פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        זה לא רק ברקוביץ': סיכום השבת בליגת העל

        לכל אורך הדרך התייחסו בהפועל תל אביב לאסי דומב ככישלון של איל ברקוביץ', אבל גם למאמן היה נוח להסתתר, לברוח מאחריות ובעיקר לא לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיו. בטטת הכורסה מסכמת עוד שבת יעילה של מכבי תל אביב ותוהה האם אלעד גבאי ימשיך לקבל הזדמנויות במכבי חיפה

        זה לא רק ברקוביץ': סיכום השבת בליגת העל

        כמו כל ישראלי טוב, גם הבטטה אוהבת לעשות חישובים כשהיא מגיעה להופעה, קטנה כגדולה. יודעים מה? במיוחד גדולה. "רגע, יש פה, נגיד, 50 אלף איש, כרטיס ממוצע עלה 400 שקל, תוריד מזה לאמרגן, הוצאות אבטחה, החבר'ה האלה שמוכרים חולצות, הגנן, ו... פי, כמה כסף הם עושים, אלה, שיהיו בריאים".

        אז ראינו אתמול את היציעים הריקים באשדוד. 2,400 צופים הגיעו לאצטדיון הי"א בשבת, כ-1,000 מהם (להערכת אנשי אשדוד לפני המשחק) אוהדי מכבי תל אביב. כרטיס עלה 80 שקל, סך הכול רווח של 80 אלף שקל לג'קי בן זקן. האוהדים דרשו שהמחיר יהיה 50 שקל. אז היו באים בין 2,500 ל-3,000. במקרה כזה, אשדוד הייתה רושמת הכנסה של 125-150 אלף שקל.

        לא ניכנס לשאלה מי צודק במאבק הזה. האוהדים הצהובים טוענים שהם צריכים לשלם את אותו תעריף כמו שאר הקבוצות, אבל מכבי תל אביב היא לא שאר הקבוצות. כשאלופה מגיעה למגרש, יש היגיון מסוים במחיר מיוחד. בן זקן התעקש, רק שהעקשנות הזו עלתה לו באובדן הכנסה.

        אוהדי מכבי תל אביב העבירו השבוע מסר חשוב בצרכנות: מחאות לא מצליחות על הנייר, הן עובדות כשאתה מיישם אותן איפה שכואב. בפעם הבאה שאשדוד תארח את מכבי תל אביב, אולי בן זקן יחשוב להיות חכם יותר מצודק. רוב הסיכויים שזה יעזור לו לכיס.

        עוד מליגת העל

        אסי דומב פוטר מהפועל תל אביב, אלי כהן יחליפו
        הפועל חיפה תערער על החלטת השיפוט בפתח תקוה
        יוסי בניון: "רק עם הזמן נדע אם אנחנו קבוצה טובה יותר"
        פאקו אייסטרן: "זו פעם ראשונה שמרחיקים אותי"

        אוהדי מכבי תל אביב מוחים על מחיר הכרטיסים (ניב אהרונסון)
        לא היה כדאי להסכים איתם, ג'קי? (צילום: ניב אהרונסון)

        מקום 3: ההבדל בין מכבי תל אביב לבאר שבע

        יש דברים שקשה להבין. למשל, ההצבה של ערן זהבי בחוד של מכבי תל אביב. עם הניסוי הזה פאקו אייסטרן זורם כל העונה, בהתחלה הוא הצליח ועכשיו פחות. ככל שזהבי נעלם במגרש, כך מזהים יותר ויותר את התסכול שלו. הוא הרי כל כך טוב כשחקן שבא מאחור ונועץ את הכדור ברשת, במיוחד כשדור מיכה במגרש, וכ"חלוץ" אין לו ביטוי, כשבאשדוד הוא נגע פעמים ספורות בכדור ולא איים על השער. לחבר המערכת עידן ויניצקי (הוא לא בדרגת בטטת כורסה, מקסימום תפוצ'יפס על שרפרף) יש תאוריית קונספירציה. הוא טוען שמכבי תל אביב מייבשת בכוונה את זהבי בעמדת החלוץ, כדי שבאירופה יסירו ממנו את העיניים ובפברואר הוא יחזור לעמדה הטבעית שלו. הנה, עובדה, מאמן טוטנהאם בכלל לא שמע עליו.

