מסימני הזמן: עידו חג'ג' יוצר כאוס בהפועל תל אביב

יש משהו קצת לא נכון באופן שבו מכבי חיפה מטפלת ביוסי בניון. משהו לא נכון שעלול בקרוב מאוד להפוך להרגל, לעיוות, למציאות בעייתית. לאבי נמני של מכבי חיפה. לאחד שהוא שגריר של קבוצה, מן סמל כבוד, מלשון נשיא כבוד, ופחות שחקן כדורגל מן המניין, שחי עם דרישות וציפיות של שחקן כדורגל מן המניין.

מאז שבניון הגיע, מכבי חיפה מתייחסת אליו קצת כמו אל מעודדת. המקום היחיד שבו דורשים משחקן הרכש הכי יקר, הכי נוצץ והכי חשוב של הירוקים להיות באמת התוסף הזה, הוא בתקשורת וביציע. בכל פעם שהנושא הזה מתגלגל לפתחה של מכבי חיפה, היא נזהרת ממנו כמו מאש. בניון תורם המון חברתית, אומרים שם. בניון מחזיק את חדר ההלבשה, טוענים. בניון גם מכר המון מנויים. דבר אחד מכבי חיפה לא אומרת – לייחוס או שלא לייחוס: יוסי, אתה חייב להשתפר. פשוט חייב. כל שחקני הרכש הלא מוצלחים שהגיעו העונה למכבי חיפה חטפו לא מעט בגלל דברים דומים, אבל לא בניון. מכבי חיפה פשוט פוחדת לדרוש משחקן הרכש שלה את היכולת ואת השדרוג המקצועי שהיא שילמה עליהן. היא מהססת.

ובאמת, למעט התקרית המבישה שלו עם האוהד המקלל אחרי המשחק בסכנין, תקרית בסיומה בניון אפילו לא הרגיש צורך להתנצל ולהודות שמעד (מעניין למה), הקפטן החדש של מכבי חיפה מוסיף לה לא מעט בכל הדברים הקצת שוליים האלה שהקבוצה מציינת. רק שצריך להכניס זאת לפרופורציות. למרות הכוח המנהיגותי של בניון, מכבי חיפה עדיין מפחדת מהצל של עצמה. את הפער בין איך שהקבוצה משחקת כשהיא רגועה בגביע הטוטו ובין איך שהיא משחקת כשהיא לחוצה בליגה, ראינו הלכה למעשה בשבוע שעבר. אלה שתי קבוצות שונות לחלוטין. והמנהיג, חייבים לומר, לא עוזר כנראה מספיק לחברים שלו לשחק שוטף ומהנה כמו בגביע הטוטו.

אבל זה רק ניואנס. כי העיקר הוא עדיין חוסר היכולת של בניון לשחק כמו שנדרש מרכש ברמתו. הדבר הכי עצוב בבניון, נכון לעכשיו, והלוואי שרק נכון לעכשיו, הוא שזה אותו שחקן מארסנל וק.פ.ר, במובן הרע של המילה. משמע, בניון משחק אותו דבר כבר שלוש שנים, לא משנה באיזו ליגה ובאיזו קבוצה. לא באמת דומיננטי, לא באמת משפיע, לא באמת איכותי, מן אחד כזה שמשתרך מאחור ועושה כמה פעולות קטנות טובות, בצורה שהיא אנדרטה למה שהוא היה פעם. ואם בניון משחק אותו דבר בשלוש קבוצות שונות, יש חשש לא קטן שזה פשוט הוא.

רק שמכבי חיפה חייבת לדרוש ממנו קצת יותר, בעצם הרבה יותר. כמו כל שחקן ששילמו עליו כל כך הרבה כסף, שחקן שהוא גולת הכותרת של מסע הרכש בקיץ. לעתים זה נראה כאילו מכבי חיפה מתייחסת לעצמה כמו מסיבת הפרידה של בניון. כמו קבוצה שכל הזמן צריכה להגיד תודה שבניון הסכים לחתום אצלה. התוצאה יכולה להיות קשה מנשוא – שחקן שמרגיש שהוא יותר גדול מהמועדון, ומועדון שמרגיש שהוא יותר קטן מהכוכב שלו. לאורך כל התקופה הקצרה שלו ראינו יותר מדי מקרים בהם בניון התערב בדברים שגם כוכב ברמתו צריך להתרחק מהם. כדור השלג הזה חייב להיעצר. אחרת, מכבי חיפה תקבל אבי נמני משלה. לא אבי נמני של שיא הקריירה, אלא זה של סופה.

האחרון שהרגיש ככה היה יניב קטן. אלא שבזמן אמת למכבי חיפה לא היה אומץ לומר לו זאת. כולם ראו את הצדדים הבעייתיים במנהיגות של קטן, אבל כמו במקרה בניון, האמת נאמרה רק בתקשורת. מכבי חיפה פחדה לדרוש מקטן לשפר את הצדדים החלשים שלו, אבל ברגע אחד בקיץ האחרון הפכה את עורה וכאילו אמרה לקטן את כל הדברים שהיתה צריכה להטיח בו בעבר. התוצאה: פרידה מכוערת ולא הוגנת משחקן שתרם רבות למועדון, הרבה יותר מבניון. מכבי חיפה חייבת לפחות ללמוד מהטעויות של עצמה.

