מעולם לא ראיתי את ניסים אלמליח משחק כדורגל. יתרה מזאת, אבא שלי, שהלך למגרשים מאמצע שנות החמישים, לא ראה את ניסים אלמליח עושה את מה שאמרו שהוא עושה לשחקנים יריבים. אולי הוא ראה, הוא פשוט לא זוכר, כבר אז לא היה מאוד סקסי לעקוב אחרי בית"ר תל אביב. 95 אחוזים מכם (לכל הפחות) לא ראו את ניסים אלמליח, אבל רבים מכירים את הנתון הבלתי נתפש שלו: 30 שערים ב-26 משחקי ליגה. שיא שלא נשבר כבר 60 שנה, לא ב-26, לא ב-30, לא ב-35 ואפילו לא בעונה של 39 משחקי ליגה. שמו של ניסים אלמליח שמור ונצור בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי כאיש שקבע את ההישג הגדול ביותר בתולדות הענף.
מדוע דווקא לאחר שבת כזו נטולת קונטקסט, לכאורה, צץ שוב בתודעה שמו של אלמליח? כי במהלך השבוע החולף דיברו שוב כולם על האפשרות שערן זהבי יעבור לאנגליה. היו רבים שהמליצו שחקנים, אוהדים, פרשנים, כל אחד רוצה, מסיבותיו הוא, שזהבי ישחק בחו"ל. כבר בינואר, אם אפשר. לזהבי יש 16 שערים ב-14 משחקים בליגת העל, 1.14 שערים למשחק. לאלמליח היו 1.15. אבל הממוצע לא משנה, כי על פי הקצב הזה, זהבי יגיע ל-32 שערים ב-28 משחקים, ל-41 שערים בעונה שלמה, הישג שמעולם, מעולם לא היה איש אפילו קרוב אליו.
זו הסיבה שערן זהבי לא צריך לעבור לחו"ל כבר בינואר. באנגליה הוא יכול להשתלב ברוטציה ואולי אפילו להיות שחקן הרכב טוב. רק בישראל הוא יכול להיות ניסים אלמליח.
מקום 3: ג'ון אוגו
עד כמה שזה נשמע מרחיק לכת, המשחק הבא בבלומפילד מול מכבי תל אביב עשוי לקבוע את גורל העונה של הפועל באר שבע. ההשלכות על אלישע לוי ושחקניו אם יתבטלו בפני הצהובים, כפי שעשו פעמיים בעונה שעברה, יהיו עצומות, על אף שאנחנו בסך הכול בתחילת הסיבוב השני. באר שבע חייבת להוציא לפחות תיקו בבלומפילד, רק שקשה לראות אותה עושה את זה עם ההגנה השערורייתית שהראה אתמול החלק הקדמי של הקבוצה וללא ג'ון אוגו.
אחרי שעלתה ל-0:2 קל על הפועל פתח תקוה, נדמה היה שסגנית האלופה תשייט שוב כפי שעשתה במשחקי הבית האחרונים מול מכבי נתניה והפועל חיפה. השער של דור כוכב הוציא אותה משיווי משקל, בדיוק כפי שעשה הפנדל בסכנין. במגרש התפתח משחק קוסט טו קוסט, כשאוגו ואובידיו הובאן מתקשים לעצור את המתפרצות של האורחים בגלל חוסר תמיכה של שחקני ההתקפה. שלומי ארבייטמן הוא סטטיסט כשהכדור עובר ליריבה, ברדה, באחד ממשחקיו ההתקפיים הטובים בתקופה האחרונה, לא כל כך יודע מה צריך לעשות, יוסף אבו לאבן נעלם לחלוטין ולמאור בוזגלו, עילוי ושחקן אדיר, כבר לא כל כך נאה לרדת לגליצ'ים. עד שנגמר לה האוויר, בכל פעם שהפועל פתח תקוה רק רצתה, היא עברה מה-16 שלה ל-16 של באר שבע בפרק זמן מאוד קצר.
אם באר שבע תאפשר למכבי תל אביב לצאת להתקפות כאלה, היא תחטוף. בלי אוגו ורועי גורדנה זה יהיה עוד יותר קשה, ואלישע לוי יצטרך, בראש ובראשונה, להסביר לשחקני ההתקפה שלו שהפקרות כזו לא יכולה יותר להתרחש. בטח לא בבלומפילד.
מקום 2: אדין צוצאליץ'
שחקני כדורסל נוהגים לומר אחרי יום קליעה משוגע שהטבעת נראתה להם ענקית. במעבר חד לכדורגל, מכבי חיפה של השנה היא עבור הפרשנים אותו חישוק גדול שלא מאפשר לך להחטיא. אתה רוצה לבקר איזשהו אלמנט בה? פשוט תזרוק ותפגע. הנשיא, המאמן, ההגנה, בניון, מיצ'ל, ראיוס, בוקולי, ההתקפה תגידו על כל מרכיב בקבוצה הזו שהוא חלש ולא תטעו. מערכת שלמה לא מתפקדת וכולם אשמים.
