        רעננה (בית), באר שבע (חוץ), מכבי חיפה (בית). תכניסו לזה עוד שני מפגשי גביע מול מכבי תל אביב, ותבינו כמה רצחני הלו"ז של קרית שמונה. ובגלל הלו"ז הזה, יכול מאוד להיות שהנקודה הזו חרצה את סיפור האליפות. יש עוד הרבה נקודות והרבה מפגשים ישירים בקופה, אבל כבר ראינו שהיכן שמכבי תל אביב לא מאבדת נקודות, הקריה כן איבדה.

        בכר ניסה לנחם את עצמו בסיום, אמר - בצדק - שנקודה בבלומפילד זה בסדר. אבל הרי זה כבר היה להם בידיים, אז זה לבטח כואב. סביר להניח, אפילו, שלאנשי הקריה היה קשה להירדם הלילה.

        גם לאלון יפת.

        בעונה של יותר מדי טעויות גסות של שופטי ישראל, דווקא הבכיר שבהם ביצע את הגסה מכולן. יכול מאוד להיות שזו טעות של אליפות. ואם זו היתה רק טעות, אזי הכול היה סביר יותר. אבל מה שקרה אמש היה חמור יותר מטעות. כי יפת, אמנם באצילות, הודה שטעה; שלא קלט את איתן טיבי מחליף חולצה עם אבוחצירא, ברחבה, לפני סיום המשחק. אבל שני אנשי צוות שונים - גם הקוון וגם שופט הרחבה חכמון - אמרו ליפת בקשר: "היה פנדל". בהנחה שתצפיתו נחותה משלהם, יפת היה חייב להקשיב. בשביל זה משלמים לו ולהם. אם לא שמע, הרי שזה מקרה בעייתי. אם לא סמך עליהם, הרי שזה מקרה בעייתי יותר. שופטי הרחבה הם עם מושמץ, ואתמול היתה הזדמנות להוכיח אחרת. יפת לא נתן לזה צ'אנס.

        אבל אין מה לעשות. עד שלא יותר שימוש במצלמות טלוויזיה בענף הפרימיטיבי הזה, נמשיך לכעוס על יותר מדי אנשים. ואולי דבר אחד טוב כן יצא מזה. אולי בפעם הבאה ששופט טוב יטעה, לא יתהו כולם ככבשים: "אבל למה לא שלחו לשם את יפת?".

        ברק בדש שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        וכי היה למשחק גם גיבור ספורטיבי: ברק בדש. ברור. מהרגע שבו התחמם היה ידוע שכדורו יפגוש ברשת. בדרך, האף שלו פגש את הכתף של עודד אלקיים. נחישות, נעילות, מה שתרצו. בדש שבר את האקסית ועל הדרך שבר את האף.

        זו היתה הופעת בכורה פושרת של גילי ורמוט, משחק של כמעטים לבן בסט, אבל הגיבור הפעם לבש חולצה מספר 23. "זה גול חשוב", אמר בסיום, והאף עקום, ועל החולצה הצהובה כתמי דם. "יש תחרות במכבי, אומרים את זה כל הזמן אבל חשוב שתדעו - זה לא פשוט. כולם רוצים לשחק, וזה לא קל. פעם אני אתן את הגול החשוב, ופעם עדן, ופעם ערן". הפעם, כי שחקני מכבי הכי אוהבים לכבוש נגד אקסיות, זה היה בדש, אבל כמו שגם בקריה הודו באכזבה: העומק הצהוב עמוק מאוד מאוד. כנראה שיותר מדי.

        ונסיים בשורות שנכתבו בפברואר 2014, ולמרות שחלפה שנה ושחקנים עדיין מונחתים לו על הראש, הינן רלוונטיות באותה המידה גם בפברואר 2015:

        יום יום אני תולש מהלוח דף
        יום ראשון עצוב
        יום שני אני שמח
        ויום שלישי הוא יום חדש.

        ובכל יום ויום, דור מיכה הזה הוא פשוט שחקן נהדר. תחפשו מסירה אחת לא לעניין, ולא תמצאו עד מחר.

        איזה בישול. יאוזה.

        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        orenjos@walla.co.il

        דור מיכה שחקן מכבי תל אביב מול עודד אלקיים שחקן עירוני קרית שמונה (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)