בחמישי בערב זה פתאום קרה. הגרון החל לכאוב, העולם מסביב נראה החל להסתחרר וסף הסבלנות ומצב הרוח ירדו פלאים, כשכל פעולה פשוטה הופכת למסובכת. תחילה נדמה היה שזו הצטברות של עייפות ומתחים ממהלך השבוע, אך בלילה, כשהנשימות הכבדות הפריעו למהלך השינה והשיעול הלך והחריף, הבינה הבטטה שזהו זה החורף הכריע גם אותה.
ולא שלא עשיתי חיסון, לעזאזל. כמו בכל שנה, התייצבתי בקופה כדי לקבל זריקה מכאיבה מאחות חסרת סבלנות, שרואה את העומד מולה כעוד מספר בשרשרת סיזיפית אינסופית של זרועות שמחטים ננעצות בתוכן. כן, אפשר לומר שהייתי גיבור ואף חרוץ כשעשיתי את זה, בניגוד, למשל, לגברת כורסה, שמתוך עיקרון לא הולכת מדי אוקטובר לטקס המשפיל הזה.
מגיעים דצמבר וינואר. הבטטה רוצה, כמו שהאמריקאים אומרים, to cash in, ממתינה שבזמן שכולם יהיו חולים, היא תעמוד על רגליה האיתנות ותצחק מגבוה, תטיף בקולה הסמכותי "הייתם צריכים לעשות חיסון". וכשגם האישה תראה סימנים של דעיכה, היא תשמע את המשפט חסר הרגישות המעצבן מכולם, הלקוח היישר מהספר "אמרתי לך" (מאת אבא של הבטטה): "אמרתי לך, ידעתי, צריך לעשות חיסון. לא הקשבת וראי מה קרה". אך לא, תמונת הניצחון הזו לא הגיעה, וכך, כמו בקרבות קודמים ורבים כל כך, גם הפעם התייצבתי מול יריב עדיף שנתן פור, הושיב את החיסון שלו על הספסל ועדיין הפסדתי בגלל וירוס מפוקפק ולא ברור.
לכל הסיפור הזה יש מסקנה מתבקשת אחת: יצאתי כזה מכבי חיפה.
עוד מליגת העל:
ברקוביץ': "מי שרוצה את עטר בהפועל תל אביב, שיפקיד כסף בבנק"
ברק בכר: "כשנרגיש שאפשר לקחת אליפות נצא בהצהרות"
חרזי: "אם לא הייתה לי אמונה הייתי הולך"
ראיוס שוב בהרכב של מכבי חיפה לקראת הפועל פתח תקוה
מקום 3: גילי ורמוט וחלון ההעברות
חלון ההעברות של ינואר מוצף בלא מעט בלופים וספקולציות קלושות, אבל החורף הזה נפתח בסערה גדולה. הנה, פתאום מגיעים הדיווחים המרגשים: טורס חוזר לאתלטיקו, ג'רארד מודיע על פרידה מליברפול, ניו יורק סיטי מסכימה להארכת חוזה של פרנק למפארד במנצ'סטר סיטי ("מסכימה", הגדרה אבסורדית ביותר כשמדובר בסיטי וסיטי) ולוקאס פודולסקי נפרד בהתרגשות מאוהדי ארסנל בדרך לאינטר. ובעוד אירופה רועשת וגועשת, אצלנו מרקו בלבול מחזיר לאימונים את אביחי ידין. בינתיים, זהו ברמת התכלס.
אמנם זה עתה יצאנו לדרך, אבל כבר כעת די ברור שמספר העסקאות הגדולות בישראל לא יעלה על אחת, אולי שתיים. מי שמכיר היטב את השוק וגל השמועות בו הוא איל ברקוביץ', שבימים אלה, כך נדמה, הוא היחיד שמנסה לשמור על שפיות בהפועל תל אביב. "יש כל הזמן שמועות סביב המועדון. אלירן עטר, טוטו תמוז, מסי, רונאלדו. ברור שאני רוצה את כל השחקנים האלה. אני רוצה מאוד שאלירן עטר יגיע אבל אין לנו את התקציב לזה", אמר המנהל הספורטיבי לאחר ה-1:1 בחיפה.
אז עוד לפני שמסי ורונאלדו מגיעים למתחם חודורוב, ברקוביץ' יודע שקודם כל צריך להתמודד עם מה שקיים, ומה שקיים כרגע הוא בעיקר גילי ורמוט. ייתכן שזהו קו המחשבה המנחה אותו אתם מדברים על שמות נוצצים, בעוד השחקן היחיד שיכול להוציא אותנו מהבוץ עלול לברוח לנו. כן, ברקוביץ' יודע שעטר או לא עטר, אם ורמוט יחמוק בדלת האחורית, הקבוצה שלו תסבול מאוד בהמשך העונה.
מה שווה ורמוט להפועל תל אביב ראינו שוב ב"סמי עופר". לקבוצה הזו אין אפילו קורט של איום על השער בלעדיו. הקשר עצמו לא מרוצה העונה ואפשר להבין למה. אם תהיה לו הזדמנות ממשית לעבור, לקבוצה גדולה בארץ או לחו"ל, לא ראוי יהיה לעמוד בדרכו. ברקוביץ' והפועל תל אביב ימתינו כעת לספירה ארוכה ומייגעת לאחור עד שהחלון יסתיים כדי להשאיר את הנכס שלהם. כי עטר או לא עטר, בלי ורמוט באמת שלא יהיה להם מה למכור.
