דברים שרואים מהיציע: סיכום מחזור ליגת העל

מאז התיקו במחזור הראשון מול בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע לא איבדה נקודה אחת בבית. בעונה שעברה, בשלבים האלה של הליגה, היא הפסידה בווסרמיל לקרית שמונה, וסיימה ב-0:0 משמים עם רמת השרון ורעננה ו-1:1 עם עכו.

אלו נתונים שמצביעים על כמה דברים חשובים. הראשון שבהם הוא פשוט: קבוצה שרוצה לקחת אליפות, צריכה להיות הרבה יותר חזקה בבית ולזכות במקסימום נקודות במשחקים שאמורים להיות בכיס שלה. אלא שבמקרה של באר שבע הוא מצביע על שלב נוסף ולא פחות קריטי בהתפתחות של המועדון הזה: הקהל שלה רק הולך ומשתפר, הולך ומתחזק, הולך ומתקדם.

עוד מליגת העל

בוזגלו אחרי ה-0:0 עם מכבי תל אביב: "הצלחנו מנטאלית"
זהבי עוקץ: "באר שבע לא שיחקה נגדנו כמו קבוצת צמרת"
יוסיפוביץ: הקילריות נעלמה למכבי תל אביב
קוראץ' חתם בהפועל חיפה, שתנסה להעבירו בבקרה

זה חשוב כי מדובר בהפועל באר שבע. קבוצה שבכל פעם שרצו להסביר את הכישלונות שלה, פנו לחוסר הסבלנות של הקהל. אין טעם להזכיר את כל הסיפורים, אבל מי שהיה אמש בבלומפילד, במשחק מול מכבי תל אביב, מבין כמה הצי'זבטים ההם רחוקים מהרוח שאוהדי באר שבע נותנים היום לקבוצה שלהם. אוהדי באר שבע לא רק נתנו הצגה, הם גם העבירו מסר: הפועל באר שבע היא לא רק קבוצה גדולה על הדשא, אלא גם בכל מה שמסביב לה.

לפני המשחק של באר שבע בטדי, נכתב בתקשורת שכ-5,000 אוהדים ילוו את האדומים במשחקם הקשה על הנייר בירושלים. בדרך כלל משפטים כאלה נכתבים מהשפה אל החוץ על ידי כתבים שמעתיקים מדוברים, אבל במקרה הזה המציאות גברה על הדמיון. באר שבע הביאה לטדי כמות אוהדים דומה למה שהוצהר, אוהדים שנתנו הצגת עידוד שמעבירה צמרמורת אצל כל אחד שרואה אותה. הקהל הזה היום הוא תעודת הבגרות של באר שבע, והוא גלגל עזר חשוב במועדון שחי ונושם את הסביבה שלו. גלגל עזר חשוב שמסביר בדיוק לאיזו נקודה הגיעה הקבוצה הזו העונה, בואך הכניסה לאצטדיון החדש, אליו האדומים יכנסו במומנטום הנכון ובחוסן המתאים, להבדיל מדוגמאות אחרות שאנו מכירים.

אחד המשפטים השגורים אחרי סקנדל שיפוט בליגת העל הוא – זה קורה בכל העולם. טעויות שופטים יש באנגליה, בטח בספרד, לחלוטין באיטליה, ובכל ליגה שרק תעלה, יתלוננו על אותו דבר. כמעט כולם מדקלמים זאת, כמעט כולם מאמינים בכך.

אלא שבמקרה שלנו בליגה העל, המשפט הזה הוא לא תוצאה של שפיות. הוא תוצאה של הקטנת ראש. של תירוץ מוכן מראש. תירוץ לא להשתפר, לא להתקדם, לא לרענן, לא להחליף, לא להתאמן, לא ללמוד והכי חשוב – לא לגעת בג'ובים של האנשים שעובדים באיגוד השופטים. הם, הם האנשים שמטפטפים את התירוץ הנוראי הזה ללא הפסקה. מעניין למה.

כי כשפרשן סבור שמצב השופטים אצלנו גרוע כמו בכל מקום אחר הוא במקרה הטוב עושה את עבודתו. אבל כשראשי איגוד השופטים חוזרים על הטענה הזו, הם מתחמקים מעבודתם. תארו לעצמם מצב שאתם נכנסים לחנות, קונים מוצר, ואז מגלים שרימו אתכם ונדפקתם. האם בעל עסק רציני ירשה לעצמו לומר – ככה זה בכל החנויות בעולם. או שהוא ילמד איפה הוא טעה ויתקן? תעבירו את זה לכל מקצוע אחר בעולם, תלבישו את התירוצים של איגוד השופטים, ותבינו כמה זה אבסורדי.

וגם, כשאומרים שככה זה בכל העולם, מתכוונים לא מעט לטעויות של שיקול דעת. זה לא המצב אצלנו. הטעויות שראינו רק העונה בליגת העל הישראלית הן הרבה יותר גדולות מאשר בחינה בעייתית של מהלך. כי כששופט הולך להתייעץ עם קוון על פנדל שנמצא שני מטר ממנו, או לא רואה כרטיס אדום שכל האצטדיון מזהה ממרחק הרבה יותר גדול, הצרה היא אחרת. אתה מבין שזה לא רק שופטים שהם לא טובים, אלא שופטים שהם עסקנים. ומה הדבר שהעסקנים הכי אוהבים? נכון, תירוצים שקל להסתתר מאחוריהם. דרכים נוחות להתחמק משינויים, התפתחות והתקדמות. ככה זה באמת בכל בעולם.