בשל כך, לא הוגן להפיל את התיק על אדין צוצאליץ'. הוא גרוע כמו השאר, לא יותר. אבל צוצאליץ' הוא סמל לחוסר העקביות של מכבי חיפה, להחלטות הרעות של סטנוייביץ', לחולשה בהגנה. כבר בשנה שעברה הוא סומן כאחת החוליות החלשות ולא אמור היה להמשיך. הסרבי החליט לדבוק בו, ואז החלה המטוטלת. בקיץ הוא היה אמור לעבור למכבי נתניה, המהלך נכשל בגלל עניינים כספיים. אחר כך הבוסני היה מועמד לעזיבה, הגיע משחק טוב והוא נשאר, עוד משחק נפל ושוב, דיבורים על שחרור בינואר. בימים האחרונים דיווחו כלי התקשורת על כך שיישאר בקבוצה בעקבות יכולת טובה בחודש האחרון, כולל שער בסכנין. ועכשיו?
צוצאליץ' לא כיסה אתמול טוב את הרחבה, ולא בפעם הראשונה. בשער הראשון של איציק כהן הוא עוד היה סטטיסט באופן חצי מוצדק (לא יכול היה להגיע לכדור), בשני כהן היה חופשי בלי שהבוסני יבחין בו במשך שניות ארוכות ויקרות, וכשקיבל לבסוף את הכדור השלים את המהפך. שוב, אין בדברים הללו כדי לומר שצוצאליץ' הוא האשם העיקרי במצב, אבל ההתנהלות של מכבי חיפה בעניינו מראה את דרך החשיבה של המועדון חיים ממשחק למשחק, תולים תקוות כשהבינוניות הופכת להבלחה רגעית ובעיקר לא מצליחים להתוות איזושהי מדיניות ודרך חשיבה מוסדרת.
אנשי השבת: איציק ואלי כהן
עוד לפני שרכש את בית"ר ירושלים, אלי טביב שם עין על איציק כהן והביא אותו לקבוצה. הפתיחה של עונת 2013/14 בישרה טובות. חלוץ הרכש הפך לשחקן הרכב קבוע, הבקיע פעמיים בשלושת המחזורים הראשונים והיה אחד האחראים לפתיחת העונה הסבירה של הקבוצה. אלא שאז, כמו תמיד בבית"ר ירושלים, העסק השתבש, הקבוצה התחילה להפסיד והמאמן, אליו נגיע מדי, פוטר. כהן עוד משך קצת ואפילו הבקיע תחת רוני לוי, אבל אפקט בית"ר תפס גם אותו והוא החל לראות הרבה ספסל. העונה הוא פתח, עד אתמול, פעם אחת בלבד, שבה הבקיע שער חסר משמעות בדיעבד בהפסד למכבי פתח תקוה. ואז הגיע הצמד בחיפה, שעשוי לשנות עבורו את המומנטום ולהחזיר אותו למעמד הכישרון שבו היה כשהגיע לקבוצה.
המאמן שסמך על כהן ונתן לו את הצ'אנס בבית"ר היה אלי כהן. הלחצים בבירה היו גדולים על אלי כהן, איש כדורגל מצוין שהתקשה להתמודד בקלחת הירושלמית. האישיות הלא מסוקסת שלו (בניגוד ליובל נעים הדעתן שגם הוא פוטר ומנחם קורצקי, שעלול לעזוב בקרוב), יחד עם התובענות הלא הגיונית של הקהל ושל טביב, סידרו לו כרטיס יציאה שהושיב אותו ביציע למשך שנה שלמה כמעט. ואז הגיעה ההזדמנות מסכנין. כהן לקח אותה והתוצאות, בינתיים, בהתאם.
מותר להניח שזו גם תסמונת האיש החדש על הקווים, אבל כהן הוא מאמן עם דרך שמתאימה לקבוצות מרכז טבלה ומטה. בחודש שסגר בסכנין, כהן עדיין לא הפסיד וכמעט הכפיל את מספר הנקודות (10 ב-11 משחקים של גיא לוי, שמונה בארבעה שלו). אבל למרות נקודת הפתיחה הטובה, הדרך להימלטות מהתחתית עוד ארוכה. גם אם המשימה תושלם בהצלחה, לכהן צפוי אתגר לא פשוט אם ימשיך. כל עוד אתה מגיע לסכנין באמצע העונה, מעמדך יציב ובדרך כלל אין טענות. אם אתה נמצא שם כבר בקיץ, הכאוס משתלט וקשה לך לשרוד. בכל מקרה, אם ימשיך בקצב הזה ויצעיד את סכנין קדימה, כהן יפתח את העונה הבאה על הקווים בליגת העל. בסכנין או בקבוצה אחרת.
בין השורות
עידן בראון: "אצלנו, ברגע ששחקן או שניים חסרים, השמיכה לא רחבה".
רוצה לומר: בודק עכשיו מבצעי סוף עונה על שמיכות, אבל הכול נראה יקר.
מנחם קורצקי: "הקהל אמר את דברו".
רוצה לומר: במקרה כשהקהל קרא לי להתפטר לא שמעתי.
יוסי מזרחי: "שאלת עתיד מכבי נתניה רחוקה מלקבל תשובה".
רוצה לומר: דווקא יש תשובה - העתיד נראה רע.