        תיאוריות בצד. אם נחזור למציאות לרגע, מכבי תל אביב שיחקה רע מאוד. פאקו הכיר את הסטטיסטיקה של ניצחון אחד בשבע שנים במגרש הזה ועלה במערך זהיר. לאחר ששער היתרון הגיע, סופסוף, הצהובים ירדו לבונקר המוצהר ביותר שלהם בעידן ג'ורדי קרויף. הם לא היו רחוקים מספיגה, ובסופו של דבר עמדו במטרה - שלוש נקודות. אפשר לא לאהוב את ההרכבים האלה שכוללים 18 קשרים אחוריים (הייתכן שמכבי תל אביב המציאה מערך חדש, 4-5.5-0.5?), אבל עם תוצאות קשה להתווכח. מכבי תל אביב מנצחת, מה שבאר שבע, למשל, לא ממש עושה.

        מאז התיקו עם הפועל באר שבע, הצהובים ניצחו שלוש פעמים, עם יחס שערים כולל של 0:5. לא מזהיר, אבל יותר טוב משלוש נקודות ויחס 2:1 של הדרומיים. השחקנים של אלישע לוי הוציאו ארבע נקודות מהאלופה השנה והרגישו שבכך עשו את שלהם. הפער ביניהן גדל מ-2 ל-8 נקודות, כי מכבי תל אביב אולי עם 1 מ-9 נגד באר שבע וקרית שמונה, אבל לא מאבדת נקודות מול מקומות 4-14 (תיקו טכני בדרבי, עוד תיקו מול בית"ר ירושלים וזהו). באר שבע, לעומת זאת, איבדה רק בשבעת המחזורים האחרונים 9 נקודות לקבוצות מהמקום השמיני ומטה.

        אז מבחינת האלופה, הדרך אולי מכוערת, לא יפה ולא אלגנטית, אבל לפחות כרגע היא השאירה במרוץ האליפות רק יריבה אחת, עירוני קרית שמונה. ורק לסיום, נזכיר שאת השער למכבי תל אביב הבקיע ניקולה מיטרוביץ', מה שמעביר אותנו בקלילות לנושא הבא.

        שחקני מכבי תל אביב ניקולה מיטרוביץ' (למעלה) טל בן חיים (למטה) (ניב אהרונסון)
        מול הקטנות הנקודות לא הולכות לאיבוד. מכבי תל אביב חוגגת (צילום: ניב אהרונסון)

        מקום 2: אלעד גבאי

        יש שני סוגי בכי עיקריים בספורט: פרץ של שמחה או רגע של שברון לב. בפעמים מעטות מגיע גם בכי אחר: של פריקה, של הוצאת תסכול. מהבכי הזה היו מורכבות הדמעות של אלעד גבאי, מיד עם שריקת הסיום של אוראל גרינפלד בחיפה.

        כמה הייפ היה סביב גבאי לפני שנתיים. מכבי תל אביב ומכבי חיפה נלחמו עליו, הוא הפך, שלא מרצונו ושלא בטובתו, לגיבור כתבה על דודו דהאן בערוץ 2. הציפיות עלו, הוא שיחק בנבחרת. הדרך למעלה נראתה בטוחה. ואז, כמו שקורה ללא מעט שחקנים בימינו, הוא הגיע למכבי חיפה וגרף העלייה נתקל במשקולת כבדה. גבאי נטל חלק ב-14 משחקים אשתקד, אבל לאחר פתיחה בינונית יובש וחזר לראות דקות משמעותיות רק בגארבג' טיים של העונה. אלכסנדר סטנוייביץ' לא החזיק ממנו, בלשון המעטה, ועד אתמול גבאי לא ראה דקה בעונת 2014/15. הדרך החוצה כבר נסללה, אבל הפציעה של אייל משומר גרמה למרקו בלבול להזניק אותו להרכב.

        האם גבאי בהכרח פחות טוב ממשומר? יש איזושהי סיבה מקצועית שלא יקבל הזדמנות שווה בהרכב הירוקים? התשובה לשאלות הללו בעידן פוסט-סטנוייביץ' נמצאת אצל מרקו בלבול. זו גם ההזדמנות לחזור לאיש שכבש את השער באשדוד אתמול, ניקולה מיטרוביץ'. ההוא שכבר כמעט סיכם בהפועל באר שבע משום שאוסקר גרסיה לא רצה אותו, רק כי היה "שחקן של פאולו סוזה". אוסקר הלך, פאקו ראה כי טוב והסרבי הפך לבאנקר בהרכב. קשה לדעת היכן הייתה מכבי תל אביב בלעדיו.