אחרי ההצגה בטדי בוזגלו מכריז: "אחזור לאירופה רק בדלת הראשית"
יוסיפוביץ: בוזגלו מוכיח שעליו תקום ותיפול הפועל באר שבע
קורצקי צפוי להישאר בבית"ר ירושלים, למרות התבוסה
עורך דינו של עופר צברי התפטר מייצוגו

מעניין האם הסערה האחרונה בהפועל תל אביב תצליח לגרום לחיים רמון לשנות את דעתו בנוגע לגורם שהורס את הקבוצה ומרחיק ממנה רוכשים. עד עתה, הוא העביר זאת לאוהדים, חלק מאוהדים, למרות שהשבוע ראינו באמת מיהם "הפירומנים" שמחרבים את המועדון - האנשים שמנהלים אותה. אוהדי הפועל תל אביב סובלים עונה מבישה וכדורגל מביש בשקט יחסי, ולמעט המקרה של פואד, הם נותנים גב לקבוצה בשעתה הקשה, לפחות בסטנדרטים ישראליים. מי שלא עושה זאת אלה הילדים הקטנים שמובילים את הקבוצה והשבוע הראו שהאגו חשוב להם יותר מהשם של המועדון.

ובואו רק לא נשכח – הגן הזה היה שם גם בעונה שעברה. הקיץ הביאו לקבוצה את איל ברקוביץ' כדי שימשוך את כל האש, אבל הפרשן לשעבר מתעקש לומר לראשי המועדון את האמת על ההתנהלות שלהם וההרגלים שלהם בפנים, דרך כלי התקשורת. בדיוק כמו פרשן. כמה רעש שלא יעשה, עדיין אסור לשכוח שהוא רק צועק את מה שחיים רמון חשב להסתיר. כמו למשל, עידו חג'ג'. נער הזהב של המועדון. התורם, התומך, ומי שבעצם פוגע בהפועל תל אביב יותר מברקוביץ' וכמעט כמו רמון – אבי השיטה שבה אנשים כמו חג'ג' הופכים למלך. מלך הביצה.

נכון, חג'ג' תורם כסף ועוזר לקבוצה נזקקת, אבל באותה מידה מביא אתו דברים שהורסים יותר מכל מה שהוא נותן. קודם כל, אם אתה כל כך אוהב את המועדון, למה שלא תהפוך לבעלים. למה ללכת ולחזור, להיעלב ולסלוח, לתמוך ולכעוס. הדרך היחידה להביא שוב שחקן על הראש של האחראי המקצועי בינואר, כשלכולם ברור שזה גם מאינטרס עסקי צר ושאיפה לעשות קופה בעתיד, היא להיות הבעלים של הפועל תל אביב. אם אתה לא הבעלים של הפועל תל אביב, אתה לא יכול להתנהג ככה. אלא אם כן יש כאוס טוטאלי, ובכאוס הכי קל לאנשים כמו חג'ג' להגיח מהחורים.

וזה לא נגמר שם. חג'ג' ממנה חברים שלו לתפקידי מפתח כאילו הוא במסיבה עליה מדווחים במדורי רכילות, ולא במועדון כדורגל רציני. התוצאה, בין היתר: אסי דומב מאמן הפועל תל אביב, אחד שאת היושר המקצועי שלו ומבנה האישיות שלו ראינו דרך העמידה שלו לצדו של חג'ג' בפרשה האחרונה, אחרי כל ההגנה שברקוביץ' סיפק לו ברגעי השבר. כי אלה האנשים שחג'ג' רוצה בהפועל תל אביב. חג'ג' רצה שגם ברקוביץ', האיש שהוא הביא, יהיה כזה, אבל נתקל באיש מקצוע קצת יותר עקשן ממה שרן בן שמעון היה בעונה שעברה, כשהביאו לו רכש כ"תרומה".

מי שראה את הראיונות הלא אחראיים של חג'ג' בשלישי בבוקר מבין גם שאין הבדל גדול בין הנזק שהוא יוצר לנזק של ברקוביץ', חוץ מהרישיון שהוא מעניק לעצמו לעשות זאת. אם הוא היה אוהד מן המניין, מישהו כבר מזמן היה דורש להרחיק אותו מהמגרשים ולומר לו שהאהבה שלו לקבוצה מסכנת אותה לא פחות משהיא עוזרת לה. לא ככה, מר רמון?

יש משהו מאוד סמלי בכך שאת התבוסה הכי כואבת שלה בית"ר ספגה מול באר שבע – הקבוצה נגדה הרשימה בסיבוב הראשון. מאז, בית"ר הסתפקה באותו רושם, באותו כדורגל של כמעט, ומרגישה שהיא כבר הוכיחה את עצמה. גיבור אותו משחק היה לידור כהן, שגם הוא מאז קפא על השמרים. אחת הסיבות לכך היא המאמן שלו, שממשיך להאמין בנוסחת לידור כהן, ולא לשפר אותה. קורצקי מסתפק בכך.