מקום 2: תומר סוויסה שובר את הקרח
האיש האומלל ביותר ב-0:4 של בית"ר ירושלים על הפועל עכו בטדי היה, מן הסתם, אלון חרזי. לא מן הנמנע שכבר בימים הקרובים תודיע עכו למאמן על הפסקת עבודתו. קשה לשפוט מהו חלקו של המאמן במצבה של הפועל עכו, אבל כשהחצים גם כך נזרקים לעברו, התוצאות מספקות להם מטרה נוחה.
אבל למטבע יש גם צד שני, של דמות שהייתה שקועה בעפר וקמה לתחייה. השער השלישי של בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה בשבוע שעבר זכה לתהודה בעיקר בגלל הקבוצה הסופגת. זה הרי היה הגול שגרם להתפטרותו של אלכסנדר סטנוייביץ'. ועדיין, גם עבור בית"ר הוא היה משמעותי ביותר, בעיקר בשל זהות האיש שהבקיע, תומר סוויסה.
כשסוויסה הגיע מהפועל באר שבע לבית"ר ירושלים, היה לו ברור שהוא בא כדי לשחק. אצל אלישע לוי הוא לא קיבל הזדמנויות, ובבית"ר שיווע לדקות בהרכב. אלא שאז הגיעה הסחבת בהחתמה, ולבירה סוויסה הגיע חלוד ולא מוכן. בשלב מסוים מנחם קורצקי כבר ויתר עליו. כמה ויתר? לאחר שקוראץ' שוחרר, סוויסה הפך למחליף של איציק כהן. הביטחון שלו ירד והשער ההוא בחיפה, שלפניו הכדור התגלגל נצח נצחים עד שנשק לקצה הרשת, הוריד ממנו המון לחץ ושחרר טונות של תסכול שהצטברו.
סוויסה לא היה מדהים אתמול בטדי, אבל הוא גולר. בית"ר הרכה צריכה בד בוי כמוהו בהרכב, ועובדה שהשער המוקדם שלו פתח את הדלת לרביעייה הראשונה העונה. אם כבר הזכרנו קודם רכש בינואר, קורצקי לא צריך לחפש יותר מדי. ייתכן מאוד שהוא כבר מצא.
איש השבת: אור אינברום
אחד מכינוייו של אור אינברום באשדוד, מספר כתב וואלה! ספורט יניב טוכמן, הוא "סוס אציל". שני השערים שכבש הקשר החסון בסכנין, בחדירה מתוזמנת לרחבה וסיומת עם הרבה רגש, מעידים על כך שייתכן שיש אמת בפרסום. הקשר, שבעוד שמונה ימים יחגוג 19, נראה כרגע כמו עוד תקווה מבית היוצר של האקדמיה של ג'קי בן זקן, אליה הגיע מקרית גת.
בן זקן מאמין בטאלנטים של העדה האתיופית. הוא האיש שטיפח את ברוך דגו ובהמשך גם את רחמים צ'קול וכישרון אחר בקבוצה הנוכחית של אשדוד, גדי קינדה. אלא שדרך ההבדל בין דגו לצ'קול אפשר ללמוד על הקשיים של השחקנים הללו וגם על הקשיים של אשדוד עצמה. דגו בצעירותו קיבל גב רחב מדוד תשובה (לא ניכנס לסכסוך שהגיע שנים לאחר מכן), מה שאפשר לו להתפתח ובמידת הצורך לעמוד על שלו. ילדים רבים מהעדה אינם באים מסביבה שמבינה את הפוליטיקה הישראלית ויודעת איך להתמודד עם הלחצים מבחוץ. מסיבות של קשיי הסתגלות ואחרות, באיזשהו שלב הכישרון שלהם מתפוגג והם נושרים במורד הליגות, עד שהם נעלמים בתהומות הנשייה.
ומצד שני, יש גם את אשדוד, קבוצה שחרתה על דגלה את הבינוניות, ואין משהו שזועק יותר את המילה "בינוניות" מהפסד ביתי להפועל חיפה שאחריו מגיע ניצחון בסכנין. הבעיה של אשדוד היא תקרת הזכוכית שייצרה לכישרונות שלה. לאורך השנים החלו קבוצות גדולות להתייחס בספקנות לאפשרות שהשחקנים הללו יצליחו בשורותיהן (לפעמים, כמו במקרה ניב זריהן, הטאלנטים עצמם סתם עושים שטויות). בשנים האחרונות, מלבד ניר ביטון, אף לא אחד מהצעירים שגדלו באשדוד הטביע חותמו מחוץ לעיר.
לאינברום וקינדה מצפים קשיים לא מעטים, שחלק מצליחתם תלוי בהם וחלק לא, עד שיכניסו את הכישרון שלהם לתודעה הלאומית. נותר רק לקוות שבניגוד לכל כך הרבה צעירים מבטיחים שדעכו עוד לפני הפריצה, השניים הללו יצליחו לקחת את אשדוד קדימה ולעלות, איתה או בלעדיה, על המפה.
בין השורות
ראובן עטר: "עשיתי ניסויים עד שמצאתי את השיטה הנכונה".
רוצה לומר: השיטה הנכונה שלי - להבקיע אחד ולא לספוג יותר מאחד.
איל ברקוביץ': "עטר, תמוז, מסי, רונאלדו - ברור שאני רוצה את השחקנים האלה".
רוצה לומר: לא סגור לגבי מסי ורונאלדו, יש לנו מספיק שחקנים בעמדה שלהם.
מנחם קורצקי: "הקבוצה צריכה להתחזק בינואר כדי להגיע ליעדים שלה".
אלי טביב רוצה לומר: הנה, התחלנו.