        השיקולים של מאמני כדורגל לא תמיד מקצועיים, ואין בכך כדי לרמוז שאלה הם גם שיקוליו של בלבול או שסטנוייביץ' פעל ממניעים אחרים. ייתכן שגבאי באמת היה גרוע אצלו, יכול להיות שלא היה ראוי לפתוח בהרכב, אבל לאור יכולתה של מכבי חיפה, ובמיוחד לאור יכולתו של משומר, אולי כדאי בכל זאת לבחון שוב האם גבאי צריך להיות חלק מהמועדון. אם התשובה חיובית, צריך גם לתת לו לשחק.

        אלעד גבאי שחקן מכבי חיפה (ברני ארדוב)
        בכי של פריקת תסכול. גבאי (צילום: ברני ארדוב)

        מקום 1: אסי דומב

        הדבר הכי טבעי לעשות במקרה של אסי דומב הוא להפיל את התיק על איל ברקוביץ'. הרי המנהל הוא זה שהיה אחראי למאמן, הוא היה אמור לייצר קבלות דרך האיש שעל הקווים, הכישלון שלו ורק שלו.

        זו דרך לא נכונה ולא הוגנת להסתכל על המצב, ולמען האמת היא עושה עוול לא רק לברקוביץ', אלא גם לדומב. למנג'ר היא עושה עוול, משום שהוא רק מביא את המצרכים ותפקיד המאמן לבשל מהם, כשגם מירקות פחות טריים אפשר לייצר תבשיל טעים. למאמן היא חוטאת, כי לא מכובד להתייחס לכל בעל מקצוע באשר הוא כמי שאינו עומד ברשות עצמו.

        יש רק בעיה אחת בכל העניין: שנראה שדומב לא ממש הבין את זה.

        דומב היה דלת הכניסה של הפועל תל אביב לעונה הפיננסית. כשרצו להגיד "זה מה יש", הצביעו על המאמן כהמחשה. מעליב, אבל זו המציאות. אלא שדומב היה צריך לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים, להוכיח שהוא מאמן טוב ואמיץ יותר. שהוא לא סתימת חור כלכלי, אלא איש מקצוע ראוי. הוא לא עשה את זה – הוא היה שמרני, הוא התבטל בפני שחקנים ותיקים, הקבוצה שלו נראתה נורא. די היה לראות את המחצית השנייה בטדי כדי להבין כמה נורא היה המצב, וכמה התיאורים של מצבה של הפועל תל אביב לא היו מוקצנים.

        אין לדומב את החספוס שיכול לנטרל דמויות חזקות במועדון, אין לו מספיק ניסיון להכין שחקנים כמו שצריך, אין לו, לפחות כרגע, את היכולות להוביל את הפועל תל אביב למקום שלו היא ראויה. אולי ירכוש תכונות אחרות בעתיד, ייתכן שלעולם יישאר אסי הנחמד והטוב. בשורה התחתונה, הוא לא הצליח להתקדם מסטטוס של ברירת מחדל למעמד של מאמן ראוי, שאולי קיבל את התפקיד בלית ברירה, אבל מוציא מהצ'אנס הזה את המיטב (אם אתם באמת מתעקשים, וסליחה שנגררתי למקום הזה, גם לפפ גווארדיולה קראו בברצלונה לאחר שמונה סותם חורים).

        הנה, הגיעה השעה. דומב והפועל תל אביב נפרדים. אל תגידו שזה רק בגלל ברקוביץ'.

        אסי דומב הפועל תל אביב מאמן (מערכת וואלה! NEWS , גד גוזני)
        הקבוצה שלו נראתה פשוט נורא, ושום תיאור לא יהיה מוקצן מדי. דומב (צילום: ברני ארדוב)

        כמה משפטים לפני סיום

        אין מה להגיד על ההחלטה של איתן שמואלביץ', מלבד העובדה שההיגיון שלה אוכסן בארון בו נמצאת ההחלטה של רועי ריינשרייבר להוציא אדום לערן זהבי בדרבי.

        המאמן השני של הפועל רעננה, חיים סילבס, פשוט אדיר. האמת, הוא הרבה יותר טוב מהמאמן אותו החליף, חיים סילבס.

        אלי כהן והפועל תל אביב. חיבור מצוין, ואל תחפשו ציניות במשפט הזה.

        הפועל באר שבע החמיצה את שלושת הפנדלים האחרונים שבעטה מול מכבי חיפה.

        שתי הקבוצות מחיפה קיבלו באותו מחזור פנדל במצב של 0:0 בזמן פציעות, שתיהן הבקיעו, רק אחת ניצחה. נשמע כמו פתיחה לשאלת פסיכומטרי. בכל מקרה ,זה בוודאי לא קרה מעולם.

        איזה כיף זה גביע באנגליה.

        צחקתי המון