וזו בדיוק הבעיה עם מאמן בית"ר. קורצקי הוא היתרון של בית"ר, אבל הוא גם החיסרון שלה. הוא העמיד קבוצה חזקה, קבוצה עם עתיד, קבוצה שיכולה לשמש בסיס נהדר אם רק יטפלו בילדים המוכשרים האלה בצורה נכונה. בית"ר צריכה עוד שני שחקנים טובים באמת כדי לשדרג זאת למשהו שיותר אנשים יעריכו, רק שהמאמן שלה מסתפק במה שיש לו עכשיו. הביאו לו את תומר סויסה, שחקן שמזמן היה צריך להחליף את לידור כהן בהרכב ולתת לילד חודש של מנוחה לקראת תאוצה מחודשת, אבל קורצקי מתעלם מהכתובת על הקיר. אותו דבר לגבי איציק כהן, שמזמן היה צריך להיות שחקן הרכב, כי מאמן בית"ר סוגד יותר מדי לנוסחה שלו. עומר אצילי היה השחקן הכי טוב של בית"ר מול באר שבע, אבל דווקא הוא מוחלף. ומי נשאר? נכון, לידור כהן.

קורצקי הוא מאמן כדורגל מוכשר שעושה עבודה טובה בבית"ר, למרות הכול, אבל כדי באמת להפוך למאמן בית"ר, הוא חייב להראות גמישות מחשבתית ויכולת טובה יותר להגיב. לפרטים: המאמן אותו הוא הביך בסיבוב הקודם – אלישע לוי.

אנחנו לא רחוקים מלסיים חצי עונה בליגת העל, ועדיין לא ברור מיהי הקבוצה הגרועה מכולן. בכל שבוע אתה בטוח שזה כבר ידוע, ואז אותה קבוצה מנצחת וגורמת לך לבחור מועמדת אחרת. הפועל חיפה היא לא הקבוצה האחרונה שעושה לנו את זה. אחרי היכולת הסבירה שלה נגד מכבי חיפה בדרבי ונגד מכבי תל אביב בחצי גמר גביע הטוטו, ראובן עטר הצליח לסחוט שלוש נקודות מול עכו, לזרוק אותה לקרקעית הליגה ולהעביר לה את התווית הזמנית. זה, כאמור, לא חדש. בפרקים הקודמים היו שם מכבי נתניה, הפועל פתח תקווה, בני סכנין, וכן, אפילו אותה עכו.

אלא שיש מועמדת אחת לתואר שצריך להתחיל לקחת בחשבון – הפועל רעננה. רעננה לא ניצחה מתחילת נובמבר, וגם אם היא כרגע לא הקבוצה הכי גרועה בליגה, היא בוודאי הכי צפויה. מאז הניצחון האחרון שלה, 1:2 על אשדוד בתחילת נובמבר, כל משחקים מסתיימים ב-0:0, 1:1, או הפסד 1:0. מאז המחזור הראשון, היא לא ניצחה משחק ביתי, כי אין לה גם ממש מגרש כזה וקהל שגורם לכך.

אבל לרעננה יש בעיה יותר גדולה: יש לה כנראה את ההתקפה הכי חלשה בליגה, אחרי הפועל חיפה. כרגע, לפחות, מאזן השערים שלה תומך בכך. כשיש לך התקפה כל כך חלשה וקבוצה כל כך צפויה, היכולת שלך לספק את ההפתעה התורנית שתטרוף מחדש את הקלפים בתחתית היא קטנה יותר. תשאלו את ראובן עטר כמה זה קשה. אבל להבדיל מהפועל חיפה, היא בעיקר מסתמכת על הזרים שלה ועל ההגנה המסודרת שלה. ספק רב אם בליגה לא צפויה, שבה הישראלים הם תמיד הקלף המנצח, זה יחזיק מעמד.

רעננה צריכה לקחת את כל הדברים האלה בחשבון, אחרת בקרוב מאוד תואר הקבוצה החלשה בליגה יעבור אליה. נכון לעכשיו, ההגנה שלה וההברקות של הזרים לא הספיקו מול הקבוצות שמתמודדות איתה בתחתית, כשנתניה, הפועל חיפה והפועל עכו גברו עליה. בזמן שרוב היריבות שלה במסע ההישרדות המסתמן נעות בין מאניה לדיפרסיה, רעננה שוקעת לה לאט לאט – תהליך שהתרחש אצלה בצורה מעט דומה גם בעונה שעברה. האם סילבס מסוגל לשלוף שפן חדש כמו קורצקי? נראה כי משחק מול קבוצה גדולה מול מכבי תל אביב מספק לה סיכוי גדול יותר לכך, אפילו שזה נראה כמעט בלתי אפשרי.