אפשר כבר להגדיר מטרות: בני סכנין חייבת להיות גם העונה בפלייאוף העליון. אלי כהן, מאמן הקבוצה, צריך להפסיק לגמגם כששואלים אותו בנושא, ולהבין: העונה זה אמור להיות קל יותר מהעונה שעברה. יש לו סגל טוב יותר מרוב הקבוצות שמתחרות אתו על הכרטיס הנכסף, ויתרונות כמו גדיר, מוגרבי וריאן, שאין למועדונים גדולים ועשירים מסכנין.

אלי כהן צריך להפסיק לפחד, דווקא אחרי ההפסד האחרון של הקבוצה תחתיו. הוא צריך להבין שסכנין זו הזדמנות, לא עוד קבוצה להתפרנס ממנה. סכנין זה כור היתוך קשה למאמנים, מבחן שמלמד לא מעט על היכולת שלהם. שני מאמנים מסכנין הגיעו למכבי חיפה. כשמאמן מצליח בסכנין, הוא עשוי לקבל אחר כך הזדמנות טובה יותר ותנופה שגם הוא לא האמין שתגיע. איל לחמן מושך קריירה אך ורק בגלל אותו גביע, אלישע לוי הפך מאז למאמן צמרת ומרקו בלבול קיבל הזדמנות במכבי חיפה, למרות שהרזומה שלו לא מצדיק טלפון מיעקב שחר.

יתרה מזו, עם קבוצה כל כך מוכשרת ותוססת, מאמן יכול להראות בדיוק מה הוא שווה. ובמקרה של אלי כהן, זו הזדמנות להראות שאתה לא רק מאמן הגנתי טוב. עם שחקנים כמו גדיר, אתה יכול להוכיח שיש לך חזון התקפי, שיש לך דמיון פורה, שאתה יצירתי ומתקדם מבחינת תפישות האימון שלך. אם אלי כהן חשב שבית"ר ירושלים, אותה אימן בתחילת העונה שעברה, זו הזדמנות, אז סכנין זו הזדמנות נוספת. אולי אפילו גדולה יותר. אם ככה הוא יתייחס לזה, הוא יוכל לא רק להפוך את העונה של סכנין, אלא את כל הקריירה שלו.

"מה ג'ורדי שווה בלי הכסף", אמר השבוע יעקב שחר בראיון נהדר לאתר האוהדים של מכבי חיפה. שחר דיבר בראיון הזה כמו מנג'ר מכבי חיפה, והאמת שזה בדיוק מה שהוא. בעלים-מנג'ר. אולי אפילו בסדר הפוך. שחר, למרות אינספור עצות לקחת מנהל מקצועי, מסרב לוותר על ההובי הזה. מי היה עושה זאת במקומו. הרי מה החלום של כל אוהד כדורגל? להיות בעלים של קבוצת כדורגל. לבחור שחקנים, לזהות כישרונות, לגלות מאמנים, להעמיד סגל, לחפש זרים. לא, לא במשחק מחשב. אלא בחיים האמתיים. אין יותר כיף מזה. הבעיה מתחילה כאשר הצרכים של המועדון מתנגשים עם ההנאות של הבעלים. או בקיצור: האם הבעלים מרגיש שהוא יותר גדול מהמועדון.

ובמכבי חיפה הבעיה הזו לא רק אורבת בפתח חדרו של שחר, היא עמוק בתוך המשרד. שחר מדבר על הכסף של קרויף, אבל שוכח להזכיר את הכסף שלו האישי. מכבי חיפה העמידה בשנתיים האחרונות תקציב שאין לה במה להתבייש בו. הצרה היא שבכסף הזה שחר הביא את יוסי בניון ושילם סכומי עתק ליניב קטן, וקרויף בחר ללכת על ערן זהבי. שחר קנה את חן עזריאל, אוראל דגני ואביחי ידין, וקרויף את איתן טיבי וטל בן חיים. ככה שלשני המנג'רים היה כסף: כל אחד בחר להשתמש בו אחרת והחליט אחרת.

ולא שקרויף לא טעה עם שחקנים, אבל הגדולה המרכזית שלו היא בכך שבנה מערכת שלא מרגישה זאת כמעט. מערכת שפשוט מגמדת את מכבי חיפה ומראה שהאימפריה של יעקב שחר היא עדיין מאוד ישראלית בהתנהלות שלה. האופן שבו קרויף חינך את מכבי תל אביב לא להיות מושפעת מהסביבה ולדעת תמיד להעביר את המסרים הנכונים, היא דוגמה כמעט הפוכה למכבי חיפה של ימינו. מכבי חיפה של ימינו מתנהלת לפי התקשורת. היא מגיבה לשטויות, היא נגררת לשטויות, היא מתעסקת בשטויות, אבל חושבת שהיא באירופה. קרויף הצליח לגמול את מכבי תל אביב מישראל. וזה מבלי להוציא יותר מדי כסף. כשיש לך מערכת כזו, הרבה יותר קל לקבל החלטות נכונות.

אם שחר היה באמת מנסה ללמוד את סוד ההצלחה של מכבי תל אביב ולא לזלזל בו כל כך, הוא היה מגלה שמעורבות הבעלים לא באמת נפגעת כשיש לך מנהל מקצועי. קרויף לא מסוגל לבצע שום החלטה בלי אישור של מיטש גולדהאר, אבל הבעלים של מכבי תל אביב לפחות מוקף באנשי מקצוע שיעזרו לו לנהל את העסק טוב יותר. לשחר אין את זה במקרה הטוב, או שהוא נעזר בסוכנים ויועצי אחיטופל שטובת מכבי חיפה משתלבת היטב עם טובתם הכלכלית. מעניין עוד איזו מפלה נותרה בארסנל כדי שתגרום לשחר להבין זאת. כי אם אחרי עונה כזו שחר אומר משפטים כמו "מה ג'ורדי שווה בלי הכסף", ייתכן מאוד שהבעיה במכבי חיפה היא ממש לא זמנית.